שו"ת מבי"ט/א/שלח
|
< הקודם · הבא > |
שאלה ראובן תושב קוואלה הרשה את שמעון אשר בקושטנטינ' שישדך את בתו עם לוי תושב קושטנטי' והמורש' מכח שטר הרשאה עשה שידוכין הנז' עם לוי ונכתב בספר ונחתם אחרי כמה ימים בהגיע תור זמן הנישואין בא לוי לקוואל' לעשות הנישואין ובבואו נתן מתנות לארוסתו עתה יורנו רבינו מורה צדק הדין דין אמת לאמתה של תורה אי איכא למיחש למתנות שנתן החתן הנז' לארוסתו מאחר שבקושטנטינ' מקדשי והדר מסבלי ולוי וכל משפחה בית אביו ואמו הם תושבי קוסטנטי' ואימא דלא שביק איניש מנהג מקומו לעשות כמנהג מקום אחר ואפי' שהמתנות נתנו בקוואל' דמסבלי והדר מקדשי נימא דאיכא למיחש מאחר שכל בני משפחתו הם תושבי קוסטנטי' וכפי מה שנר' מלשון התנאים נר' שדעת לוי היה לחזור לקוסטנטי' וז"ל שטר התנאים ראשונה נתחייב וכו' ועוד שתי שנים רצופות נמנו' מהיום שיכנסו לחופה בע"ה מזונות ובית דירה ובתשלום השתי שנים אם ירצה כר' אברהם המשדך הנז' לצאת מהעיר הנזכר ולעקור דירתו משם שלא יעכבנו עכ"ל נר' שכוונת המשדך הנז' היתה בשעת השדוכין לחזור לקוסטנטי' מאח' שהתנה שלא יעכבהו ובפרט שהוא אומר עתה שכוונתו היתה לחזור תכף לקוסטנטי' על כל אלה יורה המורה לצדקה כדת מה לעשות במועצו' ודעת למען דעת כל עמי הארץ אם יש חשש קידושין במתנות שנתן לוי לארוסתו כפי חומרי המקום שיצא משם ושכרו הרבה מאד להרים מכשול מדרך עם ה' אלה ואיש על מקומו יבא בשלום:
תשובה נראה לי שאין לחוש לסבלונות אלו משום קידושין ואפי' שהו' היה מכוין לתת לו לשם קידושין כחומרי המקום שיצא משם היינו אם היתה חומרה זו עליו לבדו אבל להחמיר על האשה ליתן עלי' חומרי מקומו שתהיה מקודשת לא ועוד דאשה אינה מתקדשת שלא מדעתה וכיון דבאתרה מסבלי והדר מתקדשי לא קבלה סבלונות בתורת קידושי' אפי' היה כוונתו לקידושי' דבתר דעתה אזלי' והוי כמי שאמר לאשה כנסי פקדון זה ואחר שנטלתו אמר לה הרי את מקודשת לי בו ושתקה דאין בו כלום דשתיקה לאחר מתן מעות אינה מועלת וגלת' דעת' בשתיקה דעל דעת ראשו' שהו' פקדון עומדת ולא על דעתו שאמר לה אח"כ הרי את מקודשת בו והכא נמי על דעת מנהג מקומה דמסבלי כו' לקחה הסבלונות ולא על דעתו שהוא ממקום דמקדשי והד' מסבלי ואע"ג דכתב מהר"ם בתשובה דמייתי במרדכי סוף פ' האיש מקדש דמי יכניס עצמו לספק לידע מנהג המקו' שהוא יצא משם דמשמע דאם הוא ממקום דמקדשי ברישא והלך למקום דמסבלי ושלח סבלונות דחיישי להו הרי הביא תשובה זו מהרי"ק שורש קמ"א ותק"ב שלא היית' כוונת רבי' מאיר להחמיר אלא במקום דמיעוטא מיהא מקדשי והדר מסבלי דבין מיעוטא לפלג' או לרוב' עבידי אינשי דטעו דלפעמי' יחשב אדם שהרוב מסבלי תחל' ואינו כן אלא אדרבה שהרוב מקדשי' תחלה אבל בין יש לאין אין טועין והיכא שכולה מסבלי תחלה ודאי בזה לא דבר רבינו מאיר שהרי גם דבר זה שאמר מי יכניס ראשו כו' דבר של תימא הוא כו' ע"כ משמע דמה שכתב רבי' מאיר מי יכניס ראשו לידע הוא באותו מקום עצמו ששלח הסבלונות ורובא מסבלי תחלה ומיעוטא מקדשי תחלה מי יכניס ראשו וכו' משום דעבידי דטעו אבל באתר' דכולהו מסבלי ברישא ליכא טעות ואע"ג דהמשלח הסבלונו' הוא ממקום דמקדשי כולהו תחלה לא חיישי' דבתר אתרה אזלי' ולא בתר אתריה כמו שכתבתי ומ"ש אחר כך מהרי"ק ז"ל ועוד לכשתמצא לומר תמצא דאותה עובדא שעליה דבר רבינו מאיר היה באד' נכרי וכו' דמשמע דבאיש נכרי חיישי' למנהג מקומו דמקדשי תחלה אע"ג דבמקום שבא עתה ושלח הסבלונו' הוי מנהג לסבל תחלה אומר אני שלא כתב זה אלא באדם נכרי שבא מארץ אחר' והוא מאותו גליל דרוב המקומות שבאותו גליל מסבלי תחלה ולהכי חיישינן למקום שיצא הוא משום דהוי כאותו גליל עצמו והוי כל הגליל כולו במקום אחד דשמא מיעוטא מקדשי תחלה דהיינו מקום א' מן הגליל שיצא משם ושאר כל הגליל מסבלי תחלה ומ"ה חיישי' למקום שיצא הוא משם דשמא הוא מנהג שם לקדש תחלה כדאמ' וחיישי' ליה כיון שהוא מגליל זה אבל איש נכרי שבא מגליל אח' דמקדשי בריש' ובא לגליל אח' ושל' סבלונות באותו גליל במקום דמסבלי כולהו תחל' נר' ודאי דלא חיישי' לבני מקומו דבתר דידה אזלי' כמו שכתבתי קודם ועל דרך זה פי' מהרי"ק ז"ל אח"כ דברי רבי' משה במה שפלפל ודיי' בו דוק ותשכח והלשון שכתב רבי' מאיר ז"ל שהו' יצא משם דחקו למהרי"ק ז"ל לפרש באיש נכרי וכמי שכתב לכשתמצא לומ' תמצא וכו' אבל כוונ' רבי' מאיר ז"ל אינה אלא אפי' במקו' דמסבלי תחלה אפי' שניהם מאותו העיר כיון דמיעוט' דעי' מקדשי תחלה מי יכניס עצמו את ראשו לידע מנהג העיר עצמה כלו' דבשורת הדין למיעוט' לא חיישי' אלא מי יכניס עצמו וכו' דאפשר דטעו והוי פלגא וכו' כמו שכתב מהרי"ק וכן הבין עתה הוא לשון רבינו מאיר דמי יכניס ראשו לידע איירי במנהג העיר עצמה שבה נשתלחו הסבלונות אלא שאח"כ כדחק בלשון שהוא יצא משם וכתב מ"ש על הדרך שפירשתי שהמקום שיצא משם הוא באותו גליל והוא עצמו כתב למעלה גם דבר זה שאמר מי יכניס ראשו דבר של תימא הוא וכו' ומפני שנתקשתי בענין זה שהוא רחוק מן הסברא שאיש שבא מעיר דמקדשי תחלה לעיר דמסבל תחלה שנחוש למנהג מקומו כפשט דברי רבינו מאיר שכת' שהוא יצא משום חפשתי על דבריו ומצאתי בתרומת הדשן שהביא דבריו סימן ר"ז בנוסח זה וכתב במרדכי מתשובת מור"ם דהאידנא חיישי' לסבלונות ואע"ג דמסקי' דלא חיישי' אלא באתר' רובא דמקדשי והדר מסבלי מ"מ מי יכניס ראשו לידע מנהג העיר ותו דר"ח גורס דחיישי' למיעוט ע"כ הרי לך בפי' דמי יכניס ראשו לידע מנהג העיר הוא בעיר עצמה שנשתלחו בה הסבלונות ואח"כ חזר להביא לשון מהר"ם דכתב ונוכל לומ' דהא דכתב מהר"ם ומחמיר טובא דחיישי' למיעוט ולא רצה להכניס ראשו ולידע הוא במקום עצמו כדפי' כי לא היה בנוסחא שלו שהעתיקה מן המרדכי הלשון שכתוב עתה במרדכי שלנו שהוא יצא משם ונוכל לדחוק ג"כ הלשון שהוא יצא משם בעיר זו שרובא מסבלי תחלה ומועיט' מקדשין תחלה שלא נכניס עצמינו לידע מקום שבאותה העיר שיצא זה משם ושלח סבלוני' אם הוא ממעוט דמקדשי תחלה או מרובה דמסבלי דאין מנהג זה ידוע וברור לכל א' וא' אם הוא ממיעוט' או מרובה דשמא זה ששלח עתה סבלונות לא שדך שום בת לאחרים ולא שדך שום אשה לעצמו לינהג בסבלונות במיעוטא או ברובא ומי יכניס עצמו לידע זה אבל האמ' יורה דרכו כי זה הלשון שהוא יצא משם הוא מותר והנכון הוא כמו שהביאו בתרומ' הדשן ומצאו כך במרדכי שלו ובין כך וכך נזכה לדין שמי שיצא מעיר א' שכולם מקדשין תחלה ובא לעיר שכולה מסבלים תחלה כמו שבא בשאלה שהסברא נותנת שלא נחוש למקומו דלא קבלה הסבלונות אלא על דעת מקומה שאין חוששין לסבלונות דבתר דידה אזלי' דאין אשה מתקדשת כי אם לדעתה כדאמ' ונראה לי להביא ראיה מהא דאמ' שמוא' קדשה בתמרה וכו' חיישי' שמא שוה פרוטה במדי וכתב הר"ן ז"ל דכתבו התוס' וכן הרמב"ן ז"ל דהא דאמרי' חיישי' לאו למימרא דאי ידעי בודאי ליהוי קידושין גמורין אלא לומר דאפילו בסתמא חיישי' אבל אין ה"נ דאפילו ידעי' דשוה פרוטה במדי לא הוי קידושין גמורי' כיון דהכא לא שוה דהא לענין גזל אמרינן בפ' הגוזל קמא דבפחות משוה פרוטה אפילו בגזלה קיימת אין צריך להוליך אחריו דאין חוששין שמא תייקר ולא חיישי' נמי שמא שוה פרוטה במדי וכו' אלמא אין לממון אלא מקומו ושעתו כדאמ' בערכין לגבי הקדש אלא חומרה דרבנן בעלמא באסור אשת איש ע"כ וא"כ לא הוי אלא חומרא בעלמא משום דהוא דבר מצוי כי מה ששוה כאן פחות שוה במקום אחר יותר ומש"ה גזרו במקום זה אטו מקו' אחר אבל בסבלונת דמסבלי הכא תחלה לא גזרו על מי שבא ממקו' דמקדש תחלה שיחושו לסבלונותיו דבתר דידה אזלי' כדאמ' ואם נחוש לכך ניחוש נמי באתרא דמסבל תחלה אטו אתרא דסמוך ליה דמקדשי תחלה ואם כן גזרי' נמי ממקום רחוק ואין לדבר סוף ויחושו לסבלונות בכל העולם וכתבו עוד התוספות על חששא דשמא שוה פרוטה במדי משום גזרת הרואים נגעי בה דשמא יש כאן אחד מאנשי מדי ואם יראה שאין אנו חוששי' להם כאן אף במקומו לא יחוש להם עד כאן והך גזרה לא שייכה בנ"ד דאפילו יראה דלא חיישינן לסבלונות באתרא דמסבלי לא יאמרו כך באתרא דמקדשי תחלה דהכל אזיל בתר מנהג מקומו ונהרא נהרה ופשטיה וכל שכן למה שכתב הרמב"ם ז"ל דבדבר שאינו מתקיים ליכא למיחש ולא אזלי' אלא בתר שיווי מקומו אף על פי שכשיוצא בדבר כזה במקום אחר ישוה פרוטה דאין לכל דבר אלא מקומו ושעתו והכא נמי אלו הסבלונו כיון שבמקום זה דמסבלי תחלה אינם שוים לקידושין אע"פ ששוים במקום דמקדשי תחלה לא חיישי' להו עוד ראיה כיוצא בזה מההיא דשיראי לא צריכי שומא תחלה ואי אמר לה חמשין ושוו חמשין הכא הויא מקודשת ואי לא שוו לא הויא מקודשת ולא אמרי בהני שיראי שמא שוו חמשין במדי כיון דהשתא הנא לא שוו לה וכדאמר בגמרא אי אמר לה בחמשין ולא שוו חמשין הא לא שוו חמשין כלו' הא לא שוו הכא חמשין אע"ג שישוו במקום אחר דדוקא בתמרה וכיוצא בה דנהיגי אינשי דעלמא לקדושי בה אע"ג דחיישי' שמא שוה פרוטה במדי משום חומר' דרבנן בעלמא אבל שיראי דלא נהיגי בהו ולא שכיחי בידא דכל איש לא עוד יש ראיה ממה שהביא בב"י בא"ה סי' מ"ה שכתוב בא"ח אם הוא טוען שלשם קידושין נתן הסבלונות והיא טוענת שמתנת חנם היו ולא לשם קידושין נראה שהיא נאמנת כדין אשה שאמרה לבעלה גרשתני דנאמנת דחזק' דאינ' מעיזה ה"נ במשודך עכ"ל משמע דמהימנינן לה וה"נ אם היא אומרת לא קבלתי הסבלונות אלא למתנה בעלמא בפי' והוא אומר לקידושין כי אתריה מהימנינן לה וה"ה נמי שאמרה היא לא קבלתים אלא על דעת וכוונת מנה' מקומי דמסבל תחלה והוא אומר על דעת וכוונת מנהג מקומי דמקדשי תחל' נתתים היא נאמנת דבתר דידה אזלינן כדאמר לעיל ומה שכתב שם בב"י על זה דאין דבריו מוכרחים ואדרבה פשט דברי הגמרא והפוסקים איירי כשהיא טוענת שלא קבלה הסבלונות לשם קידושין ע"כ לא כיון יפה כי אם הוא באתרא דמסבל ברישא אע"פ שיאמר הוא אני לקידושין נתכוונתי לא חיישי' להו דכיון דקבלה אותם בסתמא על דעת מנהג מקומה קבלתם ואם הוא באתרא דמקדשי ברישא אע"פ שתאמר הוא לא היית' כוונתי בקבלת' אלא לשם מתנה הוו קידושים והיינו פי' דברי רב פפא דאמר באתר' דמקדשי והדר מסבלי חיישי' והאי חישי' הוא אפי' שתאמר היא לא הייתה כוונתי אלא לשם מתנה וכן מה שאמר רב פפא מסבלי והדר מקדשי לא חיישי' הא דלא חיישי' היינו אפי' יאמר הוא אני לקידושין נתכוונתי דהא סתמא קאמר רב פפא חיישי' ולא חיישי' וא"כ מה שכתב החכם דפשט דברי הגמ' והפוסקים מיירי כשהיא טוענת שלא קבלה הסבלונות לשם קידושין אי מיירי באתרא דמקדשי ברישא הוה ליה למימר דמיירי אפי' כשהיא טוענת דלא לשם קידושין נתכוונה בקבלת' וכ"ש כשאינה טוענת דחיישינן ואי מיירי באתרא דמסבלי ברישא אפי' לא תטעון שום דבר לא חיישי' להו ובין כך וכך לא קשה מידי לא"ח דאיירי כשהיא אומרת כי בפי' אמר לה שמתנ' חנם היו ולא לשם קידושין ואפי' הוי אתרא דמקדשי ברישא לא חיישין כיון דאמר לה כך בפי' ולדידה מהימנינן כדין אשה שאומרת לבעלה גרשתני דנאמנת דחזקה דאינה מעיזה וה"נ במשודך אינה מעיזה פניה לומר לא קדשתני דאע"ג דמקדשי ברישא הא דחיישין לאו לקידושי ודאי חיישי' אלא שמא לשם קידושין שלחם וכשהיא אומרת ודאי מתנת חנם נתתם לי הוי ברי ושמא ברי דידה ושמא דמנהג אתר' דמקדשי' בריש' דחיישי' שמא לשם קידושין שלחם וברי ושמא ברי עדיף שברי דידיה נמי לגבי ברי דידה דידה עדיף כדאמ' דהוא אומר קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני דהיא נאמנת ומה שכתב וכיון ששלח סבלונות ומנהג המקום דמקדשי והדר מסבלי והוי כאלו יש עדים שקדשה לא היא דלשמא לחוד הוא דחיישינן ולא הוי כאל' יש עדים ומ"ה היא נאמנת כדא' וה"נ בנ"ד היא נאמנת כדאמ' דבתר מנהג מקומה אזלי' ומה שכתוב בשאלה דלא שבק איניש מנהג מקומו לעשות כמנהג מקום אחר לאו בדידי' תליא מלתא אלא בדידה ואדרבה לא שבקא איתתא מנהג מקומה שהוא עמד בה לעשות מנהג מקום שאינו עומד בה ושמעתי כי רוב החכמים שבאותו הגליל מחמירים וחוששי' לסבלונות אלו ולא נודע לי טעמם והם יתנו טוב טעם ודעת לדעתם ואני כתבתי מה שנראה לי להלכה וגם למעשה אם לא שנמנו כבר כל החכמים הרשומים אשר שם להחמיר בסבלונות אלו כי אז לא אהיה רשאי להתיר בפניה' והאל ית' יאיר עינינו במאור תורתו אמן. נאם המבי"ט: ועיין להלן ש"מ:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |