שו"ת מבי"ט/א/שכו
|
< הקודם · הבא > |
על דבר העדות שהעיד משה בר' ישעי' גבישון שגוי א' מסיח ל"ת אומר על ענין יעקב כהן שיצא מחליב הוא ואשה אחת ללכת לחמה והמוקירי הוליכ' בדרך אחרת להורגם ובאו גנבים אחרים והרגו אותם ואת המוקירי כתבו כמה חכמים יצ"ו התר שתנשא אשתו ועל שראו חסרונות שיש בעדות זה שלא הזכיר שמו ולא קברתיו כתב כל אחד מהם טענו' להשלים מה שחסר בעדו' וזעיר שם זעיר שם. יצטרף להתר ומינייהו תסתיים שמעתתא דשריותא ואני אין דעתי נוחה להתיר בעדות זה ודברים שבעל פה שאמרו אינם רשאים לאומר' בגוף העדות אשר הגיד דברים ככתבן ואפילו ראיה בעלמא שראם הרוגים לא אמר ולא ששמע מאחר אלא אחר שנודע ודאי שיצאו מחלב ולמחוז חפצם ומגמתם לא הגיעו דנו וחשבו כפי האומד שנהרגו ואיני רואה צד לסמוך על היתרם כי אם בהצטרף מה שהביא בתשובה אחת מיוחסת להר"אש ז"ל כי יש בתשובת הגאונים תשובה לרבינו משול' בן רבנא קלונימוס ז"ל ראובן שהיה רגיל לילך לסחורה מהלך יום אחד ומתעכב שם פעמים חדש פעמים ב' פעמים ג' או ד' פעם א' הלך לשם ולא חזר ונשמע שנהרג לשם ולא בא אפי' גוי מל"ת אני ראיתי הרוג או אני הייתי עם הורגיו מכיון שלא נשמע עליו שהוא קיים סומכים על דברי הגוים ומשיאים את אשתו מפני תקנת עגונות ושנו חכמי' מעידים לאור הנר וכו' ומעשה בא' שעלה על ראש ההר וכו' ומתוך שהיא מותרת לינשא נוטלת כל מה שכתב לה בעלה שכתב לה לכשתינשאי וכו' אלמא חזינן לגאון דבקול הבר' בעלמא שנשמע שנהרג ולא נשמע עליו שהוא קיים אעפ"י שלא בא מעולם שום גוי מל"ת התירה לינשא וגבתה כתובתה ולא מצינו שהחמיר חז"ל בהתרת נשים אלא במים שאין להם סוף משום הנהו עובדי וכו' וכל פלוגתא דהתרת נשים יש לילך אחר המקל ואחר שחכמי הגמרא והגאוני' הקלו משו' תקנת עגונות אתה למד לחכמי הדור הזה שיש להם לצאת בעקבותיהם אשר בן הר' יחיאל זצ"ל בתשובה זו יש מקום להתר אפילו לא היה אלא הברא בעלמא כ"ש בעדות הנז' עם מה שכתבו עליו החכמים יצ"ו ומפני כי תשובה זו כתוב שלא נשמע עליו שהוא קיים נ"ל שלא תנשא זו עד מלאת י"ב חדש מיום התעלמותו אם לא ישמע עליו תוך זמן זה שהוא קיים נ"ל שנשכח זכרו בין החיי' וזכר לדבר נשכחתי כמת מלב הייתי ככלי אובד שהם י"ב חדש והחיים והשלום לכל ישראל אמן אח"כ באו עדויות אחרות והתרנוה לכתחלה לינשא מיד נאם המבי"ט:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |