שו"ת מבי"ט/ב/יז
|
< הקודם · הבא > |
שאלה איש ואשתו אנוסים היו נשואים כמה שנים בארץ ארם ובאו לתוגרמה להכנס תחת מסורת ברית התורה ובבואם לתוגרמה כתבו שטר כתובה על פי התורה ובענין הירושה כתבו שאם יפטר הוא בחייה בלא בנים האשה תירש את בעלה ואם תפטר היא בחייו הבעל יורש את אשתו וליפו' כח תנאי זה סלק כל א' מהן ליורשיו מהירושה בדבר מה קצוב כדי שתנאי הירושה יהיה שריר וקי' ויהי היו' ונפטר האיש בלא זרע בחיי האשה ובאה האשה מכח התנאי ההוא שלחה ידה בכל נכסי עזבון בעלה והחזיקה בהם ובזה לא חששה להתפרעה מכתובתה ואחר זמן נפטרה האשה ולא נשבעה שבועת אלמנה ולא נתפרע' מכתובתה כנ"ל והאשה בשעת פטירת' צוותה יהיו כל נכסיה לפלו' ונשארו הנכסים ביד שליש עד בוא פלו' הנז':
עתה באו יורשי הבעל ומעכבים הנכסים ההם אשר ביד השלי' וטועני' שהם יורשי הבעל והנכסים שלהם בטענה שתנאי הירוש' הכתוב בכתוב' אינו תנאי הואיל ואפקי' בלשון ירוש' ולא בל' מתנ' אף אותו התנאי לא נכתב בשעת הנישואין רק אחר כמה זמן כנ"ל הואיל והתנאי אינו תנאי חזר הדין לאשה שמתה ולא נשבעה שבועת אלמנה יורשיה לא יגבו כתובתה, וא"כ הנכסים הם ליורשי הבעל יורנו רבינו מה משפט הנכסי' האל' והדין עם מי מהכתות אלו ועל כ"ת החיי' והשלום אמן:
תשובה תנן פ' יש נוחלים איש פלוני ירשנ' במקום שיש בת בתי תירשני במקום שיש בן לא אמר כלום שהתנה על מה שכתוב בתור' וכיון דטעמא הוי משום שהתנה על מה שכתוב בתורה ה"ה אם אמר פלוני ירש במקום שיש יורש אחר מן התורה אפילו שאינו בן ולא בת וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ו מהלכות נחלות על במקום שיש בת או בן וכן כל כיוצא בהם וא"כ מה שכתוב' בכתוב' האשה תירש את בעלה אינו כלו' דאין תנאי מועיל בירושה בין שצוה והוא בריא בין שהיה שכיב מרע בין על פה בין בכתב אינו מועיל כמו שכתב שם הרב ז"ל בראש הפרק הנז' וכתב הרא"ש ז"ל בתשובה כלל פ"ד ראובן שהיה מצווה ואמר אם אפטר אני קודם לאשתי עשיתי אותה יורשת גמורה בכל נכסי והנחתי ליורשי אחרי חמשה פרחי' לכל אשמה שנתן לאשתו בל' ירושה לאו כלום הוא אמנם קיים הצוואה מצד שכתב אח"כ ל' מתנה ובנ"ד נמי אפי' שסלק את יורשיו בדבר מה אינו מועיל אם לא שכתוב בכתובה קודם או אח"כ איזה לשון מתנה או לשון שמשמעותו לשון מתנה:
ולא תימא דבנ"ד כיון שהיה התנאי בשעת הנישואין כשנשאת על פי התורה מועיל כמי שהתנה על אשתו שלא ירשנה דקודם שתנשא תנאו קיים ואחר שנשאת תנאו בטל כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פי"ב ופ' כ"ג וה"נ יוכל להתנות בשעת נישואין שתירשנו אשתו דלא דמי דדוקא התם הוי טעמא משום דנחלה הבאה לו לאדם שלא ממשפחתו מתנה עליה שלא ירשנה קודם שתהא ראויה לא אבל בנ"ד שהתנה שתירש היא אותו ולא יורשיו הוי מתנה על שכתוב בתורה ואינו כלום והוי כמי שהתנ' עמה לאחר שנשאת שלא יירש אותה דתנאו בטל כיון שהירושה ראויה לו עתה אם תמו' וכ"ש בנ"ד שהירושה ראויה לעולם ליורשיו ואינו יכול להתנו' שירשנו אשתו כמו שאינו יכול להתנות שיירש אותו אחר שאינו יורשו:
וא"כ אין תנאי הכתוב בכתובה זו כלום כיון שאין בה אי זה לשון מתנה כד"א ואין לה אלא כתובה ואין צוואתה שיהיו נכסים לפלו' מועיל אלא בכדי כתובתה וכיון שכתוב בשאלה שנפטרה ולא נשבעה על כתובתה אין יורשיה יורשים כתו' ולא פלו' שצוותה שיהיו נכסיה לו זוכה בהם אלא מה שיש בעין שהוא ידוע שהם נכסי נדונייתה שהכניסה לבעלה ומה שיתברר שהוא בעין ממה שכתב לה הוא בשעת נישואין דלדברים אלו לא היתה צריכה שבועה וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פי"ו וכן אפי' לא היו לה מנכסי נדונייתה בעין וכן אם היתה מוחזקת בנכסי בעל' ומתה אמרי' דאדם מוריש שבועה לבניו כמו שהביא המרדכי ס"פ כל הנשבעים והרא"ש ז"ל בתשובה כלל פ"ו והם בחזק' יורשיה עד כדי כתובתה והשאר יהיה ליורשי הבעל וכשנתנה מתנה קוד' שנשבעה כמו בנ"ד איכא פלוגתא דרבוותא אי מתנתה מתנה אי לא אז יחלוקו כדמייתי במרדכי פ' הכותב וכיון שהנכסים ביד שליש נ"ל שיחלקו ב"ד בין יורש הבעל ומקבל מתנה ממה שמוחזק בידה מסך כתובתה והשאר הוא ליורשי הבעל לבדם. נאם המבי"ט.
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |