שו"ת מבי"ט/א/שנ
|
< הקודם · הבא > |
שאלה מי שאמר לאשתו בפני ראובן מנה זה יהי שליך או הרי הוא שליך ולקח' האשה המנה מבעל' ונתנ' אותו ביד ראובן הנז' בפני בעלה כדי שיסתחר בו ויתן הריוח בידה ואחר כך נפטר האיש ההוא לבית עולמו ועשה צוואה מכל נכסיו ולא הזכיר אותו המנה כלל והאשה אומרת שבעלה נתנו לה מתנה גמורה ושכמה פעמים אמר לה בינו לבינה בפי' כן וראובן הנז' גם כן אומר שכפי מה שהבין מדבריו נראה לו שנתנו לה במתנה גמורה יורינו רבינו מה דינה במנה זה ושכרו כפול מן השמים:
תשובה פ' השולח תניא האומר נתתי שדה פלו' לפלו' נתתיה לפלו' הרי היא שלו וכתב רש"י ז"ל דהאי אומר דקתני כותב וכו' דאלו בדיבורא לא מיקני קרקע וכן כתב הרמב"ם ז"ל פ"ד מהלכות זכיה ומתנה וכן בח"מ סימן רמ"ה נראה בהדיא דלשון הרי היא שלו הוי לישנא דמתנה לא שנא בקרקע או במטלטלי אלא דבקרקע בעי' כתיבה דהוי חד מתלת גווני דקנין קרקע בכסף ושטר וחזקה וה"ה נמי אם אמר הרי היא שלו וילך ויחזיק והלך והחזיק קנה דכסף לא שייך הכא דהוי מתנה וה"ה נמי דמתנה דמטלטלין אם אמ' הרי דבר זה הוא שלו כיון שזכה בו שהגביהו או משכו או אחד מדרכי הקניה קנה ואם כן בנ"ד שמוסר מנה זה הרי הוא שליך ולקחה אותו מידו הויא מתנה גמורה כדין מתנה שנותן האדם לאשתו וכן לישנא דיהי שליך הוי מתנה דדוקא באתנה לך הוא דתניא בהאי ברייתא דלא קנה דאינה מתנה מעכשיו אלא שמבטיח אותו שיתננו לאחר זמן כחכמים דפליגי א"ר מאיר אבל בלישנא דיהי לך הויא שפיר מתנה ולא גרע מתהא נתונ' לו או תהא שלו דכתב הרמ"ה ז"ל דקנה ויהי שליך דקאמר בנ"ד הוי ממש כתהא שלו וסימן לדבר יהי לך אשר לך דקאמר עשו ליעקב והמנחה היתה כבר כמו ברשות עשו שאמר מי לך כל המחנה אשר פגשתי והיה חוזר ליתנה ליעקב וכיון דלשון מתנה הוו הני תרי לישני המנה הוא שלה וכן הפירות דמתנה שנותן האיש לאשתו אין לו בה פירות כדאמר רבא פ' חזקת ואם היורשים יכחישו המתנה הנז' נאמנת בשבועה וראובן שהיתה המתנה בפניו פוטרה משבועה זו:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |