שו"ת מבי"ט/א/נה

שו"ת מבי"ט א נה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

סימן נה

במותב ב"ד ארבעה היינו כשהראו לפנינו כתובה אחת בכתובתה חצי כל עזבונו או ע' אוקיו' שהם שומת כל סכי כתובתה עוד כתוב תנאי אחר בכתובה שאם יפטר בלי זרע שנתחייב לגרש אשתו גט ש"מ מעכשיו אם מתי ואחר משא ומתן נראה לנו שלא תגב' כתובת' כדין מגורש' אלא כדין אלמנה שתקח חצי הנכסי' או ע' אוקיו' ששני התנאים כתובים בכתובה ביום אחד וטענת אחרות הכתובות בארוכה בפסק דינינו כי לא היה דומה לתשוב' הרא"ש ז"ל שכתב שהיה גרושה והחכ' ה"ר יוסף קארו יצ"ו אמר שלא היה נראה לו לחלק בין נדון זה לתשובת הרא"ש ולכבודו לא רצינו לפסוק הדין באותו יום עד שנתוועד ביום ב"ד אחר וכשנתועדנו ביום הב"ד כל א' עמד טעמו בו וריחו לא נמר ואז אמר לנו החכ' הנז' כבר אמרתי לכם דעתי אתם הרבים תעשו כפי מה שירא' בעיניכם בפרט כי ב' הכתו' הם מבני קהלכ' אז גזרנו על האלמנה שתחלוק הנכסי' עם היורש ונחלקו הנכסי' על פינו אחר כמה ימים קודם שתשבע האלמנה אם הטמינה אי זה דבר מלחלוק נתעוררו הבאים מכח האלמנה לשאול לקצת חכמי העיר בדרך שאלה ראובן ורחל על דבר זה אם תגבה כתובתה משלם כגרושה או כאלמנה שתחלוק הנכסי' עם היורש או תקח ע' אוקיו' ובכללם חזרו אל החכם הנז' יצ"ו וכתב להם פסק דין ארוך שתגבה כל סכי כתובתה כגרושה ואישתמיטתיה מתני' השגורה בפיו פ' זה בורר ומנין לכשיצא וכו' בהיו' נמנה עמנו ובחברתינו ושנעשה מה שנראה לנו וזה מקום תימא וכתב החכם הנז' בתחלת דבריו כי יש לה דין גרושה שלא כתב בתנאי של ע' אוקיו' אלא אם יפטר בעודו נשוי עמה אבל אם גרשה אפילו שעה אחת קודם שיפטר פשיטא שאין ענין לאותו תנאי ע"כ וזה אינו שהרי לא גרשה אפילו שעה אחת קודם למיתתו אלא מעכשיו אם מתי דחל הגט למפרע ולא הויא כמגורש' דעלמ' כיון שעל תנאי הכתוב בכתובה התנה ג"כ בכתובתה שיגרשנה גט ש"מ כדאמ'. עוד הביא תשובה הרא"ש ז"ל והעיר ד' ספקו' בטענו' האלמנ' והיורשים וג' ספקו' בתשוב' הרא"ש ז"ל וג' תשובות לישב הספקו' הספ' הא' שהיה מוטב לה שתחזיק עצמה כאלמנה ותזכה בכל הנכסי' משתאמר שהיא גרושה ואין לה אלא כתובתה ומתנתה ע"כ ואין בכאן שום ספק כי היא לא היתה רוצה אלא שתקח כתובתה ותנשא ולא לזכות בכל הנכסים בחייה כי אולי לא היה אלא מעט מזער יותר מכדי כתובת' ולא תמצא מי שישא אותה ע"מ שירשו יורשי בעלה הא' ושתהיה צרורה באלמנו' חיו' וטב למיתב טן דו וכו' וג"כ ספקו' שהעיר בטענ' היורשי' הב' מהם כלם דבר אחד וכפל ענין במלות שונו' גם הג' נכלל בשנים הראשונים כי כוונ' כולם לתמוה על דברי היורשים שאומר' שיש לה דין אלמנה דא"כ תזכה בכל הנכסים במיתת בעלה והיאך אומר לחלוק עמה ע"כ כוונתו שלא להאריך בדברים מבוארים ואין בכאן שום תמה כי בראותם שהיא היתה כוונת' להנשא ולקחה כל סכי כתובתה שהיו כמע' בכל הנכסי' היו אומרים הם שלא תקח כל כתובתה אלא שיהיו הנכסי בידה כל ימי חייה ויחזרו להם אחרי מותה כמו שהתנה מורישם והיו יודעים ומכירים כוונתה שתרצה להנשא ולהוריש ליורשיה מה שתקח בכתובתה ולא לזכות בכל הנכסים ולא תמצא מי שישאנה על מנת שלא יירשנה ושלשה הספקו' שהעיר על תשוב' הרא"ש ז"ל ראוי לחוש לשנים ולישב לשונו באופן שלא יקשה והוא כי מה שכתב הרא"ש ז"ל ואין כאן אומדנא שיהיה לטובתה או לרעתה ואח"כ כ' הרי מוכיח מתוך לשונו שהחזיק אותה בכל הנכסים שנאמר שהיה הוכחה ואומדנא לטובת' הוא כי בענין נתינ' הגט אין כאן שום אומדנא לדעת כוונתו מה היא בענין הכתוב' כמו שאמר כי לא הטיל תנאי בגט ע"מ שלא תגבה כתובתה ואין כאן אומדנא שתהיה לטובתה וכו' דמשמע כי מצד הגט אין אומדנא לטובה או לרעה לענין הממון אבל מצד המתנה היא הוכחה ואומדנא לטובתה שהחזיק אותה בכל הנכסי' להיותם כלם בידה או שתגבה כתובת' מהם ולא תחלוק עם היורשים ומה שחתם ואמר והגט נתן לה כדי שלא תזקק ליבום כלומר שאין הוכחה מהגט לענין ממון לטוב' או לרעה כדפי' אלא מכוין שלא הטיל תנאי בגט ממילא משמע דגבי כל כתובתה ועוד דאיכ' אומדנא במה שהחזיקה בכל הממון כדפי' ולכן לא הביאו בני הרא"ש ז"ל ותלמידיו אלא טעמא קמא דלא הטיל תנאי בגט ולא חששו להאי אומדנא שהחזיקה בכל הנכסי' כי גם הרא"ש ז"ל לא אמרה אלא לפי שהיורשים היו מביאין סעד לדבריהם מזה אמר הוא שאדרבה היתה בזה אומדנא לטובתה ונתישבו כל דברי השאלה והתשובה ולא נצטריך לאחת מכל שלשת התשובות כי המעיין בהם יראה שהם דברים שאינ' צריכים והא ודאי חדת' היא לעשות משא ומתן בטענות הטוענים כי לפעמים חושבי' לזכות בטענה אחת והם מתחייבים בה. עוד כתב על מה שחלקתי בין תשובת הרא"ש לנדון דידן שנתחייב בכתובה עצמה בזמן התנאי הא' על התנאי הב' שיגרשנה בהיותו חולה כדי שלא תזקק ליבם שאין נראה לו לחלק כיון שאיפשר לתנאים אלו להתקיי' זה בלא זה ותנאי הראשון בא להוצי' מכח דין תורה שמן הדין היא גובה כל כתובתה דהיינו קק"כ אוקיו' והתנו שלא תקח אלא ע' אוקיו' הרי זה יד היורש על התחתונ' והביא ראיה מתשובת הרא"ש ז"ל כלל נ"ו שכתב אחר שאין דבר זה מפורש בנוסח התקנה יד התקנה על התחתונה שהתקנה באה להוציא מכח דין תורה שהדין נותן שתטול האלמנה כל כתובתה הלכך אמרי' מסתמא כך היה וכו' ע"כ והנה מבואר לכל כי החילוק שחלקתי בין תשוב' הרא"ש ז"ל ונדון זה הוא אמיתי אעפ"י שלא נראה לו וכמו שכתבתי בפסק הדין והראיה שהביא מתשובת הרא"ש ז"ל אינה ענין לנדון זה כלל כי אותה התקנה היתה שיד היתומים תהיה על העליונה אם ירצ' יתנו לה כתובתה ואם יראו שהנכסי' מועטי' יתנו ל' מחצי' הנכסי' אע"פ שלא יעלו לחלק מעט מכתובתה ולכך כתב שהחובו' המאוחרים יפרעו אותה מחלק היורשי' ולא מכלל הממון כי אם היו נפרעים בכלל הממון והוא ברשותם לתת לה מחצית הנכסי' לפעמים לא תפרע אלא מעט מסכי כתובתה ולכן לא יפרעו החובו' הנז' לא מחלק היורשי' ויהיה ידם התחתונה על זה אבל בנדון דידן הוא בהפך שהתנאי הוא לבחירתה אם תרצה תקח חצי הנכסים הנשארים כמבואר בכתובה ואם תרצה תקח (חצי) [הני] ע' אוקיו' שהם במקום נדוניתא כמו שכתוב בכתובתה שהביא' בנדוניא מה שרצה וקבל על עצמו במאה אוקיו' ושערו שהיו שוים ע' אוקיו' ומפני זה קצבו ע' אוקיו' שהם במקום נדונית' וא"כ אין בכאן הפקע' דין תורה כיון שלעול' גוב' לפחו' ע' אוקיו' שהם במקום הנדוני' ולפעמים תקח מחצי' הנכסי' שיהיו יותר מכל סכי כתובתה הנ' מבוא' שאין תנאי זה בא להוציא מכח דין תורה ולכן הוא קיים אף כשגרשה גט ש"מ כיון ששני התנאים כתובים בכתובה ואין ראיה לזה מדברי הרא"ש ז"ל דאיירי בגוונא אחרת כמבואר בתשובותיו גם מתשובת הרשב"א ז"ל שהשיב שכל שהוא מצד התקנה ולא מן הדין אין לך בו אלא חידושו אינה ראיה כלל לנדון זה כי גם אנו אין אנו דני' בזה אלא מה שכתוב בתנאי הכתובה הנ' מבואר נגלה שעל נושא א' שהוא אם יפטר בלא זרע כתבו ב' תנאים שתקח מחצי' או ע' אוקיו' כשיגרש אותה מעכשיו אם מתי גם מה שחשב החכם הנז' יצ"ו לגרע כח היורש מצד שנכתב תנאי הגירושין הנז' בסוף של הכתובה אני תמה בזה על טוב שכלו וישרו מה שראה להכניס עצמו בדבר זה בהיות התנאי הנז' כתוב בכתובה עצמה ביום הנישואין עצמו שנכתב הכתובה ולומר כי הוא ברור אצלו שבשעת כתיב' התנאי הראשון לא עלה על דעתם תנאי הגט אלא שאחר כך הזכירוהו וכתבוהו באפס מקום ואדרב' כ"ע עבדי איפכ' שמודיעי' לו קודם הנישואין שיגרש אותה גט ש"מ אלא שכותבין זה התנאי בפני עצמו כדי שלא יקרא עם שאר התנאים שלא להבהיל החתן בשעת שמחתו וחותמים שנים מהחתומים בכתובה כמו שהוא בזא' הכתובה ואם היו מניחים התנאי עד אח' הנישואין קרוב לודאי שלא יתרצה החתן ולהשבע על זה וא"כ ודאי יש לנו לומר שמתחלה התנ' שני התנאים כיון שכתובי' שניהם ביום הנישואין וכת אחד מעדים ועל שנתברר אצלו מה שאינו כן כתב דהוה ליה כי ההיא דבירושלים היו כותבין שעות כי התנאי הכתוב אח"כ לא נתחייב בו אלא אחר הנישואין והרי הריב"ש ז"ל כתב בא' מספרי תשובותיו סימן מ"ה על ב' שטרות שנכתבו ביום א' שמי שנתברר בעדים שהקנו לו ראשון קנה וזכה אעפ"י שאין מוכיח מתוך השטר וא"כ פשיטא שאין אומדנא דמוכחא מהני להקדים הא' על חברו כ"ש בהיות האומדנ' וסברא בהפך כמו שכתבתי וכבר היה איפשר במציאות לכתוב ולחתום התנאי הכתוב בסוף הקלף קודם הכתוב בתחלתו ולכן אין הדבר תלוי אלא בברור העדים שידעו אי זה נכתב ראשון וענין תשובה שלי על זה היא בסי' ס"ח. עוד כתב ואע"פ שכשדברו עמו על נתינ' הגט הזכירו הכתוב' ואמר הוא שלא תקח אלא ע' אוקיות והשיבו לו כי הכתובה הוא כתוב שיהיה לבחירת' ליקח ע' אוקיו או חצי הנכסי' אין משם ראיה לומר שעל סמך אותו תנאי גירש שהרי ראינו שהיה טועה וסובר שלא היו לה אלא ע' אוקיו' והנמצאי' שם שהשיבו לו גם הם טעו בחשב' שגם אם יגרש לא יטול אלא ע' אוקיות או מחצית הנכסים וכו' ע"כ ואיני חושב שהחכם הנז' יצ"ו כתב אלו הדברי' כי אם ברהיטא וכו' שאם כתוב בפי' בכתובה שתקח ע' אוקיות או מחצית הנכסי' איך טעה במה שאמר ע' אוקיו גם כי לא הזכי' חלוקת הנכסי' לא זכר אלא מה שהיה טוב ליורשיו שתקח הע' אוקיות וכוונתו היתה ענין התנאי הכתוב בכתובה שיהיה קיים וכמו שהשיבו לו העומדים לו שם וכוונו אל האמת שהבחירה היתה ביד' מה שתרצה ליקח וגם אם הדברים האלו יהיו אחר נתינ' הגט היה גילוי לתנאי הכתוב בכתובה שהיה על התנאי של גירושין וגילוי מילתא כי האי מהני אפילו אחר המעשה כיון שמגלה על תנאי האחד שנעשה על הגירושין כדפירש' וכמו שכתב הריב"ש ז"ל על מי שהיה טוען שש"ח שיש לראובן עליו נכלל במחילה אחת שבידו וראובן הביא עדים שאחר המחילה תבע ממנו השטר חוב ושהיה רוצה לפרוע לו כך וכך לשנה והוא לא רצה הרי זה גילוי לש"ח הקוד' שלא נכלל בכלל המחילה הכתובה ביום עצמו שנכתב הש"ח והכא נמי ל"ש כדא' עוד כתב וז"ל ועוד אני או' שאפי' אם היינו מסופקי' בדין אין לשום ב"ד להפקיע כח האלמנה מלגבות כל סכי כתובתה משלם שהרי כתב הרשב"א ז"ל דיש כח להסכמ' הקהל להפקי' ממון למי שעובר על תקנתם ודאי ולא על ספק וכו' ע"כ ואיני יודע מה ענין התקנות אצל גביית הכתובה כי כל שיסתפק בתקנה בענין גביית הכתובה הוית האשה מוציאה מן היורשים ועליה להביא, ראיה וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פי"ו מהלכות אישות שאם נסתפק לנו אם ידע בתקנת הגאונים ז"ל שתקנו שתגבה האשה כתובתה אם מן המטלטלים או לא היה כתוב בכתוב' מטלטלי שמתישבין בדבר הרבה שאין כח בתקנת הגאונים לדון בה אע"פ שלא נתפרשה כו' עד שנוציא בה ממון היורשים הא קמן שעל הספק מפקיעים כח האלמנה שלא לגבות כלל אם אין קרקעות כ"ש בנדון דידן אם היה לנו ספק אם תגבה כל כתובתה או מחצית הנכסים שהם קרובים לסכי כתובתה שלא יהיה לה כח להוציא מן היורשי' וג"כ יד בעל השטר על התחתונ' בכל ספק שיסתפק בהבנת השטר כמו שכתבו המפרשי' ז"ל והיא בעלת השטר כי גם התנאי הכתוב בכתובה אינו לדעתה כי הע' אוקיות הם כנגד נדונית' כדפי' לעיל וג"כ היה איפשר שיהי' במחצי' הנכסים יותר מכל סכי כתובתם וא"כ היא בעלת השטר וידה על התחתונה אף אם היה ספק בענין אבל מי שיש לו סברא נכונה וישרה לא יסתפק בזה כמו שכתבו בפס' הדין שמה שהשיב הרא"ש ז"ל היה על שגרש אותה סמוך למיתה ואיפש' שהיו גירושי' גמורי' כדמוכח פרק איזהו נשך בההי' עובד' דש"מ וגם כי הרא"ש ז"ל לא השיב אלא על מה ששאלו ממנו אז שיגרש וגירש והכא בנדון דידן כתב בכתובה תנאי הגירושין על תנאי חלוקת הנכסים ואין שום צד שיתקיים תנאי החלוקה עם תנאי הגירושין כי אם במיתת היבם שאם נאמ' שמא לא ימצא מי שיכתו' הגט או לא ימצא במקום האשה הרי בכל האופן היא זקוק' ליבם ואינ' גובה עד שתתפשר עמו ותחלוץ וא"כ איך נדחוק עצמינו לומר כי תנאי החלוקה לא נעשה אלא כשלא תהי' זקוקה ולשון התנאי אומר אם יפטר בלא זרע לא שנא יש לה יבם או לא ועל זה התנו אח"כ כשיחלה ויהיה בלא זרע שיגרש אותה גט ש"מ ועוד ענין האומדנא ממה שדברו עמו על ענין הגירושין והחולק בזה הוא כחולק על האמת ואחר גמר דין מחלוקת שכבר נחלקו הנכסים הידועי' בין האשה והיורש והיה ראוי לחכם הנז' שיחשוך עצמו מן הדין שכבר נגמר וימשוך ידו מלכתוב עליו כי גם שהיה אמת שיהיה אי זה טעות בה מה שנעשה עשוי והדיינים אפילו יהיו ג' הדיוטות פטורים כיון שהדין תלוי בשיקול הדע' כ"ש בהיו' הדין דין אמת והחולק אין לו על מה שיסמוך והאל ית' יפתח לבנו בתורתו ולא נכשל בדבר הלכה וישמחו בנו חברינו:

נאם הצעיר משה ב"ר יוסף זלה"ה מטראני:

את כל זה ראיתי ונתון אל לבי גם על מה שכתב החכם ה"ר דוד אשכנזי יצ"ו על הענין הנז' למעלה לראות אם יש בדבריו שום טעם לפגום את טעמי ולא מצאתי כי בתחילת דבריו כתב שהוא ידוע ומפורסם כי מי שכותב כתובה לאשתו הוא על ב' דרכים דהיינו בין תתאלמן בין תתגרש שתגבה כתובתה וא"כ התנאי שאם יפטר שתקח מה שתרצה או ע' אוקיו' או מחצית הנכסי' אינו אלא אם יפטר בעודו נשוי עמה אבל אם יגרשנה פשיטא שאין ענין לאותו תנאי דהיכא דאיתמר איתמר והיכא דלא איתמר לא איתמר ע"כ והנה בנדון דידן ג"כ כך הוא שיש לה כל סכי כתובתה אם תתאלמן ויש לה זרע ממנ' ואם יפטר בלא זרע הרי מפורש בכתובה שלא תקח כי אם ע' אוקיו' או חצי הנכסים וכן אם תתגרש גירושין גמורין בחייו יש לה כל כתובת' בין בזרע בין בלא זרע אבל אם תתגרש בשעת מיתה כפי מה שנתחייב בכתובה עצמה הרי הוא בכלל התנאי הכתוב בכתובה גם כן שתקח ע' אוקיות או מחצית הנכסים כי לא היה הגט כי אם כדי שלא תשאר זקוקה כמו שכתוב בכתובה ואם כתב הגט ונתנו וקם על רגלו שלא מת מאותו החולי אינו גט וא"כ הרי יש מקו' לאלמנו' ולגירושין שתגבה כל סכי כתובת' ויש מקו' לאלמנו' וגירושין שיתקיימו התנאים הכתובי' בכתובה ר"ל חלוקת הנכסים או אוקיו' ונתינת הגט בשעת מיתה ובהני גווני איתמר דתגבה כל סכי כתובתה ובהני גווני אחריני לא איתמר דתגב' אלא כפי התנאי כיון ששני התנאים כתובים בכתובה כדפי' עוד כתב ואין לומ' דהא בהא תליא דהא אמרינן בפרק אע"פ רוצה אשה בקב ותיפלו' מט' קבין ופרישו' ע"כ איני יודע מה ענין קב ותפלות לזה ומה ר"ל ואין לומר דהא בהא תליא וכו' כי ענין הבנ' הלשון הוא דקאי אמאי דכתב היכא דאיתמר איתמר היכא דלא איתמ' וכו' כלומר דדוקא אם יפטר בעודו נשוי עמה הוא שתקח אשתו ע' אוקיות או מחצית הנכסים אבל אם יגרשנה אין ענין לאותו תנאי דהיכא דאיתמר איתמר כו' ועל זה כתב מיד ואין לומ' דהא בהא תליא כלומ' גירושי' באלמנו' וכמו שבאלמנו' תקח ע' אוקיו' או מחצית הנכסי' כן בגירושין דהא אינו דהא דאמרי' בפ' אע"פ כו' וא"כ מה ראיה לשלא יהיו הגירושי' באלמנות מרוצה אשה בקב ותפלות מט' קבי פרישות כי זה לא נאמר אלא על חמר שנעשה גמל אי הרווחא עדיפא שיתעשר בעלה או עונה עדיפא לה דעונת חמר אחד בשבת וגמל אחד לשלשים יום ועל זה אמר רוצה אשה בקב ותפלות כו' להיות בעלה עמה שיהא חמר ולא בט' קבין שיתעשר ויהיה פרוש ממנה שלא יהיה לה עונה אלא משלשים יום וא"כ מה הוכחה יש מזה לענין גביית הכתוב' בגירושין אם תהיה כאלמנות או לא דאם לומר שהיא מרוצה לגבות פחות מכתובתה כשאינו מגרשה אלא שהיא נשואה עמו עד שתתאלמן ולא לגבות כל כתובתה כשמגרש אותה ואינו נשוי עמה הא באלמנות או בגירושין יכולה היא להנשא ותרצה יותר ט' קבין ותיפלות אלא דוגמא בעלמא נקטי' עוד כתב על מה שחלקתי אני בין ההיא דהרא"ש ז"ל לנדון דידן דהתם איפשר שגירש אותה גירושין גמורין סמוך למיתה שראה עצמו ודאי שימות ולבו יודע מרת נפשו וכההיא דפרק איזהו נשך דכתב גיטא ש"מ לדביתהו ולא הוה על תנאי כדמשמע התם דקאמ' דקא מיתנה וכו' אבל בנדון דידן דנתן לה גט מעכשיו אם מתי ולא הוי גט עד שימות דהוי גט למפרע משעת נתינה נראה לענין תנאי כתובה דהויא כאלמנה וכתב הוא שאני עשיתי עקירה בלי הנחה דהא בהא תליא וזיל קרי בי רב הוא ואגב חורפא לא דק ע"כ הנה הוא מפליג בדברים דרך גוזמא ואינו משיב דבר למה שחלקתי בין תשובת הרא"ש ז"ל לנדון דידן ואם קבלה היא נקבל אבל לדין אין תשובה עלי ועל מה שחלקתי גם כן מתשובת הרא"ש ז"ל לנדון זה דהתם שאני שלא נתחייב לגרש מעת הנישואין אבל הכא כתוב בכתובה שנתחייב לגרש גט ש"מ על תנאי הא' של גביית הכתובה ע' אוקיות או מחצית הנכסים כתב הוא וז"ל זהו תימא גדול בעיני מי הגיד לו שלא היתה אותה הכתובה כתובה לענין הגט כמו הכתובה של נדון דידן ואת"ל יש לו הכרח שכן הוא שלא היה מחוייב ליתן לה גט קודם מיתתו אפילו אם כן הוא יטול מה שהביא דכ"ש הוא וכו' הרי מה שהיה תימא גדול בעיניו כמעט כח רוגזיי ואמר ואת"ל ואינו מצד זה אלא מכיון שהיא תבעה ממנו והוא השיב לה למה את צריכה גט כלום הוא אלא מפני שמעון אחי וכו' נראה פשטא דמילתא דלא היה מחויב בכתובה לגרשה שאם כן לא היה לו דבר חדש תביעת הגט לשיאמר לה כלום הוא אלא מפני וכו' והיורשים או' שלא נתן לה הגט אלא כדי שלא תזקק ליבם ואם היה כתוב בכתובה שיתן לה גט כדי שלא תזקק ליבם כי הכא בכתובה דידן לא היה זה המשא והמתן שהרי הוא ידוע שהגט לא היה אלא כדי שלא תזקק לה לענין הכתובה ולהכי בכתובה דידן הרי פי' בפי' שלא נתחיי' לגרשה בשע' מיתתו אלא כדי שלא תזקק ליבם לא לענין הכתובה שהרי כתוב בכתובה ענין הפרעון הכתובה אם ימות בלא זרע ואינו כ"ש הכא מתשוב' הרא"ש ז"ל) ואין) דומה לה דהת' שלא נתחיי' קודם מיתה גמר לתת אותו סתם דמהני בין לגירושי' בין לכתובה כיון שלא הטיל תנאי ובנדון דידן שכתב בפירוש בכתובה שנתחייב לתת הגט כדי שלא תזקק ליבם כשנתנו עתה לקיים דברו הנז' שנתנו על הכוונה הראשונה. עוד כתב על ענין האומדנ' שהיתה בנדון דידן שכשדברו עמו על ענין הגט הזכירו הכתובה ואמר הוא שלא תקח אלא ע' אוקיות והשיבו לו שבבחירתה היא לקחת ע' אוקיות או מחצית הנכסים ושתק שאין משם ראיה שהרי ראינו שהיה טועה ושתק וקבל אחר שהשיבו לו האמת ואם הזכירו לו האמת היה מקבל גם כן עליו וכו' ר"ל שאם הזכירה לו האמת שיפרע כל כתובתה שהיה גם כן מקבל עליו מאחר שהכל עליו בשבועה שכך היתה האמת שהיה חייב על הסתם לפרוע לה כל כתובתה ועתה לא רצה אלא על תנאי הכתובה ומשום הכי לא תגבה כפי התנאי הכתוב בכתובה והרי לא הזכירוהו ומה הוא דן על מה שלא נעשה אבל האמת הוא כי לא הזכירו לו אלא תשלום התנאי הכתוב בכתובה שתקח מחצית הנכסים אם תרצה כי הוא לא זכר אלא הע' אוקיות וא"כ כששתק וקבל על תנאי כך גרש ולא על מה שלא הזכירו לו ואם היה טועה בתשלום תנאי מה שזכר לא היה טעות שגם תנאי הע' אוקיות היו אמת וכבר העמידוהו על נכון האמת העומדים שם וסבר וקבל כדאמרן:

עוד כתב כי אין בנ"ד שום אומדנא כיון שהיה יום אחר קודם דא"כ לדברי מי שיש אומדנא תקשי להרא"ש ז"ל שכתב דאין כאן אומדנא לטובתה או לרעתה כי לשם הית' אומדנא כי האי ממה שאמרו היורשים והשיב הוא כי לא היה אומדנא כלל בשעת נתינת הגט כי מה שהיה קודם לכן לא נקרא אומדנא כלל והאריך בזה לישב דברי הרא"ש ז"ל ולא ישבן כלל והאמת הוא כמו שכתבתי על מה שהשגתי בזה במה שכתב החכם הר' יוסף קארו יצ"ו כי אין כאן אומדנא מצד נתינת הגט לא לטובה ולא לרעה אבל ממה שהחזיקה בנכסים מוכיח שתגבה מהם כתובתה אם תרצה אם יהיו לה במתנה כל ימי חייה וכמו שכתב הרא"ש הרי מוכיח מתוך לשונו שהחזיקה בכל הנכסים וכו' ולדברי החכם הזה אין בכאן שום הוכחה ואומדנ' והרא"ש ז"ל כתב שיש הוכחה שהחזיקה בנכסים כדפי'. עוד כתב כי זאת האומדנא לא היתה אומדנא כלל מצד כי היתה יום א' קודם נתינת הגט והביא לזה ראיה מההוא דפ' האיש מקדש ההוא גברא דזבן לכל נכסי' אדעתא למיסק לא"י וכו' והאריך בזה וגם הביא לשון הר"ן ז"ל לא היה צריך לכל זה כי אני איני מכחיש מה שהביא משם שאומדנא קודם המעשה דברים שבלב אינם דברים כיון שבעידנא דזבין לא אמר ולא מידי ואין כל זה ראיה לנדון שלנו כי גם אני לא אמרתי שתהיה זאת אומדנ' אלא לגלות על דעתו וכוונתו שגרש על תנאי הכתוב בכתובה שאלו לא היו כתובים בכתובה התנאי בגירושין אע"פ שהיו מזכירים לו הע' אוקיות או חלוקת הנכסים לא היתה אומדנ' בזה כיון שהיה קודם המעש' כההיא דזבין כל נכסי וכו' אבל כיון ששני התנאים כתובים בכתובה מה שדברו עמו קודם היה גילוי מילתא על מה שכתוב בכתובה שיגרש שהוא על תנאי הע' אוקיו' או חצי הנכסים וכמו שכתבתי בפסק דין וז"ל השלישי שיש אומדנ' גדול' ממה שדברו עמו כו' נר' פשוט כי על תנאי הכתוב בכתובה הוא שנתן הגט ע"כ הרי מבואר שסמכתי האומדנ' לגילוי התנאי הכתוב בגט שתקח ע' אוקיות או מחצית הנכסים ושיגרש אותה סמוך למיתה כדפי' ולא היה צריך להאריך בכל אלה ללא צורך ואיני מהמצטערי' שישיבו על דבריה' אבל ראיתי כי על צד הרצון השיב זה החכם הנז' עלי והאמ' יורה דרכו ועם כל זה הוא חשוב ויקר בעיני כבתחל' נאם הצעיר משה בר' יוסף זלה"ה מטראני יצ"ו:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >