שו"ת מבי"ט/ב/טו
|
< הקודם · הבא > |
שאלה ילמדנו רבינו ראובן נשבע ואמר הנני מקבל עלי נזירות שמשון בכל תנאיו ובכל פרטיו שבתוך זמן פלו' שיבוא פלוני לדמשק שאתן לך גט יורנו אדוננו אם נלך אחר כוונתו וכוונתו כשנשבע היתה לגרשה. אם נלך אחר דיבורו ונאמר שמאחר שאמר הריני מקבל וכו' שאתן לך גט נראה שאם יתן הגט שיהיה נזיר וגם אם נאמר כי נלך אחר כוונתו וכוונתו היתה כשנשבע שימצאו שלשת' יחד הוא ואשתו ואותו פלוני אפי' שלא יהי' בדמשק או אם נאמר שנלך אחר דיבורו והוא אמר בתוך זמן פלוני שיבא פלוני לדמשק ונראה שאם ילך הוא ואשתו לעיר אחרת קודם שיבא אותו פלו' לדמשק או אפי' שיבוא אם ילכו קודם שישלם אותו הזמן שיעד לא יחול הנדר וגם אם נאמר שהנזירות חל אם יתירו נזירתו מאחר שצער גדול הוא לגרש את אשת נעוריו וגם שלא להוציא לעז על בניו:
תשובה לכאורה היה נראה שהוא נזיר אם יתן גט דמה שאמר הריני נזיר שאתן גט הוי כאלו אמר אם אתן גט וכדתנן פרק ב"ש הריני נזיר שזה פלו' וכו' הריני נזיר שאין זה פלו' הריני נזיר שזה חיה וכו' ופירש רש"י ז"ל אם זה פלו' וכו' והכא נמי שאתן גט היינו אם אתן גט כי התם וכן הכי נמי פרק שני דנדרים תנן שבועה שאוכל והוי אם אוכל וכד מעיינינן בה טפי חזינן דאם לא יתן גט יהיה נזיר דוקא כשאמר שזה פלו' שאינו זה הוא דמשמע אם זה שהוא תולה נזירותו במה שאינו בידו ואינו ידוע לו אבל כשתולה נזירתו בדבר הידוע לו והוא בידו כמו שבועה שאוכל ושלא אוכל כמשמעו הא דתנן שבועה שאוכל דהוי אם אוכל דר"ל דלא אכילנא אוקי בגמרא אביי דהוה מסרהב בו מקודם שיאכל עמו ורב אשי אוקי תני שאיני אוכל כו' כדאיתא התם אבל לישניה דשבועה שאוכל סתמא דאכילנא משמע לכ"ע והכא נמי שאתן גט הוי כמקבל נזירות לתתו ואם לא יתנהו יהיה נזיר דומיא דשבוע' שאוכל דאם אינו אוכל חייב בשבוע' ביטוי אע"ג דבשבועה שאוכל מקיים שבועתיה כשאוכל ובנזירות לא מקיים ליה כשנותן גט דלא הוי נזיר אלא כשלא יתנהו אפ"ה דמי לשבוע' דמכלל לאו אתה שומע הן כר' יהודה דאיפסיקא הלכתא כותיה פרק קמא דנדרים דאע"ג דלא אמר הריני נזיר אם לא אתן גט מכלל מה שאמר הריני מקבל עלי נזירות שאתן דמשמע שאני מתחייב ליתן מכלל דאם לא יתן הוי נזיר דומיא דלא חולין שאוכל לך דמשמע לא חולין אלא קרבן:
וכד מעיינינן בה שפיר טפי הדרינן לדוכתין קמא ואמרינן דהוי נזיר אם יתן גט ולא דמי לשבועה שאוכל דמשמע שהוא נשבע לאכול דהכי הוי לשון שבוע' ולא קרבן שאוכל לך דמשמע שהוא אוסר כל דבר אכילת חבירו כקרבן שהוא דבר הנידור והוו נדרי איסור אלא בהרי עלי קרבן או הרי זה קרבן שאוכל לך שהם נדרי הקדש שהוא חייב קרבן אם יאכל והכא נמי אם אמר הריני נזיר שאוכל לך הוי נזיר אם יאכל וכדתנן ריש נדרי' כנדרי רשעים שנדריה' נזיר וקרבן ושבועה אם אוכל ככר זו וכן פסק הרמב"ם ז"ל פרק ראשון דנדרים וא"כ בנדון דידן שאמר הריני מקבל עלי נזירות כו' שאתן לך גט הוי כאלו אמר אם אתן לך גט אהיה נזיר וכד מהדרינן ומעיינינן בה טפי שפי' ושפיר חזינן דבין כך ובין כך אינו נזיר דכוונתו היתה לגרשה ועל זה נדר ובכל הנדרים ושבועות אנו הולכים אחר הכוונה וכיון שמה שהוציא בפיו היה בטעות ומה שרצה להוציא בפיו שהוא הריני נזיר אם לא אתן לא הוציאו הוי כמו המתכוין להוציא בפיו שלא יאכל אצל ראובן ואומר אצל שמעון דמותר בשניהם כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פרק שני מהלכות שבועות וכי תימא הכא בנדון דידן לא טעה שחשב לומר דיבור אחד ואמר אחר אלא שחשב כי בלשון זה היה מזרז עצמו לגרשה ואינו כן ממשמעותו כדאמרינן לא היא דאכתי חשיב נדר טעות כי הא דתנן פרק הנודר מן הירק טען והזיע והיה ריחו קשה ואמר קונם צמר ופשתים עולה עלי מותר להתכסות ואסור להפשיל לאחוריו ותניא נמי הכי בברייתא ופי' רש"י ז"ל דבענין שנצטער נדר דהיינו לטעון דלא להתכסות והרי שאמר בפי' קונם צמר עולה עלי דמשמע בכל גוונא ואפ"ה אמרינן דמותר להתכסות דאמדינן דעתיה ובענין שנצטער נדר וחשב שלא היה משמע בלשונו אלא הפשלה לחודא והכא נמי לא שנא:
ולענין מה שאמר הריני מקבל נזירות וכו' שאתן גט כו' דמשמע דהוי נדר בלשון שבועה ויש מן המפרשים אומרים דלאו כלום הוא צריך לפרש ענין לשון השבועה ולשון הנדר והוא מה שאמרו ריש נדרים דאמרינן איידי דתנא נדרים דמתסר חפצה עליה תנא נמי וכו' לאפוקי שבועה דקא אסר נפשיה מן חפצא ופרש"י ז"ל דמתסר חפצא עליה דכן אמר דבר זה עלי כקרבן או כחרם אסר ליה לחפץ עליו אבל כי אמר שבועה שלא אוכל דבר זה או שאיני נהנה מדבר זה איהו לא אסר לחפצא עליה אלא נפשה אסר מההוא חפצא וכן פי' שם הר"ן ז"ל וכן הרא"ש ז"ל פי' לאפוקי שבועה דאסר נפשיה מן חפצא דכתיב ונפש כי תשבע שנשבע שלא יעשה דבר זה עכ"ל:
וא"כ משמע דכל מאי דאמרינן נדר בלשון שבועה ושבועה בלשון נדר היינו כנדר שהוא נדרי איסור שהוא אוסר עצמ' בדבר המותר לו שאומר כקרבן קרבן שאוכל לך אסור כדתנן פ"ק דנדרים שר"ל כל שאוכל לך הוא קרבן הרי שיש נדר שאומר בלשון שבועה שאוכל או שלא אוכל והוי אסור דלא איקרי לשון שבועה דסוף סוף אוסר חפצא שאומר כי מה שיאכל הוא אסור כמו קרבן והוי כמי שאמר בפי' אכילת ככר זה או דבר זה אסור עלי כקרבן ואם לא אקרי נדר בלשון שבועה אלא האומר הרי עלי שלא אוכל בשר או שלא אשתה יין כמו שהביא הר"ן ז"ל התם וכמו שהביא מר"מ ריקנטי תשוב' תע"ז כדתניא בפרקין אי זהו איסר האמור בתורה הרי עלי שלא אוכל בשר דהוי בלשון שבועה דכשהוא נשבע אומר שבועה שלא אוכל ושבועה בלשון נדר הוי כאומר אכילת זה עלי שבועה כדמייתי נמי התם מדאמרינן פרק שבועות שתים בתרא באומר אכיל' משתיהם עלי שבועה ובנדרי הקדש אם אמר הרי עלי קרבן שאוכל או אם אוכל או הריני נזיר שאוכל או אם אוכל חייב קרבן או הוי נזיר אם אכל כדמשמע ממתני' קמייתא דנדרים גבי כנדרי רשעים וכמו שפסק הרמב"ם ז"ל בפרקא קמא דהלכות נדרים והרי דומיא ללשון שבוע' שאוכל ואינו לשון שבוע' שהרי נדרי של הקדש הוא שהרי הוא מתחייב בקרבן או בנזירות אלא שמטיל בו תנאי אם יאכל וכשאומר שאוכל ר"ל אם אוכל אבל גבי קרבן שאוכל ר"ל קרבן הוא מה שאוכל דהוי נדרי איסור ושבוע' שאוכל הוא כפשוטו שמזרז עצמו לאכול אלא אם היו מסרבין בו לאכול דהוי משמעותי' שלא יאכל לאוקמתא דאביי כדאמרי' לעיל וא"כ כשאומר הריני נזיר או הרי עלי קרבן שאוכל לא אקרי נדר בלשון שבוע' והוי נזיר וחייב קרבן אם יאכל דמהאי טעמא נמי נרא' דחייל נמי אדבר שאין בו ממש דאם אמר הרי עלי קרבן שאדב' או שלא אדבר ועבר חייב קרבן והיינו משום דכבר חייב עצמו כקרבן שאמר עלי אלא שתלה אותו בדיבור אבל אם אמר קרבן שאיני מדבר או שאיני עושה כו' אין הנדר חל דהוו דברים שאין בהם ממש וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל סוף פרק שלישי דהלכו' נדרי'. ומה שאמר בתוך קבלת הנזירות שבתוך זמן פלוני שיבוא פלו' לדמשק שאתן לך גט המובן ממנו היא אם אותו פלו' הוא קרוב לה שלא רצה לגרש' עד שלא יבא אותו פלו' ואם לא יבוא תוך אותו זמן יגרשנה אח"כ אעפ"י שלא עד שיבא אותו פלו' והנזירות שיגרשנ' כשיבא פלו' תוך הזמן ולא יעבו' ואם לא יבא פלו' תוך הזמן או לא יבוא כלל יגרשנה אח"כ לא מצד קבלתו הנזירות, ואחר שבין כך ובין כך לא חייל נזירות כמו שכתבנו למעלה לא נפקא לן מידי כשיבא פלו' בתוך הזמן או לא יבא ומפני שכתבתי תשובה בענין נדר בלשון שבועה ולא בארתי בה כל הצורך הארכתי עתה לבאר נאם המבי"ט:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |