שו"ת מבי"ט/ב/מז
|
< הקודם · הבא > |
שאלה נקר' נקריתי פה בדמשק בסוף שנת השכ"ה ומצאתי חילוף בין שני החכמי' המפורסמי' בעיר על דבר איש שנשא אשה והכניס' לחופה ובא אליה ומצא לה דם בתולי' ופיר' ממנ' ואח"כ פירסה נדה וחזר ובא עלי' וזלזל בדם בתולים והיא אומר' שהודיע' לו שפירס' נדה ג"כ ויש הכחש' ביניהם אם ידע הוא שהיתה נדה או לאו והיא טוענ' שתבר' טענת' ושיוציאנ' ויתן כתוב' כמו שאם היתה משמשתו נדה היתה יוצאת שלא בכתוב' כן הוא ששמש עמה בנידות' יוציא ויתן כתובה וא' מן החכמים יצ"ו היה מזכה אותה בטענת' ומצאתי לו סמך וסיוע ממה שכתב הריא"ז על מתני' דפ' המדיר מאכילתו שאינו מעוש' כו' וכן אם הוא ג"כ מאכיל' וכו' יוציא ויתן כתוב' וחלק עליו החכם הוותיק בר פלוגתיה והאריך בראיות כי אף שידע בנידות' יענישו' בגופו ובממונו אך לא יכפוהו לגרש ואני אצדיק דין שניה' שיודו זה לזה מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי דאיברא אם בא עליה בנידות' פעם או פעמים והתרוהו בעדים וחזר לבוא עליה יש לה לטעון שיוציא ויתן כתוב' דומיא דמשמשתו היא נדה דמשמע דרגילה לשמש בנידות' מדלא קתני שמשתו נידה וקתני נמי עובר' על דת אכולהו ולא קתני עבר' על דת וכן בעי' עדים והתרא' בכל הני דתנן במתני' וכדאמר בירושלמי וכמו שכתבו הפוסקי' ז"ל וכיון דבעי' התרא' משמע דבפע' א' שעבר' בלא התראה לא הפסיד' דאם לא עבר' שום פעם למה הוא מתר' בה וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פכ"ד מהלכ' אישות עברה בינו לבינה כו' והתרה בה כו' וחזרה ועברה כו' שאם תודה שעבר' אחר ההתרא' זו אין לה כלום ע"כ משמע דעברה קודם התרא' לא הפסיד' והתרא' בלא עביר' קודם לא שכיחא ואפ"ה נרא' שא' ראה בה שהיתה רוצ' לשמש עמו בנידות' או להאכילו דב' איסור והתר' בה ועבר' ושמשתו או האכילתו דמפסדת כתובתה אפילו בפעם אחת ונקט במתניתין עוברת ומשמשתו ומאכילתו א אי כן ידע ושכיח שיתרה בה להפסידה כתובתה וכתוב בתשובות המימוני סימן י"ו משמשתו נדה נמי לא בעינן להתרות בשעת עבירה אלא כשהיא עוברת פעם אחת שוב מתרין בה העדים הזהרי שלא שעבורי עוד ואם תעבורי עוד תפסיד כתובתיך ואם יש עדים שראוה ועברה תצא בלא כתובה אעפ"י שלא חזרו והתרו בה בשעת מעשה מידי דהוה אקינוי וכו' ע"כ דמשמע סתמא דמשמשתו דהוי פעם או פעמים ואינה מפסדת עד שתעבור אחר התראה והרי"ף פסק דכופין אותו להוציא היכא דרגיל' בכך והיינו דרגילה פעמים רבות דבלאו הכי אין כופין אותו להוציא אפילו עברה אחר התראה אלא אם ירצה לגרשה לא יתן לה כתובה כמו שכתב הרמב"ם ז"ל שם דאפילו בדבר מכוער אין כופין אותו להוציא:
והשתא גבי הבעל נמי איתימא דכי היכי דמשמשתו תצא בלא כתובתה הכי נמי הוא שמש עמה שלא מדעתה יוציא ויתן כתובה היינו דומיא דידה בעדים והתראה כדא' וא"כ בנ"ד אפילו ידע שהיתה נדה ובא עליה כיון שלא התרו בו אח"כ אפילו חזר ובא עליה בנדתה לא כפינן ליה להוציא ואפילו התרו בו אין כופין אותו להוצי' דומיא דידה דאם לא רצה להוציאה כששמשתו נדה אפילו אחר התראה אין כופין אותו כדאמר לעיל וא"כ אין שום צד לכוף אותו אם משמש עמה בנידותה שלא לדעתה אפילו אחר התראה אלא א"כ הוא רגיל בכך כמו שפסק הרי"ף ז"ל גביה דידה ואפילו כשהוא רגיל שנראה שכופין היינו כשהוא אנוסה ממנו דאי שתקה היא נמי הויא משמשתו נדה והחכם שהיה מזכה אותה בטענתה היה כשתברר היא שהיה רגיל בכך לאונס' והחכם החולק שכתב שלא יכפוהו הדין עמו מפני שלא היתה יכולה לברר לפי מה שטענו אך מה שכתב בהחלט שאין כופין אותו כבר יש צד בעלמא שלא כנ"ד שכופין אותו כמו שכתבנו וכל זה לפי מה שכתבתי למעלה בשם הריא"ז ז"ל אבל אפשר דדוקא גבי דידה אמרינן תצא שלא בכתובה ככל הני מילי דעוברת על דת ולא אמרינן גבי דידיה שיוציא ויתן כתובה אם יעבור על דת דהיא משועבדת לו ואם תעבור על דת בחד מהני מילי דתנן במתניתין יוצאה בלא כתובה והוא אינו משועבד לה שלא יעבור על דת אפילו בדברים דשייכי לה באוכל ומאכילה דבר אסור דמאכילתו שאינו מעושר ולא קוצה לה חלה דבדידה תלי' דהיא מתקנה צורכי הבית ומצות חלה אדידה רמיא והוא סומך עליה ומ"ה תצא בלא כתובה אם מאכילתו דבר אסור אבל היא אם תחוש שהוא מביא איזה מאכל אסור לא תאכל ממנו ותסמוך על כד הקמח שבבית ואם משמש עמה לאונסה אנוסה רחמנה פטרה ואינה יכולה לומר תתן לי כתובתי ותוציאני ונודרת ואינה מקיימת כדאמרינן בגמרא דבעוון נדרים בנים מתים ואמרינן בירושלמי נודרת ואינה מקיימת מה אית ליה בה יכיל למימר א"א באשה נדרנית שקוברת את בניה וכיון דטעמא משום בני אי הוא נודר ואינו מקיים מה אית לה ביה איהי לא מיפקדה אפריה ורביה ונמצא לפי זה דאין שום צד לכוף את האיש אם הוא עובר על דת שיוציא ויתן כתובה ובהג"ה סוף הלכות אישות כתוב כתב מורי רבי' עובר על דת ואפילו מומר אין כופין אותו להוציא מדלא מנה רשע בהדייהו דכופין להוצי' וטעמא דטב למיתב טן דו וכו' אם לא שעבר על דת שהוא כלפי דידה שעבר על חרם שהיא כלפי דידה כגון שלא להכותה ושלא להקניטה ע"כ ואפילו למה שכתב הריא"ז דיוציא ויתן כתובה היינו דשרי למקרייא עבריינא כמו שפי' ר"ח אבל אין כופין בשוטים נמצא דלא פליגי אהדדי ריא"ז והגהה ומסקנא דמלתא דלית שום צד שיכופו לשום עובר כל דת נאם המבי"ט:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |