שו"ת מבי"ט/ב/קצא
|
< הקודם · הבא > |
שאלה פחות מבן עשרים שמכר בנכסי אביו קרקע ומת פחות מבן עשרים ונשארו לו יורשים קטנים יש לספק אם הם בני י"ג או יותר אם יכולים למחות בזמן שאביהם היה יכול למחות או שמא הוא לבדו היה יכול למחות ולא בניו ואם ת"ל שיורשי' זכות אביהם וכמו שהיה יכול למחות תוך עשרים לבד לדעת הרמב"ם ז"ל יוכלו הם למחות תוך עשרים של אביהם אכתי מיבעי' אם היו הם קטנים פחות מי"ג הב"ד או האפוטרופוס שלהם יוכלו למחות או לאו ואם תמצא לומר שיוכלו למחות נאמר שיתארך זמן מחאתם אפילו הגיעו לי"ג שנה עד שיהיו הם בני עשרים כמו שאביהם היה משמכר לפחות עד שהיה בן עשרים שלמים ואפילו שעבר זמן מחאת אביהם עדין אלו אין בהם דעת לידע שזלזל אביהם במכירת קרקע ירושת אביו כדי שימח' עד שיהיו בני עשרים או נאמר כיון שעבר זמן מחאת אביה' אבד זכותם ג"כ יורינו רבינו הדין מהו:
תשובה מההיא דמעשה דהבי' פרק מש"מ באחד שמכר בנכסי אביו ומת ובאו בני משפחה וערערו לומר קטן היה ובאו ושאלו את ר' עקיבא מהו לבודקו אמר להם אי אתם רשאים לנוטלו וכו' נראה שאם היה קטן פחות מבן עשרים נמי שהיו יכולי' למחו' היורשי' אע"ג דהתם מיירי בקטן ממש שמכירתו בטילה אפילו הכי הכא שיש לזה שהוא פחות מבן כ' למחות ישאר לו רשות ונפשטה השאלה הראשונה ויכולים היורשים למחו' במכירת מורישם כמו שהיה הוא יכול למחות וכן אם הם פחות מבני י"ג ב"ד או אפטורופוס יכולים למחות בכל הזמן שהיה הוא יכול למחות אבל לענין שיוכלו למחות אפילו אחר שהשלים העשרי' בקבר נראה שאין להם זכות יותר ממורישם כיון שהוא לא היה יכול למחות אחר עשרים לדעת הרמב"ם ז"ל שהרי בדין תורה כל שהוא י"ג מקחו מקח וממכרו ממכר אלא שחכמים תקנו שלא יהיה ממכרו ממכר בקרקעות של ירושה מפני שמזלזל במכירה מפני שלא טרח בה ודעתיה קריבא אזוזי ותקנה זו לא אלימא כולי האי שהרי יש מחלוקת בין הפוסקי' יש מי שאומר בן המוכר בנכסי האב פחות מבן עשרים לאו דוקא בן אלא בת ולאו דוקא אב אלא שאר מורישים ג"כ ויש אומרים דוקא אב. ורבינו שמואל והראש ז"ל ואחרים גם כן סוברים שאפילו בנכסי האב, מוכר לכתחילה כל שהוא חריף ובקי למכור ולא נאמר בן שמכר פחות וכו' אלא כשאינו בקי ולכ"ע מתנתו קיימת וכיון שכן כשהוא היה יכול למחות נאמר שימחו יורשים ולא נאמר יותר על הקונה שיוכלו למחות אח"כ והבו דלא לוסיף עלה אפילו אחר שעבר זמן מחאתו וכיוצא בזה, אמרו גבי שומא הדרא לעולם שאם שמו אותה למלוה שהיה חייב לאחר ושמו אותה ב"ד לאחר ובא הלוה הראשון ללוקח' ולתת המעות ששמו עליו לקח' מן השני שלא יהיה כח זה השני שלא יחזור מה ששמו לו יותר מכח הראשון שהיה חוזר השומא וכמו כן בנדון דידן לא יהא כח היורש גדול מכח המוריש אלא כל זמן שאם היה המוריש בחיים היה יכול למחות יכולים היורשים למחות וכשהמוריש לא היה יכול למחות: גם היורשים אינם יכולים למחות:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |