שו"ת מבי"ט/ב/מא
|
< הקודם · הבא > |
שאלה ראיתי בני עלית ירושלים תוב"ב בזמנינו זה והנם מועטים בכמות לערך הזמנים החולפים ובאיכות חכמתם כי רבה נפל חילוק ביניהם ביבום וחליצה אי זו קודמת ואם יש אי זה טעם לכוף לחלוץ למי שיש לו אשה וגם אינו ידוע אי אפשר למיקם בסיפוק תרתי שהחכמים האשכנזים אשר שם כתבו שיכופו אותו לחלוץ ונמשך עמהם בסברת' חכם א' ספרדי וחלק עליהם שם חכם אשר היה בחברתם והוא רב מפורסם בזמן הזה גדול בחכמה ובמנין הם אמרו כופין בקום עשה והוא אומר אין כופין בשב ואל תעשה כפיה בפועל אלא דרך עצה ההוגנת לו שיחלוץ והודיעו הדבר אלינו פה צפת תוב"ב אם יהיה בינינו אי זה הכרע' לדבריה' וחכמי העיר יצ"ו נתנו עיניה' בי וגם כי איני כדאי להכרי' ביניהם בפרט בנדון זה שהיא מחלוקת ישנה בין הראשו' והאחרונים ולכולם יש טעם נכון עכ"ז אבאר דבריהם וטעמיהם אשר אין בהם פגם הטעמים אשר יש בהם שבח יותר לחיך מיעוט ידיעתי וראיתי בשני הפסקים שכל א' מביא ראיה מתשובות הרי"בש ז"ל ותשובות מהרי"ק ז"ל וארכבו תרי רכשי אכל חד ולכן אכתוב ואברר ריב"ש ומהרי"ק למי הן ואנה הולכת סברתם בנדון דידן אם לכוף או לאו והחכמים יצ"ו הביאו תשובת הריב"ש מסימן א' וש"כ ומסימן תק"ט משני מקומות ומסימן ר"ט והרב הנזכר נר"ו הביא מכל אלו הסימנים ומסימן ש"ס ושס"א בסימן ר"ט כתב הדבר ברור שלעולם אין כופין לחלוץ אלא באותן שכופין הבעל להוציא ושאפי' לדעת ר"ת במצו' חליצה קודמת אין כופין בה אלא דומיא דבעל ושר"ת עצמו כתב שאין אנו יכולין לכוף אפי' באמתלאה אלא בממון או בהטעאה ושכן כתב הרב מקוצי בשם רבו ה"ר יהודה מפריש ז"ל וכן בסימן שס"א כתב לעולם אין כופין בשום אמתלאה ובסימן תק"ט כתב שכבר דחו המפרשים ז"ל דברי רש"י ז"ל בראיו' והחכמי' יצ"ו הביאו סעד לדבריה' מסימן ש"ב שכתב אפי' לדברי הסוברי' מצות יבום קודמת כשהיבם נשוי לכולי עלמא מצות חליצה קודמת ובסימן תק"ט כתב ג"כ כשיש לו אחר' שדעת קצת חכמי הצרפתי' הלכו לשיטתם שמצות חליצה קודמת והרי ברור שאין להם שום סעד מדברי הריב"ש ז"ל כי מה שכתב שכופין לדעת חכמי הצרפתים הוא הלכו לשיטתם שמצות חליצה קודמת וכן מה שהביאו מסימן א' שאם אי איפשר לפרנס שתיהן לא שבקינן ליה ולמדו מכאן מאחר דלא שבקינן ליה ליבם כופין לחלוץ אינו כן שהרי כתב הריב"ש סמוך לזה אלא משיאין לו עצה הוגנת לו ולא אמר כופין וכמו שכת' הרב נרו שלא על' דעת ריב"ש לכוף אפי' הוא נשוי וכמו שכתב בשאר התשובות דאפי' שמצות חליצה קודמת לנשוי לא לכפותו אלא לעצה ההוגנ' ומה שהביאו ראיה על לא שבקינן לזה שהוא כפיה מדברי הרשב"א ז"ל סימן ארנ"ב שכתב שכל שאינה יכולה להתיבם כופין אותו לחלוץ כדי שלא תתעגן לא כתב זה הרשב"א אלא על מה שאמר שחולצת ולא מתיבמ' להראב"ד ז"ל שכת' שעד א' בניתן לו בן במ"ה אינו נאמן אבל הא דאמרי' הכא לא שבקינן ליה היינו שמשיאין עצה הוגנ' כמו שכתב הריב"ש ז"ל והתם לא שייך עצה הוגנת ולהכי מה שאינה יכולה להתיבם הוי כפיה והחכמים יצ"ו בלעו תחת לשונם מה שכתב אלא משיאין לו עצה וכו' ולא הביאו אלא לא שבקינן ליה ויצא מכאן שיש ראיה לרב כר"ו מהריב"ש ז"ל ולא לחכמים יצ"ו גם מה שהביאו מלשון הרמב"ם ז"ל פרק ראשון מהלכות יבום שכתב מתו לו אחים הרבה וכו' אם איפשר לו ליבם וכו' ואם לאו חולץ לכולם או לכל מי שירצה וכו' וכתב המ"מ שם דמשנה ד' אחין נשואין ד' נשים ומתו וכו' הרשות בידו והקשו בגמרא ושבקי' ליה וכו' וכתבו דודאי בכהאי חולץ ר"ל בעל כרחו דאי מדעתו צריכא למימר וכו' ומש"ה קאמר מ"מ פשוט הוא ומתבא' בגמר' רצונו לומר מאחר דמקש' גמרא ושבקינן ליה ומתרץ דאפשר ליה ולא אשכח פרוקא אוחר' א"כ משמע דאם א"א ליה כופין להוציא דאי לאו הכי לא ידעי' מאי קאמר מ"מ וזה ברור ע"כ ואני רואה הדבר ברור שאין כאן שום כפיה שהרי כשהקשו בגמר' ושבקינן ליה אמרו והתניא ודברו אליו שמשיאין לו עצה הוגנת שאם היה ילד והיא זקנה וכו' מה לך אצל וכו' הנה כי כח הקושיא של ושבקינן ליה היא השאת העצה ההוגנ' לו אם א"א למיק' בסיפוקיהו ומשני הב"ע בדאפשר ליה ופי' רש"י ז"ל שעשי' הוא ויכול לזונן משמע דכשהקשה ושבקינן ליה סלקא דעתין דלא אפשר למיקם ואפ"ה לא אקשי ליה אלא ממשיאין לו עצה ובהשאת עצה ליכא כפיה דדרך עצה אמר שלמה הע"ה שמע עצה וקבל מוסר. ומה שכתב הרשב"א ז"ל סי' ארמ"ה ומדברי בה"ג ז"ל נראה שהוא ז"ל סבור דכל שהיבמ' אינו רוצה להתיב' וב"ד רואי' שיכניס קטטה לתוך ביתו כאות' שאמרו ב"ד קוראין אותו ונותנין לו עצה אם הוא ילד והיא זקנ' כו' ולא תכנוס קטט' כו' שאם לא קבל מהם כופין אותו עד שיאמר רוצה אני הרי כתב הרשב"א ז"ל אלא שדברים אלו אינם ברורי' בעיני והחכמים יצ"ו השמיטו דברי הרשב"א ז"ל והיינו מטעמ' דאמרן דמשיאין עצה אינו כפי' ואפי' למה שכתב בשם בה"ג אפשר שמה שכת' שאם לא קבל מהם כופין אותו היינו בדאיכא תרי טעמי שהיבמה אינה רוצה ומורדת ושב"ד רואים שיכניס קטטה בתוך ביתו דכל חד טעמא באפיה נפשיה הוא היא אינה רוצה בו אעפ"י שלא יהיה קטטה בתוך ביתו או טעמא שלא יהיה קטטה בתוך ביתו אפי' היא רוצה בו בכל חד מינייהו משיאין לו עצה ולא דרך כפיה ובתרוייהו בהדי הדדי סברי ה"ג דכופין אותו עד שיאמר רוצה אני ואפ"ה כתב הרשב"א שדברים אלו אינם ברורים בעיניו וכמו שכתבתי וכן כתב הרא"ש ז"ל כלל נ"ב שאם אינו שומע לעצ' ב"ד יעשה מה שלבו חפץ:
וכן מה שהביאו החכמים יצ"ו ממהרי"ק בסימן ק"ב שכתב רבו הפוסקים האומרים דכופין בנשוי אשה אחרת נראה כי ריבוי הפוסקים היא מאותם שסוברים שמצות חליצה קודמת כי הסוברים מצות יבום קודמת אין גם א' מהם שיסבור שיכופו לחלוץ למי שנשוי אשה ויש מן הסוברים שמצות חליצה קודמ' וסוברים שלא יכופו למי שנשוי אשה וכמו שהביא מהרי"ק תשוב' צ"א ממה שהשיב ה"ר יוסף כתב ועוד אני אומר לפי דברי ר"ת ור"י דאפי' היבם נשוי אחרת אין כופין אותו לחלוץ א"כ כל מי שסוב' כופין הולך לשיטת מצות חליצה קודמת ומה שכתב כי רבו הפוסקים שכופין בנשוי אשה היינו שהם רבים מאותם שסוברים שאין כופין אבל כולם הם על סברת מצות חליצה קודמת והסוברים מצות יבום קודמ' הם כל הגאונים ורוב גדולי הפוסקים הראשונים והריב"ש ז"ל כתב סי' תק"ט הרי"ף והרמב"ם וכל האחרונים פסקו דמצות יבום קודמת והוא הפסק הנכון עכ"ל ואין שום א' מסבר' זו שיסבו' בנשוי אשה שיכופו אותו לחלוץ אפי' יסבור שמצות חליצה קודמ' דרך עצה כיון שהוא נשוי אשה והסמ"ג הביא דברי רב דאמר אין כופין וכן רב יהודה וכתב דקאי אמשנה אחרונ' דמצות חליצה קודמ' ועל מה שכתב רש"י ז"ל דכופין נמי אבורסי באמתלא' כמו המוכה שחין כתב הוא ונראה דבשאר אמתלאו' אין כופין אותו לחלוץ אפי' למשנ' אחרונה דמצות חליצה קודמת ולא דמי למוכה שחין וכו' ועוד דאי כייפינן לחלוץ פשיטא דאין כותבין אגרת מרד וכו' מכל אלו הטעמים י"ל שאין כופין אותו לחלוץ אלא מטעי' ומדכתב דבשאר אמתלאות אין כופין נראה דאפי' בנשוי אשה ס"ל דאין כופין אע"ג דסבר דמצות חליצה קודמת כר"ת ורבינו חננאל ז"ל ואח"כ כל הפוסקים שפסקו בנשוי אשה שכופין הולכים לשיטת מצות חליצה קודמת ומהם ג"כ משם תקנת ר"ג מ"ה אותם שהם במלכות שיש סכנ' לישא שתי נשים וכמו שכתב הרב נר"ו גם טענת דלא מצי למיקם בסיפוקייהו אינה ברורה:
הכלל כי היה לו דין לרב הנז' שלא להצטרף בכפיה ונרא' לי דלכפי' גט או חליצה בעינן דייני דרב גוברייהו בפרט בדבר דאיכא פלוגת' אי כופין או לא דלמאן דסבר דאין כופין הוי מעוש' ופסול ולכך צריך שיסכימו כל חכמי עיר א' לכוף או רובם הניכר כשהמיעוט אינו נחשב לנגדם אבל אם המיעוט הוא נחשב וניכר כי נ"ד כי הרב נר"ו הוא גדול בחכמה אינו ראוי לחכמי' יצ"ו לכוף שלא מדעתו ובתשובו' להרשב"א ז"ל שהביא בבית יוסף סי' קנ"ד כתב דטוענ' אינו יכול בעניותינו אין בידינו ראיה מכרחת אם כופין אותו להוציא למשנ' אחרונ' אם לאו וכו' עד ובדברי' אלו וכיוצ' באלו אין לדיין אלא מה שעיניו רואות והוא שיהי' ב"ד חשוב וראוי לסמוך על הכרעתו עכ"ל בעוונותינו בדורו' הללו נתמעטו הבתי דינים החשובים וצריך לענין כפיה כנופיי' חכמים כי היכי דלימטייא לכל חד שובא מכשור' ומצאתי בתשוב' למורינו הרב כמהר"ר יוסף פאסי ז"ל שהבי' תשוב' הריטב"א על יבם כהן שקבלה היבמה קידושין מאחר שכתב דין ליבם הזה שאין כופין לחלוץ ובידו לעגנ' עכ"ל וכתב הרב הנז' ואם בימיו היו דנין אותו לפסק הלכה אשר היה לבם כפתחו של אול' כ"ש בזמנינו זה שאין לבנינו כמחט סדקי' דלאו בני הכרעה אנן להכריע הלכה כדברי מי כפי זה השורש ראוי לבוא להורות בנדון שלפנינו כמו שכתבתי לענין כפיה לחליצה לא כפינן משום חשש חליצה מעושה ואף באשה שאינה ראויה לילד כזו ראוי לחוש לדברי האומרים דלא כפינן אבל לענין ממון וכו' עכ"ל וכן הרב כמהר"ר בני' אשכנזי ז"ל אשר היה בימים ההם בשאלוניקי כתב על נדון זה וז"ל וכבר ידוע למי שקרא בפוסקים ז"ל כולם שאין שום פוסק שיסבור לכוף בשוטים לחלוץ זולתי רש"י ויחיד הוא בדבר הזה כי כל שאר חכמי ישראל עמודי התורה ואשיותיה כולם הסכימו לחלוק על רש"י בזה וסתרו כל הראיות שהביא כמו שכתבו התוספות פ"ג של יבמות ובכתובות וכל החכמי' שחברו אריות שבחבור' כגון הרמב"ן והרשב"א ורבינו ישעיה והרא"ש והר"ן כולם הסכימו באותם הסתירות של רבותינו בעלי התוספות ולא ראיתי עד עתה בשום מפרש שיטרח ליישב אותם הסתירות של רבותינו בעלי התוספות וא"כ מי הוא אשר ימלאנו לבו לעשות מעשה ולכוף ולחלוץ נגד כל עמודי התור' קמאי ובתראי ולימא עילוי' כמה רב חיליה דההו' גברא דעביד כיחידאה כדאיתא ביבמות רחמנא ליצלן מהאי דעת עכ"ל וכן מצאתי ג"כ לרב ה"ר לוי ן' חביב זלה"ה פסק ארוך על זה הנדון קראו באר שבע וכתב וז"ל בדבר הזה כמעט לא הייתי צריך לכתוב כלל כי הוא פשוט מאד שאין כח ביד חכמי הדור להורות בנדון שלפנינו שכופין ואפי' החכמי' השלמים מחכמי העיר הזאת שהורו ופסקו הדין עם האלמנה לענין הממון ושתטול כל כתובת' הם עצמם מודים שאין לכוף כלל על החליצה עכ"ל ובנדון זה היה היבם נשוי והיא לא היתה ראויה לילד ואפי' הכי לא מלאם לבם לכוף וכן ראוי לחכמי' יצ"ו ביבם זה להתיר פסת יד נידויים מעל היבם ולפייסו בממון עד מקום שיד היבמה מגעת ואם כוונתו לממון כמו שכתבו הם יתרצה ויתפייס כשידע שנתנה כל מה שבידה ולא תשאר עגונה כל ימיה והאל ית' יגן על בנות ישראל העגונות ויפתח להן שערי אורה אמן וכן הרב ה"ר ברוך ן' אליקים אשר היה בימים ההם בשאלוניקי כתב בנדון זה וז"ל נער הייתי וגם זקנתי ולא ראיתי מי שהכריע בדבר זה כי נתלבטו בדבר תנאים ואמוראים וכל המפרשים האחרונים זה אומר בכה ומראה לו פנים וזה אומר בכה ומראה לו פנים לכן חכמי הדור הזה וגם אשר היו לפנינו לא רצו להכניס ראש בין ההרי' להכריע אם יבום קודם או חליצ' קודם וראיתי שאם היבם אומר שייב' ושהוא מכוין למצוה וכו' הרי שלא הכריעו בדב' לכוף לחלוץ ע"כ לשונו וכן הרב ר' מאיר בכה"ר שמעון לוי ז"ל כתב על זה והאריך ואני מקצר בלשונו כתב אלא בראותי חברות הראשונים הפוסקים וגם לאבותינו אשר היו לפנינו לא היה יכולת בידם לבוא אל תכליתם ולא מלאה לבם לעשות מעשה בא' מהדעות הללו ופחדו מאד לנפשם שמא הלכה כר"י שאומר שאין כופין כלל כדאיתא בתוספו' פרק אעפ"י ולכן מעולם לא רצו לעשות מעשה להכריח את היבם ולחלוץ ואפי' היתה יבמה זקנה והיבם נשוי תרתי לריעותא וכו' וא"כ אם הראשונים וגאוני עולם נשאר הדבר בספק אצלם כ"ש אנחנו יתמי דיתמי איך ניגע לריק וכו' שהרי אפי' הגדולים תם לריק כחם מלהשיג אמיתת ושורש הדבר כ"ש אנחנו וכו' אלא הדרך הישר והטוב לפני כל איש מהמורי' הלכה שלא להכריח כדברי הגאונים הנ"ל כלל ובמופלא ממנו אל ידרוש וכו' אבל ישאר הדבר בספק תלוי ועומד עד שיבא מורה צדק עכ"ל ונ"ד עדיף טפי לחליצה נאם המבי"ט:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |