שו"ת מבי"ט/א/נד
|
< הקודם · הבא > |
שאלה ראובן נשא לאה וכתב לה תנאי כתובה ובכללם שאם יפטר בלא זרע שתקח אשתו שבעים אוקיות כסף או מחצית כל מה שימצא לו והמחצית האחר ליורשיו ונפטר וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק ונשארו חובות על נכסיו והם מה שהתנדב לכפרת נפשו עשר' סולטאני' וארבעים סולט' שכתב אחר הנישואין לאשתו הנז' שקבל' עליו כנכסי צאן ברזל שנפלו לה בירושה מאמה אחר הנישואין כמה שנים וגם מה שהוציאו בקבורתו והוצאות אחרות כשתבא עתה לאה לגבות חצי הנכסים כפי התנאי שהוא בבחירתה שתקח שבעים אוקיות או מחצית הנכסים יודיענו רבי' אם תקח חצי הנכסים מכל הנכסים שנמצאו כפי התנאי הראשון והארבעים סולט' האחרים תקח ממחצית היורשים או אם נאמר שכל החובות יפרעו מראש הממון הארבעי' סולטאני' והדברי' האחרי' ומה שישאר יחלוקו אם יגע לה לפחות שבעים אוקיות:
תשובה נר' דבר פשוט שהחובות יפרעו אות' מראש הממון ומה שישאר יחלוקו אם יגיע מחציתם לשבעים אוקיות ואם לא יגיע המחצי' לשבעים אוקיות תקח היא קודם השבעים אוקיות ויפרעו החובות ומה שישאר שיהיה פחות משבעים אוקיות יהיה ליורשים ואע"ג דכתב הרא"ש ז"ל בתשובותיו בתקנות בכלל נ"ו שאם יצא ש"ח על המת מאוחר לכתובת אשה והאשה לא שעבדה עצמה באותו השטר שיפרעו אותו החוב מחלק היורשים דכח ידי התקנה על התחתונה שבאה להוציא מכח דין תורה הילכך אמרי' מסתמא כך היתה התקנה שכל מה שנמצ' ברשות המת בשעת מיתה דבר שהגוף היה שלו יחלוקו ומחלק היורשים יפרעו החובות הכא שאני דאין תנאי זה בא להוציא מכח דין תורה כיון שבידה לגבות הע' אוקיות ולא יחול עליהם שום פרעון ושום חוב שאם תראה שהחובות רבים שלא יגיע למחציתה אלא פחות מע' אוקיות לא תחלוק עם היתומים אלא תקח הע' אוקיות ובאותה תקנה ששאלו להרא"ש ז"ל שהיא תקנת מולינא יד היתומים על העליונה או יפרעו כתובת אמן ומתנתה או יחלקו עמה לעולם יהיה יד היתומים על העליונה וא"כ תקנה זו באה להוציא מכח דין תורה שהוא ביד היתומים שלא לתת לה כתובתה אלא חצי מה שנמצא ואם החובות היו נפרעים מראש הממון לפעמים היו חובות כדי רוב מה שנשאר והיתה הולכ' בידים רקניות והיו מגרעי' כח דין תורה מכל וכל ואין לומר דאומדנא דדעת' הוא כשהחובות הם רוב מה שנשאר שהבנים יבחרו לתת כתובתה ממה שיטלנו בעל חוב וא"כ אין כאן גרעון כח דין תורה דלא היא דהא תקנה זו נתקנ' ליורשי הבעל בין שיהיו בניה או בני אשה אחרת או יורשים אחרים יכולים לסלקה במחצי' הנכסי' ואם היו פורעים החו' מראש הממון לא היה נשאר לה דבר כי הם רוצי' יותר שיפרעו החובות לכפר' נפש מורישם ממה שתגב' היא כתובה ותוס' ואפי' בניה לפעמים היו עושים קנוניא עם הבעלי חובות ולא יחושו למה שתפסי' אמם הכלל כי אין גרעון כח דין תורה כי אם כשהבחיר' היא ליורשים היו יכולים להפקיע כל כתובתה אם לא היו נפרעים החובות מחלקם אבל כשהבחירה בידה לברור או חצי הנכסים או שבעים אוקיות אין כאן גרעון כח דין תורה כיון שהוא בידה ולכן התנאי היה מסתמא שיחלוקו מה שנשאר אחר פרעון כל החובות כי אינו נקרא שארי' אחר מותו אלא מה שהוא נקי בלי חוב וכן היה אומדן דעתא לעשיי' התנאי שהתנו בשע' הנישואין והע' אוקיות הם במקום כל הכתובה כיון שנתרצתה בהן או במחצית הנכסים וכפי הנר' מלשון הכתובה מה שהתנו על ע' אוקיות היה ששיערו הלא היה שוה כל מה שהכניסה בנדונית' אלא השבעים אוקיות שכל מה ששהכניס' בנדוניתה היה שומת מאה אוקיות כמה שכתוב בכתובה ודא נדוני' דהנעלת ליה בין בגדים ותכשיטין ושמוש ערש ומעות מה שרצה וקבל עצמו בשומ' מאה אוקיות וכו' ע"כ נר' מלשון מה שרצה וקבל שלא היו שוים כל כך כמו שנוהגין לעלות החפצים יותר משויין אלא שרצה וקבלם במא' וכשעשו התנאי שיערו שלא היו שוים המאה כי אם ע' אוקיו' וא"כ התנאי היה או יגבה כל נדונית' שהם שבעים הנז' או מחצית הנכסים כפי מה שתבחר ואין כאן גרעון כח דין תורה כי לעולם הוא גובה כתובתה אפי' שיפרעו החובות מראש הממון שאם לא ישאר במחצי' שבעים היא גובה כל השבעי' קודם וראיה לדבר זה מדברי הרא"ש ז"ל בעצמו שכתב בשאלה אחרת ששאלו ממנו בענין התקנה שתקינו במקום אח' שאם תמות האשה בחיי בעלה ויש לה בנים ממנו שיחלקו הוא ובניו כל מה שנשאר לו אם יפרעו החובות מראש הממון או מחלק הבעל והשיב שלא יחלוק הבעל עם יורשי האשה אלא ממון שימצא לבעל אחר שיפרע כל חובותיו כי תקנה זו היא להפקיע ירושה דאוריית' דכל נכסי האש' בעלה יורשתן כ"ש שיירשי הבני' מחצית מה שיש לו לבד מחצית כתובת אמן ולכן פורעים כל החובות מראש הממון והשאר יחלוקו הכא נמי בנדון דידן אם היו פורעים החובות מחלק המגיע ליורשים לפעמים היו הולכים בידים רקניות והיא היתה גובה מחצית כל הממון שלם שהיה יותר בכדי כל סכי כתובתה והיכן מפקיעין דין תורה שהיינו מעבירי' ירושת היורשים במה שהית' לוקחת היא יותר מכדי כתובתה ואם יפרעון החובות מראש הממון אין כאן הפקעה דין תורה ליורשים ולא לאלמנה כיון שעל כל פנים נוטלת כדי כתובתה שהם לפחות שבעים אוקיות זה מבוא' לכל מבין עם תלמיד ועוד נראה לי כי הארבעים סולטאני שנתנה לו אחר הנישואין שאינם נכללים בתנאי הכתובה של שבעים אוקיות דלא הוו כמו שאר חובו' דעלמא שנפרעי' מחלק היורשי' באותה תקנה שהשיב עליה הרא"ש ז"ל מפני שהם כמו החובות ששעבדה עצמה האשה בהם שהם נפרעים מראש הממון כמו שכת' הרא"ש ז"ל שהשעבוד שהיא משעבד' עצמה הוא לפרוע אפילו מנכסים שיש לה אם אין לבעל הרי היא מפסד' משלה והכי נמי אם לא מצא במה שתפרע לו המ' סולטאני' היא מפסדת אותם והרי היא כמו ערבני' ומשועבד' על מעותיה שרוצה שתפרע מהם ואם לא תפרע מהם תפסיד אותם כמו במה שהוא משעבדת עצמה שרוצה שיפרע בעלה ואם לאו תפרע היא מנכסי מלוג שלה ותפסיד עד שתחזור ותגבה מראש הממון ומה לי גובה מה שפרעה עליו ששעבדה עצמה וגובה מראש הממון ולא מחלק היורשי' או מה שנתנה היא לבעלה שאם לא תפרע תפסיד וכל זה הוא אפילו היתה תנאי דנדון דידן כתקנ' מולינה שהשיב עליה הרא"ש ז"ל שפורעי' החובות מחלק היורשים ולא מחלק שלה ואפי' הכי אלו מ' סולטאני' נפרעים מראש הממון כמו שכתבתי אבל לפי האמת בתנאי כתובה זו נפרעים כל החובות מראש הממון כמו שכתבתי למעלה שאין כאן גירוע לכח דין תורה בגביית כתובתה ולכן נראה כי גם מה שנדר לתת להקדש יפרע ג"כ מראש הממון שהרי הוא חוב על נכסיו ג"כ ואין בזה שום גרעון כח דין תורה בגביי' הכתובה כיון שלמעט שתגבה גובה השבעים אוקיו' שהם במקום כל כתובתה וגם כל ההוצאו' שנעשו בערכאו' לקיום הנכסי' שנשארו הם מרא"ש הממון כי אין הממון הנשאר מתקיים אלא במה שהוציאו עליו והוי כחוב או כגזל שגזלו מכל הממון קודם חלוקה שהוא לאחריות שניה' האשה והיורשי' וגם מה שהוציאו בקבורתו ובכל צרכיו הוי מראש הממון דלא גרע מחוב שהיה נפרע מראש הממון ולא מחלק היורש כדפי' דאע"ג דאין האשה חייבת בקבורת בעלה כשאין בנכסי' אלא כדי כתובתה הא אמרי' דשבעים אוקיו' במקום כתובת' קיימו ובידה לגבות אותם או מחצי' הנכסים שתרצה הלכך אין כאן גרעון כח דין תורה כיון שהגביה היא לבחירתה וגם כי למנהג התקנות הקבורה היא מראש הממון והארכתי מפני ששמעתי כי קצת מחכמי העי' יצ"ו היה נר' להם כי זה התנאי הוא כמו התקנ' ששאלו עלי' להרא"ש ז"ל ואלו היה הדין בא לפניה' מקוד' ידעתי שיש להם לב לדע' מה שיש מן ההפר' בין אותה התקנה ובין תנאי זה שתבחר היא בחצי הנכסי' או ע' אוקיו' כנז' ולבקש' השלו' מהכ' המסרב' שלא ירא' שדנתי להם מבלי השגחת הסבר' הראויה לנדון זה כתבתי מה שנרא' לע"ד שעל זה סמכתי ופסקתי ביניה' שהחובו' כלם וההוצאו' יפרעו מראש הממון כנז' והשם יתברך יצילנו משגיאו' אמן נאם הצעיר משה ב"ר יוסף זלה"ה מטראני יצ"ו:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |