שו"ת חתם סופר/ה/קעז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
את חג המצות יחוג בדיצות י"נ תלמידי הרב הגאון המפורסם המופלג פ"ה ע"ה כש"ת מו"ה מאיר[1] נ"י אב"ד ור"מ דק"ק יארמוטה יע"א:
בלי ספק הגיע לידו הרמה מכתבי משבוע העברה ושם אמרתי להשיב על דברי תורתו החביבי' עלי והנה יצאתי בחיפזון להשיב בקיצור וביום אפיית מצה וגמרתי ביום ע"פ שזמנו בהול מאוד לכן קצרתי מאד לחכם ומבין מדעתו הרמה יזכה לראות ציון ברמה:
א' הנה מ"ש מפ' השולח מ"ו ע"ב ההוא גברא דזבן נפשי' ללודאי דאמרי' פודי' הבנים אחר מיתת אביהם כ"ש הכא דאיכא קטלא משמע דטפי חיישי' לקטלא דידי' מהצלת בניו שלא יטמעו בין הנכרים והכא בנידון שלפנינו על חייו לא נחוס שהוא מורד ומכין אותו עד שתצא נפשו כ"ש על טימועת בניו:
אהובי י"נ כמה תשובות בדבר חדא היא הנותנת התם מיירי שאינו עובר שום עבירה אפי' לתיאבון כי אח"כ אמרו לי' שאוכל נבלות לתיאבון ואז רצה לפדותו לפנים משורת הדין לא מדינא כמ"ש בסמ"ג והביאו מהרמ"ל בתשו' סי' ט"ו אבל מעיקר הדין לא מיירי אלא מי שאינו מומר אפי' לתיאבון אדרבא אפי' בניו משומרי' עמו מכל חטא עד שימות דמשו"ה פודין אז הבנים מפני שאין מי שישמרם ולא פשע זה אלא שמכר עצמו לנכרי' פעמים ושלוש והטיל עצמו על הציבור לפדותו ומן התורה מחויבי' לפדותו כדכתיב אחרי נמכר גאולה תהי' לו ולא לידח אבן אחר הנופל רק יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה שלא לפדותו הואיל והטיל עצמו על הציבור ובמקום פ"נ דידי' לא גזרו כיון שאיננו מומר אשר הוא רשע למות ועדיף מהצלת בניו שלא יטמעו כי פקוח נפש עדיף משא"כ נידון שלפנינו אם נניח אשר הוא רשע למות בדין כמ"ש מעלתו דהרי מכין אותו עד שתצא נפשו א"כ אין כאן ק"ו אם לא ניחוש לקטלא דידי' ק"ו לטימוע בניו נפשות אביונים נקיים אתמהה:
ב' מה ענין מכין אותו עד שתצא נפשו לקטלא וכל ההורגו בעדים והתראה נהרג עליו אעפ"י שהוא מומר לתיאבון לעבירה א' כיון שאיננו ממורידי' ולא מעלי' כמבואר בתוס' סנהדרי' ע"ב ע"ב ויעויין מג"א רס"י קפ"ט אך אנו מכין אותו הכאה אחר הכאה ואפי' עד שתצא נפשו אולי בין כך ישמע ויבין ויאזין וימות זכאי או יחי' אחר נופלו אבל להמיתו בפ"א אין לנו וא"כ אפשר אפי' האי גברא פודין כשנמסר לקטלא אפי' שנה ושילש לפנים מש"ה מיהת כמומר לתיאבון ולמה נידח אבן אחר הבנים:
ג' אפי' אם נגמר דינו למיתת ב"ד מאן לימא לן שאין מצוה להצילו מיד עכו"ם הבאים להורגו שלא כדין להביאו אח"כ לב"ד לקיימא בי' מ"ע של ובערת הרע אבל לא לשבקי' בידי נכרים ויעויי' סנהדרי' ריש מ"ח ע"ב ואם אנחנו נמיתיהו לא יוסיף לחטוא עוד משא"כ הכא יוסיף על חטא ופשע:
ד' אפי' אם בכה"ג אין חוששי' לפדות בניו אבל לדחות אותם בידים מי התיר וכל עצמינו אין אנו נכנסי' להתיר לנדות מומר לעבירה או אעפ"י שעי"ז יצא מכלל אלא משום לייסר אחרי' והלעיטהו לרשע זה וימות ויבואו אחרי' ויקחו מוסר אבל לא תמותתה נפשות נקיי' בשביל מוסר אחרים:
ומ"ש מעכ"ת בהא דכל מ"ע שמתן שכרה בצידה אין ב"ד שלמטה מוזהרי' עלי' אבאר ברצות הי"ת בירושלמי ס"פ המוכר את הספינה דמייתי לי' הגה"מ סוף ה' גניבה רמי קראי כתיב איפת צדק יהי' לך דממנים אגרדמי' על המדות הא מתן שכרה בצידה ופי' פני משה דב' פעמים כתיב יהי' לך חדא בפ' קדושי' וחדא ס"פ כי תצא וחד מיני' דרשי' יהי' לך ממון הרבה ואידך דרשי' ב"ד ממנים אגרדמי' וא"כ סתרו אהדדי כיון דשכרו יהי' לך ממון הרבה איך ב"ד כופין על ככה ומשני כיני מתני' אין ב"ד שלמטה נענשי' עליו פי' אם ירצו כופי' אך אין נענשי' אם מעלימי' עין:
ולדברי פ"מ הלז תקשי אפירש"י כתובות פ"ו ע"א דפריעת בע"ח מצוה מדכתיב הין צדק הן שלך יהי' הן ולאו שלך לאו וא"כ הא בכלל מתן שכרה בצידה יהי' לך ממון הרבה ולא לשתמט תנא ופוסק מעולם לומר דפריעת בע"ח אין ב"ד שלמטה מוזהרי' או נענשי' עליו וא"כ מה בין פריעת בע"ח בחייו ובין מטלטלי' דיתמי כמובן בסוגי' אבל הגאון הזה העלים עין ממקרא מלא בתורה ס"פ כי תצא דכתיב למען יאריכון ימיך והיינו מתן שכרה שבצידה וכן הוא בספרי שם וז"ל למען יאריכון ימיך זה א' ממצות שבתורה שמתן שכרה בצידה והרי דברים ק"ו ומה גרוגרת שאין א' ממאה באי' באיסר האטילקי נאמר בה אריכות ימים שארי מצות שיש בה חסרון כיס עאכ"ו עכ"ל אבל דרשא דיהי' לך ממון הרבה דרש חכמים הוא ואינו מתן שכרה בצידה ולפ"ז בפ' קדושי' דשם נאמר הך דהין צדק יהי' לכם הן שלך יהי' הן שם לא כתיב למען יאריכון ימיך ואין מתן שכרה בצידה. ואין רחוק לומר מה שפירש"י בחולין קל"ב דהא דב"ד כופי' ומכין עד שתצא נפשו היינו באין בו חסרון כיס אבל יש בו כחסרון כיס אין מכין היינו מספרי הנ"ל דכל שיש בו חסרון כיס הוה מתן שכרו בצידו אריכות ימים מק"ו הנ"ל ושוב אין ב"ד שלמטה נזהרי' עלי':
והקשה פני משה הא איכא לאו לא תעשה עול ולא יהי' בביתך ונ"ל דלק"מ דצדק משקולו' ולאו דלא תעשו עול תרי מילי נינהו דהטומן משקלותיו במלח לרמות או מוכר בקטנה וקונה בגדולה רשע הוא וגוזל רבים אבל עשה דצדק משקלותיו הוא מ"ע בפ"ע במי שאינו מכוון לרמאות וגם העולם אינם מקפידי' על גרומיו כ"ד תומן ועוכלא וגרוגרת א' מי"ג בפרוטה ויעיי' לשון רמב"ם ר"פ בתרא ד"ה גניבה ומכ"ש המוחק במקום שגודשי' ומוכר בזול שאינו מפסיד מידי וכן בהיפוך הכל בעשה דצדק משקולת וע"ז כתיב למען יברכך ואהא ממני' אגרדמי' מריבוי דיהי' לך ושפיר הוכיח הירושלמי דמוזהרי' אבל אין נענשי' והנה אמת נכון הדבר לפע"ד בעזה"י:
ובמיוחסת סי' פ"ח יליף מהאי ירושלמי דבהשבת עבוט נמי אם ירצו ב"ד לכוף הרשות בידם אבל אין נענשי' דמתן שכרה בצידה ומשמע דלית לי' מ"ש תוס' ב"ב ח' ע"ב דבצדקה דאיכ' נמי לאו דלא תקפוץ ידך כופי' דהא הכא נמי איכא לאו לא תשכב בעבוטו אבל בס' קצה"ח סי' צ"ז סק"ט הקשה אהרמ"א בהל' צדקה סי' רמ"ח סתם בצדקה כופי' משום דאית בי' לאו כמ"ש ש"ך שם סק"ג ובח"מ סי' צ"ז הנ"ל פ' כמיוחסת דאם לא ירצו לא יכופו ובחי' ריטב"א פ' נערה כ' בצדקה כופי' משום מחסורם של עניים ונ"ל דאכתי צריכי' להא נמי דאיכא לאו דאל"ה אלא מ"ע בעלמא לא הי' כופי' אפי' איכא מחסורם כדמשמע קצת מירושלמי דאגרדמי' הנ"ל דאע"ג דאיכא פסידא לאינך אפ"ה רמי קרא אהדדי אע"כ כיון דליכא לאו אין כופי' אפי' במקום פסידא לאידך אבל הכא בצדקה איכא נמי לאו חיישי' לפסידא דעניים והנה י"ל דזה הלוה שהגיע זמן חובו לפרע חייב במ"ע של הן שלך יהי' הן ולפרע ולמכור אפי' כסותו אעפ"י שאין לו במה ישכב אך זה לא רצה וב"ד יורדי' לנכסיו ואי לאו דאמר רחמנא מצות חזרת עבוט הי' ראוי שב"ד יכופו לשלם לחלוטי' לקיים מ"ע פריעת בע"ח אך רחמנא חס השב תשיב ולא תשכב מ"מ כיון שמתן שכרה בצידה ורק משום מחסורו של זה כיון שהוא גופי' לא קיים מ"ע לא מזדקקי' לי':
והיותר נראה דהריטב"א לא אמר אלא אצדקה לעניים דאם לא יכוף אז בעלי כיסי' לא יפרנסו העניים וימותו ברעב אבל השבת עבוט אע"ג דעני הוא ובמה ישכב מ"מ לאו עלי' דידי' רמי' לפרנסו אלא מוטל על הציבור כדאמרי' במס' ב"מ ורק מצוה זו רמי' רחמנא עלי' דידי' כשאר מ"ע שמתן שכרה בצידה ואין כופי', ודעת הסמ"ע רס"י ק"ז דתוס' ורא"ש חולקי' על המיוחסת הנ"ל וס"ל דש"ס דילן דחולין דאמר שבקוה אין ב"ד שלמטה מוזהרי' ופליג אהירושלמי הנ"ל וס"ל דאין מוזהרי' ואין רשאי' לכוף כלל וצ"ל מה יענו ברומי' קראי דהירושלמי דהא ממני' אגרדמי' על המדות אע"ג דכתיב למען יאריכון ימיך ונ"ל דבש"ס דילן ס"פ המוכר הספינה מייתי מינוי אגרדמי' מיהי' לך דס"פ תצא וא"כ הכי קאמר קרא יהי' לך אגרדמי' למען יאריכון ימיך נמצא לא קאמר מתן שכר אלא ע"ז גופי' שימנו ב"ד אגרדמי' על ככה ולק"מ קו' ירושלמי אך הירושלמי נ"ל פסק מינוי אגרדמי' מקרא יהי' לכם דפ' קדושי' יהי' לכם לשון רבים קאי אציבור שימנו אגרדמי' ויהי' לך דפ' כי תצא דריש יהי' לך ממון הרבה משו"ה קשי' לי' וא"ש:
אך הש"ך העלה דליכא מאן דפליג אהמיוחסת הנ"ל ולכ"ע אם ב"ד רצו לכוף הרשות בידם אך קצה"ח רס"י ק"ז מייתי דרמב"ם ס"ל אין רשות לכוף מדכ' דטוב לפרש בכל שטר לגבות מטלטלי' דיתמי ולא לסמוך אהתקנת גאונים דתקנו לגבות ממטלטלי' דדלמא לא הי' דעת הלוה בחיי' כן ונמצא טורף מיתומי' שלא כדין וכ"כ הטור בשם רמב"ם ואס"ד אי ב"ד רצו לכוף על כיבוד יכולי' לכוף א"כ מאי קלקול יש הא לעולם מחייבי יתמי מטעם כיבוד אע"כ אין רשאי' לכוף אלו דבריו ז"ל:
והנה רש"י ממ"ש גבי קטינא דארעא נ"ל דס"ל לרש"י דלפי מאי דקיי"ל כיבוד משל אב ולא משל בן א"כ במטלטלי' דיתמי לא שייך מצות כיבוד כלל אך מחוייבי' מטעם קלון אביהם ובהא כופי' דליכא מתן שכרו בצידו וכמ"ש רמב"ם סוף פ"ו מה' ממרים ע"ש ואמנם אי הוה קלון ממש דעובר איסורי' אב דאורייתא הי' כופי' אע"ג דבחסרון כיס אין כופין לרש"י מ"מ הכא כיון שירשו מטלטלי' נהי דמ"מ לא מקרי כיבוד משל אב דכיון דמת נכסי ברשות יורשי' קיימא מ"מ חסרון כיס לא מיקרא וחייבי' מדרבנן להצילו מקלון ומ"מ בדרבנן אין כופי' ע"ז כנ"ל בדעת רש"י ז"ל:
וע' רי"ף פ"ק דקדושין שכ' הך ירושלמי דאי לית לי' לאב ואית לי' לבן כופי' מטעם צדקה ומייתי רי"ף עלה כי הא דרבא אכפי' לרבה בר נתן על הצדקה וצ"ע בירושלמי משמע מטעם כיבוד אב נגעי בי' ולא מתורת צדקה ונ"ל כך דודאי מי שרוצה ליתן צדקה לעניים כפי יכלתו אעפ"י שאינו רוצה לקיים דרשא דעניי קרוביך קודמים תו ליכא לאו דלא תקפוץ ואין כופי' לכ"ע והכא אפי' בבן שרוצה ליתן צדקה כפי יכולתו רק לא לאביו וכייפי' מטעם קלון דאביו שבזיון הוא לו דיהיב לאחריני ולא לאביו ואקלון כופי' וחסרון כיס ליכא דהרי עכ"פ יהבי' לעניים אחרים ואין לו בזה חסרון כיס ומעתה כיון שכופי' על הצדקה כופי' לתת לו והשתא י"ל גם רמב"ם ס"ל מ"ע שמתן שכרה בצדה משום קלון אם ירצו כופי' אך במטלטלי' דיתמי ליכא משום כיבוד דהוי משל בן וגם משום קלון ליכא כיון דאיכא חסרון כיס ודלא כרש"י הנ"ל ע"כ כ' טוב לפרש בשטר שמשעבד מטלטלי' אפי' נפלו קמי יתמי וליכא מאן דפליג אתשובת מיוחסת הנ"ל וכהש"ך ומיושב קו' קצה"ח הנ"ל:
ג' ומ"ש פר"מ אי כפיית ב"ד בעי' דוקא מומחי' כדמשמע בגיטין פ"ח דהדיוטות לאו בני עישוי נינהו לפע"ד ב' מיני מצות שכופים עליהם הם, א' חוקים, ב' משפטים, וקיום חוקים ומצות כל ישראל ערבים זה בזה ונכנס מי שאינו מוחה ויש בידו למחות בכלל אשר לא יקים את דברי תורה הזאת כפי' רמב"ן פ' תבוא עפ"י ספרי ומ"ש אשר נא יקים זה ב"ד שלמטה לאו דוקא ב"ד אלא כל אדם מישראל קטן וגדול שם הוא אם יש בידו לעשות וכתי' ואם העלם יעלימו עם הארץ בתתו מזרעו למולך משמע שהי' על ע"ה שלא יעלימו וע"ה איננו ב"ד כדמוכח בפ' חטאות דע"ה בעשותה היינו הדיוט וב"ד היינו עיני העדה וא"כ על כל ע"ה הטיל הכתוב שלא יעלימו ומדכתב אח"כ והכרתי אותו למעט כל עולם ש"מ שהי' להם ג"כ בכרת כמותו אלא שמיעט הכתוב והיקל עונשם מכרת חוץ מעונש שבועות שוא דחמיר טפי ויש עיון בדברי קצת מש"ס פ' שבועות הדיינין מ"מ אמת נכון שאין בין ב"ד ובין כל שום איש מישראל שיכול למחות ולפגוע בעוברי עבירה ולא כלום ואפילו תלמיד לפני רבו לא מיקרי אפקרותא לפגוע בהם ולהכות באגרוף רשע עד שתצא נפשו כנחמי' בן חכלי' ואכם ואמרטם ואמר יד אשלח בכם וב"ד שהזכירו בכל מקום לישנא בעלמא הוא ואורחא דמלתא שיש כח בידם כמו קטן אוכל נבילות ב"ד מצווין להפרישו וכמו במילה ב"ד מצווי' למולו ורמב"ם ס"ל בס' המצות אפי' דרבנן מה"ת נינהו מלא תסור ע"כ פסק אפי' באיסור דרבנן ככה כמ"ש פ"ו מהל' חמץ ומצה באוכל מצה בע"פ ועי' תי"ט נזיר פ"ז משנה ג' ודברי חי' ר"ן חולין קל"ב תמוהים שכ' שיעור ההכאה ל"ט כמלקות דאורי' והוא תימא נחזור להנ"ל דדבר זה מוטל על כל ישראל וב"ד שליחותיהו דכל ישראל עבדי שנתמנו שלוחא דישראל ועי"ז נפטרו כל אחד ואחד מלהשגיח כי העמידו גברי רברבי בחריקוהו והיינו רישך בקרירא ורישא דרישיך בחמימי ומ"מ קרירי איכא וכל זה בחלק חוקים ומצות אך משפטים הוא הכולל ב' דברים א' לעשות משפט כתוב שקצבה תורה למחלל שבת כך ולהורג נפש כך ולעובר לאו כך וכל דבר שקצבה תורה עונשו אחר שכבר עבר אין דמו מסור כ"א ביד ב"ד מומחי' כעובדא דשמעון בן שטח שאמר אין דמך מסור בידי אפי' להביאו לב"ד לקיים בי' ובערת הרע כיון דליכא ב' עדים וחלק השני להוציא ממון מיד המוחזק בו אפי' גזילות וכדומה ובכלל זה להוציא אשה מיד בעלה המוחזק בקנין כספו כל הכפיות נקרא משפטים וכתיב אשר תשים לפניהם ולא לפני הדיוטות דאלהים כתיב בפרשה וצריכים מומחי' ולולי דעבדי' שליחותיהו דקמאי במידי דשכיחי לא הוי דנין גזילו' בזה"ז אבל לפגוע בעוברי עבירה לא נכלל בכלל זה:
ולפע"ד אחר שכבר פסקו דיינים דין שישלם פלוני מפלוני והוטל עליו מ"ע לשמוע אל השופט ולא אבה ונעשה סרבן אז נעשה עבריין על חק ומצוה שמיעה אל השופט והוטל על כל ישראל ומה שב"ד מנדין ע"ז הוא בשליחות כל ישראל ובזה מיושב ק' מהרש"א על תוס' מס' מ"ק י"ד ע"ב ד"ה מהן וכו' ע"ש והא"ש דמ"ע דרגל אין יחיד מוציא רבי' י"ח משא"כ הכא ב"ד מוציא י"ח כל ישראל ועפי' מג"א סי' תמ"ו ע"ש ר"ת וק"ל:
ד' ומ"ש מעלתו כיון שמחוייב למחות בעוברי עבירה ממילא אפי' יצא הוא ובניו לת"ר לא אמרי' לב"ד חטאו בשביל שיזכה חבירו שפשע בעצמו דבריו תמוהי' הב"ד מצווי' לשמור ולעשות משמרת וגדרי' וסייגי' וכשם שמצווים למחות בעוברי עבירה ה"נ מצווים לגדור שלא יכשלו ויבואו למכשול ומעתה יש מקום לומר אם ימחו בזה הבועל ערוה יביאוהו למכשול עובר על כל התורה והלא כשם שמחוייבים להפרישו מעבירה כן מחוייבים לגדור בעדו שלא יכשל יותר והי' הסברא נותן שב וא"ת עדיף ואין כאן עון אשר חטא ב"ד כלל והא דלא קי"ל הכי בש"ע י"ד סי' של"ד ס"ג משום דאיכא מכשול לרבים ובהוסרם יוסרו רבים וישמעו ויהי' גדר לרבים אך כתבתי בתשו' למעלתו היכי דאיכא למיחש לבנים קטנים שיוציאם לת"ר אזי איכא סברא בהיפוך אין אומרי' לקטני' חטא מיד בשביל שיזכו אחרים ולא יכשלו אחרים לעתיד אע"פ שהקטני' עתה לאו בני מצוה נינהו מ"מ חלילה לנו לגרום לנפשות קדושות אשר ממי יהודה יצאו ודבר פלא שלהי יומא למאי דקי"ל תינוק הנמצא בעיר שרובה נכרים הרי הוא נכרי להאכילו נבלות ומכ"ש שיחלל הוא שבתות ואינו צריך לשמור שבתות הרבה ואפ"ה לפקוח הגל מחללי' עליו השבת אפי' לכשגדל ואינו שומר דת ישראל ואלו ישראל גמור כיוצא בו המחלל שבת בפרהסי' אין מחללין עליו שבת וזה מחללי' עלי' והטעם כי זה עביד כדינא דאזלי' בתר רובא ומותר לו לחלל שבת ואפ"ה אי קמי' שמי' גלי' שהוא מילדי ישראל הרי הוא ישראל גמור ואינו נענש על שום עבירה ועדיף אפי' מאונס דהרי כדין עשה דאזיל בתר רובא וכיון דישראל כשר הוא מחללי' עליו שבת מספק ולא אזלי' בתר רובא ואיך נדחה אנן נפשות אביונים נקיים אשר לא תמאוסנה ע"כ צל"ע לדינא ושב וא"ת עדיף לפע"ד - ומאוד תמהתי על מעכ"ת איך עלה על דעתו להשוות לגייר גרים לקטני' בני ישראל אותן קשים כספחת והמה יעלו ויהיו כפורחת אל מי תדמיוני ונשוה יאמרו קדושי עליוני' בני ישראל סוגה בשושנים:
ומ"ש להסוברים דאפי' בביטול ל"ת בשב וא"ת צריך לבזבז כל הונו ולא יעבור אך לרמב"ם דפסק בפדיון שבוי' המעלי' עין עובר על לא תעמוד על דם רעיך ועל לא תרדה בפרך לעיניך וקשה א"כ אמאי אמרי' פ' השולח אין פודין יתר מכדי דמיהם משום דוחקא דציבורא הא עברי על לא תעמוד ע"ד רעיך ועל לא תרדה בו בפרך לעיניך, הנה יפה כ' רמב"ם דעובר על כל אלו ול"ד לע"ע הנמכר לנכרי דמיירי קרא כשיד ישראל תקיפה על או"ה ולא ירדנו בפרך א"א רואהו רודה בפרך גם לא ימתינו ולא יעבירנו על דתו לאונסו אע"ג דמיירי בנמכר לשמש לע"ז לעקר מ"מ ל"ד לשבוי דמכין וחובשין נגידא קשה ממיתה ומעבירי' אותו על דתו ורודי' בו בפרך בלי ספק אך מ"מ כ"ל לישב קו' פר"מ דלא אמרה הר"ן אלא ביחיד שצריך לבזבז כל ממונו ולהטיל עצמו על הציבור להתפרנס מן הצדקה ולא יעבור על ל"ת אבל ציבור הנדחק ובפרט בזמן שאו"ה תקיפים על שונאי ישראל הוי דוחקא דציבורא בכלל פ"נ כמ"ש הרא"ש פ"ק דב"ב וכמ"ש בש"ע י"ד סי' רנ"א בסופו כנלע"ד ע"כ חשו לדוחקא וה' ירויח וישמחנו בשמחת עולם הכ"ד א"נ. פ"ב יום א' י"א ניסן תק"ץ לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |