שו"ת חתם סופר/ו/יז
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שו"ת חתם סופר 
ו יז
|
< הקודם · הבא > |
שפעת שלומי' לידידי הרב המופלא המפורסם כגן הדסי' צדיק ונשגב כמו"ה סיני נ"י:
נועם יקרת מכתבו נשלח לידי מפ"ב לכאן עיר באדען בעסקי ברפואות ולא אוכל לצאת כפעם בפעם בכותבת הגסה דמיתבי' דעתי' כי אין בידי מאומה שום ספר לעיין בו ולטייל ארוכות וקצרות ואומר אודת רש"י דבכור' י"ב ע"ב דכ' דהאוכל תרומה טמאה במיתה ובמס' שבת י"ד ע"א לא פירש"י כן אלא דמטמא תרומה ועובר על משמרת תרומות והמהרש"א שם הרגיש בזה ופני יהושע שם הק' על המהרש"א הנה באמת דברי רש"י וגם המהרש"א תמוהי' דמי יחלוק על סוגי' ערוכה יבמות ע"ג ע"ב דאוכל תרומה טמאה בלאו הבא מכלל עשה וכן פירש"י להדי' פ' כל הבשר גבי ומתו בו כי יחללוהו ולא נחלק אדם מעולם אלא בנטמא טומאת הגוף ואוכל תרומה טמאה דלמחלוקו' ריה"ג ורבנן ר"פ השוחט ומעלה פטור ממיתה דטומאת הגוף ואינו חייב אלא עשה דתרומה טמאה ולסתם מתני' דפרה פי"א מ"ג חייב מיתה משום טומאת הגוף אעפ"י שהתרומה טמאה וזה לשיטת הר"ש שם אבל טהור שאוכל תרומה לא נסתפק אדם מעולם שיהי' טפי מעשה:
ודברי רש"י י"ל על צד הדוחק דה"פ דחלה טמאה בשביעי' אינה עומדת אלא לשריפה דהרי האוכלה בטומאת עצמה עובר בעשה לכל הפחות רק שלא יאמר הטועה הרי יכול לשומרה ולאוכלה בימי טומאת גופו וע"ז כתב רש"י אדרבא אם אוכלה בטומאת גופו חייב נמי מיתה לשיטת תנא דפרה אבל דברי מהרש"א דשבת א"א ליישב בשום אופן:
ומ"מ יהי' איך שיהי' דברי רש"י דשבת תמוהין מה הי' לו לומר משום משמרת תרומות ולא אמר משום עשה דאכילת תרומה טמאה והנה מעלתו יורד להציל דרש"י כ"כ לר"ל דחצי שיעור מותר מן התורה ולא פי' דבריו יפה אולי כן כוונתו דהא שיעור כל המשקי' ברביעי' והוא יותר ממלא לוגמיו וא"כ ק' אמאי נגזר דאוכל אוכלין טמאי' ישדה משקין דתרומה לתוך פיו הלא כיון שמילא פיו אוכלין תו לא מצי להכניס מלא לוגמיו משקין וה"ל חצי שיעור ולר"ל מותר מן התורה ומ"ט גזרו עליו בי"ח דבר ע"כ פירש"י משום משמרת תרומות דשייך אפי' בכ"ש דמקבלי' משקי' טמאה אפי' בכ"ש אם לכך נתכוון קיצר הרבה ודפח"ח אלא שאין אנו צריכין לזה דלשון הש"ס ושדי בפומי' קשיתי' לרש"י וה"ל למימר ושתה להו גם לשון פסילי להו קשיתי' לי' ה"ל למימר ומטמא להו וע"כ ס"ל לרש"י דלא חשו שיבלע וישתה או יאכל כי בין כך יזכר ויפלוט אך מיד דשדי בפומי' כבר פסלם מלאוכלם עוד ועובר על משמרת תרומותי:
וע"ד קושי' אהט"ז י"ד סי' ס"א ס"ק כ"ז שכ' מטעם אין הולכין בממון אחר הרוב וכ' מעלתו שלא הי' צריך לזה שהרי העלו תוס' בכורו' ב' ע"א ד"ה ור"י דבממון שאין לו תובעי' לכ"ע אין הולכי' אחר הרוב עכ"ד:
ולא הבנתי דבריו דהרמ"א בי"ד מייתי דברי מרדכי במי שלקח בהמה מגוי ושוחט על תנאי דאם תהי' כשרה יקחנה ישראל ואם טרפה תשאר לגוי פטור ממתנות כהונה דבשעת שחיטה אין ברירה ואפשר שתשאר לנכרי וע"ז כ' הט"ז אי נזיל בתר רובא א"כ בשעת שחיטה הי' מבוררת שהיא לישראל דבכל התורה אזלי' בתר רובא ויהי' חייב במתנות וע"ז תי' הט"ז כיון דאין הולכי' בממון אחר הרוב לא הו"מ הישראל להוציא בהמתו מן הגוי ע"י סברת רוב בהמות כשרות הדר הו"ל כשאר ברירה דעלמא וזה דלא כסברת קצת ראשוני' בשיטה מקובצת ספ"ק דכתו' דלא אמרי' בשל גוי חזקת ממון וע"ש מ"מ קו' מעלתו לק"מ:
ועל מה שנתקשה בדברי תוס' תמורה כ"ה ע"ב אמר רב אשי מה בעל מום שפסולו ניכר וכו' והקשו לימא אתנן ומחיר יוכיח והק' מעלתו נימא דיו מה אתנן ומחיר אינו חל משהוקדשו כדלקמן ל' ע"ב הנה בס' צאן קדשי' כ' דה"ה דקו' תוס' נימא מוקצה ונעבד יוכיח וחדא מיני' נקטו ע"ש ולק"מ ק' מעלתו ועיי' עוד ב"מ דף צ"ה ע"א למאן דלי' לי' דיו מא"ל ובתו' שם ועוד אני אומר עפ"י מ"ש קרבן אהרן פ' ויקרא וכן בצאן קדשי' כאן דדברי תוס' תמוהי' דהא הש"ס לא בעי למילף אלא שיהי' פסול רובע אפי' בע"א דפסול בשני עדים כבר ידעי' א"כ מה שייך אתנן ומחיר יוכיח הא התם גופי' מנ"ל דפסול בע"א וק' גדולה היא והנה רש"י פי' בע"מ פסול בע"א היינו החכם המורה והוא דחיק מאוד ויותר הי' נ"ל עפ"י דברי ר"ע עצמו בקידושי' ס"ו ע"ב דבעל מום פסולו ביחיד משום שלח ואחוי והיינו ממש דברי ר"ע בכאן שמומו ניכר ויכול לומר שלח ואחוי ומ"מ לא ניחא לי מה צורך למילף בע"א דממ"נ אם יכול לומר בא ואראך שורך נרבע היינו בע"מ בעצמו דכל שיכול להתברר ע"א נאמן עליו:
ע"כ נ"ל הכא לא מנאמנותו של ע"א מיירי אלא בגוף הדין דהא כשרואה ע"א הרביעה אפי' האי עד עצמו מותר להקריבו דבכל דבר ערוה גז"ה הוא שאינו נאסר אלא בעדי' אפי' הדבר אמת וס' זו כ' תוס' בכתובות ט' ע"ב ד"ה ומי אר"א וכו' וזה אתי למילף מבע"מ שבודאי ע"א היודע שהוא בע"מ אסור להקריבו אפי' אין שנים יודעי' דדבר שאינו ערוה אין שום סברא לחלק בין ב' עדי' לע"א וע"ז דחה ר"ע התם הדבר ניכר לכל ה"ל כאלו ב' יודעי' דמלתא דעבידא לאגלוי' כעדי' דמו וע"ז הק' התוס' מאתנן ומחיר דלא עבידא לאגלוי' ואפ"ה פשיט דע"א שהוא יודע דהוא אתנן או מחיר אסור לו להקריבו דכ"ז שאינו ערוה אין סברא לחלק בין ב' עדים לע"א (רק לענין נאמנת אבל לגוף האיסור אין לחלק והכא לא מנאמנו' מיירי רק מגוף האיסור וכו') וא"ש דברי תוס' ולק"מ ק' קרבן אהרן וצ"ק הנ"ל:
וממילא לק"מ ק' מעלתו דכיון דידעי' כבר שעפ"י ראיית ב' עדים נאסר רובע ונרבע בין קודם שהוקדשו ובין משהוקדשו ולא הות ס"ד לחלק אלא משום דה"א דבר שבערוה בעי' ב' עדים וכיון דנילף מאתנן ומחיר דאפי' בע"א נמי מיקרי רובע ונרבע א"כ אוקי' באתרי' שאסור אפי' אחר שהוקדשו כמו בשני עדים וסברא פשוטה היא זו לפע"ד:
תו הק' מעלתו על עיקור דברי הבריתא דת"כ וכולי שקלי וטרי' דש"ס התם הא אצטריך קרא מן הבהמה להוציא הרובע למשרי בהדיוט דהוה סד"א דהואיל ונעבדה בו עבירה אסור אפי' להדיוט ועפ"י דברי תוס' חולין קט"ו ק' זו אינה צריכה לפני' שאין שום סברא שהכתוב אינו נכתב לגופי' אלא לדיוקא בעלמא וכמ"ש תוס' בכתובות מ"ד ע"ב ד"ה בתולות וכו' וכן ממ"ש תוס' עוד שם ד"ה הא כל מקום וכו' מבואר כן דה"ה דהנערה דאינו אלא קרי וכתי' שייך לומר דאטרח למיכתב משום דיוקא בעלמא אבל מקרא מלא ולו תהי' לאשה לא נימא דנכתב משום דיוקא:
ובהאי ענינא צ"ע במג"א סס"י תרמ"ח במ"ש ועוד ק' ל"ל קרא דכלאי' פסול לגבו' ת"ל משום דנעבד בי' עבירה וצ"ע אי לאו קרא ה"א דמותר לגבו' מקרא אלה שכ' תוס' בחולין קט"ו ומבואר שם דקרא לא מיירי אלא בבע"ח אבל בזרעי' לא וא"כ באתרוג שהוא זרעי' ולא קאי אלה להתירא נשאר סברא חצונה לאיסור ולא מצאתי מקום ליישב דבר זה אלא לומר דע"כ לא כ' תוס' בחולין כן אלא באי' דלא שייך אלא בזרעים או בעופו' כגון החרישה והדישה ושלוח הקן אבל מידי דשייך גם בבהמה כגון כלאים כי היכי דהותר בבהמה ה"נ הותר בזרעים כמ"ש ויש לי ראי' לפי' זה אלא שאין להאריך כאן ואסיים בברכה דברי הטרוד מאוד. באדען יום ה' כ"א לירחי תליתאי תקע"ד לפ"ק משה"ק סופר מפפד"מ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |