שו"ת מבי"ט/א/צב
|
< הקודם · הבא > |
שאלה החכם ה"ר אלעזר ן' יוחי יצ"ו בטברי' תוב"ב לעשות רצונך חפצתי להשי' על מה ששאלת ממני על ראובן שנשבע וגם קבל חרם מפי עצמו וגם נדר בנזירות שמשון בן מנוח ולא הזכיר בעל דלילה ושאר דברי' שלא להתפלל בב"ה אם יש היתר לנדרו שנדר בנזירו' שמשון הנז' והאיש הנודר הוא בעל תורה זהו לשונך בשאל' זאת:
תשובה אשיב קודם על מה שלא שאלת כי זה שנשבע וקבל חרם ונדר כולם חלין זה על זה דאף על גב דאין שבועה חלה על שבועה והחרם היא השבועה כדתני' בילמדנו על פלגש בגבעה דכתיב כי השבועה גדולה היתה לאשר לא יעלה וכו' וכי שבועה היתה שם אלא ללמדך שהחרם היא השבועה והשבועה היא החרם וכן שבועת שאול ויהושע לא היו אלא גזירה ונידוי אפ"ה נראה דחלין זה על זה דאיכא דיני טובא דנהגי במי שעוב' על החרם ולא נהגי במי שעובר על השבועה בישיבת תוך ארבע אמותיו וכן הנזירות חל על הכל שאסר עצמו ביין כו' ואם כן נ"מ כשיתחרט זה על השבועה ועל החרם יכולין להתיר לו בבת אחת ואינו צריך להתיר זה אחר זה כמי שנשבע על דבר אחד וחזר ונשבע עליה דאין שבועה שניה חלה אלא אחר התרת הראשונה ואחר יתירו השניה. ועל ענין השאלה עצמה אם יש היתר לנודר בנזירות שמשון הרי אמרו בפי' סוף מס' מכות דליתי' בשאלה משום דבא על ידי מלאך וכו' ואם לא היה חל מפני שלא הזכיר בעל דליל' לא היה צריך התרה אבל מדברי הרמב"ם ז"ל פרק שלישי דהלכות נזיר נראה שאם אמר כשמשון בן מנוח סגי דדוקא כשאמר הריני נזיר כשמשון הוא דאם אמר לא נתכוונתי אלא לאיש אחר ששמו שמשון הוא דאינו נזיר כמו שכתב הרב ז"ל שם אבל אם אמר כשמשון בן מנוח אינו יכול לומר לא נתכוונתי וכמו שכתב הרב ז"ל האומר הריני כשמשון בן מנוח אינו יכול לומ' כבעל דלילה וכמי שעקר דלתות עזה כמי שנקרו פלשתים את עיניו הרי זה נזיר כנזירות שמשון ואף על פי שאיפשר שנעשו מעשי' אלו לאיש אחר עכ"ל כלומר שאינו יכול לומר לאחר נתכוונתי ומשמעות לשון הרב ז"ל הוא שאמר כשמשון בן מנוח או כבעל דליל' או כמי שעק' דלתו' עזה או כמי שנקרו פלשתים את עיניו מדקאמר כשמשון בן מנוח כבעל דלילה וכו' ולא כתב כשמשון בן מנוח בעל דלילה וסוגית הגמרא עלה דמתני' פ"ק דנזיר מתפרשת שפיר לדעת הרב ז"ל דאמרינן התם למה ליה למיתני כל הלין צריכי דאי אמר הריני כשמשון הוה אמינא שמשון אחרינא קמ"ל כבן מנוח ואי תנ' כבן מנוח ה"א איכא דמיתקרי הכי קמ"ל כבעל דלילה וכמי שנקרו פלשתים את עיניו משמע דבשמשון לחודיה או כבן מנוח לחוד מצינן למימר שמשון אחרינא או איכא דמיתקרי הכי בן מנוח אבל כשמשון בן מנוח לא אמרי' הכי ולא עבי' גמרא צריכותא דכבעל דלילה אלא לבן מנוח לחודיה או לשמשון לחודיה לפירוש הרב ז"ל ורש"י ז"ל לא פירש כן וגם התוספות כתבו דלא סגי עד שיאמר ג' כדמוכח בגמרא ואפילו לדבריהם היינו שיכול לומר כשלא אמר שלשתן לאחר נתכוונתי אבל כשנתכוון לשמשון עצמו סגי אפי' בחד כמו שכתב הרב ז"ל וא"כ בנדון זה הנזירות חל כיון שנתכוון לשמשון בן מנוח ואין לו התרה ואינו יכול להתפלל באותו ב"ה אם לא יהיה נזיר שמשון אלא שאם הנזירות שקבל היה בלשון שבועה יש להקל כמו שכתוב בתשובה ק"א:
ולענין מעבר ב"ה שהוא מקור' כא' עם ב"ה נראה דאינו חשוב כב"ה ויכול להתפלל שם דהא תנן בנדרי' פרק הנודר מן הירק הנודר מן הבית אסור מן האגף ולפני' דאינו מקום הגפת הדלת אבל האגף ולחוץ על עובי המפתן אינו אסור ולא עדיף בית שער או מעבר ב"ה מעובי מפתן דמותר וכתבו התוס' ומכאן לאותן שנשבעין לעמוד בבית אחד דמן האגף ולפנים מותרין מן האגף ולחוץ אסורין ע"כ וה"ה נמי לנשבע שלא יכנס לבית זה או שלא להתפלל בב"ה זה דלא משמע אלא תוך ב"ה דהיינו מן האגף ולפנים כדאמר' ומן האגף ולחוץ דהיינו מפתן ומעבר מותר ועל מה ששאל' אם יכולין בני הקהל להתפלל עמו כל עוד שלא קבל התרה על החרם ועל השבועה נראה לי דהקהל וב"ד כופין אותו שלא יתפלל שם מפני השבועה והחרם שעובר עליהם בהתפללו שם אבל אם אינם יכולין לכופו אינם נאסרי' הם להתפלל עמו אלא מצד החרם שעבר עליו יהיו מרוחקים ממנו ד' אמות תוך ב"ה אעפ"י שהוא מתפלל עמהם כי הוא לא נשבע ולא קבל חרם שלא להתפלל עמהם אלא שלא להתפלל בב"ה דמשמע אפי' להתפלל ביחיד בב"ה וא"כ אין הקהל מכשילים אותו כשמתפללין עמו לשנאמר שהם אסורי' להתפלל עמו כיון שבלא צירופן הוא אסור להתפלל שם אפי' ביחי' כדאמר' וא"כ לא חל עליהם שום איסור אלא שלא יצרפו אותו למנין עשרה כיון שיש לו דין מוחרם נאם משה ב"ר יוסף זלה"ה מטראני יצ"ו תחילת ענין זה סי' לג עיין שם:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |