שו"ת מבי"ט/ב/קנג
|
< הקודם · הבא > |
שאלה זה שלש שנים ויתר שפסקתי ופשרתי בחבר' החכמי' כה"ר ינחה ארח"א יצ"ו וכה"ר יעקב ב"י רב יצ"ו תביעו' שבין אלמנת ה"ר אליה סטן נ"ע ואשת כה"ר אליה צאלמונה על דבר תשמיש חצר שבין שתי בתי הנשים הנז' ואז שמענו כל טענותיהם וראינו מתנת הבית שנתן ה"ר אליה סטן נ"ע לאשתו בחייו ועוד קיים אותה בצואתו ונתן ג"כ בצוואה הבית שכנגד בית שנתן לאשתו לאשת כ"ר אליה שהיתה קרובתו וראינו שנתינת הבית לאשתו היה כתוב בכתובתה שהיה נותנ' לה תוספת על הכתוב בכתובתה ולשון המתנה הבית שאני דר בתוכה ותשמישו והבית אשר תחתיה עם הבור אשר לפני הבית וגם בית התבשיל תוספת על כל סכי כתובתה והנני או' וכו' ע"כ ובצוואה שעשה אחר זמן קיים מתנת הבית כמו שהיה כתוב בשטר כתובתה וגם נתן בכלל צוואתו הבית שכנגד בית זו שנתן לאשתו לקרובתו אשת ה"ר אליה ולא הזכיר בה שום תשמיש בחצר ועל זה היה נר' כי בדין תורה לא היה לבית שנתן לקרובתו שום תשמיש בחצר וגם כי במתנת בית אשתו לא כתב תשמיש בחצר הרי כתב הבית שאני דר בו ותשמישו ואין לבית ההוא שום תשמיש אלא באותו חצר כי אין לה אלא פתח א' פתוח לחצר שאין שום כניסה ויציאה בבית כי אם דרך החצר והפתח הוא פתוחה לאמצע החצר ותשמישי הבית הכבוד ותנור הם בחצר בצד הבור שהוא מוזכר במתנ' ובצד האחר של החצר הוא הבית תבשיל המוזכר במתנה ואין לבית מקום תשמיש בית הכבוד ותנור כי אם זה שבחצר ונר' שכל זה נתן לאשתו ועוד שנתן לה ג"כ הבית אשר תחת אותה הבית וזאת הבית היא ג"כ תחת קצת החצר מן הבור ולהלן לצד מערב שהוא פתח החצר וזה קצת החצר היא גג לקצת הבית של מטה שנתן לה ושאר החצר היא על הבור וכיון שנתן לה הבית שלמטה גם כל גג הבית שהיא קצת החצר נתן לה וכיון שנתן לה הבור גם נתן לה כל כיסוי חלל הבור והרי כל החצר נכללת בזה וא"כ כשאח"כ נתן הבית האחרת לקרובתו אין לה שום תשמיש בחצר אפי' היה מזכיר שהיה נותן לה תשמיש בחצר בבית הכבוד ובתנור לא היה יכול כיון שנתנו לאשתו כבר כ"ש שלא הזכיר לה שום תשמיש בחצר וזאת הבית שנתן לקרובתו היה לה פתח לבית אחרת שבצדה שהיו יוצאים ממנה לבית האחרת ודרך פתח שהיה לבית האחרת היו יוצאים מפתח בית זו האמצעית שכנגד בית האלמנה למוציף א' ויורדי' דרך סולם לחצר של מטה שיש בה כמה בתי' ויוצאי' לר"ה דרך פתח החצר זה שהיא לצד צפון והבי' של האלמנ' היא בסוף הבתים של החצר לצד דרום שיוצאים מפתח החצר שבה הבור לגג א' ומשם דרך סולם יורדי' לחצר התחתון באופן שתשמיש בית זאת האמצעית שנתן לקרובתו וכניסה ויציאה לא היתה אלא דרך הבית השלישית משם יוצאים מיד למוציף ולחצר של מטה ואם יצאו ויכנסו דרך הפתח הפתוח לחצר של הבור צריכים להוסיף לצאת לפתח של חצר ולירד לגג א' ומשם לסולם ומן הסולם דרך כיסוי א' לחצר של מטה וגם ה"ר אליה סטן נ"ע כשהיה דר בזאת הבית האמצעית שנתן לקרובתו אשת ה"ר אליה לא היה יוצא לחוץ אלא דרך פתח בית זה לבית אחרת ומשם היה יורד לחצר של מטה וכשעקר דירתו משם לבית שנתן לאשתו זאת הבית האמצעית היתה לו בית אוצר ובית אומנות לבגדי' שהיה עושה ולא היה משתמש בפתח בית זה שעל חצר הבור אלא ליכנס ולצאת לביתו שהיה דר בה וכשנפטר הוא ונתן בצוואה בית זו האמצעי לקרובתו והבית האחרת נתן לה לקרובתו אחר' הית' מריבה בין השתי קרובות שהיתה אומרת האחרת לאשת ה"ר אליה צלמונה שלא תצא דרך פתח הפתוח לביתה ולא היה לה דין בזה כי כשניתנה הבית האמצעית היתה הפתח פתוח לבית האחרת ולכן רצה להחזיק בפתח זה שפתוח לחצר של הבור אעפ"י שהיה כבד עליו להקיף משם עד שיצא לפתח של חצר של מטה ולעולם לא חשב שיהיה לו זאת הפתח וכ"ש שיהיה לו שום תשמיש בחצר זו ועל זה עמדו לפנינו אז ונטלנו קנין מן האלמנה ומן אשת ר' אליה צלמונה ומה"ר אהרן בנו של ה"ר אליה שהיה טוען בעד אביו ופשרנו שיתנו לו ה' פרחים ויסגור הפתח כי היה לו הפתח האחר וגם אם לא יצא דרך הפתח שהי' לו על הבית האחרת היה לו מקום לעשות לו פתח לירד לסולם שהוא קרוב לצאת משם לחצר של מטה יותר ממה שהיה יוצא דרך הפתח הזה של חצר ושל בור ושאם לא ירצה לסתום הפתח שלא לקבל הה' פרחי' שישאר הפתח ולא יהיה לו אלא כניסה ויציאה ממנו ולא שום זכות בחצר כי כבר היה לו שימוש בית הכבוד ותנור דרך שם במוציף ונתננו הבחירה בידו וכל השתי חלוקות היתה פשרה זו לטובתו כיון שלא היה לה שום ראיה שישתמש באות' פתח ואמרנו שיתנ' לו ה' פרחים או דרך כניסה ויציאה לבד כל זה עבר מאז ונראה לנו שפשרה זו היתה לפנים משורת הדין זכות לר' אליה ולאשתו מפני שהיו דוחקים אותו משני צדדים שלא היו מניחין לו כניסה ויציאה לא מצד זה ולא מצד זה ונר' שבחר שתהיה הפתח פתוח ולא רצה הה' פרחי' וכן נשתמש זה ג' שנים ויותר דרך כניסה ויציאה מחצר של בור ולא נשתמש בחצר עתה מכרה אשת ה"ר אליה סטן נ"ע בית זו לר' יצחק בן ה"ר אשר והוא היה מעכב את ה"ר אליה ואת אשתו שלא יקחו מים מן הבור של גג שהיה יורד בחצר לבור וגם הי' מעכב אותו שלא יעמוד בחצר כשהיה נכנס ויוצא ובאר' אליה לצעוק עליו וכתבנו לו כי גם שלא היה לו שום זכות בתשמיש החצר אלא כניסה ויציאה אפ"ה היה יכול לקבל מים מן הצנור קודם שירדו לבור כי מה שכתבנו קודם היה שלא היה יכול להסיר מי גגו מלירד לבור אבל מן הצנור בזמן הגשם כמו שהוא מנהג ליקח מן הצינור כד או כדים שהיה יכול וגם בכניסה ויציאה אם היה מתעכב בחצר לצורך כמו אם היה קונה עצי' או מי' והיה צריך להתעכב להכניס שלא היה יכול ר' יצחק לעכבו ועל זה היה מסרב ר' יצחק והוו מריבים על זה והלכו לפני הממוני' יצ"ו ובררו להם ב' חכמים שידונו ביניהם ונטלו קנין שניהם ה"ר אליה ור' יצחק לקיים מה שיגזרו עליהם כי לא היה ביניהם הפרש כי אם על קיבוץ מעט מים מן הצינור ועיכוב בכניסה ויציאה בחצר והחכמים כתבו כי העלימו מהם שכבר עמדו לדין ושנתגלגלו הדברים שהר' להם הפסקי דינים שבידם ושנר' להם שכיון שלא נטל קנין כ"ר אליה הנז' בעל הפירות שהדין עם ה"ר אליה שישתמש בחצר ובתנור ובבית הכבוד ושיקח מן הצינור המצטר' אליו והשאר ילכו לבור ע"ש והם נדרשו ללא נשאלו כי לא היתה מחלוקותם עתה כי אם על קיבוץ מים מן הצינור ועיכובו בחצר בשעת כניסה ויציאה והיה שמח ר' אליה במה שנתננו לו כח שיוכל לקבץ ולהתעכב בחצר והאחר היה מסרב ומי הכניסם למה שהיו מרוצים מקודם למה שפסקנו אנחנו כי ממה שכתבתי למעלה נר' בפי' שלא היה לר' אליה ואשתו שום זכו' בחצ' ולא בבי' הכבו' והתנו' ולא היה צריך לקנינו כי כשיש פירו' לבעל אז צריך קנין ממנו למוכרם או לתתם אבל כאן לא היה לו שום דבר ודרך פשרה ורחמנות דרך קרובי' פשרנו ולא היינו צריכי' ליקח קנין ממנו אחר שלקחנו מאשתו שהיא בעלת הבית של נ"מ שלה ואם היה לה שום זכות בחצר ובבית הכבוד והתנור אינם הם עצמם פירות כמו שכתבו החכמי' שהוא בעל הפירות כי מקום החצר ובית הכבוד ומקום התנור אם היה לה זכו' בהם היו קרן שלה כמו הבי' אלא שהי' הוא משתמש בהם כמו שהיה משתמש בדירתו בבית כ"ש שלא היה לה בם זכות ובנו ה"ר אהרן נטל קנין כי הוא שלחו אלינו אז לטעון בעדו שהיה בעל תורה והיה יודע לטעון טענותיו ונטל הוא קנין כמו שנטלה אשת אביו בעלת הבית ונחו שקטו כל אלו השנים במה שפשרנו ביניהם והחכמים יצ"ו היה להם לתת אל לבם כי גם אנחנו היינו יודעים שצריך ליטול קנין מן הבעל כשדנים על הפירות ושאנחו שמענו וידענו כל הטענות והענינים שביניהם שהארכנו כמהימים כשפשרנו אז אותה פשרה וראינו הבתים והפתחים והם עתה ברגע א' פסקו שכיון שלא נטל קנין כ"ר אליה היה לו זכות בכל הדברים הנז' ושמו אותנו טועים בדבר משנה וכפי מה שכתבתי אין כאן לא קרן ולא פירות לו ואפי' היה לה ולו כבר כתבו המפרשים ז"ל בשם ה"ר אפרים ז"ל שלתקנת אושא שהאשה שמכרה בנכסי מלוג ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחו' שאם הבעל מודה שברשותו מכרה אינו מוציא דכשלוחו דמיא ואי בעי לוקח מחרים עליו דבעל דלא עבדה ערמה ומאי דמכרה היה לדעתו ולהנאתו ואי לא מודה אית ליה מדינא להחרים חרם סתם בכך עכ"ל ואעפ"י שנר' שזהו כשמכרה הקרן ומתה שהוא יורשה ומוציא מיד הלקוחו' הקרן כמו שפירש רש"י ז"ל האשה שמכרה הקרן ומתה וכו' ועל זה כתבו שאם מודה שברשותו מכרה שאינו מוציא הקרן אפ"ה הוא הדין נמי כשמכרה היא הקרן והפירות ובלא מיתה יכול היה הבעל להוציא הפירות מיד הלקוחו' ואם מוד' היא שברשותו מכר' לא הי' יכול להוציאם מיד הלוקח ובנדון דידן הוא ידוע ומפורסם כי ברשותו ורצונו נעשה אותה פשרה אפילו היה לו ולה זכות בחצר ובאותם הדברים כ"ש שלא היה להם שום זכות בהם ואפי' שלא היה יודע שברשותו היה לא היה יכול לערער על מה שעשת' אשתו שהרי הביא במשרים נתיב כ"ג בשם הרשב"א ז"ל דבעל בנכסי אשתו בלא הרשאה כשתובע ממנו פירות שאמרנו שדן על הכל בלא הרשאה הוי דינו כמו שני אחין או כמו שני שותפין שיש להם תביעה אצל אחד דמשתעי דינא בהדי א' מהם ואם ישנה האשה אינה יכולה לבטל מה שטען בעלה אבל היא יכולה לומר אלו הייתי שם הייתי טוענ' בענין אחר וחוזר לדון עמה עכ"ל הרי שכ' שהם כמו שני אחין או שותפין וכמו שכשהוא דן על הכל אגב פירות שלו דן על הקרן שלה ואינה יכולה היא לבטל אם ישנה בעיר הכי נמי אם היא דנה על הקרן ועל הפירות והוא היה בעיר אינו יכול הוא לבטל מה שטענה הוא שהרי כתב שהם כמו אחים או שותפין שכל א' מהאחין והשותפין יכול לטעון ואין חברו שהיה בעיר יכול לבטל טענתו כמו איש ואשתו כל מי שיטעון מהם אין חבירו העומד בעיר יכול לבטל דבריו ועדיפא איהי מיניה שהיא יש לה קרן שהוא העיקר והוא אין לו אלא פירות ואם הוא אגב פירות דן על הקרן כ"ש היא שאגב הקרן שהוא שלה תדון על הפירות ואינו יכול הוא לבטל טענותי' ולחזור ולדון כיון שהיה בעיר וכ"ש שהיה יודע וברשותו נעשה הכל על יד בנו כמו שכתבתי והחזיק טובה אז לנו על הפשרה ונחו שקטו בפשרה זו שלשה שנים ויותר ולא צעק עתה כי אם על ר' יצחק שקנה הבית והיה מעכב עליו לקבץ מעט המים ומלהתעכב בכניסה ויציאה וכשכתבנו לו שהיה לו רשות שמח ומפני שסרב הקונה הלכו לממונים ולא היו צריכים להקים להם דיינים אלא לגזור על זה הקונה שיקיים מה שכתבנו אם היה הוא מסרב היו מבררים דיינים אחרים שיראו מה שכתבנו עתה שעל זה המחלוק' אם היה בדין ולא להשים מחלוקת במה שלא היה ביניהם מחלוקת זה כמה שנים והעני הדעת הלוקח לא חשב שנטל קנין אלא על ענין זה האחרון וגם הדיינים לא חשבו שנטלו קנין לדון ביניהם כי אם על זה הענין האחרון שכך כתבו ונטלנו קנין מהם והעלימו ממנו שכבר עמדו לדין ונתגלגלו הדברים שהראו לנו הפסקי דינים שבידם שנראה להם כיון שלא נטל קנין כ"ר אליה שהיה לו זכות בכל הרי שהדיינים עצמם לא ישבו לדין על הפסק הראשון (ולא על האחרון) אלא על הפסק האחרון ואינו חייב מצד הקנין לקיים מה שפסקו על הא' כי לא נטל קנין על זה אפי' לדעתם כפי לשון פסקם וגם זה יצחק אומר כי הוא ידוע כי הבית לא קנאה כי אם לאביו שצוה לו שיקנה לו בית אח"כ ושיזכה לו בית זה ולא יוכל לעשות לו חובה לפחות זכות הקניה שקנה הבית עם כל החצר שאין חבין לאדם שלא בפניו והקנין שנטל הוא אינו קנין ועתה אני מדבר בתחנה לחכמים יצ"ו שלא יסבבו מחלוקת בינינו ויביטו בלב טוב ושכל טוב כל מה שכתבתי וביראת שמים ויראו כי דין אמת עשינו ואם לא יראה להם יניחו קולר הטעות לדעתם על צוארינו אחר שהתנהגו השני הכתות כל אלו השנים על פסק שלנו ושלום על כל דייני ישראל. נאם המבי"ט:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |