שו"ת מבי"ט/א/קטז
|
< הקודם · הבא > |
זה לי כמה שנים שנסתפקתי במי שהלוה לחברו מעות על מנת שיקנה ממנו סחורה ידועה ביותר משוויה במעות בעין אי הוי' רבית קצוצה או אבק רבית ולא הכרעתי אז אחד א' מן הצדדין וכתבתי שהיה קרוב להיות רבית קצוצה ועתה אינה האל לידי פסק דין אחד מהחכם השלם ה"ר יצחק ן' לב נר"ו על ענין זה והכריע שהיא רבית קצוצה.
השגה * אמר יצחק במהר"ר צדיק בן לב ז"ל אל יתהלל חוגר כמפתח וסופו הוכיח על תחלתו שאמר שאין מזהירין לנזהרים כי דברים בגו והפלא משכלו הזך אם היא אבק רבית ואינה יוצאה בדיינים איך יוציאנה ע"צ חומרא בעלמא מי איישר חילן מחכמי הגמ' שאמרו שהו' חייב להחזיר בבא לצאת ידי שמים אבל לכוף בדין לא ויהיה אסור א"כ נבאתי ולא ידעתי מה נבאתי ולא מה נבאתי של חכם כמוהו דס"ל דאינה אלא אבק רבית ואי עבר חד ועבד לא מפקי' מניה הוצרכה הוראה שתצא ובמקום שיש חלול ה' אין חולקין כבוד לרב סוף דבר חתימה שאומר שהם מחמירים בענינים אלו כאלו היה רבי' של התורה אין בהם טעם כלל דאי לכתחל' קאמר פשי' דמי דעבר ארבי' דרבנן רשע הוא ואי לבדינ' קאמר דתצ' הא ודאי לית' וכדפי' ואם רצה שנזהרים ב"ד שלא יעברו אפי' איסור דרבנן כאלו הוא של תורה באופן דלא אצטרכי למדרש להיכ' דעבר אטו בזמן הגמ' לא היו נזהרים כ"כ כמוהו בשל דבריהם פשי' שהיו נזהרים הרבה מאד כדמוכח בכמה דוכתי ואפ"ה הוצרכו למילף דינא לחוט' א' שעבר ועשה כי לא יחדל אביון מקרב הארץ וכן אנחנו משפט נבחר' לנו נדעה בינינו מה טוב ופתח דברי השגותיו שהשיג ואמר א"כ אי' עינינו רואות שהלוהו בעבור התרבי' אין בדברים אלו ממש דאם כשהאד' צריך לחפץ נותן יותר משוויו היינו חפץ של תשמיש אבל מילי דפרגמטי' וזביני שהחניות מלאים מהן וזה לוקח סחור' מא' יותר משוויה בחברותיה לא ועוד דעלוי רב כנ"ד ליטר' שוה ס' בק"ן כמו שרמזתי בפסק שאני שכשהתוספת הוא הרבה מאד כ"ע מודו כמפרש דמי שאפי' העורים יביטו לראות דסחורה שוה ק' בק"ק אינו אלא בעבור שהלוהו אך תוספ' שפת יתר והוא ד"מ ש"מ:
| ||
| * דבין בקרקע בין במטלטלי אין כאן אלא רבית דרבנן אפי' קצב וכו' הוא תימא דזיל קרי בי רב הוא דכל שלא יש צד הלואה משותף בענין א"א לבא כלל לאיסו' תורה ובדברי של ומאי משמע ודאי הוא האי לישנ' יתירת': | ||
ומפני שראיתי ראיותיו בלתי מכריעות הענין הנרצה אצלו חזרתי ודקדקתי בענין ועלה בידי שאין הנדון הזה רבית של תורה ואינה יוצאה בדיינים ואגלה מה שיש בראיותיו *קושי וביטול כי הוא כתב והקדים שאם פירש וקצב במטלטלין מה שהי' מעלה אותם עתה בשביל ההלואה שהוא רבית קצוצה כמו שלמד מתשובת הרשב"א ז"ל ולא זו בלבד אלא אף על פי שלא פירש אלא שהלוהו ע"מ שיקנה חפץ ידוע בסך מה שהוא ידוע שם שהוא יותר משיויו בשוק ואית ביה אונאה אין אנו צריכין לפי' שהרי עינינו רואות שהלוהו בעבו' התרבי'. והנה אין ראייתו זו הראשונה מכרעת כלל כי כיון שלפעמים כשהאדם צריך לחפץ א' נותן עליו יותר משוויו ואינו חושש על האונאה אם כן אין עינינו רואות שהלוהו בעבור התרבית שהרבה לו על החפץ. עוד כתב דכיון שהרב ז"ל חילק באבק רבית בין מטלטלי לקרקעי לענין זה אם איתא דלענין רבית קצוצה מטלטלי כמקרקעי דמו לישמעי' מטלטלי דבעי' קצ' וכ"ש במקרקעי ואני אומר דבין במקרקעי בין במטלטלי בנדון זה אפילו קצב הסך שלמעלה בעבור ההלואה אין כאן רבית קצוצה כיון שהרבית בא דרך מקח וממכר והרי כתב הרב ז"ל כמו שהביא החכם נר"ו כיצד המוכר לחבירו קרקע או מטלטלי' ואמר לו אם מעכשיו תתן לי הדמי' הרי הן שלך בק' ואם עד זמן פלו' הרי הם שלך בק"ב הרי זה אבק רבי' כו' דמשמע * דבין בקרקע בין במטלטלין אין כאן אלא רבית דרבנן אפי' קצב ופי' מה שמעלה לו בשביל המתנ' הזמן שהוא עשרים למאה לשנה או לזמן ידוע ואין כאן רבית של תור' כיון שהוא דרך מקח וממכ' וכמו שכתבו המפרשים ז"ל דכל רבית שהוא דרך מקח וממכר אינו אלא אבק רבית ועוד השמיענו הרב ז"ל חידוש אחר כך שבמטלטלין אפי' בסתם אסור כיון שידוע שעתה אינם שוים בשוק אלא תשעים והוא לקח במאה לזמן ידוע שנר' כי מכירת מטלטלין ביות' משווין הכל אסור משום אבק רבית לבד בין מפרש מה שהוא מעלה כמו שכתב הרב ז"ל ברישא בין בסתם כמו שכתב בסיפא:
| * רוצה לומר דמאי דנקנו הרב מפרש במטלטלי' בריש' ובסיפ' קאמר דמטלטלי אפי' סתם לא קשי' דריש' אשמועי' אפי' מפרש דמטלטל אינה רבית קצוצה וסיפא אשמועי' דאפי' סתם דמטלטל אבק רבית מיהא הוי וליתא דכיון שאין שם הלואה מצטרפת פשיט' דאפי' פי' לא הוי רבית קצוצה שכבר הקדים הרב דאין רבית קצוצ' אלא דרך הלואה לא דרך מקח כלל ומקרא מלא הוא מלוה הונו בנשך ותרבי' כדאיתא בגמ' בהדי' דאי' רבי' של תור' אלא בדר' הלואה ולא קאמר הרב שאין זה אלא אב' רבית אלא הרי זה אבק רבית להשמיענו דאע"ג דמדאורייתא שרי רבנן מיה' אסרוהו והיינו דכייל הרב מטלטלי ומקרקע בחדא בבא וסיים בהו הרי זה אבק רבית דכי הדדי נינהו בהבנת הלשון ולכן כתבתי בפסקי הב' תירוצי' שתירצתי וק"ל: | ||
| * ח"ו דלא אסרה תורה אלא דרך הלואה ודיינו מה שאסר' תורה אלא דגזרי רבנן משום דילמ' טעו אינשי במה שהו' טוע' לומר אם כשקונה ע"מ שימתין ויאריך לו ומעלהו החפץ הרבה שרי דאיכ' רווחא להאי ופסיד' להאי ניכרת וידועה אם כן אפי' דרך הלואה נמי דלא משמע להו לאינשי הנקוד' האמתית המבדלת בין אור לחשך דכשיש צד הלואה הוא שאסר' תורה ואי לא לא אפי' שיתן לו כל הון ביתו: ולפום טעמיה דדריש טעמי' דקר' כר"ש ולא כרבנ' דפליגי עלי' ערי ושכבי סהדי דאזל בתר איפכא והוה לן למילף דכיון דאסרה תורה דרך הלואה ולא דרך מקח משום דלפעמים אדם קונה במעות בעין ביותר משויוו לפי שצריך לו ולא נשך איכא ולא תרבית איכא א"כ כשמעלהו כפלי כפלים ומפרש שכל זה העלוי הוא בעבו' שאינו נותן לו מעות בעין נילף שהיא רבית קצוצה ויזיל בתר טעמא שהרי נשך איכא ותרבית איכא שזה חסר וזה מתרב' ולא כמו שהוא לומד להק' ולא להחמיר לפום טעמי' אלא דפשי' ופשי' דאפילו שזה חסר וזה מתרבה אם אינו על דרך צד הלואה לית לן בה מדאוריית' כדגמרי' לה ממלוה הונו בנשך ותרבית דאף על גב דדברי תורה מדברי קבלה לא ילפי' אין זה אלא גלויי מלתא בעלמא דתרבי' דקרא היינו דרך הלוא' ובאמ' בחטיפ' ובמרוצ' ראיתי אלו ההשגות ואתמה' בחדא שעתא את נשף חשקי שם לי לחרדה לקול צללו שפתים ואם כן מ"ל כשקונה ע"מ שימתין וכו' או כשקונה ע"מ שילוה לו מי יתן טהור מטמא לא א' ועוד נפלאתי הפלא ופלא שכשרא' שקוטב דרושנו אינו אלא מההיא דהרמב"ם ז"ל שהרבי' והתוספ' אינו בהלואה אלא בחצ' דאגר מניה בפחות ואפ"ה כיון שיש שם הלוא' משותפ' חשבינן ליה כהלוהו סלע בה' דינרין צלל במים אדירים לחלק בין מקח לשכירות וזה הוא שבר על שבר דכ"ע ידעו דשכירות זביני ליומיה הוא ומי עשאו כמו הלואה ח"ו ועוד איך כ"כ מהרה שכח טעמו בעיניו כראי מוצק נמוקו עמו דטעמ' דבמקח וממכ' אינו אלא אבק רבית אפי' במפ' משום שלפעמים אדם קונה במעות בעין יותר משויו לפי שצריך לו כו' וא"כ מ"ל כשקונה ע"מ שימתין כו' או ע"מ שילוה לו כו' הישמים כ"ש וק"ו שכירות שאדם משכיר חצר בפחות משויו לפעמים דהא לית ביה אונאה ומ"ל שילוהו או לא אלא הדברים פשוטי' מאד שהם הוא צד ההלואה כל היכא דאיתי' ומה שמשיג דיות' חדוש היה משמיענו הרב בהלואה ע"מ שיקנה מע"מ שישכיר ליתא דאי לא קאמר אלא ע"מ שיקנה חפץ כו' הא מטלטל שאני דכמוהו ימכר בשוק ואית ביה אונא' מ"ה הוי רבית קצוצה אבל קרקע לא אפי' בשכר וא"ת קניית קרקע פשי' דמילתא דלא שכיחא היא להלוות מעות ע"מ שימכו' לו חצרו בפח' ועוד דאי זבין ארעיה הא שקיל זוזי ודאי אוזיף מניה למוכר' בפחות ולא שכיח דאצטר' ליה כ"כ זוזי ופשיטי דמילת' דשכיח' טפי היא לשכור ממנו בפחות דשכירות נמי זביני הוי ומ"ש שיש דרך שכירות שהוא מן התורה כההי' דמוכ' באסמכת' כו' לא ידענ' מאי קאמר דמה שלא נקנה קנין גמור אגלאי מילת' דזוזי הלוא' נינהו ומ"ה הפירות שאכל הם הוא מעות ההלואה אבל מה ששוכר ממנו בפחות הרי נקנה לו לזמנו בשכרו ואין כאן אלא שפיחת לו משכרו בעבור ההלואה המשותפות עם השכירו' שהוא ממש בהלואה המשותפת עם המקח מי שם פה לאדם שיאמר שדרך שכירות הוא כמו הלואה ותו אתמה' טוב' טובא על הפלפול הנמרץ שעשה בדברי הטור שחשבו שמ"ש אלא שאם הוא דרך מקח הוא מדרבנן קאי אדסמיך ליה דהיינו שכירו' שבשכירות הוא מן התורה דהיינו הלוהו ע"מ שישכור בפחות ובדרך מקח דהיינו הלוהו ע"מ למכור אינו אלא אבק רבית ופי' הלשון לכל אשר הולך אינו אלא כך כל אגר נטר אסור באיזה אופן שיהיה אלא שכשאינו דרך הלואה אלא דרך מקח דהיינו נמי שכירות דזביני ליומי' הוא אינו אלא מדבריהם ושכירות דכתב הטור אינו ח"ו הלוהו ע"מ שישכור דההיא בכלל דרך הלואה היא תדע דהא לא סמיך לה להא דשכירות גבי הלואה אלא גבי דרך ממכר ויגיד עליו רעו דרבותי' הוא והיינו שכירות דרבנן כגון ההיא דשומר שדות שמוסיפי' להם בשכרם כדי שימתינו אחר חריש' ומירוח א"נ משכי' לו חצרו לשנה והתנה עמו שאם יפרעהו בסוף שנתן כמו שהוא הדין דשכירות אינה משתלמת אלא בסופ' יתן לו י' דינרים ואם יאחר שנתים יתן לו שנים עשר דנרים דהיינו אגר נטר בשנה שניה ולישנא קיט נקט הטור במה שלא חזר וכתב אלא שאם הוא דרך מקח או שכירות הוא מדרבנן שסמך על מה שסמך השכירות למקח לומר דכי הדדי נינהו ומה לו עוד לבררם ולפרשם והאמת אמת דשכירות נמי זביני הוא והכל בכלל מקח חוץ מההלואה ועד כאן לא מיירי אלא בהלואה פשוטה ובמכר ושכירו' פשוטים דבהלואה משותפ' עמהם בסמוך כתב לה שכתב וכן בהלוהו על חצירו וא"ל ע"מ שידור בו חנם או ישכירהו לו בפחות הוי רבית קצוצה והפלא שלא הוצרך הטור לפרש בשקצב וקצץ דנר' לו דכיון דנקט חצר פשי' דבהכי מיירי דאי לאו הכי מאן נוכח שהשכירו בפחות כיון דלית ביה אונאה ואין כמוהו נמכר בשוק ומפני שסובר הטור דה"ה והוא הטעם הלוהו ע"מ שימכור סתם לה לההיא דקציצ' בחצר דחייש לב"ד טועי' דמדמו מילתא למילת' וידונו כן במטלטל וליתא וסתם דמט' כפי' דמקרקע דמי ויות' הטור שיטעה מי שירצה לטעות בחומרא דקרקע מדקולא במטלט'. ומה שאמר עוד דמה שהוצרך הרב לפרש דאיירי בקצב היינו כדי שיה' דומה לדור בחצר חנם וא"כ מה עני' זה ללמוד ממנו במטלטל דסתמ' כפי' בדאוריית' הוא רבי' גדול דהא לא זו אף זו תנן לא מבעיא שלא ידו' חנם אלא אפי' שכירות בפחות נמי אסור ומה גרעון יש באפושי דרגי ביניהו כ"ש דהוי זו ואצ"ל זו ועוד דמידי איריא הא כדאית' והא כדאיתי' ועוד דנימא איפכ' וכי היכי דדירת חנם לא קאמר ליה אלא דור בחצרי חנם כך שכירות בפחות לא הוסיף דברים אלא כך אמר לו הלוני ודור בפחות אלא עכ"ל כדפרישית דאין אתה יכול לומר בקרקע בפחות אלא א"כ פירש שויונו ויאמר לו מה שפוחת בעבור ההלואה ובמה שהדבר מפורש לכל העולם כנר' מה אנו צריכים לפירושו ומ"ש שהמפרשים לא פי' המשנ' ברבית של תורה לא ידעתי מה הוא דהא הרב ז"ל והא הטור במילת' דפסיקת' שלא הביא חולק ואם יש חולקים הם כלל גדו, הוא דספק' דאוריית' לחומרא ואם אמרו בממון הקל דלא מפקינן ממונא מספקא בממון של רבית כזה דאיכ' תרתי רבית וגזל איפשר דמפקינן ממונא כ"ש שאין זה ספ' כיון דעבדינן בכולי מילי כמו הרב ז"ל ובספר' כהרא"ש ז"ל הלכך ודאי הוא ומפקי' ממונא ומ"ש עלי מ"ש הטור שכשמעלהו הרבה הוי כמפרש דאיהו ס"ל דאפי' במפרש אינו אלא דרבנן כבר נתבאר בטולו לעיל באר היטב ואם היה בין חכמי קוסט' נר"ו וביני מחלוקת והארכנו בפסקים הרבה מאד ולא היה ח"ו בזה אלא הכל מודים דכשפי' הוי רבית קצוצה ואני אומר דסתם דמטלט' כשמעלהו הרבה ומוכח' מלת' כמפרש דמי כמ"ש הטור לענין רבית הקל וכ"ש וק"ו לענין רבית של תורה ובאידך דחכירי נרשאי אין הזמן מספיק להאריך כי באשון לילה אשר הגיעני המכתב אני כותב בריהט' בעבור חפזון הבן יקיר לי המוביל המשכיל יצ"ו ומ"מ אתמהה על סבר' זרה שכותבין בשט' דשהה כמה שנים ונימא דמוכח' מילת' דאדעת' דהכי עביד ובנ"ד שאם יום או יומים יעמוד לא מוכח' מילת' באמ' אי יהושע בן נון ח"ו אמרה לא צייתנ' ליה כי מה שתלה עצמו משום דבשטר גופיה כתבי הכי ליתא כלל דהא לא מן השם הוא זה אלא לסימנ' בעלמ' דאי זו שדה חכר לו ואי שקיל דידיה שקיל לכן צריך השטר לומר שכב' השכירו מאז זה כמה ולאו דידיה הוא אלא דהשת' הדר חכרה מניה והתימה על מה שחזר על עצם הדרוש וכתב דההיא תשוב' דכל הרוחה מפורסמת ניכרת לעין רבית של תורה היא אפי' לא קצצה יפה אמר' בלישנ' דגמר' הוא כל אגר נטר ליה אסור אבל בנ"ד אין הרוח' מפורסמ' דאיפש' במעות בעין היה חוכ' כך ע"כ מאריה דאברהם אנא קאמינ' דכשמעלהו הרבה ומוכחא מילת' דבשביל ההלוא' הוא כל התוספת הגדול הזה דכמפרש דמי כמו שהוכחתי מהטור ואיהו קאמר דהטור לא אמרה אלא לענין אבק רבית ותשוב' זו צווחת ככרוכי' שכשהריוח מפורסם הוי רבית קצוצה והדר איהו וקאמר שהתשו' טובה מאד אלא דנ"ד לא מוכח אין זה אלא מערכה על הדרוש דמה ר"ל הרוחה מפורסמת בדלא קצץ אלא כגון זו שהעלהו הרבה מאד דכולי עלמא סהדי שאין זה אלא בעבור ההלואה וחיי ראשי איני יודע מאי הרוח' מפורסמת יותר מזו יש משוה מנה ביותר ממאתים ומה שאמר שאין מכשלה הזאת תחת ידם ואין מזהירים לנזהרים כבר כתבתי לעיל דאנא לא לאורויי איסור' אתינ' לשאחשוב שהמכשל' הזאת אין ידם אלא למאן דעבד אמינ' דכייפי' ליה להוצ' בלעו מפיו ואם כן מה טעם באומרו אין מזהירים לנזהרים אלא עכ"ל דנזהרים להוציא בדיינים קאמר וק' טובא מה שהקשתי בפתח דברי ע"ש ומ"מ את והב בסופ' ואשריו ואשרי תורתו וכמו שאמרו חכמי האמת דהאי פירוש' דאשר חרב גאותך לא ח"ו חרב ממש כי זו דילהון היא דכתיב ועל חרבך תחיה אלא זו היא מלחמת' של תור' זאת נחלת עבדי ה' וצדקתם לפלפל ולהרוג זה את זה בהלכ' ומתוך כך מתרווחת שמעת' והקב"ה מתעל' בכך שכותבין וטורחין כמה וכמה על נקודה אחת של תורה כי תורה היא לדרוש ולקבל שכר אך החכם שאמר שאין הדין כפסקי וקצרה ידו מהושיע ולכתוב דעתו וכן חכם א' שאמר דהלכ' כותי ולא מטעמי אתמה' על חסידותם ושלמותם למה בסתר ידברו והחכמ' מאין תמצ' היא הכחשת החכמים אלה את אלה בפסקיהם ואיזה מקום בינה כי אם החקו' והחפו' ומחזיקנ' טיבת' לחכמי קוס' נר"ו כי באמת כותבים באורך וחוזרים וכותבים והחכמ' מתרב' ושמעתת' מתרווח' ואל אלהי הצבאות יצילנו משגיאות ויורנו נפלאות כנפש מחכ' רחמי חוקר כליות ולב יעבו' לכל חכמי לב הצעיר יצחק במהר"י צדיק בן לב ז"ל: | ||
* וכיון שאין כאן רבית קצוצה לפי שאינו אלא דרך מקח וממכר ה"נ אם הלוה לחברו מנה ע"מ שיקנה ממנו קרקע או מטלטלין ביותר משווין אפי' פי' וקצב מה שהו' מעלה בעבו' ההלואה נראה שאין כאן רבית של תורה כיון שהוא מוסיף אינו חשוב מעות רבית מן התורה דרך מכר אלא אבק רבית כמו כן כשהלוה ע"מ שיקנה בכך וכן תוספ' משויו במעות בעין אינו אלא אבק רבית כיון שהתוספ' שניתן בשביל ההלואה בא מחמת מקח וממכר דטעמא דבמקח וממכר אינו אלא אבק רבית אפי' במפרש הוא משום שלפעמים * דאדם קונ' במעו' בעין ביותר משוויו לפי שצריך לו וגם המוכר אם הוא בעל הבית שמוכר חפציו אינו מוכרם אלא ביות' משווים ואין עליו אונאה:
ואם כן מה לי כשקונה ע"מ שימתין ויאריך לו ומעלה החפץ יותר משוויו או כשקונה ע"מ שילוה לו ולוקח החפץ יותר משוויו דבר קצוב הכל אבק רבית כי מה שכתב הרב ז"ל כי כשקוצב הדבר שפוח' לו מן השכירות עד שיחזיר לו הלואתו שהוא רבית של תורה היינו בשכירות כמו שכתב או ששכר הימנו בפחות וקצב הדבר שפוחת לו מן השכירות עד שיחזיר לו הלואתו שהוא רבית של תורה היינו בשכירות כמו שכת' או ששכר הימנו בפחות וקצב הדבר שפוחת לו וכן הרשב"א ז"ל באותה תשובה שכת' מי שהלוה לחבירו מעות והשכיר לו ביתו בפחות אינה רבית קצוצה כיון שלא קצב ואמר בית זה ששוה כך וכך אשכי' לן בדינ' בעבו' ההלוא' היינו בשכירו' אבל במכר בנדון זה אפי' קצב אין כאן רבית של תורה כדפי' שאם היה כן יותר חידוש היה משמיענו הרב ז"ל בהלואה ע"מ שיקנה מהלואה ע"ע שישכיר כי הוא ידוע כי דרך מקח וממכר הרבי' הוא מדרבנן ודרך שכירות יש שהוא מן התורה שהוא כמו הלואה כיון שאין כאן מקח וכמו שכתב הרב ז"ל שם פ"ו כי המוכר באסמכתא או כל מה שאינו קנין גמור שהפירות שאכל הם רבית של תורה וכמו שכראה ג"כ מלשון בעל הטורים שכת' כללא דרביתא אמר רב נחמן כל אגר נטר לי אסור פי' בשביל המתנה מעותיו נותן לו שכר בין דרך הלואה או ממכר או שכירות אלא שאם הוא דרך מקח הוא מדרבנן וכו' נראה מדבריו כי מה שהוא דרך שכירות מן התורה היא דרך ממכר מדרבנן ומה שהוא דרך שכירות מן התורה הוא כמו אם הלוה לו ע"מ שידור בחצרו בפחות משוויו דבר קצוב וכמו כן מה שהוא דרך מקח וממכר מדרבנן הוא כשהלוה לו ע"מ שיקנה ממנו חפץ פלו' בסך קצוב יותר משוויו:
השגה * אנה השכל שיגזור כך דאם אית' דשכירו' דיינינן ליה כאסמכתא שאין גופו קנוי וזוזי הלואה אינון א"כ מאי אריא הלוהו לא ישכור ממנו בפחות אפי' לא הלוהו נמי דההיא דאסמכת' לא בעינן הלוהו ואלה דברים פשוטים מאד:
| ||
וא"כ אין צ"ל כשהלוה ע"מ שיקנה ממנו ביותר ולא קצב אלא אפילו פי' וקצב מה שמעלה בעבור ההלואה אין כאן רבית של תורה וגם כי אצל החכם הנז' היה דבר פשוט שכשקצב הוא רבית של תורה כמו שנר' לו מפש' דברי הר' ז"ל והרשב"א ז"ל ולא הוצרך להבי' ראיות אלא כשלקח ביותר ולא פי' אלו היה מטיב העיון היה רואה בשכלו הזך כי מה שכתבו הם אינו אלא על הלואה ושכירות ולא מדמי' מילתא דמכירה בהלואה למילתא דשכיר' בהלואה וכמו שכתבתי וכ"ש כשאינו מפרש הדבר שמוסיף:
עוד כתב דכיון דתנן סתמא לא ישכור ממנו בפחות מ"ל לרב ז"ל לומר שקצב מה שפיחת אלא משום דאיירי בחצר הוצרך לומר דאיירי בקוצב דאם אינו קוצב מאן נוכח ששכר הימנו בפחות כיון שאין כיוצא בו נמכ' בשוק ואין אונאה בקרקעות אלא ודאי ק"ו הדברים אם ברבית דרבנן סתם במטלטלים כמפרש דמי ברבית דאוריתא מיבעי' וגם זו אינה מכרע' דמה שהוצרך הרב ז"ל לפ' דאיירי בקוצב היינו משום דתנן לה גבי המלוה את חבירו לא ידור בחצרו חנם דהיינו הלויני ודר בחצרי דהוי רבית קצוצה שכל שכירות החצר הוא מותר לו בשביל ההלואה וכן לא ישכור ממנו בפחות הוא כשקצץ מה שפוחת לו הוא מן התורה ואם לא קצץ אינו דומה לדור בחצרי חנם ואם כן מה ענין זה ללמוד ממנו במטלטלין דסתמן כפי' ברבית דאוריתא והמפרשים ז"ל לא פי' המשנה כמו שפי' הרב ז"ל ברבית של תורה. ומה שכתב שכשמעלהו הרבה היה ליה כמפרש וכמו שכתב בטור כבר כתבתי שאפילו במפרש אינו אלא דרבנן והטור גם כן לא דבר אלא ברבית דרבנן. ועוד כתב וראיתי שערוריה בתגרים שפורעי' חובם זה לזה במיני סחורות אדעתא דלחזור ולקנות ממנו בתוספת עשרה למאה שקרוב הדבר להיות רבית קצוצה ולא לדברי רש"י ז"ל בלבד שכתב בההיא דחכירי נרשאי דכתבין משכן פלו' לפלו' ארעיה והדר חכרא מיניה דרבית קצוצה היא אלא אף לדברי החולקים עליו ואו' דאבק רבית הוא בנדון שלפנינו הכל מודים שהוא רבית גמורה וכו' ואני אומר שאפילו לדעת רש"י ז"ל שכתב בההיא דהויא רבית קצוצה. הכא מודה דלא הוי אלא כההי' דמנה אין לי וכו' משום דבההיא דחכירי נרשאי הוו כתבי משכיר ליה פלו' ארעיה לפלוני והדר חכרא מיניה דבשטר' דשכירו' גופיה כתוב דחכרא מיניה דנראה שע"מ כן השכירה ממנו ואפילו כתב שהינא כמה עידנין והדר חכרה מיניה כדאמ' התם בגמ' אפ"ה נראה דמתחלה אדעתא דהכי עביד וכאלו הוי משום ההלוא' כיון דבשט' גופיה כתבי הכי אבל בנדון דידן שפורעים חובם במיני סחורות אדעתא דלחזו' ולקנות בתוספת כיון שלא הזכירו תחלה בפי' שע"מ כן היה הפרעון ואינו כתוב בשטר לא הפרעון ולא חזרת הקניה כההיא דחכירי נרשאי אפילו לרש"י ז"ל אין כאן רבית ועוד דהתם הוי הכל דרך הלואה וחכירות בלא טורח כמו שכתב רש"י ז"ל אבל הכא שפורע לו בסחורה וחזר וקונה אותה ממנו ביותר אין כאן רבית של תורה כיון שלא התנה בפי' שיחזור ויקנה אותה והוי נמי דרך מקח וממכר דהוי כרבנן וכיון דלא התנה הוי כההיא דמנה אין לי דאינה אלא הערמה ואפילו לרש"י ז"ל וכמו שכתב הר"ן ז"ל בההיא תשובה שכל שהוציאו בפיה' מתחלה שע"מ כן נעשה וכו' דהוי רבית גמור' וכו' דמשמע דאם לא הוציאו בפיהם מתחלה לא עוד כתב שמצא בת"ש שרבית של תורה היא כל הרוחה מפורסמת וניכ' לעין בין קצצה או לא קצצה כיון דודאי איכא רווחא רבית של תורה היא ע"כ והטיב כל אשר דבר הרב ז"ל שהשיב אותה תשובה דלישנא דתלמודא הוא כל אגר נטר לי אסור וכיון דאיכא ודאי אגר נטר לא שנא קציץ או לא:
אבל בנדון זה דליכא אגר ודאי מה שמוכר ביותר או לוקח בפחות איפשר דבמעות בעין נמי הוה מוכר כך וליכא רבית דאוריתא כדאמ' דהוי דרך מקח וממכר ואפ"ה אין מכשלה זאת תחת ידינו במדינה זו כי אנו מחמירי' בענינים אלו כאלו היה רבית של תורה ואין מזהירין לנזהרים. נאם הצעיר משה ב"ר יוסף זלה"ה מטראני יצ"ו:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |