שו"ת מבי"ט/ב/קנ
|
< הקודם · הבא > |
שאלה רחל נתנה לבנה מתנת בריא חמשים פרחים מחוב א' שיש לה ביד ראובן בכתיבה ומסירה ואחריו לזרעו ואחר זרעו לאחותו ואחר אחותו וזרעה שיחזרו הנכסים לאחיה ואח"כ חלתה וצותה מחמת מיתה מתנה לבתה אחות בנה הנז' האב ואם שאר נכסיה ואמר (לה) [שלא] משום ירוש' (ולא) [אלא] מתנ' ואחרי' לזרעה ואחר זרע' לבנה הנז' אחי בתה ואחריו לזרעו ואחר זרעו יחזרו לאחיה ומת הבן בחיי אמו ואח"כ מתה אמו ואח"כ מתה הבת ורוצה אחי רחל לזכות בנכסים מכח התנאי ואחי אב האח והאחות רוצי' לזכות מכח ירושה שהם היורשים של האח ואחות שלא הניחו זרע יורינו מורינו הדין עם מי:
תשובה מתנת ברי' אפי' למי שהוא ראוי ליורשו יכול להפסיק הירושה כשאמר ואחריו לפלו' כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פרק י"ב וכ"ש כשאמר ואחריו לזרעו וזרע זרעו ואחריהם לפלו' שאינו יורש שזוכה קודם לכל יורשיה ואחריהם למי שאינו יורש ואפי' שהזרע אינו בעולם ממילא הוא יורש כשנולד בלי תנאי הנותן ואח"כ זוכה מי שאינו יורש מכח התנאי וא"כ כשמת הבן ירשה אחותו מדין ירושה ותנאי כי אעפ"י שהיא אמרה ואחריו לזרעו וזרע זרעו ולא היה לו זרע הרי אחותו יורשת מדין ירושה שהיא לא הזכירה זרעו אלא שיהיה קודם זרעו לבתה אבל אם לא לו זרע פשיטא שהיא יורשת מדין ירושה ואח"כ כשמתה היא בלי זרע חוזר חלק הירושה שירשה מאחיה לאחי האם מכח התנאי שאפי' שהתנאי שיחזור לאחיה היה אחר זרע בנה וזרע בתה כיון שלא היה להם זרע חוזר לאחיה מכח התנאי והרי היא כאלו אמרה אם מת הבן תזכה אחותו ואם מתה אח"כ אחותו יזכה אחיה כי לא הזכיר זרע אלא אם יהיה זרע להקדימ' לאחיה ואם לא יהיה זרע אחיה של רחל זוכה מכח התנאי בחלק מה שירשה מאחיה כיון שהיה התנאי במתנת בריא וכן מה שנתנה לבת במתנת ש"מ ופירשה שלא משום ירושה אלא מכח מתנה התנאי קיים וכשמתה אחי רחל זוכה גם במתנתה שהרי הפסיקה במה שאמרה לא משום ירושה וכמו שכתב הרב שם אפי' שלא התנה על אחיו אלא אחר זרע הבת לא היה הכוונה אלא להקדים הזרע לאחיה אבל אם לא היה לה זרע אחיה הוא במקום הזרע כמו שכתבתי בזרע הבן וראיתי מי שהביא בנדון זה בריתא של מת שני בחיי ראשון יחזרו ליורשי ראשון והרי שמת הבן שהיה שני לבת שהיתה ראשון ולא דקדק בל"ד כי מת שני בחיי א' הוא כשהיה חי שני כשניתן מתנה לראשון וזכה בה שמת השכיב מרע בחיי שני ואח"כ מת שני אבל בנ"ד אפילו בשעת הצוואה של מתנת הבת היה הבן חי כמו שנר' מן השאלה ובין הצוואה למיתת האם נר' שמת הבן קודם אמו ואינו נקרא מת שני בחיי ראשון שכשמת הבן קודם אמו עדיין לא זכתה הבת שנקראת ראשון במתנה שנתנה לה אמה עד שתמות וכשמתה שזכתה הבת במתנה לא היה השני כאן בעולם וכשמתה הבת נכנס אחי האם במקום הבן כמו שהתנתה היא שלסוף יזכה אחיה דהא דתניא מת שני בחיי ראשון יחזרו לראשון ולא ליורש שני דהיינו אחיה מכח התנאי היינו משום דיורשי שני לא זכי אלא מכח שני וליתיה וכמו שכתבו בח"מ ובמ"מ אבל בנ"ד מתחלה רצתה היא שיהיה לאחיה אחר הבן והבת אלא שיקדמו זרעם לאחיה וכמו שכתוב בשאלה לשון הצוואה שיהיה תמיד יד אחיה על העליונה כי רצוני שיהיו נכסי לבני ולזרעם ואחריה' לאחי וא"כ תנאה קיים כיון שפירשה משום מתנה אני נותנת ואחי האם זוכה בחלק הבן שירשה אחותו וגם בחלק הבת שנתנה לה אמה כמו שכתבתי. עוד ראיה לזה שכתוב בצוואה ואתם עדים סדרו צווא' ומתנה בכל חוזק ותוקף פעמים ושלש ע"פ רב מובהק באופן יועיל ויעלה כדין כל הכתוב ויהיה תמיד יד אחי על העליונה הרי שאמרה בפי' שכוונתה שלבסוף יהיו ידי אחיה על העליונה ומתנת אחיה מכחה הוא בא ולא מכה ראשון אלא שרצה שזרעה יהיו קודמים ומצאתי להרשב"א בתשבות ישנות סי' ל"ד ומה שהעדים אומרים שצוה להם לכתוב שטר בכל מיני חוזק ויפוי שבעולם עד שיהיו דבריו קיימים ואפילו שטר אחר שטר כל זה אינו מועיל וכו' ואפי' אם אמר להם כמיפה אינו מועיל מה שאמר להם לענין השעבוד שאין בכלל מתנותיו השעבוד ואם אמר להם לכתוב מה שהוא נותן ויפה כח העדים שאם רצו להוסיף או לגרוע או להחליף בעיקר מתנותיו שיעשו כן היתה לו מלוה על פה ביד אחרים שאינה בכלל נכסים ואי נמי פת דאבעיא ולא אפשיט' דתאמר שיוכלו העדים להוסיף וכו' זה אינו בודאי ע"כ הרי שכותב ויפה כח העדי' שאם רצו להוסיף וכו' בעיקר מתנותיו דמשמע דכמה שהוא נותן יכולי' להוסיף או לגרוע או להחליף לא בדברי' שאינן בכלל מתנותיו ובנ"ד הוי כעוקר מתנותיו שנתנה לאחיה אחרי בניה וזרעם ואעפ"י שצוותה שיסדרו המתנ' בכל חזק לא היה צריך שיסדרו כי במה שאמרה שיהיה תמיד יד אחיה על העליונה הרי כוונתה רצוי' ומבוארת דאע"ג במידי ספק יד בעל השטר על התחתונה הכא יד אחיה על העליונה כמו שצותה היא. וכתב הרב כמהר"ר דוד נר"ו שמי שכתב שהדין עם אחיה של רחל וזכה מכח התנאי לא עיין בה כל הצורך אלא יורשי הבת זכו מכח הירושה כי המתנה הא' היא בטלה לגמרי וכו' שהיה צריך כתיבה ומסירה ושכח הרב מה שכתוב בפי' בצוואה הכתיבה והמסירה ועל כן כתב אח"כ שאפי' תימא שהיתה בכתיבה ומסירה כיון שמת מקבל בחיי נותן חזרה המתנה לנותן ואינו כן כי המקבל שהוא הבן שמת בחיי אמה היה מקבל מכח מתנת בריא ובקנין בשטר כמו שכתוב בצוואה וכשמת ירשתו אחותו מדין ירושה ומצד המתנה שהתנה האם שאם ימות הבן תירשנו אחותו ואחרי' ואחרי זרעה יהיה לאחיה ואח"כ כת' ואפי' תרצה לומר שלא חזרה המתנה לנותן הרי הבת יורשת הרגיש הרב עצמו מיד שלא היתה חוזרת המתנה לנותן וחזר בו ואמר ואפי' תרצה לומר שלא חזרה וכו' הרי הבת יורשת אחיה וממה נפשך זכתה היא ויורשיה ולא אחיה של רחל ואני אומר מה שזכתה הבת שהיא יורשת אחיה זכתה ג"כ מכח התנאי הא' שהתנית האם כי לבסוף יהיה לאחיה וכמו שכתבתי בתשובתי כי כמו שכשאמרה ואחריך לפלו' היא קיים כשהפסי' הירושה כמו כן כשאמרה אחריך למי שהו' ראוי ליורשו ואחריו לפלו' הוא קיים ג"כ כיון שמתחלה בא מכח מתנה באותו תנאי כתב עוד על המתנה השניה של בת שכיון שבת במקום בן לא נקרא יורש כלל כשמתה רחל חלו המתנה והירושה כא' ואנן סהדי דניחא לה לבת לזכות בנכסים מחמת ירושה ולא מחמת מתנה דכתי' ושונא מתנות יחיה ותו דניחא לה שיזכו יורשיה מצד אביה ולא יורשי אמה הבאים מכח התנאי ואני אומר דכיון שנתינת המתנה תלוי בנותן ולא במקבל אדרבה ניחא ליה לנותנת שתתקיים דיבורה ומתנתה שמתן אדם ירחיב לו וכמו ששונא מתנות יחיה כן אוהב ורוצה ליתן ויתנו אחרים חסיד ויחיה ומה שכתב שהמתנה והירושה חלו כא' אפי' הכי המתנה היתה על תנאי שלבסוף יהיה לאחיה ודיבורה קיים כיון שהפסיקה הירושה וגם עדיפא מתנה דאיתא נמי בחיים מן הירושה דליתא אלא לאחר מיתה ולהכי מקודם תתקיים המתנה מצד התנאי לאחי' יותר מן הירושה ליורשי הבת כ"ש שאמרה בפי' לא משום ירושה ומפני שראה הרב נר"ו שיש חולשא בדבריו חזר וכתב ואפי' שתרצה לומר שהדבר ספק מוקמינן נכסי בחזקת יורשים וכו' וכפי מה שכתבתי אין כאן ספק למי שיעיין כל הצורך גם הרב נר"ו בתשובתו הראשונה כתב כללא דמלתא זכתה הבת במתנה ובחלק מתנת אחיה ואם מתה בלא זרע זכו אחרי' אחי המצוה רחל כנז' חלק כחלק הפך מה שכתב כאן אלא שהשכחה מצויה בזקנים שכמותינו:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |