שו"ת מבי"ט/א/כה
|
< הקודם · הבא > |
שאלה ילמדנו רבי' ראובן שמת והחזיקו בנכסיו אחיו מצד האם ואחר כך בא בן אחיו שמעון הראוי ליורשו לזכות בנכסי' וקודם שבא כת' שטר מתנה לאסתר בת אחות אביו על כל נכסי ראובן שהם בחזקתו שאין יורש אח' זולתו והלך להחזיק בנכסי' ונתנו לו ראיה מה שנתפשר עמהם ועשה להם שטר מחילה ואחר כך מת ובאה אסתר בת אחות אביו הראוי לירש כל נכסיו ותובעת כל נכסי עזבונו וגם כן באה מכח המתנה לתבוע מאחי ראובן מן האם מה שנשאר בידם מנכסי ראובן כי המחילה שמחל להם היורש אינה מחילה כי לא היו הנכסי' שלו כי כבר נתנם לה במתנת ברי' כמו שכתוב בשטר מתנ' שבידה והם אומרי' כי הנכסי' לא היו בידו עדין ולא היה יכול להקנותם לה:
תשובה יורש יכול למכור ולתת ולמחול אפי' שלא הגיעו עדיין הנכסי' לידו דמשמת מורישו נכנסו הנכסים ברשותו למוכרן או לתתן למי שירצה דהא אפי' בבכור בחלק בכורה איפסיק' הלכתא פ' יש נוחלין דיש לבכור קודם חלוקה למכור או למחול דמתנה קרייה רחמנא כדכתיב לתת לו ומשמת אב נתונה לבכור ובחלק בכורה הוא דבעיא קרא משום, דכתיב בכל אשר ימצא לו דהיינו מצוי ומוחזק אבל בחלק פשוט פשיטא דכל אח' יכול למכור ולתת דמשמת מורישן זכו כל אח' בחלקו אע"ג דלא חלקו עדין כל שכן בנדון דידן דליכא אלא יורש אחד וליכא חלוקה בנכסים דיכול למכור ולתת דהוי כמוחזק בהן אלא שצריך לדקדק בשטר מתנה זו שכתב לה כל נכסי עזבון ראובן מורישו אי קנתה זוזי ושטרי או לא דאע"ג דאמרי' פ' מי שמת דשטרות וזוזי הוו נכסי כדמוכח ממתניתין דמייתי התם אפ"ה במתנת בריא כי הכא בעינן בזוזי קנין אגב ד' אמות קרקע כעובדא דרב פפא דאקני ליה משום לרב שמואל בר אחא תריסר אלפי זוזי אגב אסיפא דביתיה כדאיתא בהזהב ולא סגי בקנין לחוד וכן בקנין בשטרות בעי כתיבה קנה לך איהו וכל שעבודא דאית ביה ומסירת השטר דאין אותיות נקנות במסיר' לחוד כדאיתא בכמה דוכתי וכדאמר אמימר ורב אשי פ' הספינה דהא דאמרי' פ' מי שמת דאי אמר נכס' לפלני' כולהו בכלל נכסי ואפי' זוזי ושטרי היינו במתנת שכיב מרע כדפירש רשב"ם ז"ל אי נמי בבריא שהקנה בסודר וכתב הרא"ש ז"ל בתשובת שאלה דאזיל רשב"ם לטעמיה דסבירא ליה דאותיות נקנות במסירה אבל לדידן דק"ל דאין אותיות נקנו' במסיר' לחוד' אמרי' דבשכיב מרע מיירי דדבריו ככתובין וכמסורין אבל בבריא שאינו יכול להקנות שטר אלא בכתיבה ומסירה אע"פ שהקנה השטרות בקנין לא קנה עד שיכתוב וימסור וכן מעות שהיו בעין לא קנה אלא אם כן הקנה אגב ארבע אמות קרקע ורי"ף והרמב"ם ז"ל סברי דבשטרות נמי מהני קנין אגב קרקע ובמרדכי פ' מי שמת כת' בא' שהקנ' לחברו בקנין סודר קרקעות ומטלטלים ומעות דכתב רבינו שמחה ז"ל אע"ג דמעות לא קנה מטלטלים וקרקעות קנה וליכא למימר דדמי לקנה את וחמור דחמור לאו בר קנין הוא אבל המטבע נקנה במשיכה והגבהה ותורת חצר מכל הלין משמע דאע"ג דזוזי ושטרי איקרו נכסי אפ"ה בעינן כתיבה ומסירה בשטרו' או קנין אגב לדעת רי"ף והרמב"ם ז"ל וקנין אגב במעות ואם כן בנדון דידן שכת' לה כל נכסי ראובן מורישו אם היו בכלל הנכסים מעות בעין לא קנה אותם אסתר אם לא שכת' בפי' בשטר המתנה שהקנה לה אגב ד' אמות קרקע וכן אם היו חובות בשטר היה צריך כתיבה ומסירה ולא כתב ולא מסר שעדיין לא החזיק כלל בנכסי ראובן אבל אם נכתב בשטר שהיה מקנה אותה אגב ד' אמות מהני לדעת רי"ף והרמב"ם ז"ל כמו שכתבתי ואם היו חובו' בלא שטר לא קנתה החובות דבעינן מעמד שלשתם ואם כן מה שקנתה אסתר אין יכול שמעון למוחלן שהרי אינו ברשותו וגם במחילה שמחל לשמעון בדבר שהיה ברשותו למוחלו אם לא קנתה היא כמו במעו' אם לא הקנה אגב ד' אמות כמו שאמרנו אינו יכול למחול כיון שהמעו' הם בעין כי אין מחילה אלא בחוב ודומה לו שאינו בעין אבל במה שהוא בעין אף על פי שימחול אותו בעליו למי שהוא ברשותו לא קנהו עד שיתן אותו במתנה כדרך כל המתנות וכמו שכת' הרמב"ם ז"ל פ"ג מהלכות זכיה ומתנה מחל לחברו חוב שיש לו עליו או נתן לו הפקדו' שהיה מופקד אצלו הרי הן מתנה הנקנית בדברים וכו' נראה שבפיקדון שהוא דבר שהוא עומד בעין אינו קונה במחילה אלא בלשון מתנה וכמו שכתב הר"י קולון ז"ל בשורש צ"ד דאין מחילה בדבר שהוא בעין אלא בלשון מתנה ואעפ"י שהוא מוחזק בנכסים ואם כן בנדון דידן שמחל שמעון מנכסי ראובן שביד אחיו מצד האם אם היו הנכסים בעין שלא היו חוב אצלם אינו מועיל ל' מחילה אלא לשון מתנה כמו שכתבתי ושמעתי שחכ' אחד מחכמי ארצנו אמר שאין במתנה זו ממש כיון שאחר כך חזר ומחל לאחי ראובן מההיא מימרא דשמואל דאמר המוכר ש"ח לחברו וחזר ומחלו מחול וכ"ש כשנתנו ולא הבין ההפרש שיש בין נותן מתנה למוכר או נותן ש"ח לחברו דמן התורה אין אותיות נקנות במסירה וחכמים תקנו מכירה לש"ח בכתיבה ומסירה ומפני כי מכירה זו היא מדרבנן יכול למחול ואפילו יורש מוחל אבל מי שנותן מתנה לחברו מטלטלי' או קרקעו' כיון שהקנה אותם בקנין סודר הרי הם נקנים לו והשטר המתנה אינו אלא לראיה בעלמא דהא קנין סודר משמע בכולי גמרא דהוי מדאורייתא וכדילפי' מדכתיב שלף איש נעלו ונתן לרעהו וזאת התעודה בישראל דמהכא ילפי' קנין חליפין וקנין סודר הוה הלכתא עד דאסמכוה אקרא דהא כל מילי קרקעות ומטלטלי' ועבדי' מיקנו בחליפין כדאי' פ"ק דקדושי' וגבי עבדים תני' התם תנא אף בחליפי' וכו' וכיון דמקנה בחליפין אי הוי עבד כהן אכיל בתרומה כיון דנקנה לו אפי' בקנין סודר וכדתני' פ' יש נוחלין הכותב נכסיו לאחר והיו בהם עבדים ואמר הלה אי איפשי בהם אם היה רבן שני כהן יאכלו בתרומה רשב"ג או' כיון שאמר הלה אי איפשי בהן כבר זכו בהן יורשין ואמר רב נחמן עלה זיכה לו על ידי אחר ושתיק ולבסוף צוח באנו למחלוקת רשב"ג ורבנן ופי' רשב"ם זיכה לו על ידי אחר בפניו והוא שתק כשמסרו לו את השטר או הקנו לו בקנין סודר על ידי אחרים וכשבאו למסור לו השטר התחיל צווח ע"כ משמע דעבד הנקנה על ידי קנין אוכל בתרומה אם הוא עבד כהן ואי קנין סודר לאו דאורייתא לא הוה אכיל בתרומה כלל העולה כי המתנה קיימת בכל נכסי ראובן ואפילו במעות שהיו בעין ובשטרות אם כתוב בשטר המתנה שהקנה אגב ד' אמות קרקע והמחילה שמחל אינה מחילה כלל כיון שהנכסים הם כבר קנויים לאסתר הנז' כי גם מה שלא היה קנוי' לה אם היה נכסים בעין אין לשון מחילה נופל עליהם אלא היה צריך לתתם להם בלשון מתנה לא בלשון מחילה כדאמ' והנרא' לי כתבתי וחתמתי ביום ג' לאב והפכהו האל לשמחה שנת אש"ה נאם הצעיר משה בר' יוסף זלה"ה מטראני:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |