שו"ת מבי"ט/א/מג
|
< הקודם · הבא > |
לבקשת החכמים יצ"ו בשנת הרצ"ז נמצאתי לשמוע טענות החכם ההר' דוד יצ"ו על החכם כהר' מנח' בבלי יצ"ו ואביו ואחיו ולדון להם כפי מה שיראוני מן השמים ראשונ' טען החכ' כר' דוד הנז' שנתן מעות לחכם כר' מנחם הנז' בתורת עיסקא לשכר והפסד לזמן שנה ושלשה חדשים ושהתנה עמו שיתן לו הריוח מעט מעט כל זמן שירויח קודם תשלום זמן העסקא וכך עשה שנתן לו כמו י"ד פרחי' מעט מעט בתור' ריוח ובתשלום זמן העסקא פרע לו קצת הקרן וקצתו זקף עליו במלוה בחתימת ידו ואחיו שלא היתה משגת ידו לפרוע עד זמן הפסח ובהגיע הזמן פרע לו קצת באופן שנשאר חייב לו כמו י"ב פרחים מהשטר הכתוב וחתום מכתיבת ידי שני האחים כהר' מנחם וכר' ראובן ותובע מהם שיפרעו לו והר' מנחם משיב בעדו ובעד אביו ואחיו יצ"ו כי אמת הוא שקבל המעות בתורת עסקא אבל לא התנה שיתן לו הריוח מיד ואמר שלא הרויח שום דבר בכל העסקא אלא אדרב' הפסיד וכשהגי' הזמן היה ירא שמא ידחוק אותו לשאר המעות שלא היו לו ובשביל זה הודה לו שהיה נשאר חוב עליו חמשים פרחים אבל לא היו אלא ל"ח כי הראשונים שנתן היו מהקרן כי לא היה ריוח והרי הם רבית ואינו רוצה לפורעם על זה הענין נמצא עד ביניהם כהר' לפידות יצ"ו כי הוא היה הסרסור בזו העסקא ועל ידו שלחו לו רוב אלו הי"ב פרחים ואמר כי בפעם הראשונה נתנו לו ג' או ד' פרחים שיביא להר' דוד הנז' ואמר להם ממה אומר לו שאתם נותנים לו אלו הד' פרחים א"ל הר' מנחם לא תאמר לו דבר אלא סתם והלך לו וחזר ואמר לכר' ראובן אומר לו שאלו הד' פרחים הם מהריוח א"ל ככה אמרנו לך ואתה תאמר מה שתרצה הוליך הוא המעו' להר' דוד ואמר לו שהיו מהריוח שהרויחו ואח"כ בפעמים האחרות מה שהיו נותנים לר' לפידות שיוליך להר' דוד הנז' או להר' דוד עצמו היו נותנים בסתם הם אומרים כי לא נתנו בשביל ריוח והוא אומר שלא קבל אלא בתורת ריוח כי כן התנו ביניהם כנז' עוד טוען הר' דוד הנז' כי ר' לפידות שהיה הסרסור ביניהם התנה עמהם שיעסקו באות' המעות בפני עצמם ולא יערבו אותם עם מעות או עסקא שלהם ושהם לא עשו כך ולזה הוא קרוב לשכר אם היה שום ריוח באיזו סחורה שעשו בתוך הזמן ואין לו בהפס' אם הפסידו אפי' תוך הזמן הנז' כיון ששינו תנאם והר' מנחם השיבו כי כי לא התנה כך מעולם אלא שקבל המעות בתורת עיסקא סתם בכל מה שיראה לו וכך היה כתוב בשטר שנתנו לו סך מעות בתורת עיסקא ולא פי' באי זו עסקא אם היא עיסקא פרטית או כללית עם העסקא שלהם ולא שינה ור' לפידות הממוצע ביניהם אמר כי קודם שנתנו לו המעות דבר עם רבי ראובן באי זה אופן היו יכולין לקחת המעות בריוח ולא יהיה איסור בדבר משום רבית ואמר לו רבי ראובן שיקחו חבית א' ויצבעו בה צמר לשם העיסקא של כהר' דוד הנז' והשיב כהר' מנחם כי אמת הוא שעברו כמה דברים ביניהם לו' באי זה אופן תעשה זו העיסקא שלא יהא בה רבית אבל בסוף הענין נתנה להם סתם בתורת עיסקא סתם כפי מה שיראה בעיניהם והם ערבו אותה עם העסקא שלהם ועלה הפסד בכל העיסקא בסוף כל זמן העסק זה היא כוונת טענותיהם ואחר שנשאתי ונתתי עמה' בבירור אלו הטענות נ"ל כי אם היה זקיפת החמשים במלוה בשטר ועדי' לא היה נאמן החכם כהר' מנחם יצ"ו לומר שלא נתן מה שנתן קודם בתורת ריוח ושהפסיד כיון שבסוף זמן העיסקא באו לחשבון ונשאר חייב חמשים פרחים ויני' וכמו שכתב בעל העיטור אי יהיב ליה באפי סהדי בשם רווחא לאו כל כמיני' למיחשב ליה השתא לשם קרנא בח"מ סי' פ"ז ולאו כל כמיניה לומר יראתי פן ידחוק אותי למעות הקרן ולכן הודיתי לו שהיה ריוח אבל כיון שלא היה אלא שטר חתום מידו ומיד אחיו ולפי דעת הגאונים ורוב הפוסקים יכול לומר פרעתי כיון שאין כתוב בו נאמנות שכל זמן ששטר זה יוצא מתחת ידו יהא נאמן לומר פרעתי יכול לומר ג"כ שלא נתן בתורת ריוח ושהפסיד בעסקא ומה שכתב וחתם שהיה חייב לו הנ' פרחים היה כדי שלא ידחוק אותו ושאח"כ יודיע לו שמה שנתן לא היה אלא מן הקרן וישבע על זה ויפטר דהואיל ואינו כופר בחתימתו נאמן בהיסת במגו שאם היה רוצה לומר פרעתי וכמו שכתב בטור ח"מ סי' ס"ט ולא תימא דוקא כשטוען אמנה היא ביני לבינך או שכחתי וחתמתי שמי בסוף המגלה והוא כתב עליה הוא דנאמן במגו דיכול לומר פרעתי אבל לא בכי האי טענתה דהא כל טענה שאם הודה בה המלוה היה השטר בטל נאמן הלוה במגו שיכול לומר פרעתי שהרי כתב הרמב"ם ז"ל פי"ד מה' מלוה ולזה שאם הוציא שטר מקוים והלוה טוען מזויף או רבי' או אמנה או כתב ללות ולא לוה כללו של דבר טוען טענה שאם הודה בה בעל השטר היה השטר בטל והמלוה עומד בשטרו ואומ' שזה שקר טוען ואמר הלוה ישבע לי ויטול הרי זה מחלוקת בין הגאונים אי נשבע מלוה כעין של תורה או לא משמע דכל טענה שאם הודה בה בעל השטר היה השטר בטל שוה לטענת אמנה וכמו דבטענת אמנה נשבע לוה בכתב ידו במגו שיכול לומר פרעתי בכל טענה שאם הודה בה מלוה היה השטר בטל נאמן נמי במגו כדאמר' והכא בהאי טענת' נמי אי הוה מודה שמה שכתוב נ' פרחים לא היה חייב אלא ל"ח וכדי שלא ידחוק אותו הוא שהודה שהיו נ' אי הוה מודה המלוה בכך היה השטר בטל לי"ב פרחים דהוי כמו אמנה כדאמר' ולהכי נאמן במגו דפרעתי ולא תימא נמי דוקא כשטוען אמנה דר"ל אתה יודע שהוא אמנה ביני לבינך הוא דנאמן בשבוע' במגו אבל הכא דאפי' לפי דברי הלוה לא הודיע לו שלא היה חייב אלא הודה נ' כדי שלא ידחוק אותו לא יהא נאמן במגו דלא היא דסוף סוף כיון שאם היה מודה לו שלא היה שם ריוח לא היה חייב אלא ל"ח פרחים הרי בטל השטר לי"ב פרחים דלכך כתב הרב ז"ל כללו של דבר כל טענה שאם הודה בעל השטר היה השטר בטל לאתויי טענה כי האי דאע"ג דהלוה אינו טוען שהודיע לו אפ"ה נאמן במגו כיון שאם היה מודה השתא דלא היה שם הוא לא היה חייב אלא ל"ח כדאמרן והרי כתב הרא"ש ז"ל בתש' על לוה שטען שאנוס היה בהודא' הריוח מחמת שהיה למלוה שטר חוב שפרע קצתו ולא נכתב בו הפרעון שכיון שלא מסר מודעה לאו טענה היא ולא קאמר משום דלא הודיע לו והתם הוא משום דכבר פרע והוה עליה שטר חוב גמור בעדים אבל כי האי גוונא דאין עליו אלא כתיבת ידו ונאמן לו' פרעתי מהימן נמי להאי טענתא דאנוס היה שהיה מפסיד הרבה אפילו שהי' בדין אם היו דוחקים אותו לפרוע מיד אפי' בלא עדי מודעא והרי כתוב בח"מ גבי מי שהעיד עדים שהודה חברו שהלוה לו מעות שאם טען שלא קבל אלא בפרעון אלא שמפני שלא היה יכול להוציא ממנו הודה שנשבע הסת ונפטר וא"כ החכם כר' מנחם נאמן בשבועה לומר שאינו חייב אלא ל"ח פרחים שכבר פרעם מגו שהיה יכול לומר פרעתי הכל ומה שטען החכם כהר' דוד יצ"ו שהתנ' עם כה"ר מנחם יצ"ו שיתן לו הריוח קודם הרי העיד העד שביניהם שלא רצו לפרש שנתנו בשביל הריוח כשנתנו קצת המעות קודם וכשנתנו אח"כ השאר נתנו בסתם כ"ש דאי לא נכתב תנאי זה בשטר לא היה חייב דבתר שטרא אזלינן ולא בתר דברים שבעל פה ולא נתחייב בקנין אלא על מה שכתוב בשטר ואפי' היה תנאי זה נכתב בשטר נר' דיכול לומר שלא נתן מה שנתן בשביל ריוח מפני שלא היה ריוח בעיסקא במגו שיכול לומר השתא פרעתי כדאמר דאע"ג דאי לא הוי משום ריוח הוי קרן וחזקה דאין אדם פורע תוך זמנו הך חזקה היינו כשמלוה כופר שלא פרע אבל היכא דליכא הכחשה ביניהם במה שפרע אלא שלוה מחזיק אותו בקרן ומלוה בריוח מהימן הכא בשבועה כיון דאיכא מיגו דהך חזקה לאו חזקה אלימתא היא דהא איכא רבוותא דסברי דלא אמרי' דגובין מן היתומים תוך זמן אלא בגדולים אבל קטנים לא ואפי' בשבועה דשמא אתפסיה צררי וכמו שכתב בעל מגיד משנה פי"ב מה' מלוה ולוה וכן בשטר שאבד והעדים קיימים שקנו מידו לזמן נאמן לומר פרעתי תוך הזמן כמו שכתב הרב ז"ל פי"ד א"כ הכא דידעינן דפרע לו דשניהם מודים אלא שזה אומר ריוח הוא כפי מה שאמר לו העד וזה אומר קרן הוא שלא רציתי לומר שיתן אותם בתורת ריוח כששאל ממני מפני שעדיין לא היה ריוח נראה דנאמן השתא מגו שיכול לטעון פרעתי בחתימת ידו כדאמר' ועוד כיון שאו' שי"ב פרחים מכלל הנ' הם רבית מצד שלא היה ריוח הרי הוא כטענ' רבי' או אבק רבית דכתבו המפרשים ז"ל שאם טען על שטר מקויים רבית הוא דנשבע בעל השטר והכא דחתימת ידו הוא כיון דנאמן לומר פרעתי נאמן נמי לומר רבית איכא בהאי שטרא ובשבועה ומה שטען החכם כר' דוד שהי' תנאי ביניהם שלא יערבו אותו הממון בעיסקא עם הממון שלהם אלא שיעסקו באותו הממון בפני עצמו והם שינו ולא עשו כך ולכן הוא קרוב לשכר ורחו' להפסד נר' דהדין עמו אם התנו עמו בפי' בשעת קנין העיסקא אעפ"י שלא נכתב בשטר העיסקא אבל אם לא התנו כך בשעת הקנין נראה דלא הוי שינוי כיון שלא נכתב בשטר דבתר שטרא אזלינן ולא בתר דברי' שבע"פ כיון שלא התנם עליהם בפי' בשעת קנין כדאמר' וכדכתב הרא"ש ז"ל בתש' בתנאי שלא נכתב בשטר דבתר שטרא אזלינן ולא בתר דבר שבע"פ כלל העולה כי החכם כהר' מנחם ואביו ואחיו שקבלו שלשתם המעות בתורת עיסקא חייבים לישבע שלא הרויחו שום דבר בכל מה שעסקו בזמן העיסק' באופן שאינם חייבים לפרוע הי"ב פרחים כיון שלא היה שם ריוח וכבר פרעו כל הקרן נאם הצעיר משה בר' יוסף זלה"ה מטראני יצ"ו:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |