שו"ת מבי"ט/ב/קכ
|
< הקודם · הבא > |
שאלה ילמדנו רבינו נר ישראל וקדושו ראובן היה חייב לשמעון מנה בשטר והרשה שמעון ללוי בהרשאה גמורה לגבות לו חובו מראובן ולא היה לו לראובן קרקעות לגבות לו חובו וכשראה לוי השליח שאין מקום לגבות חובו מראובן הלוה הלך ותפס ליהודה שהיה ערב פרעון קבלן בעד ראובן ברצה מזה גובה וכו' ככתוב בשטר וכשתפס לוי המורשה ליהודה הערב הגזים יהודה הערב הגזמות ואיים איומין שאם יוליכהו לדין יפטור עצמו ולא יפרע לו דבר לא בדיני ישראל כי איננו חושש משום ב"ד שבעולם ולא בדיני האומות כי יפטור עצמו ע"י העכו"ם ועוד גזם יהודה הערב שיזיק ללוי המורשה ויהי כראות לוי כל זה ועוד דברים שהוסיף הערב והגבי' לשונו באונו כאשר נודע לרבים עשה לוי המורשה מודעא בפני עדים שכל קנין שיקח להתפשר או לגבות או להאריך הזמן שאותו הקנין יהיה בטל לעולם ועוד אמר לוי לעדים בעשותו המודעא הוו עדים שאם זה הערב האלם יכריחני לבטל עדותכם או לפסול אתכם הן בקנין הן באמירה הר' אותו דיבור והקנין בטל רק עדותכם קיימת לעד לעולם והעדים ידעו והכירו בכל האונס הזה ולבסוף הכריחו יהודה הערב האלם ע"י תוגרמים לבטל מידי המודעא ולפוסלם ולוי ביטל מחמת אונסו באמירה לבד שהכירו עדי המודעא עצמם והוכרח לוי לקבל מקצ' החוב בספרים ביותר מכדי דמיהן כדי ביטול מקח וכמעט עד שליש דמיהם ויותר יורינו דאם יוכל לחזור ולקבל מה שהוא יתר מהבעל חוב או מהערב ושכרו כפול מהשמים:
תשובה אע"ג דכתב הרמב"ם ז"ל ספ"י מהלכות מכירה דאם העידו עליו עדי המכר שבטל המודעא הרי המודעא בטלה מההיא דרב ששת בערכים בנ"ד כתוב בשאל' שלבסוף הכריחו הערב ע"י תוגרמי' לבטל עדי המודעא ולפוסלם אפ"ה המודעא קיימת דמה שכתב הרמב"ם ז"ל היינו שהעידו עדי המכר שבטל המודעא מרצונו שלא ראו עתה שו' אונס אבל בנ"ד העדים עצמם שמעידים על ביטול המודעא ולפסול העדים הם עצמם עדים שהיה ביטול זה באונס כמו שכתוב שהכריחו ע"י תוגרמים לבטל עדי המודעא ולפוסלם וגם כל דיבור זה היה בלא קנין אלא באמירה בלבד ועוד שהרי כתב אח"כ ואם שאמר לעדי המודע' הוו יודעים שכל קנין שאני לוקח לבטל המודע' שהכל בטל ואין אני אומר כך אלא מפני האונס שאתם יודעים וכו' הרי המכר בטל ואע"פ שקנו מידו לבטל המודעא וכתב הרב בעל מגיד משנ' זו סבר' נכונה וכן הסכימו המפרשים ז"ל וכן הביא סמ"ג ובעל צרור הכסף דברי הרמב"ם ז"ל ובנ"ד כתוב בשאל' ועוד אמר לוי לעדי המודעא הוו עדים שאם זה הערב יכריחני לבטל עדותכם או לפסול אתכם וכו' אותו דיבור והקנין בטל רק עדותכם קיים לעולם ע"כ ואם כן מה שביטל אחר כך אינו מועיל ובחשן משפט סימן ר"ה כתב ואם מסר מודעא ובטלה אחר כך כתב רב האי דלא הוי בטלה אפילו הכי פירוש בשטר זביניה דזבין בדלא אניס וחתים ביה בביטול מודעא לאו כלום הוא בההוא אונסא דאנסיה אעיקר זביניה הוא גופיה אנסיה לאודויי ליה מאי דבעי זבן כתב הרי"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל וכן כתב הרמ"ה ז"ל דלא מהני ביטול מודעא בזביני עד שיעידו העדים שידעו בסילוק אונסו או שהורה לו שלא מסר מודעא קודם לכן דהודאת בעל דין כק' עדים דמי ע"כ הרי רבינו האי ז"ל דסבר דאם בטל המודעא לא הויא בטלה אפי' פי' וכו' דמשמע דאפילו לא אמר בשעת המודעא כל מה שאבטל יהא בטל הוא בטל וכ"ש בנ"ד דכתב קודם במודעא שאפי' יבטל מודעא זו בשעת המכר שלא תהיה בטלה וכן לדעת הרמ"ה ז"ל דכתב דלא מהני ביטול מודעא בזביניה עד שיעידו העדים שידעו בסילוק אונסו וכו' הכא בנ"ד לא ידעו בסילוק אונסו אדרבה ידעו באונסו ושהאונס במקומו עומד כשאנסו בפניהם לבטל וא"כ פשי' דביטול זה לאו כלום הוא ומודעא קיימת ואפי' לדעת הרא"ש ז"ל דכתב דאם כפוהו לבטל המודעא מהני הביטול ולא הוי מודעא אעפ"י שאמר בשעת מסירת המודעא כל מה שאבטל לא יהיה ביטול אינו מועיל וכו' היינו בזביניה שמכר באונס אפי' נתן שווי המכר אבל כשמכר פחות משוויו הוי דומיא דאנסוהו ליתן שאינו מתנה או למחול דהוי כמתנה ובמתנה אפי' לדעת הרא"ש ז"ל במתנה:
היכא דידעו באונסיה אפי' אם בטל לא מהניא ביטול דכיון דאנוס הוא אפי' לא מסר מודעא לא הוי מתנה ובנ"ד האונס היה שאנסו ליקח הספרי' שיותר משוויים כמו שליש כדי ביטול מקח דפשיטא דהמודע' קיימת:
עוד יש טעם אחר בנ"ד בזה שנאנס הוא לקנות הספרים ביותר משוויה לא למכור בפחות משווים והביא בב"י סימן ר"ב דכתב בעל העיטור דוקא דאנסוהו למכור גמר ומקני אבל אנסוהו לקנות לא אמרינן אגב אונסי' גמר ומקני כדאמר מודה שמואל היכא דיהיב זוזי וא"כ פשיטא דאין חייב לוי ליקח הספרים יותר משווין וחייב יהודה לשלם לו מה שיפחות ממה ששם אותם על לוי:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |