שו"ת מבי"ט/ב/קטו
|
< הקודם · הבא > |
שאלה בשנים שעברו נתקבצנו בבית הוועד לפקח על בקיעי העיר כי רבו ולגדור גדר כרם ה' צבאות אלהי ישראל ובכלל מה שהקננו אז הזכרנו קצת מצות הנשכחות מבני אדם ובכללם מצות מתנות כהונה זרוע ולחיים וקיבה לקצבים ישראלים שהבהמות הן משלו ונקבעת הלכה לדורות והיו זוכים הכהנים בזרוע כי הלחיים והקבה הן למלך ונמשך ענין זה כמה שנים ואח"כ שבאו שני חירום ויוקר נתבטל הדבר ועבר מעט זמן ולא יכולנו להחזיר הדבר לישנו ומתנות כהונה נגזלות ביד הטבחים ואפ"ה נראה לנו להודיע לנזהרים שלא יקנו הזרוע אלא יניחוהו לבעליהן ויאכלו הם איסור הגזלה אשר הם גוזלים לכהנים בכל יום שהרי כתב הרמב"ם ז"ל פ"ט מהלכות בכורים ובמתנות עצמן אסור לישראל לאוכלן אלא ברשות כהן עבר ואכלם וכו' אינו חייב לשלם מפני שהוא ממון שאין לו תובע ידוע והקונה אותה אעפ"י שאינו רשאי הרי זה מותר לאכלן מפני שמתנות כהונה נגזלות ע"כ הרי שכתב הרב ז"ל אסור לישראל לאוכלן אלא ברשות כהן וקאי אטבח עצמו שחייב לתת המתנות מפני שהוא גזלן ואינו נותנן אסור לו לאוכלן והקונה מהם מותר לאכלם מפני שמתנות כהונה נגזלות ופי' רש"י ז"ל מר סבר נגזלות ונתחייב גזלן בגזלתו לשלם דתורת גזל עליהן ומר סבר אינן נגזלות אין כח לגזלן וכל זמן שהן בעין כל מקום שהולכים החוב מוטל על מי שהם אצלו לתתו לכהן והראשון לא נעשה גזלן עליהם ע"כ ורב הוא דסבר נגזלות והלכתא כוותיה אפ"ה אינן רשאין לקנות ממנו כמו שכתב הרב ז"ל אינו רשאי דאע"ג דנגזלות והגזלן הוא שחייב ליתן אותם מי שקונה אות' הוא מסייע ידי עוברי עבירה ומה שכתב רש"י ז"ל אליבא דרב ונתחייב גזלן לשלם היינו כשהן בעין אז נתחייב לשלם אלא שאין לו תובעים והרב כתב שאינו חייב לשלם כשאינם בעין ולאו דוקא כשקונה המתנות עצמם אינו רשאי אלא אפי' לקנות רביע הבהמה שיש בה הזרוע או אפי' כל הבהמה ובכללה הזרוע הרי קונה המתנה של כהן ואם שקלה לו נותנת הוא לכהן ומנכה לטבח מן הדמים וכדאמר גבי בני מעים אם לקחן במשקל והר"ן כתב לא שנו דטבח אינו חייב לכהן כלום אלא ששקל לעצמו אבל שקלו לו טבח דינו עם הטבח משום דמשתרשי ליה זוזי דכהן והרא"ש ז"ל כתב הדין עם הטבח דמתנות כהונה נגזלות והוה ליה גזל ולא נתיאשו הבעלים רצה מזה גובה רצה מזה גובה כרב חסדא וכתב הר"ן ז"ל מדברי הרמב"ם ז"ל נראין דה"ק לא שנו דחייב הלוקח ליתן לכהן אלא ששקל לעצמו אבל לא שקל לעצמו רשאי הלוקח לאכלן שהראשון הוא שגזלן וכו' והיינו משום דלא כתב הרב ז"ל אלא לקחן ממנו במשקל נותנן לכהן וכו' כלישנא דמתני' ומה שכ' לדע' הרב ז"ל רשאי הלוקח לאכלן היינו אחר שקנאן אבל אינו רשאי לקנותן כמו שכתב הרב ז"ל הכלל כי הטבח אסור לאכול המתנות ואין שום אדם יכול לקנות' לא המתנות עצמן ולא עם בשר אחר ואם קנה במשקל נותנן הלוקח לכהן ומנכה מן הדמים כמו שכתב גבי בני מעים שלקחן במשקל ומה שכתב למעלה דהקונה מותר לאוכלן היינו אם לא רצה לתתם ונתן דמיהם אי נמי י"ל דיותר חומרא יש כשקונה המתנה בכלל בני מעים או בכלל בשר אחר ממה שיקנה המתנה עצמה דכשקונה המתנה עצמה הרי המוכר גוזל אותה בפי' ומוכרה ומתנות כהונה נגזלות ומשום הכי מותר לאכלן אעפ"י שאינו רשאי לקנות מפני שהוא מסייע לעובר עבירה שאם לא ימצא למכור לא יגזול אבל כשקונה בכלל בני מעים או בכלל בשר אחר אינו גוזל בפי' אפי' מכרן במשקל ונמצא דגזל ביד הקונה ואסור לו לאוכלן אלא נותן לכהן ומנכה לו מן הדמים כיון שקנה במשקל וגם לדעת הרא"ש ז"ל שכתב הדין עם הטבח אף אם הטבח יש לו דין עם הקונה ומפני שיחזור הדבר לישנו שיחזרו הטבחים לתת המתנות לכהנים כמי שהיה קודם וכמו שהוא דין תורה נראה לי לגזור על הטבחי' שלא ימכרו הזרוע ולהודיע בבתיה' שהוא אסור לאוכלו וגם אם יעברו וימכרו להודיע לעם שאם יקנו שחייבי' לתתו לכהן ואח"כ יתבעו הם מן הטבח ועל ידי אזהרות אלו אולי יבואו לתת כיון שאין בנו כח להכריחם נאם המבי"ט: וחתם הרב ה"ר דוד ן' זמרה נרו:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |