שו"ת מבי"ט/ג/מה
|
< הקודם · הבא > |
שאלה מה משנת הרצ"ב שנת שמטה עד שנה זו שנת תשל"ד שהם שנות ששה שני שמטו' כתבתי בכל שמטה מהן שפירות הגדלים בקרקע הגוי בא"י שאינם חייבים בתרומות ובמעשרות בשנת השמטה אפי' מירחן הישראל כמו היין שהוא ממורח ע"י ישראל וגם שהגדל בקרקע הגוי בשנת השמטה יש לו דין פירות שביעית כמו שכתו' בתשו' תשובה י"א כו' ורכ"ד וש"נ כי גם כי בתשובות הראשונו' הבאתי הראיות הנז' עם כל זה בכל שנת שמטה הייתי מוסיף לקח בראיות ממה שנתחדש לי מספרי' ופוסקים שלא הבאתי קודם ומי שירצה יעמוד על עיקר הראיות בתשוב' שהזכרתי ועתה בשמטה זאת שנת השל"ד אשר יש כמה בעלי תורה יראי ה' ובעלי מעשה אשר נדבה לבם לנהוג דיני שמטה נדרשתי מקצתם להורות להם באי זה אופן יתנהגו באכילת הפירות או תבואה שגדלו בא"י בקרקע ישראל ושגדלו בקרקע של גוי במירוחו או מירוחי ישראל כדגן ותירוש ויצהר ושאר אילנות וירקות בארץ ישראל ובכיבוש ראשון ובעבר הירדן ובסוריא וחוצה לארץ קודם הביעור ואח' הביעור במיני האוכלי' שהם עיקר המזון דגן תירוש ויצהר והזרעני' והירקות ומאכל בהמ' ומיני סמנים וכיוצא בהם רוב שנת שביעית אנחנו אוכלים דגן תירוש ויצהר ממה שגדל בשנה ששית כדכתיב וכי תאמרו מה נאכל וכו' וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את התבואה לשלש השני' שהתבואה והזרעונים של שנה ששית כלם נגמרי' בשנה הששית כ"ש דאזלינן בהו אחר השליש בתבואה וזתים כדאמרינן פרקא קמא דר"ה ורבי' שמשון פרק ב' שביעי' וכן רוב פירות האילן מהם היה יכול האדם להתפרנס כל שנת שביעית כפשטי' דקרא וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת' את התבואה לשלש השנים ואפילו בצלי' ושומים הם ניכרים אותם שהם משנת ששית כמו האפונים והפולים ושאר זרעונים שהם ניכרים גם יכולי' לקנותם קודם שיגדלו הזרעוני' של שנה שביעית והירקו' שאינם מתקיימי' אין שום דרך לאכלם בשביעית משנה ששית דאזלינן בהו אחר לקיטה אלא שמסתפקים בירקות של גוים בקדושת שביעית בא"י ויין ושמן כיון שראויים הענבים והזתים לאכל' בסוף שנה ששית קודם שיכנס שנת שביעית אעפ"י שאינם בוצרים ומוסקי' אותם אלא תוך שנה שביעית הרי הם משנת ששית כמו בענין המעשר שאנו הולכים אחר השנה שהיתה בה הפרי ראוי לאכילה כי הית' שנה של שמטה מעשר ראשון ושני אעפ"י שבשעת הבצירה והמסיקה הוא שנה שלישית שהיתה מעשר עני במקום שני אפילו שנגמר בשולן בשלישית מתעשרין לשעבר וכן לענין שביעית דגמר בישול דשביעי' בטל לגבי בישול הראוי לאכילה בששית וגם האורז ודוחן ופרגין ושומשמין אזלינן אחר השרש' כדתנן פרק ב' וממה שהשריש קודם ראש השנה של שביעית יכולי' ליקח מהם שהם משנה ששית וגם האורז של חוצה לארץ הוא ניכר מן האורז של ארץ ישראל ומיני תבלין יבשים ניכרי' שהם משנה ששית וגם מיני בשמי' יבשים ג"כ ידועים אותם שהם מחוצה לארץ ומה שגדל באילנו' בשנת השמטה רוב' הם בסוף השנה ויאכלום בסוף השנה בקדושת שביעית וכן במוצאי שביעית עד זמן הביעור ולא נתבאר בפירו' זמן ביעור כ"א בארבע' מינים שנכתוב להלן וכן דבר שהוא דרך לזורעו אין אוכלי' אפי' מספיח ומי שלא הכין מזונות אלו של שנה ששית ורוצה לאכול מתבואה ומפירות שביעי' של גויי' יאכלם בקדושת שביעית לקיים דיני תורת שביעי' ממה שזרע הגוי בארץ ישראל וצריך להיות זהיר הרבה בדיני שביעית אפי' שהן מן הגוי כי רבו מלספור כמו שכתבו התוספו' בפרק לולב וערבה בענין הסחורה בהם ולא ימכרו במדה ובמשקל ומנין ואם לקח בפירות שביעי' מאכל אחר שאינו משביעי' ומזה לקח אחר האחרון נתפס בשביעי' והפרי עצמו של שביעית הוא כמו שהיה ושניה' חייבי' בביעו' אחרון וראשון ואין משנין פירות מברייתן ודינים אחרים כמו אלו אין שום צמח מן האדמ' שיצטרך לנהוג בו קדושת פירות שביעית בכל שנה שביעי' כלה כי אם הירקות של גנה של גוי שהולכים בהם אחר לקיטה ואינם מתקיימו' לימים אם לוקט מהם קודם ראש השנה של שביעית אבל דגן וזרעונים שזרע גוי שאין גמר גדולם בשביעית אלא עד הפסח ומפסח ואילך לבד יאכלם בשביעית בקדושת פירות שביעית עד הביעור בשנה שמינית ותירוש ויצהר בסוף שנת שביעי' וכן רוב פירות האילן גמר בישולם בסוף השנה ויאכל מהם בקדושת שביעית עד שעת ביעורן בשנה שמינית כשיגדלו פירות האילן של שנה שמינית יאכל מהם והפירות שהגיע שעת ביער' קוד' שיגדלו פירות של שמינית אינו יכול לאכול בשנה שמינית מפירות שביעית אחר הביעור ולא מפירות של שנה שמינית מפני שעדיין לא גדלו וזמן ביעור לא נתפרש כי אם בד' מיני פירות ששנינו בתוספתא של שביעית ומייתי לה פרק מקום שנהגו אוכלים בגרוגרות עד חנוכה ובתמרים עד הפורים בענבים עד הפסח בזיתים עד עצרת ומחנוכה של שנת שמינית עד סוף השנ' לא יאכל גרוגרות לא על שביעית שעבר זמן בעורן ולא על שמינית שעדיין לא נגמרו עד קרוב לסוף השנה וכן לא יאכל תמרים מפורים ואילך ולא ענבים ויין מפסח ואילך ולא בזתים ושמן מעצרת ואילך אלא א"כ ימצא מפירות יבשים אלא משנת ששית לשמנית כדכתיב לשלש השנים או יאכל מחוצה לארץ ובשאר דברים שלא נתפרש זמן בעורם אלו דרך כלל בזמן שכלה לחיה מן בשדה כלה לבהמתך מן הבית שאם הביא אל ביתו פירות או זרעים של גוים יוכל לאכול מהם עד שכלו מן האלנות או מן השדה וכל זמן שיש מפרי א' באי זה אילן משלש ארצו בגליל עליון ותחתון ותחום טבריה שכל שלשתן בארץ א' ואוכלין בכלם א' מהם עד שיכלה האחרון שבה כדתנן פ"ט לא שאינו ידוע וברור זמן כליה כל פרי שהוא שעת הביעור לכל א' אלא בגרוגרות עד חנוכה ובתמרים וענבים וזתים זמן הכתוב למעלה ובענבי' וזתים שרובם ליין ושמן נרא' כי זמן ביעור היין והשמן ג"כ לפסח ולעצרת ואמרינן פרקא קמא דראש השנה ועשת את התבואה לשלם השנים אל תקרי לשלש אלא לשליש וזתים בכלל תבואה וכן ענבי' וכתיב ותבואת יקב כמו שכת' רבינו שמשון פרק ב' בשם רש"י ז"ל וזמן ביעור התבואה לא נודע כי אם נאמר שאחר קצירה לא נשאר לחיה בשדה ויהי' זמן ביעור הוא זמן קצר קודם שיכנס שנה שמיני' וכל זמני הביעור שנתפרשו הם תוך שנה שמינית ואם נאמר עד סוכות של שנה שמינית דכתיב באספך את מעשיך מן השדה דמשמע שאז אוספים מן השדה והוי כלה לחיה מן השדה אפי' שהיתה התבואה בשדה אינה הפקר כיון שהיא נשמרת וגם אין משמעות כלה לחיה מן השדה אלא כשהיא מחוברת לקרקע ונראה שהוא עד זמן חרישת השדות של תבואה כי אז כלה שארית העשב לחיה מן השדה ושאר פירות שלא נתפרש זמן ביעורן כשיכלה לחיה מן השדה כל מין מהם עד שיכל' האחרון שבשלש הארצות יהיה זמן ביעורם והתירוש של ענבים שקנו מכרמים של גוים שמירחו הוא על ידי ישראל הרי הוא כמו שהיה גדל בשדה של ישר' בשאר השנים מפני שאנחנו מפרישים ממנו תרומה ומעשרות מפני שמירחו על ידינו וכן בשנת שמטה הוא מירחו על ידינו כמו אם יהיה גדל בשדה של ישרא' אלא שאנחנו אוכלים אותו מפני שזרעו הגוי שאינן מצווה בשמטה שלא לחרוש ושלא לזרוע ואפילו שמירחו על ידינו אין אנחנו חייבים להפריש תרומות ומעשרות כי אין שום שם תרומה ומעשר בארץ ישראל בשנת השמטה וכמו שכתבתי בכמה תשובות בשמטות שעברו ובתשובת ש"ג כתבתי שיש שבעה רועים ומנהיגי' אותנו על קדוש' פירות שביעית בשל גוי והרב הכפתור נראה בכמה מקומות בפרק י"א ופ' מז' ופ' מ"ח בשם הראב"ד ז"ל ואין מי שיחלוק עליהם וכיון שנוהגים בהם קדושת שביעית פשיטא שאין מפרישין מהם שום תרומה ומעשר אפילו נתמרחו על ידי ישראל כמו היין וכמו שכתבתי כמה ראיות על זה בתשובותי והיותר קשה שהיה בעיני בהנהגת קדושת בפירות שביעית של גוי הוא ענין זמן ביעור הפירות שכתבתי למעלה כי אחר זמן הביעור צריך לבער בשנה שמינית כל מה שגדל בשנת השמט' ולא ימצא לאכול מאותם מינים שמבערי' כי אם מחוצה לארץ כי בזמן ביעורן לא נתבשלו עדיין פירות ותבוא' של שנה שמינית אלא שמצאתי אחר כך לרבי' הזקן שכתב דאע"ג שיש כאן קדושת שביעית כדמוכח בדוכתי טוב' איסור' הוא ודאי דלא פקע אבל ביעור הדב' תלוי בממון להפקי' ולסלק לעניי' ומצי למימ' אתינ' מכח גבר' דלא מצית לאשתעויי בהדי כדא' שלהי פ"ק דבכורות גבי לוקח טבלים וכו' ע"כ ונראה לי דמהאי טעמא נמי נקל בדיני הסחורה כפירות שביעי' דהא דאמרינן לאכילה ולא לסחורה היינו בפירות ישר' שלקחום מן ההפקר משדות ישראל אבל מה שלקח בדמים פירות שביעית מן הגוי הרי תחלתו בסחורה ומצי למימר אתינא מכח גברא וכו' אבל בשאר דיני שביעית שרבו לא מצאתי שום סמך להתיר וצריך להזהר שלא ישנה פירות שביעית מברייתן מה שנאכל חי לא יבשל ושדרכו לאכול מבושל אין אוכלין אותו חי וכן שאר הדינים התלויים בזה כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פרק ה' ופירות המיוחדים לאדם לא יאכילם לבהמה וענין הסיכ' דבר שדרכו לסוך וענין הכביס' שאין מכבסין בפירו' שביעית אלא בכורות ואהל וכתיב לאכילה ולא למלוגמא ולא לזלף ולא להקיא ולא למשרא ולא לכביסה מכל מה שמיוחד לאכילת אדם כגון חטים תאנים וענבים וכיוצא בהם וכמו שכתב שם:
ובן בדיני מוכר פירות שביעית עצמן שאחרון נתפס בקדושה לאכלו בקדושת שביעית לא לענין ביעור וסחורה שכבר כתבנו שאפי' בפירות שביעית עצמן של גוי אינם חייבים אלא לענין שלא לשנות פירות אלו מברייתן כמו שכתוב למעלה גם שלא למכור למי שאינו נאמן לאכול בקדושת שביעית:
מה שצריך ליזהר מי שרוצה לנהוג קדושה בפירות שביעית של גוי כמו שסופרים כמה פוסקים שכתבתי בתשובת ש"נ א' שלא לשנותם מברייתן אלא לאכלם כדרך אכילת' ב' מאכל אדם לאדם ושל בהמה לבהמה ג' שאין לסוך מה שאין דרכו לסוך ד' ענין הכביסה שלא לכבס במה שהוא ראוי לאכול ה' שלא לעשות מלוגמא וכיוצא בו במה שראוי לאכיל' ו' במכיר' פירות שביעית שאחרון נתפס לאכלו בקדושה ולא לשנותן מברייתא ופרי עצמו של שביעית נשאר בקדושתו למה שמכרו שיאכלנו בקדושת שביעית ז' שלא למכור ולא לתת פירות שביעית למי שאינו אוכלם בקדושת שביעית ח' שלא להוציא פירות שביעית לחוצה לארץ ואפילו לסוריא כל דינים מפורשים פ"ה להרמב"ם ז"ל מי שהיה נזהר בפירות של נכרי' בא"י לאכלם בקדושת שביעית בשנה ח' התבואה ה' מינים והזרעוני' הכל היה משנה שביעית ויוכלו לחקור על תבואה שמביאין פה מח"ל מן הכפרי' שמן הירדן ולהלן למזרח וכן שמן ותאנים ושאר פירות ואם לא ימצא מהם יאכל מארץ ישראל בקדושת שביעית עד בין פסח לעצרת שתתבשל התבואה של שנה שמינית ולענין תרומות ומעשרות אין שום דין תרומה ומעשר בשנה שמטה אפילו בשל גוי אפילו מירחן ישראל כמו היין וכמו שכתבתי בכמה פעמים בשמטות שעברו:
ממה שכתוב וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית הן לא נזרע וכו' וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את התבואה לשלש השנים נראה כי אין שום דרך לאכול משנה שביעית כלל ואם כן מהו שכתוב והיתה שבת הארץ לכם לאכלה לך ולעבדך כו' ולבהמתך ולחיה כו' תהיה כל תבואתה לאכול לא נשאר מה לאכול כי אם הספיחין שכתוב בהם את ספיח קצירך כו' אלא שחכמים אסרום כדי שלא יבא לזרוע ויאמר ספיחים היו וגם פירות האילנות הגדלי' בלא עבודת קרקע יאכל בקדושה שביעית כמ"ש לאכול ולא לסחורה ולא למלוגמא כו' ומה שכתו' וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את התבואה וכו' היינו על התבואה שהם חמשת המינים וכיוצא בהם שהם עיקר אכילה ומזון ומה שכתוב בשביעית תהיה כל תבואתה לאכול הוא על ספיחי התבואה שמן התורה מותרים לאכול בקדושת שביעית ופירות האילנות אפילו מדרבנן בקדושה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |