שו"ת מבי"ט/ג/כ
|
< הקודם · הבא > |
שאלה גרסינן בירושלמי פ"ק דיבמות אעפ"י שנחלקו ב"ש ובית הלל בצרות ובאחיות ובגט ובספק אשת איש ובמקדש בשוה פרוטה והמגרש אשתו ולנה עמו בפונדקי והאשה מתקדשת בשטר וכו' לא נמנעו ב"ש מלישא מבית הלל ולא מבית הלל מב"ש אלא נוהגים באמת ובשלום שנאמר האמת והשלום אהבו ממזרות בנתי' ואת אמרי הכין היך עבידא קידש הא' בשוה פרוטה והב' בדינר על דעתיה דבית שמאי מקודשת לשני והולד ממזר מן הא' על דעתיה דבית הלל מקודשת לא' והולד ממזר מן השני ר' יעקב בר' אחא בשם ר' יוחנן מודי' ב"ש לבית הלל לחומרן מעתה ב"ש ישאו נשים מב"ה דאינון מודו להון וב"ה לא ישאו נשים מב"ש דלית אינון מודו להון ר' אילא בשם ר' יוחנן אלו ואלו כהלכה היו עושים אם כהלכה היו עושין כדא' תנינן שלחו להן ב"ש ופחתו' דב"ש אומרים עד שיפחות רובא אמר רבי יוסי בר' בון עד שלא בא מעשה אצל ב"ה היו ב"ש נוגעין בו משבא מעשה אצל ב"ה לא היו ב"ש נוגעין אמר ר' אמברי יאות מה תנינן טימאו טהרות למפרע לא מכאן ולהבא ר' יוסי בר בון אמר רב ושמואל חד אמר אלו ואלו כהלכה היו עושים וחד אמר אלו כהלכתן ואלו כהלכתן ממזרות בנתים ואת אמר הכי המקום משמר ולא אירע מעשה מעולם כהדא דתני כל הרוצה להחמיר על עצמו לנהוג כחומרי ב"ש וכחומרי ב"ה על זה נאמר והכסיל בחשך הולך בקולי אלו ואלו נקרא רשע אלא או כדברי ב"ש או כדברי ב"ה כקוליהון וכחומריהון הדא דתימא עד שלא יצא בת קול אבל משיצאת בת קול לעולם הלכה כב"ה וכל העובר על ב"ה חייב מיתה תני יצא בת קול ואמרה אלו ואלו דברי אלהים חיים הם אבל הלכה כב"ה לעולם באיכן יצאת בת קול רב ביבי בשם רבי יוחנן ביבנה יצאת בת קול ע"כ: משום דבמתני' תנן אף על פי שאלו אוסרים ואלו מתירים אלו פוסלים ואלו מכשירים לא נמנעו ב"ש מלישא נשים מב"ה ולא ב"ה מבית שמאי כל הטהרות והטומאות וכו' תני הכא דלאו בצרה בלבד דפליגו בהו הכא לא נמנעו וכו' אלא בכל מה דנחלקו בדוכתי אחריני נמי בדיני אשה לא נמנעו מלישא אלו מאלו ומשמע הכא ובמתניתין דלא נמנעו מלישא אלו מאלו לפי שהיו מודיעים להם אפילו במה שלא היה בו צד ממזרות והיו פורשים ממה שהיו אוסרים וכדא' בגמרא וכדמשמע מסיפא דכל הטהרות והטומאות וכדמייתי בגמרא וכדמסיק' בהאי מתני' אלא נוהגים באמת ובשלום דבהודעת האמת אלו לאלו היה שלום ואהבה ביניהם ופריך סתמא דגמרא אפילו שהיו מודיעים סמכינן אהודעא דמידי דלית בה צד ממזרות אבל במה שיש בו צד ממזרות בנתים כלומר בין אלו החלוקות שהזכירה הברייתא כמו צרות וקידושין לא סמכי' אהודעא דשמא יטמעו אחר כך בממזרות ועוד דבית שמאי וב"ה גופייהו מה שהיה נעשה על פיהם בהוראתם היו יודעים ומודיעי' ואותם ששמעו סברתם והיו עושים שלא מדעתם על פי הוראתם לא היו יכולים בית שמאי וב"ה להודיע והמורים אחריהם שמא לא היו מודיעי' ויש צד ממזרות במחלוקות אלו ולחזק הקושיא הזכיר מחלוקת הקדושין מפרוטה ודינר שהוא מצוי יותר ויש בו צד ממזרות בין לב"ש ובין לב"ה ובצרות אין בו ממזרות אלא לב"ה ותירצו בשם רבי יוחנן שלא היו צריכין להודיע דמודים ב"ש לב"ה לחומרין שהיו חוששים בנשים שנושאים מב"ה לקידושין של פרוטה ושלא ליבם הצרות כב"ה והיו מצריכים להם חליצה לחומרא שהם זקוקות לדעתם ושיהיו פסולות לכהונה וגם היו מצריכין לגרש למי שקדש בדינר אחר שקדש אחד בפרוטה מה שאין כן לב"ה והיינו דקאמר לחומרין חומרי ב"ה וחומרי ב"ש אבל ב"ה שהלכה כמותם לא היו צריכין להודיע לב"ש הצרות שהיו פטורים מן החליצה כדי שיפרשו מהם וגם לא מה שקידש בדינר אחר שקדש אחד בפרוטה אבל בנשים שלהם לא היו חוששים לקדושין פרוטה ולא לחלוץ הצרות אלא ליבם ופריך מעתה ב"ש ישאו וכו' וב"ה לא ישאו כיון דמאי דקאמר לחומרין אינו אלא לנשי ב"ה שהיו חוששין לקידושי פרוטה ושלא ליבם הצרות שלהם כב"ה ולא לנשים שלהם ותירץ ר' הולא בשם רבי יוחנן עצמו שמה שאמר רבי יוחנן לחומרין היינו לחומרא בכל הנשים של ב"ה ושל ב"ש שאלו ואלו כהלכה של ב"ה היו עושים למעשה ולא חלקו ב"ש אלא להלכה ולא למעשה ופריך אם כהלכה של ב"ה היאך שלחו ב"ש ופחתוה וכו' ומשני רבי יוסי עד שלא בא מעשה אצל ב"ה היו ב"ש נוגעין בו והיו עושים כסברתם כיון שעדיין ב"ה לא עשו כסברתם ולכן שלחו ופחתו אבל. אחר שעשו ב"ה מעשה כסברתם לא היו נוגעים בם והיו עושים כהלכה של, ב"ה אמר ר' אמברי יאות מה שתרצת על פחתוה אבל מה דתנינן טמאו טהרות למפרע נראה שהיו חולקים ועושים כל א' כסברתו ומשני לא מכאן ולהבא אחר שעשו מעשה ב"ה אמר רבי יוסי בר בון רב ושמואל חד אמר וכו' וחד אמר אלו כהלכתן ואלו כהלכתן והדר פריך להאי ממזרות בנתים ותימר הכין שכל אחד היה עושה כסברתו ולא מצי לשנויי עתה לחומרין כיון שכל א' היה עושה כסברתו ומשני המקום משמר ולא בא מעשה לעולם אף על פי שלא, היו מודיעים אלו לאלו ולא יאונה לצדיקים מה שהוא און לדעתם אפילו לב"ש קודם בת קול ומתניתין דקתני לא נמנעו מלישא וכו' שהיה כל אחד סומך על שהמקו' היה משמר שלא יאונה אליו מה שהוא אסור לו כהדא דתני כל הרוצה להחמיר על עצמו לנהוג כחומרי כולם הכסיל בחשך הולך כקולי, שניהם רשע אלא כ"א מהם לחומרא ולקולא והיינו כמ"ד כל אחד היה עושה כסברתו לקולא ולחומרא ומשיצאת בת קול לעולם הלכה כב"ה ואפילו לב"ש:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |