שו"ת חתם סופר/ה/ג
שו"ת חתם סופר 
ה ג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שלום וכ"ט לגברא רבא ויקירא, מבאר כל חמירא, גלי לדרעי' ונפל נהורא, הרב המאוה"ג המופלג בתורה כש"ת מוהר"ר נתן נטע סג"ל לאנדע אב"ד דק"ק אושפצין יע"א:
מכתב קדשו הגיעני ונפשו היפה בשאלתו שאלת חכם בנידון איש א' נכבד הי' לו מעות ההלואה אצל ישראל אחר וזה ג' שנים הלך הלוה לעולמו ועשה צוואה לפני עדים ישראלים בכתב דייטש כחק המדינה ונמסרה הצוואה ליד הערכאות דפה ונתנו עליו תוקף כחק המדינה ויום הנ"ל שכח הלוה להעלות בהצוואה ע"כ שלח לקרוא ב' עדים וציוה לפניהם יום א' קודם מותו גם לאשתו הגיד שתשלם החוב להמלוה הנ"ל והנה כעת המלוה ירע לנפשו בדבר חובו פן ישכח מלב העדים צוואת המת שציווה לפניהם ולגבות העדות עפ"י ב"ד קשה כי הב"ד חוששי' לדעה אחרונה שבססי' ק"י שאפי' צוואת המת אין לב"ד לגבות עדים במקום שיש יתומים קטנים ומובן מעצמו שלתבוע המעות פשיטא שאין להמלוה לתבוע כל עוד שהיתומים קטנים שימשך עוד כמה וכמה שנים והוא בהול על ממונו שיפול לטמיון לגמרי ע"כ עלה על דעתו להעלות דברי העדים בכתב אצל ערכאות דפה לצרוף דברי צוואת המת לדברי צוואתו המונחת ת"י הערכאות ובפירוש כ' בתוך המבוקש שכתב לערכאות שאין רצונו לשפוט עם היתומים כ"א להעלות במכתב כנ"ל ושאל המלוה מאתי להורות לו בדבר מבוקשו ולאשר ידעתי היטב מהות המלוה היותו צורבא מרבנן והולך בדרך תמים ואל יעלה בדעתו לשפוט בערכאות בשום אופן ובפרט שיוכרח לעשות ב"ד וב"ד לא יתנו לו רשות הוריתי לו שרשאי אך להעלות דבר המת בכתב ולא יותר ע"כ עתירתי מכבוד הו"ת להורות לי אם האמת כדברי האמורים עכ"ל השאלה אות באות:
הנה בכל אריכות הדברים אין בהם אלא ספק א' אי מותר להעלות דברים במכתבי ערכאות שאינם פועל יוצא לא לזכות ולא לחובה לא לדון בין אדם לחברו רק לקבל דברי העדים ולהעלותם בפראטיקאל שלהם שיהי' שמור ליום מועד למזכרת בעלמא או יש בזה משום מיקר שם פלילי' או לא:
גרסי' במס' גיטין מ"ד ע"א המוכר ביתו לנכרי דמי' אסורי' ונכרי שאנס ביתו של ישראל ואין יכול להוציא לא בד"י ולא בדא"ה מותר ליטול דמיו וכותב ומעלה בערכאות שלהם מפני שהוא כמציל מידם ופירש"י ומעליהו בערכאות לחותמם אעפ"י שחשיבות הוא להם עכ"ל משמע אפי' לחתום שטר בעלמא אסור לולי דהוה כמציל מידם:
אך התוס' שם הקשו דהא שטרות העולות בעש"נ מכשירינן ולא מפליגין בין לכתחילה לדיעבד ע"כ מפרש ר"ת דה"א דה"ל כמקיים המקח ע"ש והנה מלבד ק' תוס' מגמרא גם מסברא קשה להסביר סברת רש"י מנ"ל לאסור מקרא דואלה לא משמע אלא כשאויבינו פלילים בין איש לרעהו והגישו אל השופט ושפטו בין דין לדין אבל להעלות בערכאות ולקיים כל דבר ומה גם בין גוי לישראל מאין הרגילים למסור אם אינו כמציל מידם עוד זאת רש"י סותר עצמו במ"ש במס' ע"ז י"ג ע"א הולכים ליריד של ע"ז וכותב ומעלה בערכאות פירש"י אעפ"י שכבוד ותפארת היא להם ואיכא למימר אזיל ומודה לע"ז ע"ש משמע הא אי לאו יום יריד ע"ז ואיכא משום אזיל ומודה לא הוה אסור משום מיקר שם אלילים נמצא סתר רש"י א"ע:
עכנלע"ד מעולם לא עלה ע"ד רש"י שיהי' בהעלאות ערכאות משום פלילים אלא דוקא בענין קנין קרקע בא"י דכשם שאסור למכור בית לגוי בא"י משום שנותן להם חניה בקרקע ה"ה כשכבר הקרקע ביד האנס לא הי' ראוי' ליתן ממשלה לשר שופט ומושל על נחלתינו אשר נהפכו לזרים בעו"ה ועכ"פ הישראל לא יגרום להם שום ממשלה וגדולה ע"י נחלת ה' לולי שהוא כמציל מידם משא"כ בעלמא וכגון התם במס' ע"ז דקונה מטלטלי' בהמה ועבדים ואפי' בא"י לולי יריד של ע"ז הי' מותר להדי' להעלות בעש"נ אלא הואיל והוא יריד של ע"ז ואזיל ומודה לא הותר אלא משום מציל מידם וא"ש הכל בעזה"י:
ובגטין ח' ע"ב ובב"ק פ' ע"ב אמרי' הלוקח בית מגוי בא"י כותב עליו אונו אפי' בשבת משום אמירה לנכרי שבות התירו משום ישוב א"י ובש"ע א"ח סי' ש"ו כ' דמעלה בערכאות וכותב בגופן שלהן דהוי תרי דרבנן שבות דשבות אמירה לנכרי בכתיבה שאינה מאושרת וק' ערכאות דאורייתא התרת ושבות דרבנן לא נתיר עד שיהי' ב' שבותים אע"כ כנ"ל דאין בערכאות כה"ג שום איסור ואפי' לפירש"י היינו להחזיק הקרקע ביד האנס ע"י שליטת שרים ונכרים על גבול ישראל בעו"ה אבל לקנות בית ולהוציאו מיד גוי וליישוב ישראל בארץ אפי' יהי' זה ע"י שרים נכרים שפיר דמי. וזה מוכח מיני' ובי' בש"ס גטין מ"ד שם דאמר ואינו יכול להוציאו מידו לא בד"י ולא בדאו"ה מותר ליקח דמיו וכ' ומעלה בערכאות מפני שהוא כמציל מידם וק' הלא כבר אמר ואינו יכול להוציאו בדיני או"ה משמע אי יכול להוציא בפליליהם יוציאנו אעפ"י שמחשיב פליליהם להוציא לאור משפט מ"מ פשוט לי' שמותר א"כ מה צריך אח"ז להתיר ולכתוב ולהעלות בערכאות שלהן אע"כ ברישא מותר להוציא הבית מהגוי ולישב בו ישראל אבל בסיפא להחזיקו ביד גוי הוה אסור אי לאו דכמציל מידם והשתא אס"ד דאית בי' אי' דאורייתא משום מיקר שם האלילים מה לי רישא מה לי סיפא אדרבא ברישא איכא יקור טפי שמוציא עשקא מיד האנס אע"כ לית בזה שום יקור אלא משום שמשליט אויבינו על נחלתינו ע"כ ברישא שמוציא הבית מיד אנס פשוט להתיר אפי' ע"י שרים נכרים משא"כ בסיפא וכנ"ל:
ע"כ פשוט מאוד דכל כיוצא בזה מותר אפי' שלא ברשות ב"ד דאלו ברשות ב"ד אפי' לשפוט בפניהם משום דאז לא מיקרי הפלילים על שמם אלא שם ב"ד שנתנו לו רשות אלא ב"ד לא יתנו רשות אלא על אלם שאין ב"ד ישראל יכולי' לכופו כמבואר כל זה סי' כ"ו סעי' ב' וכ' שם רמ"א בשם ר' שרירא גאון ויש רשות לב"ד לילך לפני גוי להעיד שזה חייב לזה וכ' סמ"ע שם לשון ר' שרירא שצריך שהערכאות לא יקבלו שוחד דוקא וכ"כ בעל התרומות בשם ר' שרירא ועיין ש"כ והרבה תשו' האחרונים תמהו מה ענין זה לקבלת שוחד ולפע"ד לפי מה דקיי"ל אין ת"ח מחויב להעיד לפני ב"ד דזוטר מיני' כדאיתא ר"פ שבועות הדיינים ובטש"ע סי' כ"ח סעי' ה' ועי' סס"י רס"ג אי ת"ח רשאי למחול על כבודו ולזלזל בעצמו במקום שאינו חייב והוה סד"א בב"ד של גוים בודאי אסור לת"ח להעיד דהוה בכלל משנאי אהבו מות קמ"ל ר' שרירא דאדרבא יקר ותפארת הוא לדייני ישראל שפסקו הדין עם פלוני אלא שאין כח בידם להציל עשק מיד עשקו הולכי' ומעידי' כן לפני עש"נ פלוני יצא מאתנו חייב כך וכך וע"ז התנה ר' שרירא תנאי באם אינם מקבלי' שוחד ויוציאו הדין כמו שפסקוהו דייני ישראל מש"כ אם מקבלי שוחד שאפשר שאחר שביזו ת"ח את עצמם להעיד במקום שאינו לפי כבודו אתי חמרא ובטש לשרגא ויהפוך הקערה על פיה ולשוא צרף צורף אין להם רשות לוותר על כבוד תורתם מספק כנלע"ד:
היוצא מדברינו לפי עדין שלפנינו שלא עשאום פלילים כלל רק מפקיד דבריו אצלם ליום שיצטרך יוציא הדברים ויביאום לדייני ישראל איני רואה בזה שום נדנוד אפי' בלי רשות ב"ד מכ"ש שעלה ברשות ב"ד ולכשיגדלו היתומים ויבואו הדברים לפני בד"צ אם העדים יכולים לחזור ולהגיד ולשנות ממ"ש בראשונה כיון שאמרו שלא בב"ד או אם יעמדו בדבריהם אם יאמנו משום דעבידי לאחזוקי שקרייהו בזה אין אני אדון בדבר כי השופט אשר יהי' בימים ההם יוציא לאור משפט צדק אך מ"מ הועיל במה שאמרו וכתבו בעש"נ שקרוב לודאי לשיגדלו היתומים יאמינו ולא יערערו וישלמו מעצמם וכעין לשון רש"י בע"ז י"ג ע"ב הנ"ל מ"מ בהא סלקינא דפר"מ יפה הורה ויפה דן וכל דילדי' אמי' כותי' תילד ויתענג על רוב שלום כנפשו היפה ונפש א"נ:
סוגי' סנהדרין כ"ד ע"א ע"ד פשוט מיירי דמייתי ב' עדים כשרים לפסול עדיו של זה ועוד הוא ואחר מצטרף לפסול הדיינים ואע"ג דהוא כוגע בדבר מ"מ כיון שהעידו כבר נפסלו ובטיל לי' האי דינא וא"כ ה"ל הוא כמו אחר שאינו נוגע ומצטרף לפסול הדיינים וכן בהיפוך אחר שכבר נפסלו הדיינים ע"י עדים כשרים שוב הוא ואחר מצטרף לפסול העדים כשיש כת אחרת לכשאינו יכפוהו לב"ד אחר יהי' לו עדים אחרים ורבנן ס"ל לעולם ה"ל נוגע בעדות דניחא לי' בב"ד אחר ועדי' שעדיין לא נתקבלו העדים ואולי לא יכוונו עדותן וכמה עקולים ופשורי והסוגיא כפשוטו אלא מ"ש רש"י ר"ז לית לי מגו בעלמא זה הלשון ק' מה ענין מגו דאי בעי טעין למגו דהכא הלא לא מטעם מגו אי בעי טעין אתאינן עלה אלא מגו לשון מחמת הוא מחמת שפסל הדיינים יכול לפסול גם העדים ושוב ראיתי בס' בנין שלמה שכ' אין כוונת רש"י מגו בעלמא המגו שבש"ס אלא הכי קאמר משום מגו בעלמא וסברא גרוע לית לי' למפסל זה מגו זה ע"ש אבל זולת לשון רש"י הסוגי' כפשוטו לפע"ד: פ"ב יום ב' ג' שבט תקצ"א לפ"ק: משה"ק סופר מפפד"מ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |