שו"ת מבי"ט/ב/עג
|
< הקודם · הבא > |
שאלה חכם לבב ואמיץ כח בתורה ובמצות ה"ר יהושע מיכי יצ"ו מה שכתב כ"ת כי מן הדין היה לה לאלמנ' כח וזכות לגבות כל סכי כתובתה מכל הסך שהודה ה"ר אהרן שהיה לו בחנות מבנו דמתנאי כתובה הוא שתגבה מעדית נכסי בעלה ע"כ אינו כן דמן הדין עיקר ותוספ' אינן נגבין אלא מזבורי' ונדוני' מבינוני' כבעל חוב ואם היה תנאי כתוב בכתובה זה שתגבה מעידי' נכסיו מה שאינו מנהג לכתוב בשום כתוב' כל המטלטלים נקראים עדית כי אותם שהיו בחנו' בין הנכסים שבביתה כ"ש אם הם מחפצי נדונית' שיכול הוא לומר טלי כליך אפילו היו לו מעות וכמו שכתב הריב"ש ז"ל סי' כ"ב:
עוד כתב' כי מה שטען מהארבעת אלפים מפרנסת הבית מהשנתי' שהיו בשותפות היה צריך ראיה משטר או ב' עדים כי עד א' אינו מספיק להוציא ממון לכתובת אשה ותפיסתו אינה תפיסה כיון שהשותפין אין להם חזקה זה על זה כמו שהוא מוסכם וכו' ומגו ליכ' במקום עדים ואפילו במקום עד א' ע"כ:
ואני אומר כי יש בדבריו כלום וטענתו טענה מספקת לנכות הד' אלפים לבנים דהא דקי"ל דשותפין אין להם חזקה היינו בדבר הידוע לב' השותפי' ושהם שותפין עדיו בו ושחברו השותף מכחיש טענת המחזיק אבל אי בציר חד מהני יש להם חזקה זה על זה והכא בנ"ד אעפ"י שיש עדים שהיו שותפים האב ובנו בחנות אינו ידוע לעדי' כי כל מה שיש בחנות הוא בשותפו' דאיפשר שיש לא' מהם בחנות אי זה דבר שהוא שלו לבד ואינו בשותפות כי כן מנהג השותפין לפעמים מניחים מה שאינו בשותפות בחנות שניהם ואם אח"כ הוציאו מהחנות והניחו בביתו וטוען שהוא שלו אפי' ששותפו מכחישו יש לו חזקה כיון שאינו ידוע לעדי' דבר זה שהחזיק בו א' מן השותפין אם היה בכלל נכסי השותפו' כי מה שהיתה קודם בחנות השותפות אינו ראיה כדפרי' כיון שעתה ביד האחר:
ומה שהבי' הטור סי' קע"ט משם הראב"ד ז"ל דאפי' לא ידיע לתרווייהו שוה בשוה כגון דחזו דהאי אייתי זוזי והאי אייתי זוזי וזבני בהו עסקא ולא ידיע כמה אייתי האי וכמה אייתי האי ולבתר יומין נפיק האי עסקא מידא דחד ואמר תרי תלתא דידי ותלתא דחבריה דלא מהימן אלא פלגי לה בשוה היינו כי האי גוונא דידוע לעדים דהני נכסי דעסקא כולהו הוי בשותפות לתרווייהו ורווחא דכל האי עסקא הויא לתרווייהו אפילו לדברי המחזיק בו ונפיק עסקא מתחת ידיה ולהכי לא מהימן למימר תרי תלתא דילי אבל בנ"ד דאין ידוע לעדים כל דבר ודבר שהוא בחנו' שהוא מנכסי השותפות אלא דרך כלל הם שותפים במה שיש בחנות היה יכול לטעון כמו שכתבתי אם היה בידו חוץ מן החנות כיון שהיה ברשותו להוציאם מן החנות בלי ידיעת שום אדם נאמן לומר שהכל בשותפות ושבנו חייב לו הד' אלפים כיון שהיה יכול להוציא כ"כ נכסים מן החנות ולומר שהיו שלו וליכא עידי ראיה ובנ"י פ' הבית והעליה הביא ראיה לדברי הראב"ד דלא מהימן לגרועי מפלגא כיון דסתם שותפות למחצה וכתב תדע דהא הכא אעפ"י דידעי דשותפין בהנך אבנים לא ידעי' דתהוי יד שניהם שוה דהא איפשר שזה ראוי ליטול כל השלימות משו' דבחבטה נפל א"נ איפכא ואפ"ה לא מהניא ליה חזקתיה לומר בחבט' נפל ושלימו' ואפי' טעין הכי בברי דכיון דמידי דשותפות הוא ולא ידיע אי דמר אי דמר חולקין ולזה הסכים הרשב"א ז"ל וכו' הא קמן דהא דלא מהימן היינו משום שהוא ידוע דכל אותם האבנים הם בשותפות אבל בנ"ד יהא נאמן כדפי' כיון שהיה יכול לטעון טענה שלא היה לו לשותפו חלק בדבר ההוא דאע"ג דכתב הראב"ד במה שהביא בנ"י דלא מבעיה אי אמר לקוח הוא בידי דעקר ליה לשותפותא לגמרי דלא מהימן וכו' דמשמע דכשטוען שאינו מן השותפות שהוא פשוט יותר שאינו נאמן היינו בדבר הידוע שהיה קודם בשותפות והוא טוען לקוח הוא בידי כלו' שלקחו מן השותפות כדמשמע לישנא דעקר ליה לשותפותא לגמרי כלו' שעיקר דבר זה שהיה בשותפות ואומ' שהוא עתה שלו וכן במה שכתב למעלה מדברי ר"ח דכתב ולפי זה אפי' טעין ברי ואמר לקוח הוא בידי לא מהימן האי לישנא דלקוח הוי מן השותפות כמו שכתב למעלה דמהא שמעי' דמלתא דידיעא לתרי שותפי בשותפותא אע"ג דאיתיה ברשותא דחד לא יכיל למטען החזקתי דקי"ל דשותפין כה"ג לא קפדי אהדדי ולפי זה אפילו טעין וכו' דמשמע דהאי דכתב אפילו טעין ברי, ואמר לקוח וכו' קאי אמאי דכתב לעיל דמילתא דידיעא לתרי שותפי אע"ג דאיתיה ברשותא דחד לא יכיל למטען החזקתי דהיינו לקוח הוא בידי מן השותפו' וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ה מהלכות שותפין דדבר הידוע לב' השותפין אין אחד מהם יכול לטעון שלקחו משותפו אפי' הוא ברשותו וא"כ נאמן אהרן זה הנתבע לומר שבנו היה חייב לו ד' אלפים לבנים מפרנסת ב' שנים שהיה ידוע שהיה מתפרנס מביתו כיון שהיה יכול ליקח מנכסי השותפות שבחנות ולומר שהוא שלו כ"ש אם היו בביתו כשעמד בב"ד שהיה יכול לטעון שהיו שלו אפי' שהיו עדים שראום קודם בחנות אם טען הוא שהניחם שם להוליכם לביתו ושלו היו ולא של שותפות והעדים אין יודעי' בפרט אם דבר זה שלו או של שותפות אלא שיודעים שנכסי החנות הם בשותפות ואיפשר שאלו הנכסים שביד זה עתה היו שלו והניחם שם כדפי' הגע עצמך שאיש אחר שאינו שותף הניח דבר מה בחנות חברו וראו עדים הדבר ההוא בחנות חברו ואח"כ ראו אותה ביד האיש ההוא ואמר כי מה שהעידו העדים שראו אותו בחנות שהוא הניחה שם ואח"כ לקחה מן החנות ושבעל החנות יודע זה פשיטא שהוא נאמן וכן היה נאמן בזה מגו שהיה יכול לומר לקוח הוא בידי מבעל החנות וכן הנתבע אבי הנפטר היה יכול לומר שהיו שלו ומעולם לא נכנס בכלל השותפות אפי' שראום קודם בחנות כדאמרן דהא דקי"ל דבר הידוע לב' השותפין דהוי בחזק' שניה' אפי' הוא יוצא מתחת יד א' מהם היינו שאותו הדבר עצמו יש עדי' שהיה בשותפות דומיא דאותם האבנים של כותל שותפים שנפל אבל כה"ג דפי' לא מקרי ידיע לשותפות וכן מטעם זה נאמן ג"כ על כל מה שהוציא בחוליו אם יש בידו חוץ לחנות והרא"ש ז"ל כלל ס"ח כתב דאשה השולטת בבי' ומת בעל הבית ויודעת שיש עליו חוב או נכסי' של אחרי' בידו חייבים להחזיר וכו' ואפילו באו ליד אפוטרופי' או ליד ב"ד יעשו ב"ד ככל אשר תאמר האלמנה במגו שהיתה יכולה היא לחזור וכו' וכ"ש הכא שהוא אביה והוא כמו אפוטרופו' והנכסי' בידו אפילו שהם בחנות כיון שהי' יכול לקחת' כי עדי חזרת השותפות אינם יודעים מה שיש בחנות השותפות או כמה הוא:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |