שו"ת מבי"ט/א/לב
|
< הקודם · הבא > |
שמענו טענות כ"ר משה ן' שושן בעד אמו וכ"ר משה בילביש חורגה על נכסי כ"ר אברהם בילביש נ"ע שטען ר' משה הנז' שאביו כ"ר אברהם הנז' הניח ממון רב ונשא' הכל בידה ולא היתה מראה אלא מה שאי איפשר להסתר נכסים ידועים ומטלטלי הבית ושעל זה החתי' כל הנכסי' ע"י האומות בביתה כדי שלא תגע בהם עד שיתפשרו ביניהם ועל זה נכנסו שני אנשים ביניה' ונשבעה האשה הנז' לר' משה הנזכר לקיים כל מה שיפשרו ביניהם והם כתבו כל מה שהיה בבית ושמו הכל עם הבתים ועלה תרט"ו סולטאני' נתנו הבתים וקצת החפצי' ומטלטלי' לה לכתובתה שהיתה תעה סולט' והשאר שהיה ק' מסולט' אמרו שיהיה לבן הנפטר שהוא ר' משה הנז' וכשהודיעו הדבר לר' משה הנז' במר צעק ואמר שלא היה מרוצה בפשרת' בחשבו שהיה לה ממון יותר מאביו ועמד במרדו ימים בין כך וב"כ בא כ"ר משה ן' שושן מירוש' לצעק' אמו וכשרא' ר' משה בילביש שכ"ר משה היה משתדל בכל עוז בעד אמו ואמר שאמרו לו שלא יוכל להוציא מידו דבר חזר לו למה שפשרו ביניה' הפשרני' ור' משה ן' שושן לא נתרצ' ואמר שהי' רוצה לעמו' עמו בדין תורה ושלחו החכמי' יצ"ו שהיו אז במדינ' לר' משה בילביש שיבא לדין ואמרו שלא רצה והוא אמר שאמת שלא רצה ללכת לפניהם כי רוב החכמי' היו אז חוץ למדינה מפני סכנת המגפ' עד שיבאו וכן העיד החכם ה"ר אברהם שלום יצ"ו שאמר לו ר' משה הנז' שהיה רוצה לעמו' בדין. גם החכם ה"ר שלמה סיריליו יצ"ו אמר שהלך אצלו כ"ר משה בילביש ואמר לו שיעמו' לפניו בדין תור' ושהוא השיב לו שלא היה רוצה לדון יחידי גם החכם ה"ר אברהם אל עלוף יצ"ו העיד בפנינו שבא אליו כ"ר בנימין מולכו מצד כ"ר משה בילביש ואמר לו שהי' מחלה פניו שילך לר' משה ן' שושן ויפשר עמו כפי מה שיראה לו ושהו' יקיים כל מה שיפשר ביניה' ושחל' פניו כ"ר בנימין על זה כדי שלא יתארך הענין יותר ושתצ' אי זו תקלה ח"ו ואמר החכם הנז' שהלך אצל כ"ר משה ושלא רצה בפשר' כלל אלא שאמר שהי' רוצה לעמו' בדין תורה מה שיהיה דין וכראות ר' משה שלא היה רוצה ר' משה ן' שושן להתפש' עמו אמר שהלך לו לדמשק לדעת שם כתוב' אשת אביו כמה היתה כי שמע שלא היתה כ"כ כמו שהראה כ"ר משה ו' שושן בטופ' א' שהיה בידו ואחר שבא מדמשק מצא שכ"ר משה ן' ששון הלך לשופט ולא רצה לעמו' בדין תורה אלא הוליך אותו לאומות והוציא מעות כדי שלא יתנו לו דבר ולא רצה לתת לו פחות ממה שנתן לאומות עד שהעריכו הבתי' בפחו' משיווים וג'"כ המטלטלין בפחות משיוויי' ושהי' אומר למעלי' דמים על הבתים ולשאר המטלטלים כשהיו מוכרי' אות' שלא יעלו דמי' עליו כי הוא היה רוצה אות' בעד אמו באופן שמה שעל' קוד' ע"י הפשרני' טרט"ו סולט' לא עלה עתה אלא כמו ת"פ סולט' ומעט נכסים שנשארו שלא היו שוים ח' סולט' נתנום לו בעל כרחו עוד הראה מודעא כתובה וחתומה שהיה אנוס בעמדו לפני השופט שהוליכו כ"ר משה ן' שושן:. עוד העיד השליח ב"ד שהלך לכ"ר משה ן' שושן לקרותו מצד החכמים והיה בבית השופט ולא רצה לבא. זהו תוכן עיקר טענותיו ועתה אומר שלפחות יתנו לו מה שפשרו ביניהם כיון שהוא נתרצ' אח"כ בפשרה קודם שיוציא כ"ר משה ן' שושן שום דבר לאומות וכ"ר משה ן' שושן טוען ש"ר משה הנז' קודם בואו הוציא את אמו מן הבית והחתים כל נכסי הבית שהיו טמונים ביד אחרים שתפסתם היא והביאם לבית ואת הפתח סגרו ואמר שכיון שהוא לא רצה הפשרה שעשו ביניהם הפשרנים והניח הבי' סגור וחתום שכבר נתבטל' הפשר' ההיא שגם אמו לא רצתה אח"כ כיון שהוא לא רצה ושהחכמים נתנו לו רשות ללכת לאומות והראה בפנינו כתב חתום מקצת חכמי העיר ששלחו אליו שיבא לדין תורה ולא רצה ושנתנו לו רשות להציל את כתובת אמו באי זה דרך שיוכל ואמר כי גם שאח"כ בא אליו החכם כ"ר אברהם אל עלוף שיעשה פשרה בעשרי' קארישי' שלא רצה כיון שכבר נתבטל' הפשר' ההיא אלא מה שיהי' דין תורה וכשראה שהלך לדמשק אמר שהוצי' מקצת מה שהוציא להציל כתובת אמו ושאחר שבא הוציא עד תשלום מה סלוטו' להציל כתובת אמו והכל לא עלה אלא ת"פ סולט' ולא נשאר לאמו בכתובת' כי אם ש"פ סולט' והיא תע"ה ואמר שהפסי' במה שלקח לאמו מהחפצי' שהיו נמכרים יותר מעשרים או שלשי' סולט' שאמרו לו שהאקרישי' היה רוצה לקנות אותם מי שלא יפרע לו ולכן העלה הוא עליהם יותר מכדי שוויים ואמר שכיון שהפשרה נתבטלה שאמו רוצה לשבת בבית בעלה ולהיות' נזונת מנכסיו בדין תורה ואחרי שמוע כל הטענות כמה פעמים שאלנו מהם שיברר כל א' וא' מהם טענותיו בעדים או בראיה שנוכל לדעת אמתת הענין ומה שנתברר ממה שלא הכחישו זה לזה וממה שהי' בו קצת עדות ביניהם הוא ש"ר משה בילביש הלך לאומות להחתי' כל הנכסי' הנמצאים בבית וחוץ' מן הבית ובין כך עשו הפשרני' אותה הפשר' וצעק ר' משה בילביש על הפשרה ואמר שלא היה רוצה ונשאר הענין כך עד שבא ר' משה ן' שושן וראה שלא נתרצ' ר' משה בילביש על הפשרה וייטב בעיניו ואמר שיעמוד עתה מחדש בדין תורה ויפתח הפתח שהסגי' והחתי' ושלחו החכמי' יצ"ו בעדו ולא רצה אז לבא ואחר יום או יומים שלח להחכם כה"ר אברהם אל עלוף שיקיים מה שיגזור הוא ואפי' שיהיה פחות מהפשרה שעשו קודם ולא רצה כ"ר משה ן' שושן ואמר שהיה רוצה לעמוד בדין תורה כנז' ואז הלך לו רבי משה בילביש לדמשק ואמר שהלך לדעת אמתות סכום הכתובה כמה היתה כי לא הראו פה כי אם הטופס וכשחזר מדמשק חזר לצעוק על הפשרה הנז' שתחקיים ושיעמוד בדין תורה ור' עשה ן' שושן השיב שכיון שלא רצה הוא קודם וגם שלא רצה שיפתחו הבית שכבר פזר הוא הרבה מעות לאומות שהיה רוצה שיגמר הענין על ידיהם ולא בדין תורה ולא נתברר אם פזר עדיין קצת מעות בהיות ר' משה בילביש בדמשק או לא פזר כלום אלא אחר שבא ואז עשה המודע' והיה מודיע לכל כפי מה שהועד שר' משה ן' שושן לא היה רוצה לעמוד בדין תורה ושהיה מוליך אותו לאומו' שיפרע כתובת אמו והוציא על זה כל מה שהוציא עד שהכריזו על כל נכסי הבית והקארישי' ועל הבתים ולא עלה הכל כי אם ת"פ סולטא' וקוד' עלו תרט"ו ע"י הפשרנים ועל בירור טענות אלו אנו באים לדין מתחלת הענין והוא מה שהחתים כ"ר משה בילביש הנכסי' ע"י האומות כי לא עשה שלא כדין אלא מצד היות הענין ע"י ערכותיהם ושם אויבינו פלילים מצורף הסכמת הקהלות יצ"ו אבל מצד הדין יכול היורש לסגור הפתח על כל הנכסי' כדי שלא תתפסם האלמנה ואף כשאין היורש גדול ב"ד משתדלים על זה לזכות היתומים וכמו שכתב הריב"ש ז"ל בת"ש וענין תפיסתה לא היתה תפיסה מועילה כי הוצאת הנכסים מן הבית קודם החתימת היתה על ידו ג"כ להחביאם מהאומות שלא ימצאו נכסים הרבה בבית לאכול את חקם ואח"כ שלא נתפשר עמה הביא הישמעאלים והחזירו הנכסים לבית וחתמו הבית על הכל ועכ"ז חייב כ"ר משה בילביש בכל מה שהיה צריך להוציא לפתו' הבית יותר מכפי המנהג שחותמים הבתים אחר פטירת בעלי הבית ולוקחים כפי רוב הנכסי' או מיעוטם:
ולענין הפשרה שעשו הפשרנים נראה שלא נתבטלה במה שהיה מסרב כ"ר משה בילביש שלא לקבל הק"מ סולט' כי גם שעמד בסרבנותו אי זה ימים לא עשה שום פיעל נגד מה שצוו לו הפשרנים ואם בשביל שלא פתח הבית הפשרנים לא צוו לו ולא קצבו לו זמן על זה ובין כך וב"כ כשבא כ"ר משה ן' שושן ראה שלא טובה עצתו וחזר בו ואמר לפתוח הבית ולקיים הפשרה ולא רצה כ"ר משה ן' שושן ואינו נראה כי בשביל מה שסרב בלא פועל שיקרא עובר על שבועה ויהיה פטור חברו כמו שכתבו המפרשים ז"ל על שנים שנשבע לעשות דבר אח' והאח' מהם עבר על השבועה השני פטור ואין צריך היתר על השבועה וראיה מדוד שהלך להלחם עם הארמיים וכו' דלא דמיא דהתם הוא שנשבעו לעשות דבר פלוני והא' עבר ולא עשה בזמן שהיה חייב לעשותו וכעו שהביאו הראיה שעברו הארמיים הברית שכרת יעקב עם לבן הארמי בימי בלעם ולזה היה פטור דוד ומותר להלחם עמהם אבל כשנשבעו שנים לעשות דבר אח' ועדיין יכולים לעשותו גם שהא' היה מסרב קודם כיון שחזר בו אח"כ הרי קיים שבועתו ולא נפטר חברו בסרבנות אלא ב"ד כופין את הסרבן לקיים מה שעליו לקיימו וכמו שכתב הריב"ש ז"ל בתשובה י"ב מס' ה"ב על מי שהיה מסרב מלקיים שבועתו שלא קבע לה זמן שלא עבר עליה עד שיגיע זמן שלא היה יכולת בידו לקיימה ודומה לוה כתב ג"כ סוף תשובת ס"ג בנדון דידן לא סרב זה אלא בדיבור שאמר שלא היה מרוצה בפשרה שעשו בחשבו שנשאר ממון הרבה מאביו וכמו שהעיד אדם נאמן שבמעט ימים קודם פטירתו הראה לו קרוב למאתים סולט' שאמר שגבה אותם מחובות שהיה יודע שהיו חייבים לו וכמו שנה אחד קודם פטירתו אמר לו שאם ילך לתוגרמה לסחור שיתן לו ת"ק פרחים סולט' ויותר שיקנה בהם צמר לחצאין ומצד אלו האמתלאות שהיה לאביו ממון הרבה במעות בעין מה שלא נראה אח"כ כי לא נמצאו כי אם כ"ט פרחים זהב בין גדולים וקטנים ועל זה היה מסרב וכשראה שעודנה מחזקת בתומתה לומר שלא נשאר אלא מה שהראת וגם שבא בנה כ"ר משה ן' שושן והיה מגזם עליו אמר שהיה רוצה בפשרה וכששלחו החכמי' לקרותו גם כי לא בא אז תוך יום אחד או שני ימים שלח ע"י החכם כה"ר אברהם אל עלוף שיקיים מה שיגזור הוא עליו ולא רצה כ"ר משם ן' שושן גם שלח לחכם כה"ר אברהם שלום ע"י כ"ר יוסף די קוראל שיקיים מה שיגזור הוא ביניהם ולא רצה החכם הנז' ואז הלכו לכה"ר אברהם אל עלוף כנז' וכן הלך הוא בעצמו החכם כה"ר שלמה סיריליו שידון הוא ביניהם ולא רצה. וכל זה היה קודם שהלך לדמשק בזמן שלא הוציא עדיין שום דבר כ"ר משה ן' שושן לאומות:
גם החכם כה"ר שלמה אל קאביץ העיד כי אחר חזרת כ"ר משה בילביש מדמשק היה קובל על כ"ר משה ן' שושן והראה פסק שנתנו לו חכמי העיר שנתנו לו רשות ללכת לערכאות כיון ש"ר משה בילביש לא הוה ציית דינא ורבי משה בילביש השיב שלא היה מסרב אלא מלעמוד בפניהם והיה רוצה לעמוד בדין תורה בפני החכמים שהיו חוץ לעיר שהיו עתידי' לבא מהרה והממונים אז היו אומרים כי ר' משה ן' שושן עבר על החרם והחכם הנז' והממוני' הפצירו ב"ר משה ן' שושן מחדש שיעמוד בדין תורה ולא רצה ושאלו את פי שליח הקהלות על מה שהיה משיב כ"ר משה בילביש אז כשהיה קורא אותו לדין תורה ואמר שמעולם לא אמר שלא היה רוצה לעמוד בדין תורה רק שאינו רוצה לעמוד בפני החכמים ההמה המזמנים אותו כי רוב חכמי העיר לא היו אז תוך המדינה מכל עדיות אלו נראה שכ"ר משה ן' שושן רצה להשמט מלעמוד בדין תורה מפני שלא בא קודם בעל דינו לב"ד כשהזמינו אותו והיה מתנצל בכתב שנתנו לו אותם החכמי' שילך לאומות והוא דבר ידוע כי לא נתנו לו רשות אלא כל זמן שלא יהיה ציית דינא אבל אם יאמר אח"כ הריני מזומן לדין לכל מה שיגזור פלו' החכם או פלו' החכם הרי הוא ציית דינא וגם דלא סמוה קמיימו שהיה אומר שהיה רוצה לעמוד בפני החכמים שהיו עתידים לבא שאלו ידעו זה לא היו נותנים רשות לכ"ר משה ן' שושן שילך לאומות העולם נ"ש שלא נתנו לו רשות אלא כל זמן שהי' עומד בסרבנותו אבל אם היה חוזר בו והיה רוצה לעמוד עמו בדין תורה בפני אי זה חכם שיהיה לא היו נותנין לו רשות שילך לאומות וגם כי אמר החכם ה"ר אברהם אל עלוף שמה שהיה אומר שיקיים מה שיגזור הוא ביניהם היה דרך פשרה לא בדין תורה ושכ"ר משה ן' שושן השיב שלא היה רוצה פשרה חלא דין תורה לא בשביל זה הורע כח ר' משה בילביש שהיה רוצה שתתקיים הפשרה הראשונה ועל הדייני' היה מוטל לעשות כפי ראות עיניהם ומצוה על הדיינים להתחיל להם בפשרה ועליה נאמר אמת ומשפט שלום איזה משפט שיש בו שלום זו פשרה כ"ש כי לחכמי' האחרי' לא היה אומ' אלא סתם שיקיי' מה שיגזרו עליו והוא היה נשמט מכולם והיה אומר לפנים דין תורה והיה עושה מעשיו ע"י האומות. ומקצת החכמים עצמם שנתנו לו רשות קודם ללכת לאומות שלחו אחריו שיבא לדין ולא היה רוצה וגם יש לכ"ר משה בילביש כתב חתו' מהחכמי' וממוני הקהלו' יצו שגזרו על כ"ר משה ן' שושן שיעמוד עמו בדין תורה בזמן שהיה מוכר המטלטלים ע"י השופט והיה מעכב על המוסיפי' על שומתם ועל שומת הבתים והיה אומר שהיו עושי' היזק לאלמנה ועשה כ"ר משה ביליבש מודע' על אונס זה בשביל שיהיו מכריחים אותו האומות שיעמוד שם בזמן המכירה. הכלל כי נר' לעינים ש"ר משה ן' שושן רצה להוצי' נקי את ר' משה בילביש מנכסי אביו ולא רצה לתת לו חצי מה שנתן לאומות ולכן נראה שמה שהפסיד הפסיד לעצמו וחייבת האלמנה להשלים ל"ר משה חורגה הפשרה שעשו הפשרנים כי לא היתה נותנ' דבר מכתובתה כי כבר שיערו תנכסים שהיה בהם ספק לכתובת' וגם לתת לו ק"מ סולט' ומה שיראה לאנשי' הבקיאי' בדיני האומו' שהיו לוקחים על חתימת הבית יותר מהמנהג הוא על כ"ר משה ן' בילביש וגם שהפשרה היתה בטלה כל מה שהפסיד ונתן כ"ר משה ן' שושן לאומו' ולכל מי שנתן הוא עליו כיון שהתרו בו כמה פעמים שיעמוד בדין תורה ולא רצה כנז' ונעשה חשבון כאלו הנכסי' כולם בעין ועול' כמו תרט"ו סולט' כפי מה ששמו אותם אז הפשרני' וכבר היא תפוש' בכל המטלטלי' או דמיהם ולכן אם רוצה לגבות כתובתה תחזיר לו המותר כפי מה שהיו הנכסים קודם ואם אינה רוצה כתובתה אלא שתזון מנכסיו או מהדמי' שבידה עדין הבתים ברשות היורש ותדור היא בבית שהיתה בו והבתי' האחרים ישכירם היורש שהם ברשותו כל עוד שלא גבתה הכתובה (בכ"ר) ב"ד ישראל וגם כי כתוב בצואתו שהבתים יהיו לכתובתה היינו שתקח' אם תרצה לכתובתה כשתגבה הכתובה אבל כל זמן שאינה גובה כתובתה השכירות ליורש ותיזון מנכסיו וכפי הנראה כבר אבדה מזונותיה מתחל' הענין שכתבו החכמים בפסק הרשו' שהיתה רוצה לגבות כתובתה נראה שתבעה אות' בפניה' ומה שכתו' ג"כ בצוואה שהאקרישי' ומטלטלי הבית ג"כ יהיו לסכי כתובתה היינו שתקח מהם תשלום כתובתה ולא יוכל היורש לדחות' לדברי' אחרי' שהרי כתוב ג"כ אח"כ שמלבושיה יהיו לה מתנה נראה כי כל מה שכתו' קודם לסכי כתובתה הוא שיתנו לה מהם כתובתה ואם יותי' יהיה ליורש ואם יחסר ישלים היורש ממה שלא נכלל בבתים ובקארושי' ובמטלטלי הבית ומלבושיה והם המעות שנמצאו כ"ט פרחים והמשכונו' כמו כ"ג סולט' והשמן והחביו' שנמכרו בעשרי' סולט' וכן כל מה שלא הי' נכלל בכלל מטלטלי הבית כי לא יחד לה אלא הבתים והקארישי' ומטלטלי הבית ומלבושיה מתנה כי שיער כי היה די לכתובתה והותר וכל מה שהוא זולת זה הניחו לבנו כמו שכתו' בשטר הצווא' והשאר לבנו וכל זה הוא לרווחא דמלתא אבל לפי האמת הפשרה במקומ' עומד' ולא נתבטל' במה שצעק והיה מסרב ימי' וכמו שנכתב למעלה מצורף שנתחייבו הפשרני' כ"ר יעקב טיבה מצד כ"ר משה בילביש וכ"ר יצחק עבדו' מצד האלמנה לקיים מה שגזרו הם בקנין ושבועה כמו שכתו' בשטר הפשרה וזה לא היה אלא שאם יסרב א' מהם שנתחייבו הם לקיי' הפשרה הנז' שלא תתבטל בשום אופן בעולם ונשאנו ונתננו בכל הכתוב למעלה עם הדיינים שנבררו עמנו ולא עלתה בינינו הסכמה לפסוק על פי הכוב כי היינו שקולים עד שנברר בינינו מכריעים שיראו ראיותינו וראיות הדיינים הברורים החולקים עלינו ונשמיעם על פה ג"כ כדי שנוכל לעמוד על האמת ומפני כי כעת לא רבו עלינו חברינו העלינו במגלת ספר מה שיראה לנו כפי הדין הנז' ועל החכמים שנברר כלנו להכריע האמת וללכת אחריהם כמו שכתוב אחרי' רבי' להטות ושלום על כל דייני ישראל הצעיר משה ב"ר יוסף זלה"ה מטראני המר והנאנח אברהם בן לאדוני הרב כמהר"ר יעקב בירב זלה"ה. דברי פי החכמים חן דודאי הפשרה קיימת ובמקומה עומדת אברהם שלום:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |