שו"ת חתם סופר/ד/קנ
שו"ת חתם סופר 
ד קנ
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שלום וכ"ט וחתימה טובה לאלתר לחיים לה"ה תלמידי ידידי הרב המופלג ומפואר כש"ת מה' שמואל נ"י אבדק"ק סעמלין יע"א:
נפשו היפה בשאלתו נידן ספרדי א' שלח שליח לקדש לו אשה מבני קהלתו דמעלתו ויצא השליח ביום ט' סיון והגיע לשם ביום י"ג סיון קודם חצות וקידש האשה בשליחות המשלח ושוב בא השליח שהמשלח מת באותו היום קודם חצות ואין לברר השעה אם הי' מיתה קודם קידושי' או אחר כך וגם מעידי' בני עיר של הנעדר שכבר הי' דעתו משובשת משעה ג' דהיינו אום ניין אוהר באותו היום ואם קידושיו קידושי' תהי' זקוקה ליבם קטן ואיכא עיגון וכ' מעלתו שיש לספק שמא כבר מת קודם קידושי' ונוקמ' אשה בחזקת פנוי' וא"נ הי' חי איכא לספוקי אימא הלכה כפוסקי' דשליח גירושין ונשתטה הבעל קוד' כתיבה או נתינה בטל מן התורה ודלא כרמב"ם והוא מבואר בטוש"ע א"ע סי' קכ"א וה"נ הרי נשתבש דעתו עכ"פ קודם קידושי' ונתבטל השליחות ועוד יש לומר דאדעתא דהכי לא קידשה נפשה כדאי' בב"ק ק"י ע"ב והכא לא שייך טב למיתב טן דו עם בעל הסמוך למיתה שעה א' אלו דברי מעלתו אומר אני שאלת חכם חצי תשובה מ"מ כל פרט ופרט מהנ"ל צריך עיונא רבה ע"כ אאריך קצת וה' יעזרני ועל האמת יעמידני:
(א) ההיתר שלא הי' בדעתו בשעת הקידושי' תחלה אומר זה אין ספק בעולם שאם שוטה קידש או גירש בשטיותו אין במעשיו כלום ולית דין ולית דיינא לחוש כלל וכלל ולאפוקי מ"ש בס' אור הישר דף נ"ט על שם הגאון נב"י דלפמ"ש תוס' גיטין כ"ג ע"ב דהא דבעי' קרא אומר אמרה למיפסל חליצת חרש משו' דאי לאו קרא הוה סגי בעע"ג ומלמדי' והא דלא מהני כה"ג חליצת שוטה משום דאין הוכחה מתוך מעשיו שעושה לשמה וא"כ לפ"ז בשוטה המגרש ומלמדי' אותו נהי דליכא הוכחה כיון שאינו כותב אלא נותן מ"מ גם הוכחה להיפוך לא הוה והוה ספק ולחומרא עכ"פ וכל זה להתוס' אבל בירושלמי רפ"א דתרומות היינו הירושלמי דמייתי תוס' חולין ריש דף י"ב ע"א פליגי תנאי ולר"י בן ברוקה מקדש ומגרש לכתחלה בעע"ג ומלמדו ולפ"ז אמוראי דגיטין כ"ד ע"א פליגי בהא ומהני אפי' לכתחלה ע"ש ודברי' אלו מצוה לפרסם טעותם וחלילה לעשותן אפי' סניף וכבר האריך בית מאיר סי' קכ"א בביטולם וכ' דא"כ איך תנן במתני' ר"פ חרש נשתטה הוא לא יוציא עולמית הא אפשר ע"י עע"ג:
ועוד מאי פריך ש"ס ביבמות ק"י ע"ב אי הוה שייך ע"י ב"ד עע"ג והדמיון ממ"ש תוס' בחליצה וכתיבת הגט אינו עולה לנתינת הגט דבשלמא חליצה מוטעת כשרה ואין צריך דעתו אלא לכוונת מצוה וזה יכולי' ע"י עע"ג וה"ה בכותב הגט אבל לקדש ולגרש דהוה כוונת קנין ומכירה מה יועיל עע"ג הרי שעומדי' אצלו בני אדם ומסיתים אותו למכור או לקנו' חפצם היאמר אדם שיש במעשיו כלום ושוב הביא ראיות מכל הפוסקים נגד זה ודברי הירושלמי מדלא מייתי לי' תוס' ש"מ שלא הי' להם הגירסא דאל"ה לא הוה שתקו פוסקי' מיני' אלו דבריו ז"ל ודברי אלקי' חיים הם ובס' תורת גיטין יפה כ' דהירושלמי מיירי לענין קידוש מי חטאת ולא קידושי אשה [עיין לעיל סי' ד' עוד מזה]:
ואומר אני לבאר דברי הירושלמי באופן שלא תיקשי מידי בעז"ה הנה ראשית דברי הירושלמי דמייתי תוס' חולין י"ב ע"א הנ"ל תחלה הקשה מ"ט לא נימא בחשו"ק שהפרישו תרומה מהכרי כשיעור וכראוי נימא הוכיח מעשה על מחשבה שנתכוונו כראוי ותי' ר' יוחנן כיון דכתי' ונחשב לא מהני מחשבה הניכר מתוך מעשה אבל היכ' דלא כתי' ונחשב אע"ג דבעי' מחשבה אמרי' גבי חשו"ק מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו ופריך הא בגיטין מוקי ר"ה הא דחשו"ק כותבי' גט בעע"ג והקשה עליו ר' יוחנן וכי זה הוא לשמה וא"כ הרי ר' יוחנן בעצמו סובר שאפי' בגט דלא כתי' בי' ונחשב נמי לא מהני מחשבתו ניכר מתוך מעשיו הנה נ"ל קצת דמה שכותב הגט בשמו ושמה לא מיחשב לי' מעשה שיוכיח על המחשבה כי אפשר כסומא בארובה כיון כן וגם מה שעע"ג לא מהני ללמדו לכוון לשמה נמי לא מהני אך יען איכא תרוויי' כותב בעצמו על פי העומדי' על גביו שמזהירי' כתוב כך וכך ויהי' עי"ז מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו ואפ"ה הקשה עליו ר' יוחנן שזהו אינינו לשמה וא"כ סתר ר' יוחנן מה שאמר היכי דלא כתי' ונחשב אמרי' מחשבתו ניכרי' מתוך מעשיו ותירצו אמוראי' התם הוא הכותב וזה מגרש פי' אם הי' כותב גט לעצמו ומגרש בגט הלז אשתו אז הי' מחשבה הניכרי' מתוך מעשיו דאגלי למפרע שהכתיבה הי' לשם זה אבל הוא כותב ואחר מגרש אין כוונתו לשם זה המגרש ע"כ הירושלמי דמייתי תוס':
וזה לשון הירושלמי אחר הנ"ל אמר שם וז"ל ר' יעקב בר אחא ר"ח בשם ר' יוחנן חלוקי' על השונה הזה פי' דהך אמוראי בשם ר' יוחנן אמר דמתני' דתרומות דס"ל לא אמרינן מחשבתו ניכרית מתוך מעשיו במחלוקות וכן פי' ר' אלי' שם מהו כדין אתאי דר' יוחנן דתרומו' כר"י בנו של ריב"ב דקידושי' ודר' יוחנן בגיטין כרבנן דקידושי' דתני' חשו"ק שקידשו אין קידושיהן קידושין ר"י בנו של ריב"ב אומר בינו לבין עצמו אין קידושיהן קידושין בינו לבין אחרים קידושיו קידושין והאמת דמיירי מקידוש מי חטאת:
וה"פ דר"י בנו של ריב"ב ס"ל אם קידש בינו לבין עצמו פי' לפני עדי' אבל הוא לא הזמין לו עדים ולא זמטוטי חתן וכלה אלא קידש ועדי' ראו אין במעשיו כלום שאין כאן מחשבתו ניכרית מתוך מעשיו אבל בינו לבין אחרי' פי' שהוא רצה לקדש בפני אחרי' והזמין לו עדים ואנשי' הראוי' להיות שם וקידש אז מחשבתו ניכרית מתוך מעשיו וקידושיו קידושי' ורבנן ס"ל אפי' מחשבתו ניכר נמי לא מהני והשתא י"ל הא דאמר ר"י בתרומות דשאני תרומות דכתי' ונחשב משו"ה לא מהני מחשבתו ניכרית משום דבעי לאוקמי מתני' דתרומות אפי' כר"י בנו של ריב"ב דס"ל בקידושי' וה"ה בגטין מהני מחשבתו י"ל מודה ר"י בנו של ריב"ב בתרומה דכתי' ונחשב והא דאמר ר"י בגיטין אהא דבעי' לאוקמי מתני' בחשו"ק כותב בעע"ג והקשה ר' יוחנן והיינו וכ' לה לשמה בתמי' משמע דלא מחשבתו ניכרי' היינו אליבא דרבנן דר"י בנו של ריב"ב דאפי' בקידושין דלא כתיב ונחשב נמי לא מהני מחשבתו ניכרי' והלכתא כרבנן זה נ"ל פי' הירושלמי נמצא ללישנא קמא דהירושלמי לא משכחת אלא איהו כותב ונותן דאז אמרי' מחשבתו ניכרי' מתוך מעשיו אבל כותב לחוד או נותן לחוד אפי' עע"ג לא מהני וללישנא בתרא אליבא דרבנן דר"י בנו של ריב"ב אין שום אופן שיכול שוטה לגרש או לקדש וכן מוכח מסוגי' דש"ס דילן יבמות ק"י ע"ב והדברי' ברורי' וחלילה לעשות אפילו סניף מדברי ס' אור הישר הנ"ל וישתקע הדבר ולא יאמר:
אך כל זה בעושה בשעת שטיותו אך בממנה שליח בבריאותו ונשתטה לכאורה משמע ר"פ מי שאחזו דאפי' בקורדייקס דסמי' דידן מ"מ לא יתנהו אלא בשעה שנשתטה אח"כ אבל לא בשעת שטיותו ומכ"ש בשוטה דאין סמי' בידן משמע אפי' אחר שנשתפה לא יתנהו ובשעת שטותו אפי' לר"ל לא יתנהו ואם נתן הגט בטל וכן פסק הרא"ש ושלטי גבורי' וכ' פני יהושע דסברא הוא כן כיון שבשעת שטותו אין מעשיו כלום א"כ כל מה דאיהו לא מצי עביד שליח לא מצי משוי אך הרמב"ם עסק אפי' אין סמי' בידן אינו אלא פסול דרבנן גזירה שמא ימנה השליח בעת שטותו אבל מן התורה מועיל מעשה השליח בעת שטותו וכ' פר"ח סי' קכ"א הטעם כיון שכבר מינה אותו בבריאותו ונעשה כמותו שוב הוה דעת השליח כדעתו והרי דעת השליח דעה מיושבת ושזה איננו חוץ מהסברא דהרי חזינן דהמקשה שהקשה משחט בו רוב שנים משמע דלולי שמעתון לא הוה קשי' לי מסברא אשחט בו שנים איך יכתבו ויתנו הלא דעתו מטורפת אע"כ הוה פשיטא לי' מסברת חוץ כיון דבשעת רמיזה ומינוי שליחות הי' מיושב אע"ג אח"כ נשתבש מ"מ מועיל ולא הוה קשי' לי' למקשן מידי אלא אדר"י ור"ל ומסיק ש"ס דלא אישתבש כלל דדעתא צלותא אית לי' עד צאת נשמתו מ"מ מוכח מהס"ד דאין סברא זו נגד השכל לומר למסקנא כן דמשמינה השליר בבריאותו לא יתבטל שליחותו בשטותו רק מדרבנן הוא משום גזירה כנ"ל:
וכ' בהגה' משנה למלך פ"ב מגירושי' הל' ט"ו בס' גט פשוט סי' קכ"א כ' דאי ס"ד בשעת שטות בטל מן התורה א"כ גם אחר שנשתפה יהי' השליחות בטל מפני הפסק שטיותו בין מינוי השליחות לעשיית השליחות והמגי' הנ"ל הקשה מספ"ב דגיטין בשליח המביא גט אי הוה פקח מתחלתו וסופו אע"ג דנשתטה במציעותא לא נתבטל שליחותו ע"ש ולק"מ התם השליח מעשה קוף בעלמא קעביד ולמה יתבטל שליחותו ואלו אמר לי' הבעל הולך גט זה לאשתי והלך השליח והניחו על הקוף עד שהגיע למקום האשה ושוב נטלו מהקוף ונותנו לה וכי לא קיים בזה שליחות הבעל הא פשיטא דגירושי' גירושי' א"כ הכא מה שנשתטה בין מינוי השליחות לגמר הנתינה הוה כאילו מונח הגט על הקוף ולא נתבטל בזה שליחות הבעל כיון שבשעת גמר הנתינה הי' השליח שפוי משא"כ המשלח שנשתטה וכל מעשיו בטלי' אי נימא גם מינוי השליחות בטל אז אף עפ"י שנתמנה בעת חלמותו א"כ בטל לגמרי ובמה יחזור ויעשה שליח מאליו:
והנה במתני' גטין י"ג ע"א האומר תנו גט זה לאשתי ומת לא יתנו לאחר מיתה וכתבו תוס' קמ"ל דאף על גב דמינה המגרש בחייו השליח לא חשיב להיותו כמותו אחר מותו כאלו הוא עצמו קיים אלא חשיב גט אחר מיתה עכ"ל ומדלא קמ"ל רבותא טפי במינה קוד' שנשתטה ונשתטה בטיל שליחות בשעת שטיותו עכ"פ אע"כ אה"נ דלא בטל מן התורה אלא מגזירה דרבנן והטעם לחלק בין מיתה לשטות הוא כך דמיתתו הפקיע הקידושי' לגמרי שבינו לבין אשתו אע"ג עדיין צריכי' לגט משום זיקת אחיו מ"מ כיון שהמיתה מפקעת הקידושי' שנעשו בעת חלימותו ה"נ מפקיע השליחות שמינה בענין אישות משא"כ שטיותו של שוטה אינו מפקיע אישותו שהרי הבא עלי' חייב מיתה ה"נ לא נפקע שליחותו שמינה בבריאותו שוב מצאתי כן בקצה"ח סי' קפ"ח ואני מוסיף דבמת נמצא מגרש איש שאינו אשה שכבר פגעו קידושי' הראשונים:
ולולי דמסתפינא ה"א דבהא טעה רב אשי בקטנותי' עיי' גיטין כ"ט ע"ב דהוה ס"ל כשם אם מת הבעל בטל השליח שמינה בעת חיותו ה"ה לשוטה שמונה בעת חלימותו וה"ה שליח ראשון שמינה שליח שני ומת בטלי' לי' מנויו ומר בר רב אשי כיוון האמת דוקא בעל עצמו שמיתתו מפקיע האישות אותו מפקיע נמי השליחות אבל לא שטיותו של שוטה וה"ה מיתתו של שליח ראשון דכל שנתמנה בחיותו הוה כמותו אפי' אחר מותו:
ועי' גיטין ס"ד ע"ב שיטת רש"י דכל שאינה יכולה לשמור גיטה אין האב יכול לקבל גט עבורה דהרי שוטה היא ונחלקו עליו כל הפוסקים ע"ש בתוס' וכל הראשונים ונראה דעת רש"י כמ"ש בתשו' הריב"ש סימן קל"א באב הפודה בנו הבכור שאין המצוה על האב רק רחמנא שוי' שליח עבור הקטן אע"ג דאין קטן יכול למנות שליח מ"מ רחמנא שוי' שליח ע"ש וס"ל לרש"י ה"נ רחמנא שוי' שליח עבור בתו הקטנה ומ"מ בשעת שטיותה לא מצי לקבל גט ומ"מ רוב פוסקי' חולקי' וס"ל כיון דהמינוי הי' בכשרות שהרי רחמנא שוי' שליח מועיל אפילו בשטיותה וה"נ דכוותי':
אשר ע"כ נראה דאין לדחות דעת הרמב"ם בגילא דחיטתא אמנם בירושלמי ודאי פליגי דר"פ מי שאחזו תלי' ג' פלוגתות אלו אי יכול לגרש בשעת קורדיקוסו ושטותו ואי הפריש קרבן ונשתטה אי נדחה ואינו חוזר ונראה (דבקדשים מה שנדחה שעה א' אינו חוזר ונראה) ומי שזרקו דם חטאתו בשטותו ע"ש ומשמע בודאי דג' דינים אלו שוים וכשם שקרבנות בשעת שטותו פסול דאורי' ה"ה גירושי' ע"י שליח פסול דאורי' ונראה משו"ה פשיטא לה להירושלמי במי שנתן גט לאשתו שתתגרש בו למחר ונשתטה בשעת חלות הגט שאינה מגורשת וכש"ס דילן לא נזכר מזה כלום וגם שום פוסק לא הבי' דין ונתעורר עליו בית מאיר ולהנ"ל ירושלמי לטעמי' דמשוי שוטה כמת וזה מבואר במשנה בנותן גט לאחר ל' יום ומת בתוך שלשים שאינה מגורשת אבל ש"ס דילן ס"ל לחלק בין שוטה למת ע"כ אם נשתטה בשעת חלות הגט הוה כמו שליח שגירש בשעת שטיותו דמגורשת מן התורה להרמב"ם ורק משום גזירה ואפשר בהא אפי' גזירה ליכא:
והנה אע"ג דבש"ס אמרי' בחולה דעתא צליתא אית בי' היינו כשלא ראינו שנתבלבלה דעתו אדרבא הרי רמז לכתוב גט לאשתו ותו לא חיישי' שמא פוחת והולך אלא מוקמי' אחזקתי' נהי כחישותא אית בי' אבל דעתו צלולה עד צאת נשמתו או עד שיעשה גוסס לרבנו יואל וסיעתו אך בנידון שלפנינו שמעידי' שמשעה ג' כבר נשתבש ונתבלבל א"כ ליכא לאוקמי' אחזקת דעת צלולה אבל מ"מ ג"כ א"א להחליט שהגיע לשיעור שוטה שאין מעשיו כלום אע"ג שנתבלבל קצת אולי לא הגיע לשיעור שוטה מקרע כסותו וכדומה ולבלבול כעין שכרותו של לוט ונהי חזקה לית לי' מ"מ ספיקא מיהת הוה וא"כ ה"ל ס"ס להחמיר שמא הלכ' כהרמב"ם דאפי' שוטה גמור שמינה שליח בחלימתו השליח יכול לקדש ולגרש בעת שטיותו ואת"ל הלכה כהחולקי' מ"מ דילמא לא הגיע לשיעור שיטה ואפי' להסוברי' ס"ס מטעם רוב ואיכא עכ"פ מיעוט להקל וסמוך מיעוטא לחזקת פנוי' וה"ל פלגא ופלגא ואכתי איכא ס' דאורי' להחמיר:
ונבוא אל השני' בעזה"י דתימא אדעתא דהכי לא קידשה נפשה ושרש הדבר ב"ק ק"י ע"ב קאמר יבמה שנפלה לפני מוכה שחין תיפוק בלא חליצה דאדעתא דהכי לא קידשה נפשה ומשני אין אדעתא דהכי קידשה משום דטב למיתב טן דו מלמיתב ארמלתא ולכאורה משמע דאבעל קאי דטב לה למיתב עם הבעל על הספק ליפול לפני מוכה שחין וא"כ הכא לא שייך דטב לה להתקדש לחולי סמוך למיתתו ולא זכתה אפי' לראותו קודם מותו וסופה להתעגן ליבם קטן וא"כ בודאי אנן סהדי דאדעתא דהכי לא קידשה נפשה ואין כאן קידושי' ולא צריכה חליצה:
אמנם במרדכי פ' החולץ סי' כ"ח כ' מהר"מ מר"ב דנפלה לפני אח מומר תיפוק בלא חליצה משום דלא שייך טב למיתב ט"ד עם מומר ולא דמי למוכה שחין ע"ש משמע דפי' טב למיתב טן דו קאי אהיבם וכן מוכרח לפי מ"ש תוספ' שם אהא דפריך תיפוק בלא חליצה דאדעתא דהכי לא קידשה נפשה דזה קאי במת מן האירוסי' אבל אם כבר נישאי' לו פשיטא דנישאית על הספק ההוא אלא במת מן האירוסי' פריך וא"כ כי משני טב למיתב ע"כ לא קאי אהארוס דהרי לא יתבה עמו טן דו וע"כ אהיבם קאי ואפי' עם מוכה שחין ניחא לה למיתב וליכא אנן סהדי משא"כ במומר זו היא כוונת מהר"מ מר"ב ז"ל וא"כ הכא בנידון שלפנינו דעובדא הוא בספרדיי' שנוהגי' לייבם ולא כאשכנזי' דחולצי' דוקא וא"כ שפיר גם הכא אפשר לומר טב למיתב ט"ד עם היבם ומכ"ש אם אינינו קטן כל כך שאינה צריכה להמתין אלא כדרך לפעמי' להמתין בין שידוכי' לנשואי' שנים מועטי' וקשה לשער זה השיעור והזמן ע"כ לא נ"ל לסמוך על זה ג"כ:
ונבוא אל השלישית אי"ה דלמא כבר מת בשעת קידושי' במס' ב"ב קנ"ג ע"א אמר רבה הרי מת הרי קברו מוכיח עליו ופסקו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש דלא כרבה וכ' הרא"ש רבה בעצמו הדר בי' ודברי ב"י בבד"ה בח"מ סי' רנ"א נפלאו ממני:
אמנם הרשב"ם ותוס' פסקו כרבה ומ"מ נ"ל דאינו ענין לכאן דהתם לא אמרי' מעיקרא נמי מת אלא אמרי' כיון דמעיקרא חולה והשתא מת אמרי' זה מת השתא ולא הבריא בנתים אבל לא אמרינן שכבר מת מעיקרא והא דקאמר דרבה כר"נ ולא אמרי' דר' יעקב נמי מודה הכא די"ל כיון דר' יעקב אפי' גבי רוב בריאי' מעדיף חזקת ממונו ואמר המע"ה י"ל דגם הא דרבה לית לי' ודרבה ודאי עדיפא מדר' יעקב ולא מיתוקם אלא כדר' נתן אבל נידון שלפנינו אינו ענין לא לר' נתן דהתם איכא רוב בריאי' ולא לדרבה דמעיקרא שכ"מ אמרי' אבל מעיקרא לא אמרי':
ואמנם בקידושין ע"ט בקידשה אבי' בדרך וכו' דאיפסקא הלכתא כרב דהיכי דליכא אפוקי ממונא אזלי' בתר השתא מדהשתא בגרה מעיקרא נמי בגרה אף ע"ג התם דרך להבי' סימני' ביומי' ה"נ בנידון שלפנינו כיון שהי' מסוכן ביומי' ומותמותת והולך אפשר הוה כיומי' דמשלם ששה חדשים דהתם אך הרמ"ה פסק התם דלמסקנא לא אמרה רב אלא במכחישתו וטוענת ברי אבל בלא מכחישתו לא והגאון בית מאיר סי' ל"ז הקשה עליו א"כ דלשמואל אפי' במכחישתו אמר ספיקא הוה תיקשי עליו הך בריתא דתני בהיפוך בשלמא אי אמרי' פליגי באינה מכחישתו לא תיקשי לרב מהך בריתא דאמרה באינה מכחשתו ספק מקודשת דרב תני ופליג אלא אי אמרת פליגי במכחשתו תיקשי בריתא אדשמואל ולפע"ד ס"ל בריתא אדשמואל לא קשי' די"ל ר' נתן היא דאזיל בתר רובא דעלמא בריאי' נינהי וכי היכי דאזיל בתר רובא ה"ה אזיל בתר ברי דילה שמכחשתו דברי כעין רובא כדאי' ר"פ האשה שנתארמלה ואנא דאמרי כר' יעקב דלא אזיל בתר רוב בריאי' ה"ה לא ניזל בתר ברי שלה ולא ס"ל שמואל לחלק בין אפוקי ממונא דר' יעקב לאיסור א"א וא"כ לרמ"ה הנ"ל לית לן שום סיוע מהתם בנידון שלפנינו ליכא ברי ולא רובא אלא חזקת חיים שלו ונאמר השתא אחר קידושין מת וליכא למימר הכא חזקת פנוי' דוקא התם בקידושי אבי' כ' תוס' דאיכא חזקת פנוי' משום שהי' ביומא דמשלם וא"כ המקדש עצמו קידשה על ספק שהרי ידע דהיום עשוי' להשתנות אבל היכי שלא עלה על דעת המקדש שום ספק ואח"כ נולד ספק כבר איתרע חזקת פנוי ע"י קידושין הללו וכן מוכח מרמב"ם פרק ג' מאישות דמייתי לי' הרב"י וכמ"ש ב"ש סי' ל"ז ס"ק ד':
ולולי דמסתפינא ה"א רב ושמואל תרוי' אליבא דר"נ פליגי ורב לטעמי' דס"ל הולכי' בממון אחר הרוב א"כ הא דאזיל ר"נ בתר רובא בבריא א"ש אך מה אם שכ"מ הוא וה"ל למימר ניזל בתר רובא בבריאי' נינהו והשתא הוא דאיתרע ונעשה שכ"מ ובשעת השטר בריא הי' אע"כ אזלי' בתר השתא ושמואל לא אזיל בתר רובא בממון אלא ברוב מעלי' כמ"ש תוס' סנהדרין ג' ע"ב ד"ה דיני ממונות וכו' ע"ש משו"ה בבריא לפנינו אזיל בתר רוב בריאי' נגד חזקת ממון הואיל דחזקה דהשתא מסייעא ה"ל רובא מעלי' משא"כ בשכ"מ לפנינו דעכ"פ חזקה דהשתא לא מסייעא לרוב נהי לא אזלי' בתר חזקה דהשתא מ"מ ברובא בעלמא א"א להוציא ממון ע"כ לא נאמר השתא הוא דאיתרע ונעשה שכ"מ ועד עכשיו הי' בחזקת רוב בריאי' דאין הולכין בממון אחר הרוב:
אבל אינו צריך לזה כי בלא"ה מכל הנ"ל אין בידי להתיר אשה זו מכבלי זיקת יבום ואיני אומר לא איסור ולא היתר אולי ימצא גאון א' אשר דעתו רחבה וימצא לה היתר ואחתום בברכה א"נ. יערגן סמוך לק"ק פ"ב יום ה' ה' אלול תקצ"ו לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |