שו"ת מבי"ט/א/מד
|
< הקודם · הבא > |
החכם יצ"ו שאלת ראשונה מהו הדין מראובן שנדר נזירות שמשון שלא ינהוג שום מינוי של הקהל ואחר זה החרימו בקהל שכל מי שיצא עליו איזה מינוי שלא יוכל לסלק עצמו ממנו ונפל הגורל על ראובן שהיה ממונ' וטען שלא היה יכול לקבל המינוי מצד הנזירות שקבל ונסתפק לן כיון שהנדרים חלים בדבר מצו' כרשות אם חל החרם אם לאו:
תשובה וודאי שהחרם חל ולא שייך בכאן צד שהנדרים חלים בדבר מצוה כרשות וגם לא מטעם שאין שבועה חלה על שבועה דבשלמא כשאדם נשבע לעשות דבר פלוני וחזר ונשבע שלא לעשותו בהכרח הגמור הוא עובר על דת ואי אפשר לקיים ב' השבועות אבל בכאן אפשר לקיים את שתיהן ולא יעבור על דת כי אפשר לקיים את החרם כשיצא ממונ' ויהיה נזיר ואין בכאן שום ביטול ד"ת ואפ"ה אני אומר שאין ראוי לאונסו להיות ממונה כיון שמדעתו אינו מקבל הנזירות אבל להענישו ראוי מפני שלא צווח מעיקרא זאת ועוד אחרת שאם הנודר הוא אדם שאינו קורא אני יודע שבשגג' עשה שלא צווח שבעלי בתים חושבי' שהנוד' בנ"ש שלא יחול עליו הנדר כדרך אין שבועה חלה על שבועה וכמה פעמי' בהיותי במצרים היו טוענין כן קצת מהבעלי בתים כשהיינו רוצי' למנות' בשום מינוי והייתי מתיר להם החר' שלא להכשיל' בנזירו' והייתי מענישם לא מצד שלא גילוי מתחלה אלא מצד שהיו פורקי' עול הקהל מעל צואריה':
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |