שו"ת חתם סופר/ה/ב
שו"ת חתם סופר 
ה ב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
עובדא אתא לקמן לדינא פנוי' נתעברה וקרובי' הכמינו ב' עדים והביאו לביתם נער א' שהי' אמרה שנתעברה ממנו ואמרו לו הרי אתה אבי הבן של המעוברת הלז זכי במקחך ותהי' לך לאשה וניתן לך בנדן ט"ו מאות זה"ו ושמעו העדים שהודה שהוא אבי הילד הילוד לכשיולד וא' מהעדים הציץ מן החרכים והכיר בפרצוף פניו והשני לא ראה אותו אך הכירו בטביעת קול שהוא הוא שוב תבעה הפנוי' אותו לדין לזון הולד אחר שהודה שהוא אבי הבן ובפני ב"ד כופר הכל שלא הודה ושלא בא עלי' שהדבר מפורסם באמת דדיימי מאחר הנה אמת כי להריב"ש ופסק כוותי' בש"ע א"ע סי' ד' וסס"י ע"א שאין להשביעו ע"ד כלל ואפרש הדבר דבודאי כל זמן שלא נולד הבן לית דין ולית דיינא מי יתבענו ומי יש לו עליו אפי' אי תפוס א' ממנו מוציאי' מידו כי מי יכול לתבוע על חוב דבר שלא ב"ל ולא נתחייב ואולי לא יתחייב ולא יהי' בן קיימא אלא אפי' כשכבר נולד מ"מ יאמר להנוגע לאו בע"ד דידי את ומי יתבענו ועל האם אין מוטל פרנסת הבן תשליכהו על הציבור ואך בס' בית מאיר סי' ד' מראה פנים כהתשב"ץ דהב"ד הוה תובעי' עבור הציבור שמוטל עליהם פרנסת הבן או בשביל הבן עצמו כאפטרופסי' שלו ותובעי' אותו עפ"י ברי של האם והיינו להפוסקי' דיכול להשביע עפ"י ברי של קרוב ע' בסי' ע"ה בח"מ וע"ז פליגי ריב"ש ותשב"ץ הריב"ש פסק מ"מ פטור דכי היכי דלגבי דהאי אפקרא נפשה ה"נ לגבי אחריני ולא איכפת בברי שלה וכ"פ וסתם בש"ע אך הקהלות נוהגי' נגד הש"ע כהתשב"ץ דצריך לשבע עכ"פ שאינו יודע שהולד ממנו בפרט כדדיימו מעלמא בודאי אין להוציא ממנו מזונות אחר שבועה זו וזה ברור ובלא"ה להר"ן אין חייב לזון בנים אם אין חייב לזון האם כמ"ש ד"מ רס"י ע"א ע"ש אך הכא אחר שכבר הודה בפני עדים שהולד ממנו בודאי אלו הי' יודע שיש כאן עדים והודה בפניהם הי' צריך לתת עתה אמתלא לחזור ולטעון אע"ג דחוץ לב"ד פטומי מילי וחוזר וטוען אפי' מחיוב לפטור מ"מ אחר שהודה בפני עדים הי' צריך לתת אמתלא כגון קויתי לישא אותה עם סך נדן ט"ו מאות זה"ו והי' אמתלא טובה אך הוא אינו נותן אמתלא רק כופר שלא הודה מעולם ואם הי' יודע שיש ב' עדים וכופר עתה בעדים הוחזק כפרן אך יען לא ידע שהכמינו לו עדים הו"מ למטען כשם שהשטית בי השטיתי בך יכול נמי למימר לא הי' דברים מעולם דמילי דכדי לא מדכרי אינשי כמבואר בש"ס פ' ז"ב וטש"ע ח"מ סי' פ"א ע"כ לכשיולד הבן ישבע שאינו יודע שהולד ממנו ופטור אפי' למנהג הקהלות ומכ"ש שההודאה הי' קודם הגעת הזמן חיוב ולא הי' צריך להשיב כלל אפי' לב"ד אם ירצה לימא אם יבוא תובע שלי לעולם אשיבך וכל הדברים פטומי מילי והבל והשטאה ננהו ופשוט דין זה:
ברם דא צריך אי אירע כיוצא בזה במקום אחר והעד לא ראה אלא שמע קולו אך אינו סומא וראוי לראות אי נוציא ממון על היכר קול או ניחוש לבדדמי או לא וע' רמב"ם ספ"ט מה' עדות ובטוש"ע ח"מ סי' ל"ה סעי' י"ב והנה רמב"ן בתורה גבי הקול קול יעקב העיד בני אדם יכולים לעשות כן להשוות קולם להטעות שיסברו אדם אחר הוא וא"כ י"ל נהי דיכולים להעיד על היכר קול היינו לפי תומו שמע א' ומכירו בקול אבל היכא שהכמינו עדים והכניסו שם א' אפשר שהכניסו אחר ונתכוון להשוות קולו כקול הנתבע ואפי' בנדון שלפנינו דאידך ראוהו מבין החרכים מ"מ זה שלא ראה ואינו יכול להעיד בברור ואנו לא נוכל לצרפו עם דברי העד הזה דא"כ מפקי' ממונא אפומא דחד סהדא ועוד צל"ע אפי' בלי דברי רמב"ן הנ"ל ולפי תומו אם נוציא ממון עפ"י הכרת קול והרב הדיין המופלג מוהר"ר דניאל נ"י עוררני על לשון הרמב"ם סוף פ"ט מעדות וטוש"ע סי' ל"ה סעיף י"ב דסומא לא יעיד אפי' שמכירי' הקול וידעו האנשים הרי אלו פסולים מן התורה שנאמר והוא עד או ראה מי שהוא ראוי לראות עכ"ל רמב"ם משמע מי שאינו סומא וראוי לראות מעיד על הכרת הקול אלו דברי הרב הנ"ל ודקדוק נכון הוא לכאורה אלא שבפרישה כ' דהגירסא ברמב"ם וטור מכירי' הקול וידעו האנשים ואינינו ויו המחלקת אלא תרוויי' קאמר שמכירי' וגם יודעי' אע"ג שלכאורה לרבותא קאמר אפי' דאיכא תרוויי' מ"מ לא יעיד הסומא שאינו ראוי לראות מ"מ גם לא נוכל לידוק מיני' איפכא דמי שאינו סומא יעיד על קול בלבד בלי היכר אחר ע"י משמוש היד וכדומה כדמצינו ביצחק גשה נא ואמושך בני ותדע דהא יכול להעיד על ט"ע דקלא לא נפקו לרבותינו פג"ה ובגיטין כ"ג אלא איך בני אדם מותרי' בנשותיהם בלילה ואיך סומא מותר באשתו וא"כ דלמא התם איכא תרוויי' היכר קול ועוד ידיעת הגופי' ומנ"ל בחד לחוד והנה התם פג"ה מיירי מט"ע דמעידי' פלוני קטיל נפשא וע"ז מיירי ט"ע דקלא ואס"ד לענין עדות מהני ט"ע דקלא כמו ט"ע ממש א"כ ה"ה להורגו ותיקשי ש"ס סנהדרין ס"ז ע"א גבי מסית ולשון רש"י ד"ה הן רואי' אותו לאור הנר שעמו דאי לא מצי חזי לי' לא מסהדי עליו לחיובי קטלא אע"ג דשמעי' קלא דמצי למימר לא הואי אנא עכ"ל אך ע"כ הך סומא מותר באשתו ע"י ט"ע דקלא לחוד לא. ותו קשי' לי בשבועות ל"ד ע"א לימא דריה"ג לית לי' דר' אחא וכו' ע"ש וקשה דלמא לעולם או ראה או ידע בד"נ מיירי וידיעה בלי ראי' משכחת בט"ע דקלא במי שאינו סומא וראוי לראותו אע"ג דכ' שם תוס' דהומ"ל ולטעמיך מעלתה נשיכה בגבו מ"מ אהתוס' גופי' קשי' מ"ט לא הקשו בפשיטות מט"ע דקלא דפשוט טפי בש"ס וע"כ פשיטא לש"ס ותוס' דט"ע דקלא גרע מדר' אחא ודשמעון בן שטח ואין שום סברא למיקטל נפשי' עליו אפי' לר' אחא א"כ כיון דלא קיי"ל כר' אחא אפי' בדיני ממונות ממילא אין להוציא ממנו ע"י הכרת קול אא"כ איכא בי' עוד הוכחות דעדיפא אפי' מראי' וידיעה:
ודבר מתמיה ראיתי בכה"ג סי' ל"ה שכ' שי"ל דרמב"ם מפיק לי' מדאצטריך או ראה או ידע ולא סגי לי' לקרא למכתב או ידע לחוד אע"כ כל שאינו בראי' אינו בידיעה ודבריו תמוהים דאצטריך קרא לראי' בלא ידיעה כמבואר שם בשבועות ל"ד ע"א הנ"ל אבל לא הוה צריך ליתורא אלא משמעות קרא דריש לי' רמב"ם וכן רש"י פ' בא סימן ומסתמא נמצא כן בשום מקום והכ"מ לא ידע מקומו איה אבל יתורא ליכא:
נחזור להנ"ל אפי' בשני עדים המכירים בט"ע דקלא לא נ"ל להוציא ממון מכ"ש בע"א דאמר בדדמי כמבואר בסוגי' ר"פ האשה שלום ומכ"ש כשידע העד שעתידי' להביא כאן גברא פלוני אז מדמה בנפשו זהו קולו של זה ועי' שם ברז"ה ורמב"ן בפ' האשה שלום וכ' פ"י בקידושין ס"ג דכל ע"א לא מהימן משום דאומר אפי' שארי עדיות בדדמי כ"ש בדבר המאומד ומדומה כנלע"ד פשוט. משה"ק סופר מפפד"מ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |