שו"ת מבי"ט/ב/קצח
|
< הקודם · הבא > |
שאלה בכל השנים היה קשה בעיני כשהייתי מפריש תרומה ותרומת מעשר מן היין להשליכו אחורי החביות כי יש זלזול בקדושת התרומה אעפ"י שהיא טמאה ובמתני' דסוף תרומה תנן את שדרכו ליקבר יקבר דהיינו משקין של תרומה טמאה דאין ראויין לשריפה דנקברין וזאת השפיכה שאנחנו שופכים אינה קבורה והיא אסורה אלא גניזה בכבוד ככתבי הקדש הבלואין ושנפסלו ועם כל זה לא נפסדה כל קדושתם וכמו כן התרומה טמאה לא נפסדה כל קדושתה בהיותה טמאה ועל זה נתתי אל לבי לדרוש ולחקור אם ימצא איזה תיקון או איזה הנאה בתרומת היין כיון שאין נוהגין קבורה כמצוה כי אם לשפוך אותה על פני הארץ ולדרוס עליה וראיתי הא דתניא סוף פרקא קמא דפסחים וסוף מסכת קמא חבית יין של תרומה שנטמאה בית שמאי אומרים תשפך חבל לשון חבילה ולא לזילוף דילמא אתי למשתי ובית הלל אומרים תעשה זילוף אמר ר' ישמעאל בר יוסי אני אכריע וכו' ואמרו לו אין הכרעת שלישי מכרעת וכתבו התוספות אע"ג דתרומה טמאה בשריפה כדמסקינן סוף תמורה הראוי לשריפה לשריפה והראוי לקבורה לקבורה ה"ה בכי האי גוונא הואיל וראוי לזילוף ולא פליגא אמתני' דהראוי לקבורה דהיינו כשאין לו דרך לזילוף ליהנות בהן שהוא בשר או כיוצא בו אז יקבר כמו בתרומה טמאה דתנן נמי התם במתני' סוף תמורה ואלו הם הנשרפים חמץ וכו' ותרומה טמא' והערל' וכו' וגם תנן ומדליק' בפת ובשמן של תרומה ופירשו משום דכלל תרומה טמאה עם חמץ וערלה דאיסורי הנאה נינהו כי היכי דלא תטעי שגם תרומה טמא אסורה בהנאה הדר תנא ומדליק' בפת וכו' ומשמע דאעג"ב דתנן דנשרפי' דאם יש דרך אחר לשרפן ויהיה נהנה בהן כגון הסקת פת והדלקת שמן שרי והוא הדין לנשרפ' דהיינו כשאין יכול להנות מהן אבל יכול ליהנות בזילוף יהנה כבית הלל דלא חייש לתקלה דהכי הלכה דהא אקשו מינייהו התוספות פירקא קמא דשבת והא דאמרי' אלא גזירה משום תרומה טמאה ביד כהן ומשהי לה לזורעה ואתי לידי תקלה וכתבו התוספות והא דהכא חיישינן לתקלה ובסוף פירקא קמא דפסחים אמרי בית הלל תעשה זילוף איכא למימר דהכא מודה בית הלל דפעמים דצריך להשהות שנה שלימה עד שעת זריעה עכ"ל וכן סוף מסכת קמא משמע דאעג"ב דמתני' סתימא סוף פרקא דתמורה דנקברים אפילו הכי איפשר בתקנה בזילוף דבית הלל עבדי' לה דלאו דוקא כהן אלא אפילו ישראל יכול ליהנות בתרומה טמאה כשקנאה מן הכהן בזול וכדא' פ' כל שעה אבא שאול גדול של בית רבי היה והיו מחמין לו חמין בחטין של תרומה טמאה ללוש בהם עיסה בטהרה ופירש רש"י ז"ל שהיו לוקחים אותה מן הכהנים בזול ע"כ ואעג"ב שכתבו בעלי תוספות בשם ר"ת דלכהנים של רבי היו עושים דלישראל לא שריה אלא הנאה שאינה של כילוי כדאי הוא רש"י ז"ל לסמוך עליו בשעת הדחק ובמסכת תרומות על ההיא דיין של תרומה שנתגלה ישפך כתב הר"ש ואף לזילוף לא חזי משום סכנה משמע דבתרומה טמאה דחזיי' לזילוף עבדי' בה זילוף ואם כן הכהנים יכולים ליהנות ביין של תרומה טמאה לזילוף אפילו לדעת רבינו תם וישראלים לדעת רש"י ז"ל שיקנו אותה בזול מן הכהנים וליכא כלל משום תקלה לבית הלל כדאמר וכ"ש השתא דהוי דרבנן וכ"ש בזמן הזה שאין הכהנים רגילים לאכול תרומה דכולה טמאה וכל שכן לישראל דלא חזיא ליה כלל לא טהורה ולא טמאה אלא טמאה ברשות כהן דליכא תקלה דכולי עלמא פרשי מיניה כחמץ דהקדש דפרשי מיניה ואע"פ שאין אנחנו רגילין בזילוף דערבה כל שמחה בהיותינו בגלות אפילו הכי לכבוד שבתות וי"ט אחר כיבוד הבית בערב ימצאו בעלי מעשה שיקנו אותה מן הכהנים בזול לזלף את הבית לריח טוב לכבוד שבת וימים טובים נאם המבי"ט:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |