שו"ת מבי"ט/ב/לה

שו"ת מבי"ט ב לה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

סימן לה

שאלה כתב החכם ה"ר אליעזר ן' יוחאי יצ"ו ואעפ"י שהרמב"ם ז"ל בהלכו' נחלות פ"ד אינו מחלק בין כשר להדיוט אלא לענין ירושה בלבד שהכשר נאמן לומ' שהוא בנו ליורשו מה שאין כן ההדיוט שאינו נאמן אפי' ליורשו אבל לשאר הדברים שניהם אינם נאמנים כמו שכתב המגיד שם ונתן טעם לדבר אני אומר כי במחילת מכבוד המגיד שהכשר לא נאמר שאינו נאמן לגמרי ותתיבם אלא חולצת ולא מתיבמת תדע שהרי הרמב"ם לא הזכיר בכשר שתתיבם כמו שהזכיר בהדיוט שתתיבם ולא אמר שאינו נאמן בכשר אלא שלא ישא אותו הולד בת ישראל אבל לענין שתתיבם אשתו לא הזכיר בכשר לפי שהוא סובר שדנין בו להחמיר וחולצת ולא מתיבמ' וזה נראה לי דיוק נאה ונכון ללשון הרמב"ם ז"ל והוא אמת ויציב עכ"ל ואין דיוקו נאה שהרי כתב הרמב"ם ז"ל פ"ט מהלכות עבדים ישראל שבא על שפחה כנענית אעפ"י שהיא שפחתו הרי זה הולד כנעני לכל דבר ונמכר ונקנה ומשתמש בו לעולם כשאר העבדי' ע"כ הרי שכתב בפי' אעפ"י שהיא שפחתו הוא כנעני לכל דבר ובכלל כל דבר הוא שאינו בנו ואשת אביו מתיבמ' שהרי נמכר ונקנה כו' ועל הסתם כתב דמשמע בין כשר והדיוט וכיון שכתב ישראל כל ישראל בחזקת כשרים הם ואפ"ה כתב דבנו ומשפחתו הוא עבד לכל דבר משמע כי מה שחילק פרק ד' דנחלות בין כשר להדיוט דוקא לענין ירושה אבל לכל הדברים אפי' ליבום אין חילוק בין כשר להדיוט מתיבמת אשת אביו ולא חולצת וכמו שכתב שם בכשר הרי זה ירשנו ואעפ"י כן אינו נושא בת ישראל עד שיביא ראיה שנשתחרר' אמו ואח"כ ילדה שהרי הוחזקה שפחה לפנינו ע"כ וכיון שכתב הוחזקה שפחה א"כ הוא עבד ואש' אביו מתיבמת מה שכתב אינו נושא בת ישראל וכו' דמשמע דלחומרא הוא דאמרי' דאינו נאמן ולא לקולא שתתיבם אשת אביו ה"ה נמי לקולא שהרי כתב שהוחזקה שפחה וכתב ואם משאר הדיוטות הוא וכו' הרי זה בחזקת עבד לכל דבר כלו' אפי' לענין ירושה לא ירשנו כי יש חילוק בין כשר להדיוט בירושה אבל לשאר דברים אין חילוק ולשניהם אחיו מאביו מוכרין אותו ואם אין לאביו בן אשת אביו מתיבמת ולא תימא כי מה שכתב פ"ט מהלכות עבדי' דאפי' בשפחה שלו הולד כנעני לכל דבר היינו על הסתם שלא אמר שום דבר אבל אם אמר הוא בפי' שהיתה משוחררת והוא אדם כשר לא תתייבם אשת אביו דכל ישראל סתם שכתב כשרים ואפ"ה כתב שהוא כנעני לכל דבר ולא חילק בזה בין אמר ללא אמר דאפי' מה שכתב בנחלות שאמ' בני הוא ומשוחררת היא אמו שאם ת"ח הו' וכו' הרי זה ירשנו לאו דווקא שאמר אלא בלא אמר דאין עושה בעילת זנות ואשמועינן חידוש בהדיוט אפי' אמר אינו נאמן והרי"ף כתב קודם שהיה נוהג בו מנהג בנים אפי' בלא אמירה ירשנו שהרי כתב או שאמר וא"כ מה שכתב ג"כ בהלכות עבדים אעפ"י שהיא שפחתו הרי זה הולד כנעני לכל דבר היינו בין אמר ששחרר אמו או לא אמר ובין היה נוהג בו מנהג בנים או לא וכן מה שכתב בהלכו' יבום פ"א הרי שהי' לו בן מן השפח' שלו ושחררו וכו' הרי זו תתייבם היינו בסת' אדם בין כשר בין הדיוט דאי לאו הכי היה לו לחלק ואומר בד"א שתתיבם בהדיוט אבל בכשר אם אמר קודם ששחררה לא תתייבם אלא ודאי אין שום חילוק אחר אלא אם הוא בן משפחה אחרת או משפחתו שכיון שהיא שפחתו אין אדם עושה בעילתו ב"ז ודאי שחרר' לסברת קצת הגאונים בכל אדם בין כשר בין הדיוט ולסברת הרמב"ם ז"ל לא נאמרה חזקה זו דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות אלא בנשים אחרות לא בנכרי' או שפחה שאינ' בת קידושין יהי' בחזק' נכרי או עבד כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פרק י' מהל' גירושין דמשמע בהדיא חולק על הגאונים שכתבו בכל אדם כשר או הדיוט דבשפחתו אין עושה בעילת זנות ושמא או ודאי שחררה והוא כתב דאין ראוי לסמוך על זה ולא אמרי' שחררה אלא הרי הוא בחזקת עבד ומשמע ודאי בכל אדם בסת' מוחזק בכשרות או הדיוט דאי בכשר סבר כמו הגאוני' היה לו לפרש ולא להחליט דהוי בחזקת עבד כמו שהאריך בזה ובהלכות יבום סימן קנ"ו הביא בא"ה סברות שני הגאונים דודאי שחררה או שמא שחררה וכתב הרמב"ם ז"ל לא חילק בין שפחתו לאחרת דמשמע דסבירא ליה כדברי הרמב"ם ז"ל כמו מגיד משנה דלענין יבום הוי עבד אפי' משפחתו ואפי' באדם כשר שהרי כתב שהרמב"ם לא חילק בין שפחתו לאחרת והוי נמי כסברת הגאון דכתב דמי שיש לו בן משפחתו חוששין לו ולא תתייבם אשתו שמא שחרר שפחתו ואח"כ בא עליה והרמב"ם ז"ל כתב על זה וכל הדברים האלה דחוקים הם בעיני עד מאד וכו' והרי הבן מהם בחזקת נכרי ועבד וכו' הרי בפי' דחלק והרחיק סבר' האומר דבשפחתו חולצת ולא מתיבמת ונתבטל הדיוק הנאה ונכון דלדעת הרמב"ם ז"ל חולצת ולא מתייבמת ואינו כן ומצאתי לרבי' ישעיה פ"ב דיבמו' שכתב והבא על שפחתו והוליד ממנה בן ראיתי חלוקות גדולות בזה בין הגאוני' על מעשה רב וסתם תנאי שהוליד בנים משפחתו ויצאו ממנ' גאוני' יושבי ישיבות ויש גאונים שהיו עושים אותם עבדים ויש גאונים שאמרו אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ובודאי כשבא עליה שחררה ובנים כשרי' הם והנכון בעיני דלא אמרי' הכי אלא בדבר שאינו מחוסר מעשה כגון המקדש ע"ת וכו' אבל היכא דמחוסר מעשה כגון הכא דהוה צריכ' גט שחרו' ולא יהב אגלאי מלתא שכל בעילותיו בזנות הוו ובניו עבדים עד שיראו גט שחרור וג"כ הרי שכתב על כשר וגדול שהולי' בן משפחתו ויצאה ממנה גאוני' וכו' ויש גאונים שהיו עושים אותם עבדים משמע דאפי' בכשר הוי עבד וליכא חילוק אלא לענין ירושה כמו שכתב הר"ב ז"ל את זה כתבתי לא לזלזל בכבודן אלא להוכיח אותך ביני לבינך שלא תכתוב במהירות ותחוש מלחלוק על גדולים עד שיהיה הדבר ברור כשמש נאם המבי"ט:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >