שו"ת מבי"ט/ב/קד
< הקודם · הבא > |
שאלה ראובן היה מחזר בכפרים אשר סביבות כפר איפסולא זה כמה שנים. ויהי היום הלך לדרכו ולא שב ועברו כמה מהימים ולא נודע ממנו דבר ועתה בחדש ימים באו שני יהודים בכפר דוקייאן קייואי מסביבות איפסולא וכל איפסולא וסביבותיה היו מכירים את ראובן שהיו נושאים ונותנים עמו כמה מהשנים ואחד מאלו השנים היהודים העיד בתורת עדות כל הנמשך במותב תלתא כחדא הוינא אנחנא בי דינא דחתימין לתתא כד אתא קדמנא ר' שמואל בר' בנימין קאראסו והעיד בתורת עדות נאמנה אחר האיום והגיזו' באם לא יגיד וכו' וקם על רגליו ואמר יום ה' עתה כמו ארבעים יום קמנו ממקום חנותינו שהיינו חונים בדוקייא"ן קוייואי בבית תוגר א' אני וחבירי הר' אברהם משלוניקי ושם ישבנו יום ד' מקודם והלילה של יום ה' קמנו ללכת לדרכינו ובא בעל העגלה שלנו וסיפר מסיח לפי תומו איך אמר לו בעל הבית של מקום תחנותינו הנז' בראותו שהיינו לובשים מצנפות לבנו' בחשבו שהיינו תוגרמים ואמר לי קרא לאלו התוגרמים ונאכל לחם עמהם והשיב הוא אינם תוגרמים רק יהודים ענה בעל הבית ואמר בטוב עושים אלו היהודים ללבוש מצנפ' לבן יען לא יהיו נהרגים כמו שנהרג עני אחד יהודי שהיה שמו קילאק איצחק שיש לו ל' יום שהרגו אותו קרוב לאותו מקום שאם היו באים שם גואלי הדם לתבוע היו מוצאי' ההור' וההרוג וכל סחורתו שהוא בעין כמו שיודעי' הכל ע"כ דבריו ונתקבל עדות זה ביום ד' ט' לסיון משנת השכ"ה: יהושע מים: חיים עובדיה: דניאל דלוג"י:
ועוד ביום ד' ח' לתמוז משנת הנז' בא הר' שמואל קאראסו הנ"ל בפנינו ב"ד החתומים מטה והעיד בתורת עדות גמורה על דברי העדות הקודם הנ"ל שאמר בעל הבית אל בעל העגלה הנז' בתוך דבריו כשאמר קרוב לאותו מקום הנ"ל אמר אינדרני כמשי שי ויקיילי אוש' הם אויליאי בולרד"י הם דשג"י בולרד"י שפי' אלו הדברי' הוא שאם באי' שם גואלי דמו מאנדרינופלי לתבוע היו מוצאים ההרוג והסחורה ואנחנו בי דינא חקרנו את המעיד הנז' ודרשנו מאתו למה לא אמר בעדות הקודם אלו הדברים והשי' כי הוא היה חושב שהכ' דבר אחד ואין קפידא בזכרו אינדריני לא אבל על האמת התוגר אמר בסגנון זה אינדריני כמשי שי וכו' ולהיות כל זה אמת וכו' כתבנו וחתמנו שנית ילמדנו רבינו אור עינינו אם יש להתיר להנשא לאשה הזאת על פי העדויות הנז' או לא זאת ועוד אחרת שאלתי מאת אדוני אותה אבקש ראובן שראה מה שכתב מהר"ר שריר' גאון ז"ל שנהג הו' ואבותיו ואמר לצבור לנהוג כן ללמד אדם בתוך ביתו לנערותיו לאסור על עצמן וכו' וישמע ויטב בעיניו וכן נהג גם הוא ולמ' לבתו נערה לאסור אסר על נפשה להסיר המכשולות מפני הרמאין והנערה שמעה בקול אביה ותע' כן ואמרה הריני אוסרת עלי כקרבן על דעת המקום ברוך הוא ועל דעת הרבים בלי שום פתח וחרטה כל ממון וכל דבר שינת' לי בתורת קידושין אפי' שאקבל אותו מדעתי אם לא בפני אבי ושיאמר הוא במאמרו וברשותו קבלתי אותו דבר להתקדש בו:
ואחר כמה שני' בא שמעון בטענ' שקיד' לבת ראובן הנ"ל קידושין גמורין כדת משה וישראל בפני פלוני ופלוני עדים מעידים בתורת עדות ככל אשר דבר שמעון:
והנערה מכחשת ואומרת כי לא היו דברים מעולם ואם העדים מעידים המה ישאו את עונם והיא את נפש' הציל' משפת שקר ומלשון רמיה בנדר אשר נדרה זה כמה שנה כנז' ואסרה אשר אסרה על נפשה יקום ולאו כל כמיניה ועתה גם בזאת יאיר עינינו וילמדנו דעת ודרך תבונות יודיענו לדעת מה יהיה משפט הנערה ומעשי' ואם יש לחוש לקידושין הללו או לא ושכרו כפול:
תשובה צריך לבאר בשאלה זו ד' דברים הא' גוי מפי גוי מל"ת אי סגי או לא הב' אם גוף העדות מספיק להתירה או לאו הג' אם יש לחוש שהנהר' הי' אחר שמו קולא' איצחק הדב' הד' אם זמן עדות הריגתו מסכים אל הזמן שנאבד ולא נודע מקומו איו וביאור הדבר הא' הוא כי כבר כתב הר"ן ז"ל בתשובת סי' ו' דגוי מל"ת שישמע מפי גוי מל"ת שפלו' מת הרי הוא כאשה מפי אשה ומהרי"ק בשורש קכ"א ובתרומת הדשן סי' רל"ט כתבו דנאמן גוי מל"ת מגוי מל"ת מק"ו דפסול מפי פסול דנאמן אפי' שהוא מתכוין להעיד ואפי לדעת הריב"ש ז"ל דכתב מל"ת חדוש הוא והבו דלא לוסיף עלה דאפי' מפי עבד כו' אבל גוי אינו נאמן בתורת עדות אלא במה שרא' לא במה ששמע מפי אחר שהרי אין הגוי בקי להכי' אם חברו היה מל"ת או מתכוין להעיד וכו' ע"כ היינו כשזה הגוי השני אמר שהגוי הא' היה מל"ת דאינו הוא בקי להכי' אם חברו היה מל"ת אבל כשזה השני מל"ת אמר מה שדבר לו הגוי על מה שאמרו לו שהיו יהודים לובשים מצנפות לבנו' שהיו עושים בטוב יען לא יהיו נהרגי' כמו שנהרג אותו היהודי כי למאן דסבר דנאמן גוי מל"ת מפי גוי מל"ת היינו אפי' לא הגיד היאך שמע אות' שמוע' מהגוי חברו אם במל"ת ואם בדרך התפארות אפ"ה אתתא שרא כ"ש בתרומת הדשן ובכה"ג פליג הריב"ש ז"ל שלא הגיד הגוי הב' היאך שמע אותה שמיע' וכו' אבל בנ"ד הרי הגיד דברי הגוי הא' ואנו רואים שהיה מל"ת ואפי' הריב"ש ז"ל יודה ואפי' לדעת הר"ן ז"ל דמצריך שיגיד הגוי השני שגם הגוי הא' היה מל"ת בכה"ג פליג הריב"ש דלא מהני שהרי אין הגוי השני בקי אם היה הא' מל"ת או לאו שלא אמר אלא שהיה מל"ת ולא פי' הדברים ממש אבל אם הגוי השני מסיח לפי תומו ואו' ג"כ הדברים בעצמם שהגוי הא' הגיד ואנחנו רואי' שהם לפי תומו כנ"ד יודה הריב"ש ז"ל ופשוט הוא כי הגוי השני היה מגיד לפי תומו כמו שכתוב בשאלה כי אמר היהודי המעיד שאמר בעל העגלה מל"ת שאמר לו הגוי בעל הבית וכו' הרי שהיהודי אמר שסיפ' מל"ת שנראה שאגב דברים אחרים שהיה מדבר להם סיפר ענין זה ומפני שבתשובה אחרת כתבתי שהישראל מעיד על גוי שהגיד ל"ת צריך שיאמר בפני ב"ד הדברים עצמם שדבר הגוי כדי שנדע אנחנו שהיה ל"ת ולא נסמוך עליו שאו' כי הגוי אמר ל"ת לכן אני או' כי עוד נוכל לומר כי מה שהעיד היהודי שאמר קמנו ללכת לדרכנו ובא בעל העגלה שלנו וסיפר וכו' זה יהיה מל"ת כי כשהיו קמים ללכת וראה אותם במצנפות לבנות היה טוב בעיניו כדי שלא יסתכנו בדרך ועל זה סיפר להם כי כן אמר בע"ה הגוי שחשב שהיו תוגרמים:
עוד אני אומר כי אע"ג דבעי' דתרווייהו להוו מל"ת אפ"ה עיקר דמל"ת הוא הראשון כי על מה שהגיד הוא ראשונה אנו מתירין האשה אבל השני אין כל כך קפידא שיהיה מל"ת כיון שהראשון הוא מל"ת והיות הא' מל"ת מבואר הוא כיון שלא הגיד הריגת האיש אלא על יד מה שחשב שהיו תוגרמים והיה רוצה לסעדם ואמרו לו שהיו יהודים ואז אמ' בטוב עושים יען שלא יהרגום וכו' הדבר הב' אם מספיק עדות דברים אלו להתיר האשה נ"ל שמספיק כיון שהוא מל"ת ואומר בפירוש שנהרג ואינו צריך לומר וקברתיו מפני שהזכירו בשמו קולא"ג יצחק וכמו שכתב המ"מ ז"ל לדעת הרמב"ם והרי"ף דבעי וקברתיו שאם מזכירו בשמו לא בעי וקברתיו והר"ן ז"ל תירץ דאם מכירו לא בעי' וקברתיו וה"נ נראה שהיה מכירו כיון שכתוב בשאלה שזה היהודי היה מחזר סביבות כפר איפסולא שכולם היו מכירי' אותו כמ"ש בשאלה הדבר הג' אם יש לחוש שאח' שהיה שמו בשם זה היה נהרג נ"ל שאין לחוש כלל אחר שכתוב בשאלה שכמה שנים היה מחזר סביבות איפסולא ואחד גוי מכפר דוקיין קואי שהיה מסביבות איפסולא העיד שנהרג קרוב לאותו מקום ואיפסולא וסביבותיה הם קרובים למדינה אנדרנופלי כמו יום וזה יצחק קולאן היה מתושבי העיר ידוע להם מכמה שנים שהיה מסבב דרך שם ולא נשמע בכל אותם השנים שיהודי אחר שמו בשם זה היה מחזר סביבות איפסולא א"כ ודאי זה יצחק קולאק שהיה ידוע באנדרנופלא שהיה מחזר בסביבות איפסולא הוא שהועד עליו שנהרג ששם נמצא מחיתו כמה שנים ושם היתה מיתתו ועוד שמדברי עדות הגוי ג"כ שאמר שאם היו באים גואלי הדם וכו' וביאת גואלי הדם היה מאנדרנופלי כמו שכתוב בה שפירשו עוד העדות היהודי שהעיד שניה על עדות הגוי שהזכיר אינדרני' בלשוץ תוגר נראה כי זה הנהרג היה יודע הגוי שהיו גואליו ומרעיו באנדרנופלי וא"כ זה הידוע באנדרנופלי הוא שהעידו שנהרג:
הדבר הד' אם זמן העדות מסכים ומכוון לזמן שהלך ולא שב עוד לביתו בזה אני אומר כי החכמים אשר באנדרופלי יכוונו ענין זה כי קבלת העדות היה ט' סיון שכת השכ"ה והגדת הגוי ל"ת בכפר דוקיין קואי היה כמו מ' יום קודם אותו יום העדות ובכלל העדות של הגוי כתוב שיש לו ל' יום שהרגו אותו וכו' הרי שבעים יום למפרע מט' סיון והיתה הריגתו לפי זה יום או יומים קודם ר"ח ניסן וא"כ החכמים יצ"ו שם יחקרו וידעו אמתי נעלם זה זה יצחק קולאק אשר כנו אותו ראובן בשאלה אם היה בימי הפורים בביתו או קודם כ' א' ל' יום והיה מנהגו להתעכב חדש או חדשים בכל הליכה כמו שהוא דרך המחזרים בכפרים ונעלם באותם הימים הדבר ידוע שהוא הנהרג ואם מאחר הסכות ד"מ יצא מביתו ומאז נעלם ולא נודע מקומו איו יש לחוש על עדות הגוי שאמר שנהרג בסוף אדר כפי מנין הימים שמא אחר היה הנהרג או שמא כזב הגוי ואם אולי ידעו כי הרחיק נדוד למקום אחר בכל ימי החורף איפשר שבא אח"כ בסוף אדר למקום שהיה רגיל ועל החכמים יצ"ו אשר שם מוטל ענין חקירת כיוון זמן זה וכבר עברו יותר מג' שנים מזמן העדות עד עתה ולא הותרה אשתו ואין ראוי שתהיה עגונה יותר:
ועל השאלה השנית דקדקתי על מה היו צריכין לשאול אחר שראו דברי רבי שריר' שהביא הרשב"א תשובת תקנ"א וגם היא לומר כן לבנות עירו הלכה למעשה ואם א' קבלה קידושין אחר איסור זה לא יחולו קידושין כלל ואין תימא בזה בעיני בני אדם שהרי זה שקדש בדבר שהיה קדש גמור ידוע לכל או במה שהיה יודע שהיה גזל שאין הקידושין חלין ולא יתמהו בני אדם על זה כמו כן לא יתמהו על זה שהוא דבר אסור עליה ולא יהיב מידי ומקום השאלה נראה שלא היה אלא מה שהכחישה הוא דברי העדים ואמרה אח"כ שהיא הצילה את נפשה משפת שקר וכו' בנדר שנדרה זה כמה שנים שנר' שאפילו קבלה קידושין הנדר מציל אותה ולכאורה הוי כמי שטוען על חברו מנה לי בידך והלא משיב להד"מ ואחר שהביא עדים אמר פרעתי כן זה אמר שקדשה והוא הכחיש' ואחר שהבי' שקדש' אמרה שהציל' עצמ' בנדר כלוה אעפ"י שיהי' אמת שקבל' אינ' קידושין והוי כמי שא' פרעתי דאינו נאמן וה"נ לא תהי' נאמנ' אבל לפי האמ' לא דמי' דהת' נמי אם אמר פרעתי והבי' עדים שפרע נאמן וה"נ אית לה עדים שקבלה עליה איסור לכל מה שיבא בידה בתור' קידושין שלא מדעת אביה וא"כ אפילו קבלתם לא הוה מידי הא למה זה דומה ג"כ למי שטען על חברו מנה והלה אמר להד"מ והביא עדים שהלוה לו והלה הביא עדים שקודם אמר לו כל מה שיבא מידי לידך אפילו דרך הלואה יהיה לך מתנה או אני מוחל אותו לך שאינו חייב שום דבר דאינו או' פרעתי אלא איני חייב והכא נמי אשה זו אם היתה אומרת אח"כ קדשתני וגרשתני לא היתה נאמנת אחר שאמרה קודם להד"מ אם לא שהיתה מביאה עדים כמו שחזר לומר פרעתי והביא עדים אבל כיון שאמרה אסרתי על כל מה שיבא לידי לתורת קידושין בלא דעת אבי הוי כטענה קמייתא להד"מ שלא קדשה משום דלא הוו קדושין ובמנה נמי כשאמר לו קודם שיהיה מתנה כל מה שיתן לו אפילו דרך הלוואה אפילו אמר קודם להד"מ ואח"כ אמר אמת שקבלתי אבל היה מתנה לא הוי כאומר פרעתי אלא כמו להד"מ כיון שאינו חייב לשלם והא והא דאית להו עדים שאמר כך קודם ושאסרה על עצמה קודם וא"כ אין חשש בקידושין אלו ושריא לעלמא:
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |