שו"ת מבי"ט/ב/קס
|
< הקודם · הבא > |
שאלה לאה נתנה לבנה ראובן מתנה גמורה מהיום ולאחר מיתה קרקע שהיה ידוע לה וכתבה לו שטר מתנה כתוב כהלכה ועל מתנה זו השיאו לו אשה ואח"כ מת ראובן בחיי אמו ואח"כ מתה אמו ולא הספיקו נכסי ראובן לפירעון כתובתה והיא כשראה שמת בנה הקדי' הקרקע שנתנ' לבנה עתה יורנו רבינו אם חל שעבוד הכתוב' על הקרקע ולא חל ההקדש או לאו:
תשובה תנן פ' יש נוחלין הכותב נכסיו לבנו צריך שיכתוב מעכשיו ולאחר מיתה וכתב רש"י ז"ל דמשמע מהיום הגוף והפירות לאחר מיתה והרמב"ם ז"ל כתב פי"ב מה' זכייה הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו הם הגוף של בן מזמן השטר והפירות לאב עד שימות והטור כתב סי' רנ"ז הכותב נכסיו לבנו הגוף מהיום והפירות לאחר מיתה וכתב מכר האב הפירות מכורים עד שימות וכשימות האב הבן מוציא מיד הלקוחות מכר הבן בחיי האב אין ללוקח כלו' עד שימו' האב וכשימו' האב יקח הלוקח הכל אפי' מת הבן ובנדון דידן נתנה היא לבנה מהיום ולאחר מיתתה וכשנשא הוא אשה שעבד כל נכסיו בכתובת' ובכללם נשתעבד גוף הקרקע זה שנתנה לו אמו וכשמת הוא לא הית' היא יכול' לגבות הקרקע בחיי אם בעלה וכשמת' היא תוכל לגבות כמו שהלוקח יקח הכל כשימות האב אפילו מת הבן ולענין ירוש' ג"כ כ' שם הטור שאם מכר האב כשימות הולך הבן ומוצי' מיד הלוקח ואפי' מת הבן בחיי האב יורשים עומדים במקומו לירש מתנתו וכן כתב ואפי' מת הבן בחיי האב יורשי הבן מוציאין מיד לוקח לכשימות האב ומכל מה שיורש הבן מכח האב חיי' לשלם חובותיו וכשאין יורש כמו בנ"ד הבעל חוב או האלמנ' לגבות כתובת' עומדים במקום יורש ונתן טעם רשב"ם ליורש שיורש מתנתו מפני שהפירות מכר האב אבל הגוף קנוי לגמרי לבן משעה שכתב לו האב וכשמת הבן הם יורשים כוחו ע"כ לשונו וכיון שהגוף היה קנוי ואפילו בלא שעבוד בעלי חובותיו גובי' ממנו ואין מועיל מכירת אביו והכא נמי איני מועיל הקדש שהקדיש' אמו והאלמנ' תגבה קודם תשלום כתובת' כמו שכתבתי:
עוד נ"ל דבנ"ד יש טעם אחר ממה שכתוב בשאל' שנרא' שהיא נתנה מתנ' זו לבנה כדי שתנשא וקפצו לו נשים בהיות לו בית וכן נרא' כי מזמן המתנ' לזמן הכתוב' לא היה אלא כמו חדש ועל מתנה זו סמכ' האשה או אביהם והרי הוא כמי ששעבדה היא עצמ' הבי' לכלת' כיון שנתנ' לבנ' אז כמו שכתבתי:
ומפני שלא מצאתי דין זה בפוסקים שיגבה המלו' או האלמנ' כתוב' מנכסים שלא זכה עדיין הלו' אלא אחר מיתת הנותן ומת הלוה קודם הנותן חקרתי ופשפשתי עוד למצוא איזו ראיה לזה ומצאתי בח"מ סי' ק"ז שהביא בבית יוסף מספר התרומה על לוה שכתב דאקנה ומת ולא הניח נכסים ואח"כ מתו מורישיו וירשו בניו מכח אביהם שכתב הרא"ש שב"ח גובה הנכסים מהא דגרסינן פ' מי שמת בן הבן מוציא מיד הלקוחות וכו' ואיכא מ"ד דלא גבי מבן הלו' מידי דכיון שהן ראויים לא זכה בהם בעל חוב ע"כ לשונו ובנדון דידן עדיף שכבר הם של הבן משעת נתינה אלא שהפירות הוא לאם בחיי' וגם שכתב שם שאין כתובה נגבית מן הראוי הרי כתב בסוף וכן נהגו העם להגבות כתובה ממלו' בעל חוב ונדון דידן הוי כמלו' שיש לה זמן שהוא כשימות הנותן ולכן אשה זו גובה כתובתה ממה שנתנ' אם בעל' לבעל' לאחר מיתה ואין הקדש חל עליהם עד שתגב' היא תשלום כתובתה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |