שו"ת מבי"ט/א/צג
|
< הקודם · הבא > |
החכם ה"ר אלעזר יצ"ו ראיתי מה שכתבת על ענין הקנס שחייבתיך לפייס את בעל דינך בדברים או במעות שזה הקנס לא נהגו עכשיו בזמנינו הנה כל הפוסקי' הביאו ענין מנהג ולא הביאוהו אלא להורות לנו שינהגו בו בכל הזמנים וראינו הפוסקים האחרונים הלכה למעשה שהיו נוהגים גם הם כמנהג הראשונים הרשב"א ז"ל בתשובת תתקמ"ח הורה שינהגו כפי מה שכתבו הרי"ף ז"ל והגאונים והרא"ש ז"ל כלל ק"א ג"כ הורה בכך הלכה למעשה גבי חצי נזק שהו' קנס שישומו ב"ד הנזק הנה כי בכל המקומות ובכל הזמנים היו מורים הלכה למעשה כמנהג ב' הישיבות שינהגו כך הדיינים שבדור כי היה נזק גדול אם לא יעשו תקנה בזה וכמו שהביא בחשן משפט סי' א' בשם רב שרירא גאון ז"ל וסמכו חכמים האחרונים וראשי ישיבות כי ראו נזק גדול משום שאין דנין דיני קנסות ועשו תקנה לנדות החובל עד שיפייס הנחבל בקרוב וכו' ע"כ ולא אכשור דרי דילן אלא אדרבה צריך לקיים אותה תקנה בדורות אלו יותר מהדורו' הראשונים כדי שלא ירים כל אחד ידו על חבירו כנהוג ומה שכתבת שבשום ב"ד לא נהגו עתה זה המנהג אין לא ראינו ראיה כי אדרבה יש יותר סבה לנהוג כזה עתה מן הדורו' שעברו כמו שכתבתי אלא שעל הרוב כשבאים לפני ב"ד החובלים זה בזה משימים שלום ביניהם עד שמוחלין זה לזה ומתפייסים ולפי דעת הרמב"ם ז"ל ממון הקצוב בקנסות אלו אינו אלא במכובד אבל אדם שהוא מבוזה ואינו מקפיד בכל אלו כו' אינו נוטל אלא לפי מה שראוי לו כמו שכתב שם ספ"ג ודברי חבלות אלו אינן מצויות אלא בין המבוזים וכיון שאין דבר קצוב להם ב"ד מצוים להם שייפיסו זה את זה בכדי וכשיארע לזמן רחוק חבלה במכובדין על הרוב המכובד מוחל ומתפייס ולפי כבוד עשרו בז בעיניו לקבל דמי בשתו ומוחל ומתפייס אבל אם הוא רוצה שיקוב דינו את ההר אין רשות ביד הדיין לדחותו בדברים אלא לנהוג כמנהג ב' ישיבות והחכמים האחרונים ז"ל. ומה שכתבת כי זו ההכאה בסגיר' היד אינו מה שכתב הרב ז"ל כי הוא כתב קבץ אצבעותיו כמו אוגד אגודה והכהו בידו כשהיא אגודה אחת כי כן נראה משמעות לשון הרב ז"ל אבל נראה לי שאינו שולל הרב ז"ל הכאה בסגיר' היד כי מה לי כך ומה לי כך הכל הוא הכא' בקבוץ אצבעותיו אלא לאפוקי ידו פשוטה ואדרבה נראה יותר חמור הכאה בסגירת יד ממה שאוג' אצבעותיו כמו אוגד אגודה כי לא לענין בשת בלבד נאמר זה אלא ממון קצוב הוא דמי צער וריפוי ובשת ושב' כמו שכתב הרב ז"ל וא"כ סגיר' היד היינו בכלל קבוץ אצבעותיו לדמים אלו כל שכן לפי מה שפי' המפרשים בטעם קצוב י"ג סלעים שהם כנגד י"ג פרקים שבאצבעות ודבר זה כולל בין בסגיר' יד בין באגיד' אצבעו' וכן הביא בנמוקי יוסף בשם הרא"ה ז"ל הוא שהספו מאחורי ידו לפי שיש בידו י"ג פרקים לבד מפרק הגודל ע"כ משמע דבכל גוונא שהכהו בפרקי אצבעותיו הוי חינוקרת ולענין מה שכתבת כי בזמן הזה לא נהגינן מדכתב הרב ז"ל או יעלה לא"י וכו' לא כוונת יפה כי מה שכתב או יעלה עמו לדין לא"י היינו בזמן שהיו סמוכין בא"י כמו שהוא דרכו לכתוב כל הדינים שנוהגים בכל הזמנים וכמו שאמרו פ"ק ואי אמר אזמנו' לדינא בהדאי לא"י מזמנינן ליה כו' הרי כל הפוסקים הביאו ענין מנהג זה ולא הזכירו ענין עליה לא"י כיון שבזמן הזה ליכא סמוכין והרי הרי"ף ז"ל פ' החובל כתב מנהג ב' ישיבות וכו' מנדין אותו עד דמפייס ליה לבעל דיניה כו' ולא הזכיר העליה לא"י שאינה נוהג' בזמן הזה וכן הביאו לשונו המפרשים ז"ל וכן כתב רב שרירא ועשו תקנה לנדות את החובל עד שיפייס הנחבל וכו' וכמו שכתוב למעלה ובנמוקי יוסף פ"ק דב"ק כתב ואי אמר אזמנינהו ואמר לב"ד שיקבעו לו זמן למזיק שילך לדון לו עמו לא"י דאיכא סמוכין מקביעי' ומיהו האידנא דליכא סמוכין לא מקבעינן ליה ומ"מ תקנו רבנן בתראי לשמותי' למאן דמזיק היזק דלא מגבי בבבל עד שיפייס את חבירו וכו' ע"כ הרי לך בהדיא שאין דבר זה תלוי בזמן הסמיכה ואלו חפשת ויגעת היית מוצא והיית מכוין את השמועה ויהי כנהר שלומך וצדקתך כגלי הים ימה של טבריה שאתה חונה בה. נאם הצעיר משה ב"ר יוסף זלה"ה מטראני יצ"ו:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |