שו"ת מבי"ט/א/שיז
|
< הקודם · הבא > |
שאלה יורנו רבינו בחברי' שהם לומדי' בישיבה ותורתם אומנותם שעברו ונדו לחכם א' על שקר' להחכ' רבם רשע מרושע אוהב תועבות הוא והמחזיק בידו והיה בתוך קהל ועדה ובתוכם חכמים ובמעמד כולם ביזוהו לפי שיצא בברכו ברכ' המזון כי אמר שזלזל בכבודו באותה היציאה ותלמידי אותו החכם נידו את המברך ואותו החכם אח' כך ששמע נידוי החברי' אשר הטילו בבית מדרשם נדה אותם אם יהיה נדויו נידוי או נידוי החברים ושכרו כפול מן השמים ואחר כך הגיעה שאלת החכם המברך וכתב ד' טענות לקיים הנידוי שלו ולבטל נידוי תלמידי חכמים הא' על שזלזל בכבודו במה שיצא מפני שברך הוא וגם כי הוא זלזל יותר הכל יקרא זלזול ב' כי אין חכם א' יכול לנדות אלא את ע"ה ולא חכם אחר אפי' שזלזל בו ג' שאין התלמידים יכולי' לנדות את שום אדם לא על כבודם ולא על כבוד רבם ד' אמ' כי אותו החכם סכו שומעניה על הטענה הא' אני אומר שאינו נקרא זלזול מה שיצא החכם מן השלחן מפני שברך הוא כי לא יצא לזלזל בו על שלא היה ראוי לברך אלא שהקפיד על שנראה לו שהיה הוא ראוי יותר ושזילזלו בו במה שלא נתנו לו כוס ברכה לברך ולכן לא היה ראוי לו לחכ' המברך לזלזל בו ולחרפו ועל הטענה הב' שאין חכם יכול לנדות למי שזלזל בו אלא אם כן המזלזל ע"ה כן היה נר' מלשון הירושל' דפ' אלו מגלחין גבי עובדא דרבי ירמיה דאמר רבי חייא בריה דרבי יצחק שמעתי שאין מנדין זקן אלא א"כ עשה כירבעם בן נבט וכו' והרמב"ם ז"ל פ"י מהלכות ת"ת הביא ענין זה אלא שכתב אין מנדין אותו בפרהסיא לעולם אלא א"כ כו' דמשמע דבצינע' מנדין ואפילו נשיא או אב ב"ד וכ"ש חכמים אחרים כדמשמע מההוא עובדא דרב יהודה וכן נראה ממה שאמ' לחוני המעגל אלמלא חוני אתה וכו' שנר' שאלו לא היה מתחטא כבן על אביו או שלא היה אדם גדול כחוני היה חייב נידוי וכן בעדיות את מי נדו את רבי אלעזר בן הגר שפקפק בנטילת ידים וכן בכמה דוכתי הוזכר נידוי בחכם אפילו לא עשה כירבעם ולכן כתב הרב ז"ל בפרהסיא ובענין נידוי על זלזול נראה כיון דאינו אלא משום כבוד תורה לא הוי אלא לע"ה ולא לת"ח ואפ"ה נראה דהיינו לכתחלה דאין מנדין אותו ב"ד ואפילו החכם העלוב אבל נידוהו הוי נידוי כיון דזלזל בו דומיא דאין מנדין זקן דהוי לכתחלה וכן מה שכתב הרב בפרהסיא היינו לכתחלה דבדיעבד פשיטא דחל הנידוי וכן נראה מההיא עובדא דרבי ירמיה ורבי יעקב בר' בון דאמר התם נדון אילין לאילין וחשון אילין על אילין וצרכון משתרייא אילין מן אילין דמשמע דהו' משו' זלזול דאמר עדין לא שב ירמי' מדעתו וקא' וחשון אילין על אילין דמשמע בדיעב' ואם כן אין ראיה לנ"ד מזה כיון שכבר נדו וכן ההו' דדוגמ' השקוה א"ר עקביא משום זלזול הויא ועל הטענה הג' שאין נידייו של תלמיד כלום אם לא הגיע לגדר שיכול לנדות לכבודו ושמכבדין אותו לכבוד תורתו וכמו שהביא הריב"ש ז"ל סימן ס"א והר' דוראן ז"ל סי' ל"ג מההי' דבקשו לנדו' את ר' מאיר דפ' אלו מגלחין היה אפשר לחלק דהיינו לכבוד עצמו אבל לכבוד רבו כעובד' דידן היה נידויו נידוי כיון שאם נדה רבו היה נידוי לפי מה שכתבתי למעלה אלא שראיתי בתשובת הריב"ש ז"ל סי' ל"ג שכתב ותלמי' שנדה לכבו' רבו שבזוהו כו' שהתלמיד יכול לנדותו מק"ו שאם לכבוד עצמו וכו' ועו' שגם זה בכלל כבוד עצמו וכו' משמע דראוי לנדות לכבודו בעינן אפילו כשמנדה לכבוד רבו ועל הטענה הד' שאמ' כי אותו חכם סנו שומעניה לאו בדידיהו תליא מילתא דאפש' להשיב דאויבי' מפקו ליה לקלא ואפילו היה ממשות בשמועה אם ראית ת"ח שעבר עבירה ביום אל תהרהר אחריו בלילה דודאי עשה תשובה אלא א"כ שמועתו רעה היא בפי כל יושבי עירו ושעדיין לא שב מרעתו כדאמר' התם נאם המבי"ט. ועיין סי' רצ"ב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |