שו"ת מבי"ט/א/קטו
|
< הקודם · הבא > |
נשאלתי על בטאן א' שהוא של ב' שותפין או ג' היאך יתנהגו בו אם יחלוקו לזמנים או ישכירו אותו לאחרים ויקח כל א' חלקו בשכירו' או יהיה תחת יד שניהם שיעמדו הם או אחרים תחתיהם בו ויעשו מלאכת אחרים ויחלקו הריוח ביניהם ונראה דיש בזה דינא דגוד או איגוד דהלכת' דאמ' הכי ואע"פ שהדב' עומד לשכר כמו שסובר הרמב"ם ז"ל והרשב"א ז"ל ואפ"ה אם אין שום א' מהם רוצה למכור ולא לקנות אלא להיות שותפין שוכרין אותו וחולקין שכרו כיון שהוא מקום עשוי לשכר ואינו ראוי לחלוק שנה שנה אלא כגון חצר שאי איפשר שישתמשו שניהם כא' מפני היזק ראיה וראויה לשכון בה א' מהם אבל מה שאינו ראוי להשתמש בו לכל א' לבדו ונעשה לשכירות אינו מתחלק לזמנים אלא ישכירו אותו לאחרים ויחלקו הריוח ואע"פ שיכולים גם כן שניהם להשתמש בו ביחד או כל א' בפני עצמו בזמנו אפ"ה אין חולקין לזמן אלא בשכירות משום דהדבר ידוע שהבטאן אינו נעשה לאיש א' או לב' או ג' אלא לכמה בני אדם שעושים מלאכת הבגדים וכולם יכולים לתקן בגדיהן בבטאן אחד וכמו שפי' המפרשים ז"ל דעשאן לעצמו או עשאן לשכר דתני בבריית' לא שתהא כוונת האב מעלה ומורידה אלא אורחא דמילתא נקט דעשאן לשכר הוא שהן גדולי' וראוי' להשכירן עשאן לעצמו קטנים וראויים לעצמו והכא נמי בנדון שלנו הדבר ידוע שבטאן א' אינו נעשה לצורך אדם אחד או שנים ולא נעשה אלא להשכירו וכ"ש אי שותפי' לא עשו בטאן זה אלא ירשוהו ואם כן פשיט' דהוא עשוי לשכר ושוכרין אותו וחולקין שכרו כיון שאין כופין זה את זה בטענ' גוד או איגו' והרי מרחץ כשהוא גדול דאמרי' דהשכר לאמצע אף על גב דאיפשר שירחצו הם גם כן בו כיון שאינו צריך כולו להם משכירין אותו כדאמ' ז"ל ואין חולקין אותו לזמן והכי נמי בטאן זה אע"פ שהם יכולים להשתמש בו כיון שאינו צריך לכולו עומד לשכר קרינ' ביה ושוכרין אותו לאמצע ולא לזמן כיון שהם אינם יכולים להשתמש בו תדיר כדאמר' וכן אין אחד מהם יכול לכוף את חבירו שלא ישכירוהו אלא שיעשו מלאכת אחרים בבטאן הם בעצמ' והריוח יהיה לאמצע שאין כופין את האדם שירד לאומנות שאינו רוצה וכן אין כופין זה את זה להיות שותפי' בגופם וגם שנאמר שיקחו פועלים תחתיהם ויעשו מלאכ' אחרי' בבטאן ויפרעו להם שכר טרחם ויחלקו השאר אין אחד מהם יכול לכוף את חבירו על זה שיכול כל אחד מהם לומר אין רצוני שיעשה מלאכתי על ידי אחר ואיני מאמינו כלל העולה שדין בטאן זה הוא שישכירוהו לזמן ויחלק השכירות ואין א' מהם יכול לכוף את חבירו לחלוק' זמן ובס' צרור הכסף הביא בשם הרשב"א ז"ל דכל זמן שאמר הא' איני רוצה אלא בחלוקת הימי' שומעי' לו כל זמן שאין הפסד בדבר לפי ראות עיני הדיין כגון מרחץ ובית הבד העשוי לשכר ע"כ וכתב בעל הספר ובמה שכתב רבי' ז"ל לפי ראות עיני הדיין כגון מרחץ ובית הבד העשוי לשכר לא אמר דבר פסוק' ונטה לדברי הר"מ ז"ל שכתבתי ע"כ ובנדון זה נראה וגלוי לעיני הדיין כי יש הפסד בחלוק' ימים למי שירצה להשכיר זמן או ימים שהגיעו לחלקו כי השכירות יעלה יותר בכל חדש כשמשכירו לשנה אחד ממה שיעלה כשישכיר לששה חדשים או פחות וכמו שהביא הריב"ש ז"ל בתשובת רכ"ז דחלוקת שכירות עדיפא מחלוקת ימים ולדעת הרמב"ם שאנו דנים עליו אין חלוקה אחרת בזה הבטאן כי אם בשכירות כמו שכתבתי. נאם הצעיר משה ב"ר יוסף זלה"ה מטראני יצ"ו:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |