שו"ת מבי"ט/א/רכו
|
< הקודם · הבא > |
באתי להשכיל בינה לישא וליתן בענין שלא ראיתי בספרי' אשר בינותי בהם מן הראשונים והאחרונים שידברו בזה והוא מי שנתן קידושין בפני עדים לאשה אחת שלא היו מכירים אותה ונודע אחר כך מי היתה אותה האשה שקבלה הקידושין וגם האיש והאשה מודים בקידושין אם יש אי זה ספק בקידושין אלו:
ואקדים לזה מה שהוא ידוע כי האיש אשר נתן קידושי' בפני עדים לאשה אחת שפניה מכוסות או אינם מכירים מי היא והלכה לה ולא הכירוה אין כאן קידושי' כלל כי אפשר שלא היתה אשה או היתה אשת איש או אחד מן העריות שאין קידושין תופסים לו בה ואפי' היה ידוע שהיתה ראויה לקידושי' אינו ידוע מי היתה ולא יאסר כל הנשי' הפנויות שבעולם בשבילה וכדמשמע מההיא דפ"ב דנזיר מת השליח אסור בכל הנשים ובתוס' פ' התקבל כתבו למה לא יאסרו כל הנשים להנשא והרמב"ן כתב ג"כ טעם אחר כמו שהביא הר"ן ז"ל פ' התקבל ומ"מ פ"ט וגם היא אינה צריכה לחוש לעצמה שלא תנשא לאחר מפני קידושי' אלו כיון שאין העדים יכולין להעיד עוד עליה אחר שנתעלמה מהם אפי' תאמר היא אנכי הייתי שקבלתי קידושי' כיון שאין העדים מכירים אותה אין כאן עדות כלל בדבר שבערוה ואפי' ראו והכירו ב' או ג' נשים בבית אחד ראויות להתקדש ויצאו שלשתן ביניהן וקבלה אחת מהן קידושי' ולא נודע מי היא מן השלש אין כאן קידושין שאין כאן מתקדש' ידועה שאין העדים יודעים מי מן הג' מתקדשת ולא נאסר עליו קרובות שלשתן מפני שא' מהן קבלה הקידושין דכיון דאינו ידוע על פי עדים את מי קדש אין כאן עדים ולא דמי למקדש אח' מה' נשים וכל א' אומרת אותי קדש דתנן פ' האשה דנותן גט לכל אח' מהן דהתם בשעת קידושין היה רואה כולן ויודע שאחת מאותן ה' שראה שקבלה קידושין היא מקודשת וכן העדים אבל הכא בשעה שקבלה הא' קידושין לא ראה שום א' מהן ולכן כל א' מהן מותר' לשוק ואפי' אומר' שהיא קבל' הקידו' כיון שאין מי שיעיד עליה:
וכן היה אפשר לומר דהא דתנן קדש אחת מחמש נשים ואינו יודע אי זו קדש היינו דבשעה שקדשה ידעו מי היתה ואחר כך שכחו מי היתה דכיון דהכירוה בשעת קידושיה כולן אסורות דודאי אחת מהן הוא שנתקדשה אבל לא הכירה בשעת הקידושין לא חיילי קידושי' אלא דקשי' מההיא ברייתא דפרק האיש מקדש דתני טביומי לזה ה' בנים ולזה ה' בנות ואמר א' מבנותיך מקודשת לא' מבני כל אח' צריכה ה' גיטין וכו' ואיתותיב רבא מהא על הא דאמר דקידושין דאין מסורין לביאה לא הוו קידושין דלא מצי למימר הכא דאיירי בהוכרו ולבסוף נתערבו כדכתיב התם ואף על גב דבמתני' דיבמות תנן קדש א' מה' נשים ואין יודע אי זו קדש דמשמע דאיירי בהוכרו ולבסוף נתערבו כדפי' וכדאמר התם פ' האיש מקדש דייקא נמי דקתני אינו יודע ולא קתני אינו ידוע דאין ידוע משמע לעולם אפ"ה כיון דקי"ל באחיות דאפי' לא הוכרו מקודשות כאביי כ"ש ה' נשים דעלמא דהוו קידושי' מסורין לביאה דתפסי בכולהו לכ"ע אפילו לא הוכרו מקודם ולהכי הדרינן לטעמא קמא דשאני הכא שלא ראו אותה בשעת הקידושין והתם במתני' ראו את כולן ומי שיש לו ה' בנות נמי כיון דהיה בידו לקבל קידושין על כולן וקבל קידושין על אחת מהן הוי כאלו היו כולן בפניו ובפני העדים ומשום דתנן בסתמא קדש א' מהן וכו' ואין יודע וכו' במשמע נמי כשאחת מאותן ה' נשים שהי' בבית אח' יצאת ופשטה ידה וקבלה קידושי' ולא הבחינו מי מחמש (הן) היתה דבכה"ג נמי לא ראו בשעת הקידושי' לאח' מהן ליתא נמי לטעמא קמא וכיון דהוו ידיעות מקודם הני ג' נשים אף על גב דבשעה שקבלה אחת מהן קידושי' היו פניהן מכוסות נראה דלא שנא ממתני' דקדש א' מה' נשים דמקודשות כולן ולא תימא דשאני התם דכל אח' אומרת אותי קדש דלא היא דלא קתני וכל א' אמרה אותי קדש אלא משום פלוגתא דרבי עקיבא ור' טרפון דר' עקיבא קאמר מניח כתובה א' ביניהן ומסתלק ור' טרפון אמר אין זה הדרך מוציא לו וכו' אבל לכ"ע בעו גט כל א' וא' אפילו לא אמרה אותי קדש כדמשמע מקידושי אחיות התם פ' האיש מקדש דצריך לתת גט לכל אחת כשקדש אחת מהן:
אבל אכתי מספקא לן במי שקדש אשה אחת שלא היו העדים מכירים אותה אם היתה בת קידושי' או מי היתה להעיד עליה ואחר כך נודע להם או לאחרים כי האשה שקבלה הקידושי' היתה פלו' אם תפסו הקידושי' למפרע או דלמא לא תפסי כיון דבשעת קבלת קידושי' לא היו העדים יודעים על מי יעידו שנתקדשה ונראה לומר דהשתא לא דמי לה' נשים ולא לאחיות דהתם מעידים הם משעת קבלת קידושי' על אשה אחת ידועה מאותן חמש והקידושי' חלין על אחת מהן ואינה ידועה ולהכי בעו כולהו גט אבל היכא דבשעת קידושי' אינם מעידים על שום אשה דאינם מעידים למי קדש ואם תלך לה שלא יכירוה עוד אין כאן קידושי' כלל אבל במתני' כיון שהחמש נשים ניכרות אלא שאין ידוע מי היא שקבלה קידושי' כולן אסורות דמשעת קידושי' חייל איסורא אכולהו והכא אף על גב שהיו מכירין אותה אחר כך כיון דבשעת הקידושי' לא חיילו עלה איסורא שאין ידוע מי הוא אם הכירוה אחר כך נמי לא יחול איסור למפרע דהוי כמי שאמר לאשה כנסי פקדון זה וקבלתו וחזר ואמר לה א"כ התקדשי לי בו ושתקה דתניא בפ"ק דקידושי' דהוי' שתיקה דלאחר מתן מעות דאינה מקודשת וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ה וכתב הר"ן ז"ל שתיקה דלאחר מתן מעות לאו כלום היא דהאי דשתקה לא משום דלא איכפ' לה מימר אמר' מעיקרא לאו אדעת' דהכי קבלה ע"כ והכא נמי נימא מעיקרא כשקבל' הקידושי' לא היו מכירין אותה או שהיתה פניה מכוסות לא איכפת לה ומימר אמרה לאו אדעת' דהכי קבלתי כיון שלא היו מכירים אותו אין הקידושי' חלין ומעות הן כמו פקדון ביד' ואחר כך כשהכירו אותה אפילו היה חוזר ואומר לקידושין אני נותנם ליך ושתקה הוי שתיקה דלאחר מתן מעות דלאו כלום היא כ"ש אם כשנודעה אחר כך מי היא לא אמר לה עוד שום דבר דהוי שתיקה דהמקדש נמי אם נתאכלו כבר המעות אין כאן קידושין כלל לשיחזרו לחול למפרע כשנודע מי היא:
וכיון דבשעת קידושים לא היתה ידוע' ברורה מי היא שקבלה קידושין לא חלו למפרע ממה שתתגלה אחר כך מי היא דידיעה בשעת קידושין בעי' וכן נראה מתשובות הרשב"א השיב בתשוב' תקס"ד במקדש בעדי' שאחורי הגדר שאינה מקודשת ואף על פי ששניהם מודים ע"כ ואפשר שתשובה זו היה בקיצור ולא פי' הטעם ויהיה טעם הדבר כמו שכתב הוא עצמו פ"ק דקידושין שאם הטמינו העדים במקום שלא ראתם האשה אינה מקודשת אפילו היא מודה שקבלה קידושין ובתשובת תשפ"א כתב בשנים שהיו עומדים אחורי גדר בית א' ששמעו שאמר ראובן לה התקדשי לי באתרוג אבל לא ראו נתינה ממש ואפילו ראו האתרוג יוצא מתחת ידה אין כאן חשש של כלום ואפילו היא מודה שלקחתו לשם קידושין דעדו' ראיה דידיעה בעי' ממש ע"כ נר' שידעו העדים ודאי כי ראובן נתן ללאה האתרוג לקידושין והיינו שראו קודם את ראובן עם לאה בבית או אחר כך כששמעו דבריו נכנסו מיד לבי' ומצאו את ראובן ואת לאה והאתרוג בידה דהוו להו ידיעה ודאית ואפ"ה כתב דבעינן ראיה וידיעה ממש ולא כתב הטעם שלא ראתה לאה את העדים דאפשר שהיתה יודעת שהיו שם עדים שומעים דבריהם ואפילו לא היה כך לא כתב הרשב"א כאן טעם זה אלא טעם דראי' דידיע' ממש בעי' ומשום האי טעמא כתב שאין חשש של כלום ותשוב' הקצ"ב על מה ששאלו לו שהעדים ראו את ראובן נכנס לבית שהאשה שם ואתרוג בידו ואחורי העדים אל פתח הבית ושמעו שראובן זה אמר אתרוג זה אני נותן לך לקידושין ולא ראו שום נתינה וכו' כתב ואיני רואה שום חשש בדבר זה שהמקדש שלא בפני עדים וכו' והלכך אפי' שמעו שהוא אמר אתרוג זה אני נותן לך לקידושין והיא שותקת אין כאן בית מיחוש אפילו ראו אתרוג יוצא עכשיו מתחת ידה והיא מודה שקבלתו לשם קידושין שאין כאן ראיה אלא כעין ידיעה ולגבי קידושין עדות ראיה דידיע' בעי' ותדע לך דאפי' גבי ממון וכו' ע"כ הרי שהשאלה היתה כעין ידיע' ממש שהם היו אחוריהם אל פתח הבית ושמעו דבריו אל האשה וכתב שאפילו ראו האתרוג יוצא מתחת ידה והיא מודה וכו' שאין כאן חשש קידושין מפני שלא ראו ממש אף על פי שכשיהיו רואים האתרוג בידה היו מאמתים מה ששמעו אפ"ה כתב דבעי' ראיה דידיעה והכא נמי ליכא ראיה דידיעה בשעת הקידושין אעפ"י שהוכרה אחר כך מי היתה שנתגלה למחרת כי היא קבלה הקידושין אפ"ה בשעת הנתינה לא ידעו מי היתה דומיא דהתם דבשעת נתינה לא ידעו בודאי שהיא קבלה אלא אחר כך כשהיה האתרוג בידה לפי מה שכתב הרשב"א דאף על גב דעדיף גילוי דהכרתה אחר כך מגילוי דאתרוג אפ"ה הכא והכא ליכא ידיע' גמורה בתחלה כמו בסוף ולא נחוש לקידושין:
ואפילו היתה ידיעה זו ודאית יותר מהאי דרשב"א ז"ל היינו בתר דהוכרה האשה למפרע אבל מתחלה ליכא ידיעה כלל והוה בעי לחזור לומר לה אח"כ בפני העדים המכירים אותה מה שהוא בידך שנתתי לך הוא לקידושין כו' ושתשיב היא הן כי היכי דלא להוי שתיקה דלאחר מתן מעות כדאמר':
ומצאתי תשובה לה"ר שלמה בן ה"ר דוראן על שטר כתובה שנמצאו העדים קרובים דשטר כתובה זה הוי כחרס ואפילו שיקבל עליו עדותן של עדים כמו כשרים צריך לכתוב כן בסוף הכתובה ולא תגבה אלא מזמן זה שקבלם ויכתבו ג"כ שלא תגבה אלא מזמן אחרון משום דשמא ב"ד יהיו טועין וכו' ע"כ הרי שאלו העדים אפי' בקבלתו אותם אינם כשרים אלא מכאן ולהב' ולא למפרע וה"נ בנדון זה קודם שיכירו האשה הוה לה כמאן דלי' עדים וכשהכירוה עדותם עדות מכאן ולהבא ובעי' דלימ' לה הרי את מקודשת לי והיא תשיב הן כי היכי דלא להוי (נתינת)) שתיקה) דלאחר מתן מעות והשתא במעש' שהיה שקדש א' בפני ב' והלכה לה הנערה ואמר העד הא' שלא היה מכיר מי היא וחזרו וקראו אותה וגלתה פניה והכירה לא הוי עדותו עדות עד השתא דהכיר' וליכא אלא עד א' ולא חיישי' ליה דעדות זה שהכירה כיון שלא חזר לומר לה הרי זה וכו' כמו שכתבנו למעלה הוי שתיקה דלאחר מתן מעות וגרעה מינה כדאמר' לעיל את זה כתבתי להלכה עד אשר תבא לידי ראיה יותר ברורה ואקיימנה למעשה נמי נאם המבי"ט:
ועוד נראה לי להביא ראיה מהאי דכתב הרשב"א ז"ל בענין העדי' שראו שקדש והיא לא ראת את העדים כמו שהבאתי למעלה ואם אחר כך בעוד המעות בידה (נתנו) (נראו) לה העדים אכתי צריך שיחזור ויאמר לה הרי את מקודשת לי וכו' והיא תשיב הן משום דעד השתא הוו מעות בידה כמו פקדון כיון דלא מהני עדות העדים שהיא אינה רואה אותם והשתא שרואה אותם צריך לחזור ולומר לה כדאמ' והכא נמי לא שנא דעד השתא דלא היו מכירים אותה לא מהני עדותם והיא יודעת בזה שאין הקידושי' חלין כל שאינם מכירי' אותה דאין כאן שנים בדבר שבערו' כמו שיודעת (בלא יודעת העדים) לדעת הרשב"א שאף על פי שתקבל לשם קידושין אינם חלים אם אין שם עדים. נאם המבי"ט: ועיין סימן שכ"ו:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |