שו"ת מבי"ט/א/קמט
|
< הקודם · הבא > |
ראובן שמעון ולוי היו שותפים והניח הא' מנה והב' מאתים והג' ג' מאות ולוו כולם לצורך השותפות שלשתם ביחד וכל אחד בפני עצמו הכל לצורך השותפות וראובן היה עליו חוב לאחרי' מקודם השותפות וחוב אחר עליו מקודם גם כן שהשלים בו המנה ששם בשותפות והלך ראובן זה למדינת הים עם רוב ממון השותפות קרן וחובות ונפסד רוב הממון שהוליך ומת הוא אח"כ ונשארו מעט נכסים ברשותו משארית ממון השותפות שבידו וקצת נכסים שלא היו בשותפות ועתה באת אשתו לתבוע כתובה ומזונות מהנשאר והב"ח תובעים חובם מהשני שותפים הנשארים מממון שנשאר וגם ממה שיש בידה ששלח לה בעלה למזונות ולפרנסה ואומרים גם כן שהיא לקחה מדעתה מממון השותפות וכן החזיקה בבית אחד שקנה ראובן בעלה מממון השותפות וכן לותה למזונות בחיי ראובן בעלה ואחר מותו:
תשובה נראה כי כל מה שהוא בחזקת דמי השותפות אין לאלמנת ראובן שום זכות לתבוע כתובה ממנו אחר שלא נשאר לשום אחד מהם קרן בשותפות ומה שנשאר לא יספיק לחובות שאין זכות לאלמנה כי אם על נכסי בעלה וכמו שאם היה ביד השותפין כל הקרן שהניח בעלה וכל הקרן שלהם הכל מעורב בשותפות לא היה לה לאלמנת ראובן שעבוד כתובה כי אם על דמי הקרן שהניח בעלה לא על דמי הקרן של השותפים האחרים כמו כן עתה שלא נשאר לבעלה קרן בשותפו' ומה שנשאר הוא מה שלקחו דרך הלוואה או חוב על כולם או על אחד מהם לצורך השותפות אין לה שום שעבוד לגבות כתובתה מהם אפילו נשאר הכל ברשות ראובן בעלה כשמת כי אין לשותפים חזקה זה על זה בשוה דבר שהוא ידוע שהוא של שותפות וכמו שכתב הרי"ף ז"ל ריש ב"ב וכן הרמב"ם ז"ל פ"ה דשותפין הדבר הידוע לב' השותפים אע"פ שהוא ברשות אחד מהם אינו יוצא מחזקתו של שני כל ימי השותפות ואינו יכול לטעון שלקחו וכו' אלא הרי הוא בחזקת שניהם עד שיביא ראיה הא' ע"כ וא"כ כיון שדמי השותפות הם בחזקת השותפים אין זכות לאלמנת ראובן לגבות כתובתה כיון שלא נשאר לראובן בעלה שום קרן בשותפות וכן שום ב"ח של ראובן חוב שלא נכנס בשותפות אין לה זכות לגבות מדמי השותפות כיון שאלו השותפים שנשארו הם חייבים לפרוע לבעלי חובות אפילו החוב שלקח ראובן כיון שנכנס בשותפו' כמו שכתב הרמב"ם ז"ל סוף הלכות שותפין ולא דמו שותפין לערב קבלן שחייב לפרוע אחר שמת הלוה ולא יפרע מדמי היתומים עד שיגדלו כמו שהביא במשרי' נתיב ה' בשם הרא"ש ז"ל שותפין אית לכולהו חזקה בממון השותפין טפי ממה שיש לערב בממון הלוה משום דלא הוי בחזקת השותף שמת לבדו אלא בחזק' כל השותפין כדאמ' משום דשותפין הוא כשלוחין זה אצל זה כמו שהביא בח"מ בשם הרמב"ן ז"ל וכל מה שעושה הא' בשביל שניה' הוא עושה כמו שהביא מהרי"ק סימן ק"כ בשם הר"ם ז"ל וכיון שהם כשלוחים מה שלוה ראובן לצורך השותפות הוה ליה כמו שלוה שמעון ולוי שותפיו כיון שהם חייבים גם כן בפרעון וכל מה שנשאר הוי בחזקתם משעה שמת לפרוע הבעלי חובו' ולא לכתוב' אשה וב"ח אחר שלא נכנסו נכסיה בשותפו' אם לא כשיש לשותף שמת עדיין חלק קרן בשותפו' או יש להם תביעה של אותו חלק שהוא מנכסיו הגע עצמך שראובן לא שם בשותפו' קרן אלא שלוה הוא וחביריו לצורך השותפות אם ימות פשיט' שלא יוכלו אלמנתו וב"ח שלו לבדו לתבוע לשותפין שיפרעו לו מדמי השותפו' ומה לי שלא היה לו קרן מתחל' או שכלה הקרן ולא נשאר כי אם כדי החובות או קצתם דנרא' דבר פשוט שהם בחזקת שמעון ולוי לפרוע החובות של השותפות בין שלוו כולם ביחד בין שלוה אחד מהם כיון שנכנס בשותפו' הוא בחזקתם כמו שנז' ויש ראיה לזה מתשובת הרא"ש ז"ל כלל פ"ח שאם אין ביד השותף ממון השותפו' שיש לשותפו חלק בו ואין ב"ח גובה ממנו דכשאין ביד השותף שום חלק שנוג' לשותפי' אין ב"ח שלו יכול לתבוע ממנו שום דבר אפילו יש בידו ממון השותפין שהוא סחורה שעדיין הם שותפין בה ויש עליהם חובות לאחרים מחמת השותפות וכן יש ראיה מעסקא דאם מת המתעסק אין ב"ח גובה ממנה אפילו מפלגא מלוה וממון שותפות לא גרע מפלגא מלוה אע"ג דיש לחלק ולענין מה שהיה בידה ששלח לה בעלה מדמי השותפות למזונות ופרנסה נראה דכיון שזקפו עליו במלו' כמו שדרך השותפין ליקח להוצאת מזונתם ואח"כ באים לחשבון הרי יצאו מכלל חזק' השותפי' ותגב' כתיבת' מכל מה שיש בידה אפי' היה מדמי השותפות כיון שיצ' כבר מחזקת' ונעש' מלוה ומה שהוציא' במזונו' בחיי בעלה לא יחשיב בכתובת' אבל כל מה שהוציא במזונו' אחר שמת בעלה יחשבו לה לחשבון כתובתה כיון שיש חובו' על בעל' אין לה מזונו' וכמו שהבי' הרשב"א ז"ל בתשובו' המיוחסו' להרמב"ן ז"ל בדפו' סי' נ"ז ואם היא מדעת לקחה דבר הידוע לשותפין מוציאין מיד' כיון שלא נשא' לבעל' שום דב' בשותפו' אדרבא נשארו חובו' הרב' מצד ההפס' וחייבי' שאר השותפי' לפורעם ממה שנשאר ולהשלי' מבית' וכ"ש מה שהחזיק' בבית שנקנ' מדמי השותפו' שאין לה בה זכות כיון שהיא בחזקת השותפי' כדאמר' ואינ' יכול' לגבו' כתובתה אלא ממה שיש בידה מנכסי בעל' שאינו בחזק' השותפו' וגם ממה שיש לבעלה שלא נכנס בשותפו' אפי' אינה ברשות' שלא גבאתו ב"ד מגבין לה כיון שכתובת' קודמ' לחובו' ואם הית' סחורה שקנ' בעל' אח' כל החובו' חולקין בשוה היא ובעלי החובו' אם כתב לכול' דעתי' אנא למקני דהוי נשא ולוה ואח"כ קנה וזהו עד תשלו' נדונית' דהוי' כב"ח והמוקד') נמי) הוי נמי כמו הנדוני' לפי המנהג אבל התוספ' ועיק' כתוב' היא נדחי' מפני הב"ח כיון שאין בה דין קדימ' שכול' שוי' או קנה אח' כול' דהוי דינ' דיחלוקו והכא דלא מידי חסרה היא נדחי' כמו שכת' הרי"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל פי"ז מהלכו' אישו' ואפילו כתב לא' דאיקני ולא כתב לב' דאין שני גובה מן הלקוחו' אפילו נמצא דבר זה שקנה ביד הלוה גובה שני ג"כ כמו שהביא במשרי' נתיב ו' חלק ח' ובמ"מ ריש פי"ח ואפש' דבפי' שכת' במשרי' שגוב' כמו ראשון דהיינו כשגוב' מן הלו' הוא לבדו אבל אם בא לגבו' עם מי שכת' לו דאקנ' אינו גובה וכן כתב בעל התרומ' שער מ"ג אבל בצרו' הכסף דרך א' שער שביעי כתב דשניהם שוים וכיון שכן גם מה שכתב במשרים שגובה כמו ראשון הוי כשבאין לגבות ביחד ולענין החוב שנשלם בו הקרן של ראובן נר' ששו' חוב זה לשאר החובות ולכתוב' אפי' שכללו עה הקרן שלו ולכן אם נשאר שום דבר מהקרן של ראובן יגבו כל החובו' והכתובה ממה שנשאר בשוה אם אין להם דין קדימה כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ב מהלכות מלוה וענין שארי' זה הוא אם יתחלק מה שנשאר על כל נכסי השותפות קרן וחובו' ומה שנפסד גם כן יחשב מן הקרן ומן החובו' ישאר לעולם מן הקרן ד"מ קרן שלשתם היה ת"ר והחובו' היו ת"ר נפסדו ת"ר נשארו ת"ר אם היה קרן כולם שוה ק"ק כל אחד ישארו ש' מקרן כולם מנה לכל אחד וש' מהחובות של השותפו' יגבו הב"ח אלו הש' והשלוש מאות של הקרן הם משועבדים להם ולשאר חובות וכתובה שלא נכנסו בכלל השותפות ויגבו הם וחובות השותפות מאלו הש' בשוה אם אין להם דין קדימה נמצאו בעלי החובות שנכנסו בשותפו' גובים לבדם ועם שאר הב"ח:
ואם יתחלק מה שנשאר מהשותפות על חובות השותפו' שנאמ' שכל הקרן נפסד ולא נשאר כי אם החובות אם כן יגבו ב"ח של השותפו' כל חובם מהת"ר וב"ח האחרי' של אחד מהם לא יגבו דבר מזה שנשאר בשותפות:
ולפי הדרך הראשון אם הניח זה מנה בשותפות וזה מאתים וזה ש' ונפסדו ת"ר מכלל האלף ומאתים לא נשארו לבעל המנה כי אם נ' ונשאר חייב מנה אח' לשותפין כי הם שוים בהפסד כמו בריוח ויגבו הם וכל ב"ח של בעל המנה מאלו הנ' שנשארו בשוה ואם נפסדו תת"ק לא נשאר לבעל המנה מן הש' הנשארים כי אם בה' חלק אחד מי"ב חלקי' שבשלש מאות בערך מנה לאלף ומאתים ומן התת"ק מפסיד ג' מאות מאה לב"ח של השותפו' מן השלש מאו' שחס' להם ומאתים לשותפים מתוספ' הקרן שלהם ואין לו במה לפרוע להם כי אם מן הכ"ה ומאלו הכ"ה יגבו עמהם שאר הב"ח שלו שאינם על השותפות:
ולפי הדרך הב' לא נשאר קרן ולא יגבה כי אם הכ"ה של השותפות ולא הב"ח שלו ולא הכתובה אלא אם כן נשארו יותר מת"ק שיגבו מחלק הקרן שלו:
ויש דרך שיחלקו כל מה שנשאר בשוה כדעת הסוחרי' וכל בעלי חובות של כל א' וכתובת נשותיהן יגבו מכל אחד בשוה אם הם שוים כמו שנז' ואין דרך זה ישר שהרי הוכחנו למעלה שממון השותפות אינו משועבד אלא לב"ח של השותפות לא לחובות שלא נכנסו בשותפות אם לא מצד ערך הקרן כדרך הא' וכל שכן שאינו ישר דרך ד' שנאמר שכל מה שנשאר הוא מהקרן והחובות נפסדו ויבאו כל ב"ח של כל אח' לגבות מכל א' ממה שמגיע לקרן שלו שהרי ממון השותפות אינו משועב' לחובו' שאינם של שותפות כמו שהוכחנו למעלה ואני סומך על הדרך הראשון כיון שהיה מעורב קרן ודמי החובות כשנפסד הרוב אם כן מה שנשאר הוא קרן וחובות לפי הערך כמו שכתבתי למעל' לפי הדרך הא' ונ"מ נמי מדרך זה לדרך שני לענין שאין נזקקין לנכסי יתומים כשהם קטנים דמה שהו' קרן שלו הוי כנכסי יתומים ומה שהוא לשותפות היא גובה מן השותפים ולא מן היתומים ומקבלין עדות על היתומים כשיש אח' מהם גדול אפילו רובם קטנים ואם הן בנות ויש אח' גדולה בת י"ב שנים מקבלין עדות וגובין מחלק' והר"י קארו נ"ר סמך על דרך שני ועל הבשמים שגבו אותם אחר כל החובות משטר שהיו חייבים קודם כל החובו' ואחר שנשא נראה שתלוי דין זה בדין שעבוד שטרות דאם שעבד נכסיו אפילו שעבוד שטרות בכלל וא"כ לדרך זה אם כתוב בשטר החוב והקנה לו כל נכסיו מקרקעי ואגבן מטלטלי וכו' שטרות ושעבודין בכלל ואזיל האי וגובה ממי שקנאם וכמו שהבי' בצרור הכסף ד"א שער ז' ולפי זה היו משועבדין לאשה ולא לב"ח ולדעת הרשב"א ז"ל וגדולים אחרים דאין שעבוד עליהם כשכתב מקרקעי ואגבן מטלטלי לא נכנסו שעבוד השטרות בכלל כמו שהביא שם ולפי זה כשגבו הבשמים אחר כל החובות הוי כנשא ולוה ואחר כך קנה הבשמים וגובין כולם בשוה ולענין מעשה סמכתי על דרך א':
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |