שו"ת מבי"ט/א/רסט
|
< הקודם · הבא > |
על דבר דינה אשת שמעון שהיתה תובעת מבעלה הנז' מזונות ופסקו לה ב"ד מזונות ושמעון לא היה רוצה לתת לה ועל זה לא רצתה היא לשבת עמו אפילו שירצה הוא לתת מה שקצבו עליו כי אמרה שלא יקיים ואמרו ב"ד שהיתה מורדת ושתפסיד כתובתה מיד והלכו ב"ד ואנשי הקהל ומכרו לה מה שהביאה מבית אביה והשליכוה מבית בעלה ואחר כך התרו בה ב"ד שתחזור עם בעלה ולא רצתה ותבעו כתובתה ממנה והיא השליכה כתובתה לפני ב"ד ואנשי הקהל ובא בעלה וחטף כתובתה מלפני ב"ד ואמרו אליו אנשי הקהל לא טוב הדבר אשר אתה עושה תניח הכתובה ביד ב"ד אולי תחזור עמך היום או למחר וגזרו עליו שלא יקרענה אחר זה ביום עצמו חזרה היא לביתה וכראות בעלה שחזרה קרע הכתובה ואמרו שאחר שהכתובה קרוע אין הרשות בידה לחזור אלא הרשות ביד בעלה ואם לא ירצה לא יזון אותה ולא יכתוב לה כתובה יורנו רבינו אי זהו דרך ישרה ישכון אור:
תשובה אינה נקראת מורדת להפסיד כתובתה אם אינה רוצה לשבת עמו כשאינו רוצה לזון ולפרנס אותה אדרבה כיון שאומר איני זן ואיני מפרנס יוציא ויתן כתובה כרב למאן דפסק כוותיה ואפילו אליבא דשמואל דדחי להא דרב ואמר עד שאתה כופה אותו להוצי' כפה אותו לזון ופסקו רבוואתא כוותיה אם אין ב"ד יכולים לכופו לזון יכפוהו להוציא כמו שהביא מ"מ ז"ל בשם הרשב"א ז"ל פי"ב מהלכות אישות ואם מפני מה שאמרה שאינה רוצה לשבת עמו אפילו שירצה כל זמן שלא רצה אינה מורדת אדרבה הוא המורד וכשיתרצה הוא אחר כך יכפו אותה שתחזור עמו אבל אינה נקראת מורדת אלא מתשמיש כרב הונא דפסקינן הלכתא כוותיה דדוקא מתשמיש הוי' מורד' אבל לא ממלאכה וכתב הרשב"א ז"ל באומרת איני עושה מלאכ' כופה אותה או שאינו זנה או ב"ד מוכרין לו מכתובת' וכו' כמו שהביא מ"מ פי"ד והכא נמי כיון שאינה מורדת מתשמיש אינה נקראת מורדת כדאמ' אם או' שאינה רוצה לשבת עמו אפילו שירצה, הוא לתת וכו' כי אמרה שלא יקיים יבטיחוה ב"ד לכופו כשלא יקיים ותחזור עמו ואם לא תרצה אז יכפו אותה בעונשים כפי מה שיראה לב"ד ואם מחזקת בדיבורה לומר שאינה רוצה לשבת עמו מפני שלא יקיים אין בטענה זו ממש והוי כמורד' בו לצערו מפני שלא רצה קודם לזונה כמו שפי' הרמב"ם ז"ל דבעי' ליה ומצערנא ליה מפני שעשה לי כך וכך או מפני שקללני וכו' ודינה הוא בפחיתת כתובה כמו שכתבו המפרשים לא בהפסד כתובתה מיד דדוקא דמאיס עלי לדעת הרמב"ם ז"ל הוא דתצא בלא כתובה מיד מפני שכופין אותו להוציא מיד לדעתו ואם כן לא היה מן הדין שימסרו לה ב"ד ואנשי הקהל מה שהכניס' מבית אביה ולהשליכה מבית בעלה ואפילו אח' שהתרו בה ולא רצתה כיון שלא עברו זמני ההכרזה ואפשר שב"ד לא עשו כן אלא להפחידה כדי שתחזור וכמו שנראה ממה שגזרו עליו אחר כך שלא יקרע הכתוב' והוא לא טוב עשה בעמיו לקרוע הכתוב' וחייב לחדש לה אחרת כמו בראשונ' ומי שאמר שאחר שהכתוב' קרוע' אין הרשו' בידה לחזור אלא ביד בעלה ושאינו חייב לזונה ולא לכתוב לה כתוב' לא ידע בין ימינו לשמאלו ובימנו יכתוב לה כתובה דאסור לשהות עמה בלא כתובה ובשמאלו יזון אותה דאף על גב דכתב הרמב"ם ז"ל פי"ב דיש מן הגאוני' שמור' שאין פוסקי' מזונות לאשה שהלך בעלה למ"ה או שמת עד שיהא שטר כתובתה יוצא מתחת ידה היינו משום שמא מחלה או נטלה כתובתה כמו שכתב שם אבל הכא דידעי' דלא מחלה ובפנינו חטף הוא כתובתה וקרעה למה תפסיד מזונות הרי לא מחלה ולא נתנה כתובתה דהא דאמרינן דמחלה כתובתה אין לה מזונות היינו כתובה מנה ומאתים דנדוניא מה לי מחלה או נטלה או לא כיון שעדין מנה ומאתים קיימים דהא אשה שלא היה לה נדוניא אלא מנה ומאתים אטו מי לא יהא לה מזונות ושאר תנאי כתובה והכא בנ"ד אכתי אית לה תוספת ומנה מאתים וכמו שכתב הרמב"ם פי"ו דאין נקרא כתובה אלא עיקר כתובה שהוא מנה ומאתים עם התוספת ובסוף פי"ז כתב דמוחלת כתובתה איבדה כל תנאי כתובה והיינו עיקר כתוב' כמו שכתב מ"מ ויש ראיה גם כן שאשה שנקרעה כתובתה לא אבדה מזונות ואין כאן מקום להאריך: נאם המבי"ט:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |