שו"ת מבי"ט/ב/ק
< הקודם · הבא > |
שאלה ילמדנו רבינו ראובן נתנו לו פקדונות מעות להוליך אותם ממדינה למדינה ונתנם תוך המשא שלו עם חפציו וקצת מעותיו קשורים וחתומים והיה בא עם שיירה גדולה של יהודי' וגוים והיהודי' שהיו בשיירה לקחו ערבי א' שילך עמהם להקדים בעבור השבת ואירע להם שבאו עליהם שוללים ושללו החצפי' ומשאות שהיה לו וליהודי' שבחברתו והגיע כעת ראובן למדינתו ובאו בעלי הפקדונות לשאול החפצים והמעות שלהם ואמר להם ראובן ששללו אותו בדרך ועמדו כעת הב' כתו' לדין תורה וזה סדר טענותיה' שואלים לראובן ואומרים למה הניח הפקדון תוך המשא הוה לו להוליכו עליו תפור תוך מלבושיו וראובן משיב שכשנתנו לו הפקדון אמר להם בפירו' דעו לכם שאניחהו תוך חפצי בתוך המשא שלי ונתרצו בזה ועוד שרוב של הפקדון היה כספא דבר של משאוי:
עוד שואלים לראובן שלמה לקח החפצים עמו כשהקדים בעבור השבת היה לו להניחם שם עם השיירה של גוים וראובן משיב להם שלא רצה להניחם אצל הגוים כי לא היה מכיר שום א' ועוד כי פחד שמא יפתחו המשא ויגנבו המעות כי היהודי בעל הפקדון לו האמין ולא שיניחם אצל הגוים:
עוד שואלים לראובן איך הצלת פקדון א' ונתת אותו לבעליו והפקדונות שלנו נאבדו והשיב להם ראובן כי אותו הפקדון שניצל נתנו לו בעת הנסיעה ואמר להם שלא היה לו מקום להניח אותו כי היו המשאות תפורי' ואמ' לו יהודי אחד תקח הפקדון הנז' אצלך עד שנצא חוץ למדינה ואקח אותו ממך ונשאר זה הפקדון עם ראובן וכשראה ראובן השוללים הסיר אותו מעליו וטמן אותו תוך החול ובזה ניצל אבל הפקדונות האחרים היה תוך המשא ולא היה לו פנאי לחתוך המשא ולהסיר הפקדונות וגזרו על ראובן שיגיד להם כל מה שהביא עמו מעות ואומר אותו הפקדון שניצל ועוד ב' פרחים שהנחתי אותם אצלי להוצאת הדרך ואמר הדיין לראובן השמר לך שלא תעלים ממנו כי אנו גזרנו שתגיד כל מה שהבאת בא ראובן תכ"ד ולק' הדיין לצד א' ואמר לו יודע לכ"ת כי עוד פקדון אחר של אחותי הבאתי עלי תפור וניצל ג"כ אמרו בעלי הפקדונות שיאמר להם ראובן מה אמר לדיין ולא רצה ראובן להגיד להם כי טען כבר אמרתי לדיין איני רוצה שתדעו אתם אז אמרו בעלי הפקדונות מאחר שלא רצה להגיד לנו אם הביא עוד שום פקדון וכחש לנו אין אנו מאמינים אותו בשבועה:
אח"כ נכנסו ביניהם שיעשו פשרה ושיכתבו שטר ביניהם שיפרע ראובן חצי הפקדון אז אמר להם ראובן איני רוצה שתעשו פשרה אלא בתנאי זה שאם אלך למדינה פלונית ואביא עדות מעדים כשרים שהיו עמנו בשיירה שראו שהנחתי כל הפקדונות תוך המשא וראו שנגנבו אז יהיה השטר בטל ואהיה פטור אז הלך בעל הפקדון והביא לראובן ג' גוים מגדולי העיר וגזמו לראובן שאם לא יעשה פשרה ויתן להם חצי הפקדון שימסרו אותו ביד השר ויכה אותו מכת מות ויפסידו אותו יותר ממון ששואלים בעלי הפקדונות כפלים והוכרח על כרחו ראובן לתת שמנה פרחים וחצי לבעלי הפקדון כי פחד משלטון המדינה כי היה חמסן גדול ויפסידהו יותר ועתה שואלים בעלי הפקדונות אחרים מאחר שנתת לא' תתן ג"כ לכלנו יורינו רבינו על אלו שמסרו אותו ביד עכו"ם והדין עם מי ושכרו כפול ומכופל מן השמים:
תשובה על מה שהשיב ראובן שאמר להם בפי' שיניח הפקדון תוך המשא ונתרצו חייב לישבע אם מכחישים לו בעלי הפקדון ואם דבר של משוי שלא היה יכול להוליכו אלא במשא אינו חייב שבועה כלל וכן במה שהשיב שלא רצה להניח המשא ביד העכו"ם כדין עשה שאם היה מניחם ברצונו היה פושע והיה חייב ומה שהוליך עמו פקדון של יהודי אחר וניצל תשובתו בצדו שהיתה טמונה אליו והצילה תוך החול:
ועל הפקדון האחר שהגיד לדיין שהציל ג"כ שהיה תפור אצלו וגם ב' פרחים שלו אין להם טענה עליו כי זה היה דבר קל להביאו עליו ומה שנתנו הם לו הוא דבר של משא והיה צריך לשומו תוך המשאות וכ"ש אם התנה עמהם כמו שטען קודם וגם כי גזרו עליו ב"ד שיגיד כל מה שהביא מעות כבר קיים הגזר' שהגיד לדיין ולא היה חייב להגיד להם כי הצלת זה שעליו לא היה סבה לשישללו את שלהם ואין להם שום טענה לפוסלו משבועה אם יתחייב לישבע ואין ראובן חייב לעשות פשרה ואם יתברר שלא עשה הפשר' מרצונו אלא ע"י נכרים אינו חייב במה שפשרו ואם הכריחוהו לפרוע חייבים לחזור לו וכ"ש שהאחרים אינם יכולים לומר תתן לנו כמו שנתפשרת עם זה והדברים פשוטים אינם צריכים ראיה נאם המבי"ט:
נראין דברי הרב ואינן צריכין חיזוק וחתמתי שמי פה לאפושי גברי יעקב די קולויאר:
הדין דין אמת בכל מה שכתב הרב למעלה בכלל ובפרט נאם הצעיר משה נגארה:
אם כדברי ראובן כן היא כמו שכתוב בשאלה דבר פשוט הוא שהוא פטור ונאמן בשבועתו אם מכחישין אותו ופשרתו אינה פשרה אם יברר שהיה אנוס ואם הכריחוהו לפרוע גזל הוא בידם והדברים פשוטים כמו שכתב הרב לעיל נאם הצעיר יצחק בכמ"ר אברהם ן' ארחא זלה"ה. דברי הרב אין צריכים חזוק נאם הצעיר משה בר' חיים אלשיך זלה"ה:
דברים פשוטים אני רואה כאן שהדין עם ראובן ואין לבעלי הפקדונות עליו כי אם שבועת השומרים ולית דין צריכא רבה נאם הצעיר אלישע גאליקו:
על מה שכתבתי למעל שאם הכריחוהו לפרוע חייבים להחזיר לו וחתמו החכמי' יצ"ו על הכל הקש' לי חכם מיוחד כי פשרה הויא כמכר שצריך למסור מודע' ושידעו העדים באונסו כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"י מהלכות מכירה ובנ"ד לא מסר מודעא והשבתי לו על פה כי הפשרה שהיא המכר הוא הפשרה הבאה מחמת טענות שבין תובע ונתבע שאין יכול להתברר הדבר אם כדברי התובע או הנתבע או שיש עסק שבועה ביניהם והדיינים חוששים להשביע אם מחמת שעבר זמן הרבה אם מחמת שחוששים שלא יוכל לישבע בבירור על הענין ועל זה וכיוצא בזה טענות שאינן ברורות ואין הדיינים יכולים לדון עליהם אם עשו פשרה אינו יכול לטעון טענת אונס אם לא מסר מודעא וידעו אונסו דהוי כמכר אבל כה"ג דנ"ד שהדבר ברור שאם היה דבר של משא לא היה חייב לנושאו בחיקו ולא היה חייב שבועה ואפילו היה דבר קל הוא טוען דבר ברור ומתקבל שאמר לו שיניחוהו בתוך המשא וגם שיתחייב שבועה אם מכחיש לו היא שבועה שאין בו חשש והדין ידוע וברור שישבע וחפשתי ע"ז ומצאתי תשוב' להרשב"א ז"ל הביא' בב"י סימן ר"ה על ראובן שתבע משמעון תביעה שאינו זוכה בה כדין והפחידו שאם לא יתן לו אותם המעות ילשין עליו וימסור אותו למלך ועמד אחד ועשה פשרה ביניהם בקנין וביטול מודעא ולאחר זמן תבע שמעון מראובן אותם המעות שלא נתנם לו אלא מפחד שלא ילשינוהו וראובן טוען שאין לו עליו כלום מפני שכבר מחל לו בקנין וביטול מודעא והשיב שהדין עם שמעון מפני שאנוס היה והוה ליה כתלוהו ויהי' והקני' וביטול המודעא הכל היה מחמת אונסו עכ"ל הרי פשרה זו שנעשית בקנין וביטול מודעא והשיב שהכל היה מחמת אונס ובנ"ד נמי הכל היה מחמת אונס ועדיפא מההיא דהויא בלא קנין ובלא ביטול מודעא אם מכרה ופשרה צריכה קנין וכיון דליכא קנין אין כאן פשרה והוה ליה כתלוה ויהיב דלא בעי' שידעו באונסו והכא כ"ע ידעי באונסו לפי מה שבא בשאלה אלא שאינו כתוב בפירוש אם מסר מודעא ויקבל החכם תשובתו נאם המבי"ט:
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |