שו"ת מבי"ט/ב/כב
|
< הקודם · הבא > |
שאלה ראובן ושמעון ולוי קנו סחורה ביחד וכתבו שטר חוב על עצמ' ליהודה לפרוע לו כל החוב ונעשו קבלנים ערבני' זה לזה וכתבו אחורי הכתב סך מה שקבלו כל א' מהם מהסחור' ההיא ונתחיי' כל א' מהם לחבר ולהיותו מצוי לזמן הפרעון או לשלוח חלקו שהגיע לו ולא יצטרך שום א' מהם לפרוע בעד חברו ובהגיע זמן הפרעון נמצאו ראובן ושמעון לפרוע את חלק' ולוי לא נמצא ומחל יהוד' לראובן הערבו' שנתחייב בעד חבריו אך שיפרע לו החלק שהי' מגיע אליו ותבע משמעון חלקו וחלק לוי ופרע לו אח"כ בא שמעון לב"ד לתבוע מראובן חצי מה שפרע בעד לוי כי שניהם היו ערבי' על לוי כמו שנז' וראובן טוען כי כבר פטר אותו יהודה הב"ח מהערבו' בקנין ועדים יורנו ר' הדין עם מי. תשובה גר' בירושלמי ומייתי ליה הרי"ף ז"ל פ' שבועת הפקדון וכחש בעמיתו פרט למכחש לא' מן השותפין כו' אמר ר' יוסי הדא אמר' שנים שלוו מא' אע"ג דלא כתבי' ערבאין ואחראין זה לזה ערבאין ואחראין הם והרמב"ם ז"ל ג"כ פר' כ"ה הלכות מלוה ולוה כתב הרי הן ערבאין וכו' והיינו מדין ערב והכא שכתבו שנעשו קבלנים הוו קבלנים ויפרע ממי שירצה וכמו שכתב הרא"ש ז"ל והביאו הטור סי' קכ"ט דאע"ג דלא כתב בפי' תן לו ואני קבלן אלא כתב בסתם ערב קבלן מסתמא בלשון המועיל להיות קבלן קאמר ואפי' לבעל התרומות שכתב דיד בעל השטר על התחתונ' דאילו אמר לו הלוהו ואני קבלן שאינו אלא ערב הכא שכתב קבלני' פרעני' משמע דלא גרע ממי שכתב קבלן גמור שכתב הרשב"א ז"ל שיש מי שאומר שדנין אותו כקבלן וכמו שהבי' בעל מ"מ שם כ"ש בשט' זה שקנו ביחד דהוו ערבאי' זה לזה וכיון שכתב אח"כ קבלני' פרעני' לטפויי אתא דמש' שנעש' קבלן שיפרע ממנו תחל' אם ירצ' ובתשובו' השייכו' לס' משפטי' סי' י"ו כתב ומיהו אם היה כתוב ערב קבלן נרא' דמועיל דמסתמא לא ר"ל אלא בענין השנוי במשנ' ולדע' הרמ"בם ז"ל שני' שערבו לא אפי' לא היו קבלנים יפרע ממי שירצה דאין הערבות חל לחצאין כיון שהמלו' א' כמו שפי' הרשבא ז"ל וכמו הרשב"א בעל מ"מ שם ודלא כתוספת', דב"ב דמייתי התם והשתא בנדון זה כיון שהיה יכול ליפרע מכל א' מהם אם נפרע משמעון אין שמעון יכול לתבוע מראובן חלקו דאע"ג שהבי' בטור סי' קל"ב דאם פרע א' מן הערבי' כל החוב למלו' זה חוזר ותובע מחברו את חלקו כדין ערב שתובע את הלוה כשמברר שפרע בשבילו נרא' דקאי אשני ערבי' לדעת הרמ"בן ז"ל שאם יכול ליפרע משניה' לא יפרע מא' מהם אלא מחצ' אלא א"כ אין לאח' מהם שאז גובה הכל מן השני ומ"ה כיון שפרע זה כל החוב שלא היה יכול המלוה ליפרע מן האח' שהי' חייב לפרוע מחצ' חייב זה השני לפרעו לו חלקו אבל היכא שהיה יכול ליפרע מכל א' מהם הכל מתחלה כי הכא כשנפרע מא' מהם אינו יכול לחזו' זה לתבוע מחברו חלקו שלא פרע בעדו שום דבר ומעיקר' אדעת' דהכי נעש' ערב שיפרע הכל אם ירצ' המלו' ואינו יכול לחזור על הערב השני כדא' משום דלא ערב אלא ללוה ולא לערב השני ואפי' יהי' ערב לשני ג"כ הוי כעמד ברשו' עצמו ונעש' ערב ללוה שאינו חייב לשל' לו כמו שהבי' הרב ז"ל פ"ט וכ"ש שני ערבי' ללוה א' שלא נעשו ערבי' אלא ללוה ולא זה לזה שאינו חייב לשלם שאפילו היו נעשי' ערבי' זה לזה היה מעצמ' ואינו חייב לשלם זה לזה כשנפרע המלו' מאחד מהם כדאמ' ואע"ג דדין זה של שני ערבים למדו הרב ז"ל מג' אחים שחלקו ובא כל א' ונטל חלקו כו' והת' הוי הלכתא כרב דבטלה מחלוק' כדאמר פ' בית כור א"ה לא למד אלא לענין שיכול ליפרע ממי שירצ' לא שיוכל זה לתבוע מן השני כמו אחין דאמר בטלה מחלוקת משום דטעמא הוי דיורשין הוו כדאיתא התם ומה שכתב הרא"ש ז"ל כלל ע"ה שחייב לפרוע לו חלקו היינו בשני לוין אבל הכא כל א' לקח חלקו מן הסחורה אלא שנעשו ערבים ומדין ערב הוא שחייב והרא"ש ז"ל עצמו פרק קמא דב"ק על מימרא זו דב' לקוחות שלקחו בבת א' ובא ב"ח המוכ' לטרוף טורף מאיזה מהן שירצה ואין הלוקח הא' יכול לחזור על הב' וכל שכן בנדון זה שמחל יהודה המלוה לראובן א' מן הערבים ופטר אותו שהוא פטור כמו שהבי' שם בטו' בשם הגאונים שנים שנכנסו ערבים ופטר המלו' את א' מהם יכול המלוה לתבוע כל הממון מהער' השני שלא פטר אותו לפי שהממון כלו נתקיים על כל א' וא' מהם ולאותו שפטר פטר ולאותו שלא פטר לא פטר ונשא' עליו ועל הלו' החוב עד זמן פרענו ע"כ דמשמע דכיון דפטרו הוא פטור ואפי' הערב חבירו אינו יכול לתובעו וכמו שכתב ונשאר עליו ועל הלוה החוב וכו' ובספ' המאו' לה"ר שמואל תלמוד הרא"ש ז"ל כתב באות ה' פ"ד מחל לא' מן הערבים נשא' החוב על הלוה ושעבוד על הערב השני דמשמע דאין ערב חוזר וגובה מחברו שלא פרע וגדולה מזו מצאתי להרשב"א ז"ל בצרור הכסף שאם מחל הערב ללוה כשנשא ונתן ביד אין המלוה יכול לחזור עליו שהרי מחל לו הערב השעבוד שיש לו עליו הרי שהלוה היה חייב ג"כ למלוה מדר' נתן ואפילו נשא ונתן ביד הערב ואפ"ה יכול הערב למחול שעבוד שיש לו למלוה על הלוה וכ"ש שאם מחל המלוה א' מן הערבים שאין חברו יכול לחזור עליו ואפילו שהוצרך לו עיון להרשב"א כשמחל הערב ללוה הכא נראה דיכול המלוה למחול לאחד מן הערבי' ואין חברו יכול לתבוע ממנו כמו שכתבתי נאום המבי"ט:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |