שו"ת מבי"ט/ב/קנה
|
< הקודם · הבא > |
שאלה בפנינו עדים ח"מ בא כ"ר אליעזר בכ"ר אברהם מתושבי אספהן וכך אמר לנא הוו עלי עדים וקנו ממני בקנין שלם במנא דכשר וכו' וכתבו וחתמו בכל לשון של יפוי כח להיות לראיה ביד אשתי ביביגב בת כ"ר משה איך אני ממנה ומרשה לכ"ר עמרם ולכ"ר יצחק וכ"ר קמל תושבי איספהאן כי בכל עת ובכל שעה שיראו כתב זאת שהיא חתומה מבודאדט וממנצור שיכתבו ויחתמו הנז' כ"ר עמרם וכ"ר יצחק וכר' קמל אחד מהם יכתוב והשנים יחתמו גט כשר מאחד ועד אלף עד שיצא גט כשר תחת ידם ויתנו לאשתי הנז' וכשיגיע בידה הגט תהיה מגורשת ממני ומותרת לכל אדם ואם באולי ח"ו יארע שום תקלה או שום מקרה לאלו שמיניתי והרשיתי בין לאחד בין לכולם חיי לרבנן שבק אני ממנה ומרשה לכל מי שיראה ויודע לכתוב ולקרות מקהלינו ק' אספהיאן יצ"ו שיכתוב א' ושנום חתומים עד שיצא גט כשר מתחת ידם ויתנו הגט לאשתי הנז' כדין וכהלכ' ותהי' מגורשת ממני ומותר' לכל אדם ועל זה אני נשבע לדעת המב"ה ולדעת הנשבעים באמת ולדעת רבים מפורשים שלא לערער ושלא לבטל לא את הגט ולא את המנויים ולא לאחרים בלי ערמה ובלי תחבולה ובלי מודעא עד סוף כל (המודעו' (ובכל עד או עדי' שיעידו כנגד שטר זה אני פוסל אות' לפי שברצון נפשי ובהשלמת דעתי עשיתי זאת ואם ח"ו לא יבא ולא יהיה (אהי') מערער או אפתח פי לדבר שום דבר מעתה ומעכשיו אהיה מוחרה לכל קהילות ישראל ילמדנו רבני עיר קדושה צפת תוב"ב תשובת שאלה זאת:
תשובה כתב הרמב"ם ז"ל פ"ב על מי שנשתתק והרי דעתו נכונה וכו' שאם כתב בידו כתבו ותנו גט לאשתי הרי אלו כותבין ונותנין לה וכתוב בהגהות ונר' דה"ה לפקח שכשר ע"י כתב דלא גרע מאלם שמועיל לו כך היה אומר ר"י אבל בס"ה והתוספות וכו' הא למדת שאין אדם יכול לשלוח כתב ידו לב"ד שיכתבו גט לאשתו וכן מוכיח בירושלמי וכו' ע"כ והר"ן כתב סוף פרק התקבל דבתוס' כתבו דפקח ששלח כתב ידו ממ"ה לכתוב וליתן גט לאשתו כותבין ומיהו בתוספת' לא משמ' הכי וכו' וא"ה ראוי להחמי' וכתב למעלה על דברי הריטב' אבל דעתי מסכמת לדעתו שכל שהבעל ממנה סופר ועדים שלא בפניהם מהני ולא פסל ר' יוסי אלא באומר אמרו וכו' ולא נפיק מיניה חורבא וכו' ומשמע דה"ה בכותב בכתב פלו' ופלו' וכו' דפשיט דכתיבה ליכא למיחש לחורבא אלא שכתב אח"כ על הכתב וא"ה ראוי להחמיר כמו שכת' למעלה ובעטור כתב שהוא מסתברא דוקא חרש וכו' אבל אלם שנשתתק כותבין ונותנין מתוך הכתב וכ"ש בכת' ידו ע"כ ולרבינו תם שכתב רבינו ירוחם כי מי שנשתתק ושומע די בכתב ידו דוקא בחרש אבל בפקח לא נר' טעמא משום דמשתתק א"א בענין אחר ואקילו ביה משום תקנת עגונות כמו שכתב הרא"ש אבל בפקח שיכול לדבר לא הכשירו ולפי זה בנ"ד במקום רחוק אספיהן שאינו יכול לדבר ולומ' לשום יהודי שיכתבו ויתנו וכו' יודו ר"ת והרא"ש ז"ל וכתב ג"כ הרא"ש דבנשתת' אקילו משום דבתוספ' דממעיט כתב ידו לא קתני פסול דמשמע מדרבנן אע"ג דבירושלמי מסיים בה אינו גט ולענין אשה שעושה שליח לכ"ע יכולה לעשות שלא בפני השליח אפי' שליח קבלה כמו שכתוב בפסקי הרא"ש ז"ל וסוף פרק המקבל ואפשר לומר על דעת ר"ת והרא"ש דסברי דוקא בחרש יועיל כתב ידו ולא בפקח דהיינו נמי משום דחרש כותב לסופר ולעדים בפניהם שיכתבו ויחתמו והוה ליה כאילו מדבר עמהם אבל פקח שממנה בכתב סופר ועדים שלא בפניהם איכא למיחש דילמא קודם שיכתבו נשתנה דעתו וחזר בו כיון שלא היה כאן אלא כתיבה בעלמא ובכי האי גונא הוא דמפלגי בין כתב יד דנשתתק לפקח וא"כ הכא בנ"ד שקבל עליו בשבועה חמורה שלא לחזור בו ולא יערער וחתומה הכתב בשני עדים יודו רבי' תם והרא"ש בפקח נמי דהוו קר' טעמי תקנת עגונו' משום דא"א בלאו הכי דליכא הכא מי שיכתו' ויחתום וצ"ל לכתוב להם בכתב א"נ דליכא טעמא שמא יחזור כיון שנשבע:
ומפני ששאלה זו באת מארץ מרחק נר' שכבר נעשה מעשה על זה שכתבו הגט ונתנוהו אותם שהזכיר בכתב והלך לו למרחקים דא"א שיכתוב גט אחר ונסמוך על גט זה ואולי שמת אח"כ ואם יהיה חשש בגט תשאר זקוקה אם אין לה בנים ויש לה יבם והם מסופקי' אם תחלוץ מספין או היבם הוא בדרך רחוקה ולא יוכל לחלוץ ואם היה זה הי' לנו מקום יותר להקל בגט זה אם נסתלק איסור אשת איש ואין כאן אלא זיקת יבם בלאו וגם אם עדיין לא נעשה מעשה הגט והבעל אינו מצוי באותן המקומות נ"ל לסמוך על הפוסקים שכתבתי למעלה שהם מקילין לכתוב ולחתום ולתת כיון שיש כאן עיגון:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |