שו"ת מבי"ט/ג/מו

שו"ת מבי"ט ג מו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

סימן מו

שאלה נשאלתי על היהודים בני הכפרי' בארץ ישראל שזורעי' בכל שנה חטים ושעורים וזרעונים וצמר גפן ושאר דברים האיך יתנהגו בענין התרומות ובמעשרות ושביעי' שהוא שנתינו נשיב בה בענין ואח"כ בתרומות ומעשרות:

והוא ידוע כי אסור מן התורה לזרוע בזרעים ולזמור בכרמים כדכתיב שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור וקצירה בזרעים ובצירה בכרם הם גם כן אסורות מן התורה וזמירה בכלל זריעה ובצירה בכלל קצירה והם שני אבות ושני תולדות ועל תולדות אלו לוקה ולא על שאר אבות ותולדות ואחד כרם ואחד שאר האילנות וכל זה הוא על הקדמה כי שביעית היא מן התורה בזמן הזה:

אבל יש פוסקים הרבה שפוסקים דשביעית בזמן הזה דרבנן ועל זה אכריז ר' ינאי פוקו וזרעו בשביעית משום ארנונא פרש"י ז"ל מס שגובה המלך מן התבואה וכתבו התוספות ומשום ארנונא התירו זריעה איסור דאורייתא וי"ל דמיירי בשביעית בזמן הזה דרבנן וכן גבי אגיסטון אני בתור' פירש ר"ת אגיסטון בקרקע שמקבלי' מן המלך לפרוע כך וכך לתבואה בשנה וכו' א"נ קסבר דשביעית בזמן הזה דרבנן וגבי מלך התירו ובספר התרומה כתב ומטעם זה נוכל לומר דבשביעית מותר לחרוש ולזרוע בקרקע הגוי אפילו מדרבנן וזה שמכריז ר' ינאי הוא אפי' בקרק' ישראל כיון שאין איסור אלא מדרבנן ובספר כפתור ופרח פרק מ"ז הביא לשון זה בשם בעל התרומה וכן הביא בעל התרומה ראי' מתרומות שהיא ג"כ מדרבנן וה"נ בשביעית ובסמ"ג סי' קמ"ו הביא הירושלמי מנין שאין השביעי' נוהגת אלא בזמן שהיובל נוהג וכתב דשמטה נוהגת בזמן הזה דרבנן ושכן פי' רבינו יעקב דהלכה כרבי וכו' ובפ' ו' דשביעית כתב רבי שמשון אפי' למאן דאמר מעשרות דבר תור' מודה דשביעית מדרבנן וכן בפרק ח' והרמב"ם ז"ל פרק ראשון דתרומות כתב התרומה בזמן הזה מדרבנן מדכתיב כי תבאו ושנראה לו שהוא הדין במעשר ומהאי טעמא נראה שסובר שהוא הדין בשביעית וכמו שהארכתי בזה בתשובתי סימן תכ"ז ומכלל כל זה נראה כי ישראל שיש לו שדה שמכר מן הגוי או אפילו שהיה שלו ממש ויש למלך או לעבדיו חלק מכל מה שיצא מן הזריעה ואפילו לא יזרע אותו יכריחנו לתת לו החלק הנהוג אם היה זורע אותו שהוא מותר לחרוש ולזרוע בו דהוי כמו ארנונא לפי' רש"י ז"ל וכל הני רבוותא דסברי דשביעית בזמן הזה דרבנן פי' זה ואינו צריך שיהיה אונס גדול ואם כן אם יש מי שזרע בזאת השנה של שמטה בשביל הארנונא שהוא חלק הנוגע למלך יר"ה או לעבדיו שהיה ברור וידוע לכל שיקחו ממנו שיווי החלק שהיה נוגע להם אם היו זורעי' ומפני זה זרעו אין עליהם אונס או קנס שעקרו כי על זה הכריז רבי ינאי פוקו וזרעו בשביעי' משום ארנונא כדאי' פרק זה בורר ומשום דשביעית הוי דרבנן בזמן הזה וכמו שכתבתי למעל':

ואני הייתי מפרש כי לא התיר ולא הכריז רבי ינאי לזרוע אלא בכדי חלק הארנונא ולא יותר שנמצאו זורעים כרצונם במותר אלא שלא ראיתי שום מפרש או פוסק שהביא ענין הכרזת רבי ינאי שיפרש כן אלא הרמב"ם ז"ל שכתב בפרק ראשון משרבו האנסי' והטילו מלכי אומות על ישראל לעשות מזונות לחיילותיה' התירו לזרוע בשביעית דברים שצריכים להם עבדי המלך בלבד עכ"ל דמשמע לפי הפשט שלא יזרע אלא מה שהוא צריך לתת להם שאם יודע כל השדות שיש למלך חלק חומש וכיוצא בזה בהם כדי ליתן החומש למלך הרי נשארים אצלו ארבעה חומשין ממי שזרע בשנת השמטה אלא שאפשר לפרש התירו לזרוע דברים שצריכי' בלבד במיני זרעים שהם צריכים לתת להם יזרעו אפילו הרבה ולא מינים אחרים שאין צריכין לתת מהם:

ואם נאמר שבשביל הארנונא יוכל לזרוע כל השדה כי אי אפשר לצמצם חלק הארנונא וכיון שצריך לזרוע יותר לחלק הארנונא יזרע כל השד' אפילו הכי מה שישאר אחר שיתן חלק המלך יצטרך לנהוג בו מנהג פירות שביעית שלא יחזיק בו הוא אלא שיהיה הפקר והוא יזכה ממנו כמו האחרי' שזוכים מן ההפקר וכלם יהיו חייבים להפקיר מה שנשאר בזמן הביעור וגם כי אפילו הספיחים שעלו מאליהם בשדה של ישראל אסרוה וכל שכן מה שזרע הוא כיון שמפני הארנונא זרע יהיה מותר לאכלם בקדושת שביעית כמו פירות האילן ואפי' שיש קצת מאלו שזרעו שעשינו להם התראה שלא יזרעו בשביעית ועברו וזרעו והיה הדין לעקור אם יתברר שהיו לוקחי' מהם החלק הנוגע למלך אפי' שלא יזרעו לא נאסור עליהם הפירות מלאכלם בקדוש' שביעית כי גם אנו המתירים אם היינו יודעים שהיו לוקחים מהם אפי' בלי זרעוה לא היינו מתרים בהם וגם פירות אלני הזתים והכרמים והתאני' וכל שאר האילנות אין לבעליהן שום זכות יותר מאחרי' אלא הם הפקר לכל ויקחו מהם לביתם ויאכלו מהם לחים ויבשים כמו שירצו בקדושת פירות שביעית עד שעת הביעור וגם העלים על כל האילנות של תותים שלוקטים להאכיל לתולעים המגדלים המשי הם הפקר לכל אין לבעליהן אלא כמו האחרים ואינם יכולים ללקוט אלא הצריכו' להם מדי יום ביום וכן על גפנים הרכים שמלקטי' לכרוך בהם בשר לתבשיל הם הפקר לכל ומי שאינו צריך לאלו העלים של תותים או של גפן אינו יכול ללקטם או למכרם לאחרי' שאין עושי' סחורה בפירו' שביעית אלא אם כן לקח לעצמו והותירו לו מעט יכול למכור ולאכול המעות בקדושת שביעית ומה שמוכר לא במדה ולא במשקל וכו ולא אגורו' אלא באכסדא ואין קץ לדיני שביעי' כמו שכתבו התוספו' פרק לולב וערבה והנהגת קדושת פירות שביעית שגדלו בקרקע של ישראל א' שלא להשנותן מברייתן מה שנאכל חי לא יבשל ומה שנאכל מבושל לא יאכל חי ב' מאכל אדם לאדם ומאכל בהמה לבהמה ג' שלא לסוך מה שאין דרכו לסוך ד' ענין הכביסה אלא לכבס במה שהוא ראוי לאכול ד' שלא לעשות מלוגמא וכיוצא בו במה שראוי לאכילה ה' במכירת פירות שביעית שאחרון נתפס לאכלו בקדושה ולא לשנותן מברייתן ופרי עצמו של שביעי' נשאר בקדושתו למי שמכרו שיאכלנו בקדושת שביעית ו' שלא למכור ולא לתת פירות שביעית למי שאינו אוכלם בקדושת שביעית ז' שלא להוציא פירות שביעית חוצה לארץ ואפי' לסוריא ח' לבער מן הבית כל מין ומין בשעת ביעורו כגרוגרו' עד חנוכה של שנה שמינית בתמרים עד הפורים בענבים ויין עד הפסח בזתים ושמן עד עצרת בתבואה עד סוף חשון בשעת חרישת השדות שכלה לחיה מן השדה ובשאר הפירו' כשאין מאותו מין בשדה ט' שלא לעשות סחורה בפירות שביעית ופרטי דינים אלו כתובים בפרק חמשי להרמב"ם ז"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >