שו"ת מבי"ט/א/רנה
|
< הקודם · הבא > |
ולענין המקדש בת חברו לבנו בפני בנו ושתק ואח' ט"ו שנה אמ' בנו שנתרצ' במה שעשה אביו באותו שעה הא אמרינן פ' האיש מקדש גבי ההיא עובדא דהנהו בי תרי כו אמר רבינא אפילו למ"ד חוששין שמא נתרצה האב שמא נתרצה הבן לא אמרי' וכת' הרי"ף ז"ל דכולהו רבואתא קמאי פסקו הלכתא כרבינ' ואם כן אפילו נתרצה הבן אינם קידושין כיון שלא מינהו שליח וגם לא ארצי קמיה ולא גלה לו הבן דעתו שיהיה חפץ בה ויהיה האב שליח מאליו וזכין לאדם שלא בפניו כפי' רש"י ז"ל ואפילו שקידושין אלו היו בפני הבן כיון שלא גלה דעתו לא הוי שלוחו דהא כשגלה דעתו אמרינן דהוי קידושי' אפי' שלא בפניו משום דזכות הוא לו ואם כן בפניו ושלא בפניו כי הדדי נינהו כשלא גלה דעתו נמי דהא גבי נערה שנתקדשה שלא לדעת אביה אפילו נתקדשה בפניו אינם קידושי' כמו שכתבו הרי"ף והרמב"ם ז"ל פ"ג ואפי' לפי' הרמב"ן ז"ל שפי' ארצי קמיה שהרצה האב קמי בן מילי למהוי ליה שליח ושתיק ליה ברא מחמת כיסופא ומסתמא הוה ליה שלוחיה הכא בנ"ד לא היה כך כי האב לא דבר לבן כלל אלא שאמ' לאבי הבת על מה אתה נאנח אם בתך תתרפ' מחולי זה תהא מקודשת לבני בכוס זה ונתרצה וקבל הכוס והבן לא השיב דבר הרי שאין כאן שום ריצוי מן האב לבן וכ"ש בנ"ד שאחר ט"ו שנה או' שנתרצה מקודם דפשיטא דלאו כל כמיניה ואין לחוש לדבריו כלל המבי"ט:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |