שו"ת חתם סופר/ד/קלב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
העתק השאלה:
לידיד נפשי מחמד לבי אדמ"ו הרב הגאון הגדול המפורסים מאור עינינו עטרת ראשינו פטיש החזק ע"הי נר ישראל כבוד מהו' משה נרו יאיר לנצח:
מרוב הטרדות לא אוכל להטעים האגרת כראוי לאוהבי שמו כי באתי לדפוק דלתי' ודלתי ב"המד להודיעני הדרך אשר נלך בה ע"ד המעשה אשר נעשה בתוך קהלתינו זה כשלוש שבועות דבר ערל א' והוא משרת במדינות איסטרייך לכ' מיכל בה"ג מקהלתינו שיביא לו אלף ועשרה זהו' ב"צ ובעבורם יתן לו אלף זהו' כסף הטמונים בעץ א' ביער והיינו שילך יחידי עמו והשיב לו כי אין לו מעות אלא שיבוא אחר עמו ואח"כ דבר כ' מיכל הנ"ל לה' מאיר הרש בר"ש מקהילתינו והלך ה' מאיר הרש ג"כ ודיבר עם הערל הנ"ל כדברים האלה אלא שגם לו לא הי' כ"כ מעות והלך לק"ק לק"ב ודבר עמו איש א' ושמו מרדכי אלא שלא גילה אזנו כי המעות של כסף טמון ביער אבל גילה הדבר לשניהם ולקרובים והתרו בהם לילך ליער ולא שמעו לעצתם והושיבו להם כי הם מכירים הערל והוא קטן ואין בו כח והוא משרת אצל הערל ושמו ביר באמער וביום א' פ' ויגש זה היום אשר הוגבל להם הערל הנ"ל הלכו שלשתן לשם לכפר הנקרא בראמבערג ודיבר כה' מאיר הרש לכמר מרדכי שיתן לו אותן אלף וחמשי' זהו' והם ילכו עבור המעות אל השכן קרוב הוא למאוד והבטיחו אותו שיחזרו אצלו כשיעור שעה או שתי' והנה כ' מרדכי הנ"ל נתן להם המעות והמתין עליה' יום הנ"ל כולו ויום ב' ויום ג' והתפלל שם אפילו בלא תפילין כי גם הבגד העליון שעליו הנקרא מאנטיל והמיצעל שלו נתן לכמר מיכל הנ"ל ושם הי' הסידור והתפילין שלו וירא כי אין איש ובא ביום ג' הנ"ל לתוך קהילתנו וסיפר המאורע לקרובים עד שהרעישו רעש גדול ושמעתי ושלחתי עמו ששה אנשים מקהלתינו לבקש אותם והמה הולכים ושבים ביום א' פ' זו בבכי וצעקה גדולה איך בעו"ה נהרגו שם נפשות מישראל ומה עשו האויבים בהם פצלו את מוחם ועוד פצעים רבים וגם חתכו ראשיהם מגופם ושאלתי אותם אם הכירו הפרצופים בטביעת עין ואמרו הן ושאלתי באיזה יום נמצאו והשיבו ביום ה' נמצאו הגוים וביום וי"ו עש"ק נמצא ראשיהם ואמרתי שלא יתאבלו עליהם כלל מאחר שנמצא לאחר ג' ימים כשהם חבולים בפניהם וודאי אין להתיר נשים בט"ע שלהם ושאלתי אותם אם הודו הרצחנים בלי עינוי והשיבו הן ואמרתי עכ"פ לגבות עדות מהם והנה במות' תלתא הווינא וכו' והעידו לפנינו ה' יוזל ליב והבח' זיסל בזה הלשון וויא מיר זענען גאנגין האבין מיר גוואהר גיווארדין דאס זיך דער משרת איין אוהר געקויפט האט אום 24 גולדען זענען מיר גאנגען אויף דען בערג צו דען שררה איסט ער זעלבסט גאנגען אונד האט אללע משרתים אצל הערל ביר באמער געפאנגען ווייל מיר געזאגט האבען אלס עס איינער משם געטאן האט אונד אויך דען הויזווירט דער אדון געפראגט אב קיין יהודי בייא איהם געוועזען איזט האט דער הויזווירט תשובה געבען זאנטאג פאר 11 אוהר איזט ער לביתו קאמען איזט דער מיכל גערשטל געלעגען אויף דיא אפען באנק דארנאך צווישען 11 אונד 12 איזט קאמען דער הירשל אונד נאך מיטאגעסען זענען זיא פארט גאנגען האבען געפראגט ווא דער וועג געהט אויף נייאקערכן האט ער משיב געוועזן זיא זאלן געהן דער אוי נאך אונד דיא קנעכט זענען אויך פארט גאנגען דארנאך האט האדון געפראגט דען קליין קנעכט ווא ביסט דוא זאנטאג מיט דיא יודען הין גאנגען והשיב ביז צו אונזער קרויטאקער (האדון) ווא זייט עטץ נאך הין גאנגען (משרת) אויף דען בערג (האדון) ווא זיין דאן דיא יודען הין גאנגען (משרת) איך ווייס ניכט ואח"כ האט מאן דען גראסען ג"כ זא גפראגט האט ער זא משיב געוועזן ואח"כ האט ער איהם גפראגט ווא ער געלד אויף דיא אוהר גנומען (משרת) איך האב פערדינט אין דרעשן 30 גולדן (האדון) האסט דוא נאך געלד בייא דיר (משרת) ניין האט מאן איהם פיזיטירט אונד אין דיא שטיפל 9 גולדן געפונדען אונד וויא דאז ערשטע מאהל דער קליינער ערל ריין קאמן איזט אונד געזויזט געציטטרט האבן מיר גלייך געזאגט זיא זענען בעו"ה מת מאן האט זיא איין גשפערט מיר זענען פיזיטירן גאנגען צו דען ביר באמער דער הער האט איין ערל געזאגט זיא האבן לאסן פאן איהם זאנטאג צעהלען איזט עס געווזן 1045 גולדן ואח"כ האבן מיר אין דיא טרוען גפונדן 1012 גולדן האט עס דער אדון גשווינד גנומען דאס מיר ניכטס זעהן זאלן אויך האט מרדכי גפראגט וואס עס פיר איין מינץ געווזן האט ער גזאגט זא פיל 20 גילדן זא פיל 10 גולדן אונד ריכטיג אללעס צוגעטראפפן ואח"כ האבן מיר איין בייא גארטל גפונדן וועלכע משה אונד זיסל גלייך ערקענט האבן דאס זיא גהערט מאיר הרש דרנאך זענן מיר גאנגען זוכן אצל היער ווא זיא גזאגט האבן האבן מיר גפונדען מיכל ליגען אויף דען בויך אונד מאיר הרש דרנאך אויף דען רוקען אונד אללע אין איין בעכל אהנע ראשי' בעו"ה דרנאך האט האדון צו דען גראסן גזאגט עס איזט שאן אלעס דא דאס לאקנע נוצט ניכטס האט ער משיב געווזן אויף איין אנדרע הערשאפט בייא דיא בראמבערגר טומאה אין איין העל ער האט אויך ערצעהלט דער קליינע משרת האט פראן ממית געוועזן דען גערשטל דרווייל איזט דער הערשל דרפאן גאנגען איזט איהם נאך געלויפן אונד געפאנגען האט דער הערשל געפראגט ווא איזט מיין קאמעראט האט ער געזאגט דארט שטעהט ער נאך האט ער געבעטן וואס ווערדן מיין ווייב אונד קינד טהון אונד האט איהם דאס געלד געבען וואללען האט ער געזאגט עס נוטצט ניכטס אונד איהם מיט געוואלט הין געפיהרט אונד שם ממית געוועזן (האדון) מיט וואס האט איהם ערשלאגן (משרת) מיט איין הירש שאלעט מעסער וועלכעס איך אין וואלט ניין געשמיסן האב דיא ראשי' האבן זיא בייא נאכט ערשט רונטער געשניטן אונד אין דיא העהל ניין געטהאן (האדון) ווא האט ער דען מאנטל הין געטהאן אונד דען זאק האבן זיא געזאגט אויף וועלכען ארט האבן מיר אללעס געפונדען אויך סידור אונד תפילין עכ"ל העדים הנ"ל ואעפ"כ אמרתי לבלתי התאבל עליו כלל עד שאשאל את פי אמ"ו הגאון נ"י שוב אמרתי כל מי שיודע בהם סימנים יעיד לפני והעיד לפני ר' ישעי' ר"ה דקהלתינו איך ל"ה מאיר הרש באצבע קטנה של ידו השמאלית נור 2 גלידער האט דהיינו דאס אברע גליד קאן ער ניכט צו מאכן זאנדערן עס איזט אין איינען געוואקסען ובני משפחת ה' מיכל ב"הג אמרו שיש לכ' מיכל מקום כמו מטבע (שבעצע טהאלער) והוא חלק ואין בו שיער כלל והוא על קדקדו וסביב יש שיער כמנהג הראש אלא שבא לו כן מחמת שחין ובבואם לקהלתינו ותיהום כל העיר נגדם מגדולים עד קטנים יהודים וערלים כולם הכירו אותו בט"ע ואמרו שזה הראש שייך לזה הגווי' והוא כ' מיכל וזה הראש לזה הגווי' והוא ה' מאיר הרש ורעשו כולם גם צחקו עלי מדוע לא ארצה להתיר להם להתאבל עליה' גם מצאו בהם הסי' הנ"ל ואמרתי אני בלבי הרי לפני סי' מנין נפשות ואמרו בטרם שיצאו שילכו למקום הנ"ל ושם נמצאו וגם הערלים אמרו ג"כ מקום הנ"ל אשר הוא סי' מובהק לדעת שלשה גאוני ארץ תשו' בן ל"ב ותשו' מהרא"ם ותשו' מ"ב ואף שכתב הב"ש בס"ק נ"ה בשם הרמב"ם וכן דעת הט"ז דמנין ומקום לא הוי סי' מודה הט"ז דבמקום ממש הוי ס"מ כמו נקב בצד אות פלוני והכא מקום ממש אמרו ונמצאו שם ולדעת הרמב"ם נמי דוקא בדלא אמר הכותי' שיצאו עמו משא"כ הכא ולא עוד אלא שרצחנים הזכירו שמם ושם עירם ואע"פ שהיתה ע"י שאלת השופט וגם חפשו היהודים וזה לא מקרי מסל"ת וגם השאלה היתה לפני ישראל מ"מ אפשר דהכא כיון שכבר היה להם גוויותם ולא הי' ספק אפילו בישראל שהן המה ה' מאיר הרש וכ' מיכל ז"ל א"כ מה שסיפרו אח"כ המעשה אפשר דהוי מסל"ת וצ"ע ומלשון המ"ג שפסוק ברוצח שהודה בלא עינוי משמע אע"ג דשואלו אלא שלא עינו אותו וה"ט דאל"כ למה יתחייב עצמו בחינם כמ"ש הב"ש אלא אפשר דהכא גרועי יותר כיון שראו בלא"ה יצאו חייב וגם הא דיהי' רוצח נאמן בלי עינוי ידעתי שהרש"ך ומהרי"ג פסקו לחומרא והרמ"א כתב בכל מקום דאיכא פלוגת' אזלי' לחומרא אלא שהב"ש כתב בפ' שלא כן דעת הרבה פוסקים ויש לי דברים בזה ולא אטריח אמ"ו נ"י יותר והנה העיקר הסי' המובהק שמצאו בגופו של ה' מאיר הרש והיא באצבע קטנה והסי' בכ' מיכל דהיינו מקום חלק משער בראש לא ידעתי אם יהי' זה ס"מ ומצאנו לפסקי מהרא"ם ז"ל וז"ל מי שיש לו סביב ראשו כמין טבעת בלתי שער ולמעלה ולמטה יש שער כמנהג הראש זה הוא ס"מ להתיר אשתו שאינו נמצא אחד מן אלף שיהי' לו סי' זה וא"כ משמע דוקא בכה"ג כמין טבעת אלא כיון שמקומו ממש ידעו אפשר דדמי לנקב שבאות פלוני ועוד הי' נלפע"ד אע"ג דס"מ בכליו לא מהני מ"מ הכא כיון שכלי זה דהיינו המאנטל והמיצל בשאלה בא לידו מכ' מרדכי אפשר דמהני דלא חיישי' בזה לשאלה כיון שאין השואל רשאי להשאיל ועוד לו יהי' סי' בגופו הנ"ל סי' אמצעי הנה הב"ש צידד למימר דסי' אמצעי בגופו וסי' מובהק בכליו מהני ממ"נ ובפרט כי יש ראי' ואומדנא להיתר מ"מ מי אנוכי שפל ערך אשר אין בו לא דעת תורה ולא דעת נוטה להקל בזה ובפרט למ"ש הח"מ ס"ק ע"ה אלא לענין אבילות כיון שהרעישו עליו כולם אמרתי אע"פ שכתב הרמ"א ז"ל שאין מניחין להתאבל כ"ז שאין כאן עדות שראוי' להתרה הכא כיון שיש ראי' ואומדנא גדולים כמ"ש אלא שאין אני כדאי לסמוך על הוראתי לא אזלזל באבלות ובפרט ביום הראשון וכן משמע קצת מש"ס שבת קל"ה וכן משמע לענ"ד מלשון התוס' חולין די"ב ד"ה ל"ת וכו' שכתבו שם לכך לענין אבילות פטור שלא יבוא להקל בערוה ועוד דבלא"ה יש להקל משמע שאין כאן איסור אלא פטור ואמרתי בפני רבי' בקיבוץ כל בני הקהילה יצ"ו שלא אתיר להם להתאבל אלא לחות דעתם ובקול גדול אמרתי שהנשים עדיי' בחזקת אשת איש עד שאקבל תשובה מאדמ"ו הגאון מ"מד ואם לא יסכים עמי אמ"ו נ"י אזי אסיר בגדי אלמנותה ממנה ואצוה על בנו שלא יאמר עליהם קדיש ואם לא יראה לאמ"ו נראה להתיר אותם ימחול ג"כ עכ"פ להודיעני כדת מה לעשות בהעזבון שלהם ואקוה לכתוב לאמ"ו נ"י עוד מזה בשבוע הבעל כי באמת לא עיינתי כל הצורך מחמת רובי הטרדות דמתא בעניני משפטים ואודות הקבורה כי הי' דמי' בדמי' נגעו ולא נודע אם דם של זה או של זה ולא מצאתי בשום פוסק שאלה כזו וצויתי לעשות קבר אחד ושני ארונות והיינו שני דפנות מפסקת ותחת הדפנות האמצעי צויתי ליתן העפר וכל דבר שנבלעו בם דמם אלא ששמעתי שאמ"ו פסק בה' הילל ליב להניחו על מקום החברא ואני לא כן עשיתי אלא ביחוד מקום והיינו כי לפי מה שמ"כ הטעם משום דין ד' מיתות לא בטלו אפשר לחלק בין איש לאיש אלא לפי מה שראיתי בספר חסידי' סי' רכ"ג אין לחלק ועל כל אלה אבקש מאת אמ"ו נרו להודיעני עוד שבוע זו כדת מה לעשות ושכרו יהי' כפול מן השמים עבדו הנאמן בבריתו המתאבק בעפר רגלו געץ באדאנצקי:
תשובה. מכתבו הנעים הגיענו כהיום סמוך למנחת הערב וכדי שלא להשהות המצוה פניתי מיד מכל עסקי להשיב כיד ה' הטובה עלי ואבוא מן המאוחר במה שכ' שציוה לקבור ההרוגים במקום מיוחד שלא עם שארי קברים יפה עשה וכן נוהגים מטעם שכ' מעלתו דדין ד' מיתות לא בטלו ונוהגים עמהם כהרוגי ב"ד שיש להם קברות בפ"ע ומ"ש שה' הילל ליב ז"ל הי"ד נקבר בכאן במקום הח"ק וע"פי הוראתי שקר העידו לפניו חדא דהאי עובדא לא הי' בימי כלל שנית שנקבר ג"כ במקום מיוחד סמוך לחומה אמנם מ"ש מספר חסידי' סי' רכ"ג לא ידעתי מה רצה בזה וזה לשונו שם רשע א' הי' קבור בין ההרוגי' בא בחלום לאדם חשוב חי שיוציאוהו מביניה' שקשה להם ביותר עכ"ל ורצונו שא' מן ההרוגי' בא בחלום שיסלקו הרשע מביניהם שקשה להם ביותר וא"כ אדרבא משם מוכח דהי' נוהגים לקבור הרוגים בין שארי מתים דהרי אי לאו דהי' רשע ביניהם לא הי' מתרעם ומ"מ צ"ע מ"ש הרוגים דנקט הא בלאה"נ אין קוברי' רשע אצל צדיק ואולי מעשה שהי' הכי הי' או בהרוגי' איכא קפידא ביותר דאסף קרי להו חסידך עיי' סנהדרין מ"ז ע"א:
ועל השנית שעשה מעשה לקבור ב' הנהרגים בקבר אחד ואין הפסק ביניהם אלא דופני ארונותיהם של עץ וכ' שעשה זה משום שהי' דמם מעורב מובלע בעפר וע"כ ציוה לתתם בקבר אחד והעפר הנ"ל עמהם תמי' גדולה תמהתי עליו מה ראה על ככה הא מבואר במס' שמחות פי"ג דצריך להיות כותל עובי אמה בין מת למת והובא בטוש"ע סי' שס"ב אלא שהרמב"ן בתה"א כ' שהאידנא אין רגילין להקפיד על עובי המחיצה כ"כ משום דעפר קשה הוא ולא אתי לאינפולי וסמכי' אדר' שמעון דמתני' ס"פ המוכר פירות דאמר הכל לפי הסלע אבל בקבר א' ממש ישתקע הדבר ולא יאמר ואע"ג דב' קברות הי' לב"ד ומשמע דאפי' הנהרגי' עם הנחנקי' לא הי' קפידא לקוברם זע"ז מכ"ש הכי ששניהם נהרגים ז"א דהתם בבית קברות א' אבל בקבר א' חלילה ואע"ג שכ' הש"ך סי' שס"ב דהיכי דא"א אין צריך הרחקה ששה טפחים ומשמע מהש"ך דאפי' בקבר א' ממש נמי כמובן מהראי' דמייתי מרבנו האי שבטור סי' שס"ג והתם משמע דבאותו הקבר עצמו הי' מניחין העצמות מן הצד וכ' ר' האי דא"א בענין אחר שרי מ"מ הכא מאי א"א שייך הכא אי משום תערובת הדם שבעפר לא ידעתי מה הי' ההפסד אי הי' נקבר בפ"ע כלל בסמוך להם ואפי' ברחוק מהם לא ידעתי קפידא כל כך בזה ומשמע קצת דאפי' באברים שלמים אין קפידא כל כך מההיא דמ"ק ה' ע"ב מאי שדה בוכים שדה הסמוך לקברות ומשום ייאוש בעלים נגעו בי' ופירש"י שנאבדו אברים ממתים שהביאום ממקומות רחוקים ומתיאשי' זע"ז ע"ש ואי הי' קפידא כל כך להביאום ממש עמו בקברו בודאי שלא היו מתיאשים זע"ז שהרי היו צריכים הנושאים להביאו שלם אל קברו אע"כ שהאברים שנפלו ממנו נקברו במקומם והי' כל א' סומך על חברו שיקברהו שם בין כך נשכחו האברים בשדה בוכים ועוד ראי' מפירש"י בפסוק שופטים י"א פסוק ל"ט יש לדחות ראי' זו דמחיים נפלו מ"מ לא ידעתי כלל מה הביאו לכך ולכל הפחות אחר שהניחו הקברנים עפר התערובות הנ"ל בין שני המתים הי' להם עכ"פ אח"כ לבנות מחיצה של עפר ע"ג אותה העפר המעורבת והיתה אותה המחיצה מפסקת בין הקברים וזאת ההוראה היתה ראוי' ונכון לו:
ודוחק לומר דהוה ס"ל שקרשי הארונים הם גופי' מפסיקים אבל א"א לומר כן דהרי גם בימי הש"ס הי' קוברים בארון כמ"ש והוכיח כ"מ פ"ד מאבל ואפ"ה הקפידו על הפסק דפשוט הוא דהעץ נרקב ומתערבין זע"ז ויש עיון קצת במ"ק כ"ה ע"א בעובדא דרב הונא דעיילוה למערתא דר' חיי' יע"ש ואין למדין מקבורת צדיקי' ובלאה"נ י"ל ואולי יש להמליץ ולומר דכל הני מילי לא נאמרו אלא במתי' על מטתם אבל לא בנהרגים כמ"ש תוס' בנזיר ס"ה ע"א ד"ה פרט להרוג דהל"מ היא שאין לו תפוסה ולא שכונת קברות וס"ל למעלתו דה"ה שקוברי' ב' זה אצל זה וא"א לומר ולחשוב דבר זה כלל ללמוד ענין מענין מהל"מ כללו של דבר חוששני לו מחטאת בדבר זה ואם הי' אפשר עדיין לעשות מחיצה מספקת בין הקברים מתחתית הקבר עד למעלה ובאופן שלא להניע המתים ח"ו ושלא לנוולם כלל הי' טוב אבל זולת זה לא ידעתי אם מותר דבתשו' שהביא הטור סי' שס"ג לא התיר לפנות אלא משום כפרה או משום א"י או קברת אבותיו או בקוברו ע"מ לפנותו והכא לא ידענא אי נדמהו למשום כפרה ומותר לפנותו או משום כבוד ואסור לפנותו והדבר מסופק ומי שדעתו רחבה יותר יפסוק הדין וכל זמן שלא נפסק שב וא"ת עדיף ומ"מ ראוי לבקש מהם מטו בעשרה ויש להביא ראי' לדברי ר' האי משאול המלך שנקבר ביבש גלעד שלא ע"מ לפנותו ואפ"ה פינהו דהע"ה לקברו בקבר קיש אביו כבשמואל ב' כ"א ומכ"ש דמשום כפרה דשרי לפנותו וה"ה לקוברו בא"י דוכפר אדמתו עמו כתי' ויראה דכל שלא נתכפר לשאול עון הגבעונים לא זכה להקבר בקבר אביו ויעיי' ביבמות ע"ח ע"ב אשר משפטו שם פעלו יע"ש:
והשלישית במה שהניח הנשים והבנים להתאבל ומתנצל שנתפתה לדברי אנשי העולם שהי' כמשחק בעיניהם תמהתי עליו גם בזה ששמע לקולם ולא לדברי רמ"א וכל ראיותיו דמייתי משבת קל"ה ומחולין אין להם מובן דפשיטא דמותר להתאבל מן הדין אלא כדי שלא יבוא אדם להתיר העגונה ע"פי עדות זו אסרוהו להתאבל ומי יבוא אחרי הריב"ש שהביא הרב"י והרמ"א את אשר כבר עשוהו ובאמת בכאן נמצא את אחד מהנהרגים ומחיתי בו מבלי להתאבל עד שנשמע מה נעשה בהיתר הנשים ואח"כ ביום שלאחריו בא לכאן כתב מכ' אלחנן ושם מבואר שמתאבלים בק"ד ואז אמרתי על אגרת כזאת ראוי להתיר העגונה ומסתמא פשיט לי' להרב דשם שמותרות ע"כ הרשיתי להאח להתאבל שארית היום ההוא ואמרתי מ"מ הואיל והדבר תמו' בעיני איך אפשר שאחר ג' ימים להריגתם יהי' ההיתר כל כך פשוט ואע"פי שהרב מופלא מ"מ א"א בלי דבוק חבורו וקבוץ לומדי' ואיך אפשר שהתיר הנשים מיד בת יומן ע"כ אני מסופק אי לסמוך אדיסקיי' וצויתי שעכ"פ ביום השני יזוז האבל מתוך קהלתי כדי שלא יצא הקול שאני הרשיתי להתאבל:
ונבוא אל הרביעית בענין היתר נשי ההרוגים האלו אה' ידידי הענין חמור ואני היום סמכוני באשישות כי בעו"ה אני חולי אברים ופצוע חבורות וביום א' אי"ה דעתי לעסוק ברפואות למשוך על גופי איזה פיזיקיטאריע ע"פי הרופא המומחה ואז לא אוכל לכתוב ויאוחר דבר וע"כ אמרתי בחפזי המחשבה מעיינת והיד כותבת ובחיי כי לא עיינתי אפי' בספר בית שמואל רק מה שאצטרך לסיים הסעיפי' ע"כ לא יסמוך עלי כלל עד שיציע דברי לפני הרב המא"הג דק"ק פלוני' ואם ישרו הדברים גם בעיניו אזי יכול לסמוך עליהם ולא זולת זה ובין כך יסירו האבלים ומכ"ש הנשים צעיפי האבלות מעליהם והבנים לא יאמרו קדיש בב"הכ הקדושה כלל ואם ירצה מעלתו נ"י יקבוץ מנין בביתו וילמוד שום דבר ויאמרו שם קדיש דרבנן שזה רגילי' לומר אפי' מי שיש לו אב ואם וכל זה אני אומר הכא הואיל שכבר התחילו לומר קדיש קשה לי להפסיקם ואיכא ג"ח עם המתים אבל בעלמא כה"ג פשיטא שאפי' קדיש דרבנן לא יאמרו:
והנה אם נעיין בכל הסברות שהביא מעלתו בשריותא דהני נשי לכאורה נ"ל דכלם מאפס ותוהו נחשבו וכחרגא דיומא דלא שמי':
אם מפאת הגדת הרצחני' ע"י חקירת השופט והודו שהרגו האנשי' האלו הנה התה"ד סי' רל"ט הוא הראשון שהתיר בגוי האומר ע"י שאלת גוי חברו והרב"י מייתי מתשו' הר"ן שחולק והיש"ש פ"י דיבמות סי' י"ט כ' שלא נהירא לו כלל דכל שאומר ע"י שאלה מוחזק לשקרן דאשר פיהם דבר שוא כתיב ובמשאת בנימין כ' סי' כ"ה זה לשונו די לנו בקולא זו שהקיל הרב בנכרי השואל היכי דליכא נפקותא מה שלא נמצא קולא זו בכל התלמוד אבל הבו דלא לוסיף עלה בנכרי השואל ואית לי' נפקותא דהא תלמודא סתמא קאמר דבעי' מסל"ת ולא חלקו בין נכרי לישראל עכ"ל ועיי' ב"ש סי' י"ז סקמ"ח ומיהו במהרי"ק שרש קכ"א מקיל עכ"פ בגוי האומר ע"פי שאלת השופט וע"י הודאתו מחייב ראשו למלכות כגון אני הרגתיו:
והנה בתשובה אחרת [עיין בסי' הקודם ד"ה ואמרתי] הבאתי קצת ראי' לתה"ד להתיר בכל גוי השואל מהא דר"פ מקרי לשטרי פרסאה לשני נכרי' זה שלא בפני זה ומגבי בהו ועיי' בש"ך י"ד סי' קס"ה סק"ז בשם בע"הת וקשה טובא חדא הא אין מסל"ת נאמן אלא בממון דרבנן כגון נחיל של דבורי' והכא ממון דאורי' הוא ועוד שהלה טוען ברי נגד השטר ועוד דהכא אפי' מסל"ת לא הוה שהרי הי' ע"י שאלה שיקראו השטר תו קשי' אי נימא דמחשב מסל"ת כה"ג ומהימן א"כ למה לו ב' גוים הא במסל"ת בעלמא כך לי א' כשנים אע"כ צ"ל כמ"ש ש"ך בי"ד סי' ס"ט סקמ"ג דכל שאין הנכרי יודע שאו"ה תלוי בזה מקרי מסל"ת ולא חיישי' לשקרי אלא היכי שיודע שאנו שואלי' אותו משום או"ה דנהי דלא חשיד להכשיל היכי דלא נהנה בחליפין היינו שיעורר מעצמו להכשיל ישראל אבל כשאנו שואלי' אותו ויודע שמשום או"ה שואלי' אותו חשוד לשקר אבל אם אינו יודע דאו"ה תלוי בזה אפי' ע"י שאלה דינו כמסל"ת ומהימן עכ"פ בדרבנן:
והנה הש"ך בי"ד סי' צ"ח העלה דאפי' למ"ד טע"כ דאורי' מ"מ סמכי' אקפילא משום דמרתת דעבידא לגלויי שנבוא לטעום אחריו ויתגלה בהתתי' יע"ש והשתא אתיין דברי ר"פ על נכון דבשטרי פרסאה אע"ג דהגוי יודע עכ"פ שתלוי דבר מה בענין השטר מ"מ לא דמי ממש כאלו יודע שאו"ה תלוי בו דגבי קפילא א"א להאמין אפי' אלף גוים שיודעים שאו"ה תלוי' בזה שכולם ישקרו ויאמרו שאין בו טעם חלב שהרי יודעין שבזה תלוי דת יהדות משא"כ בשטר אינו יודע על מה אנו מקפידין אלא שבקריאתו יקלקל דבר כסומא בארובה וא"כ כיון שאנו מקרין שנים זה שלא בפני זה ושניהם לדבר א' נתכוונו קשה לומר שנפל נבואה לפיהם לקלקל שניהם במקום א' משום כן ע"י שקראו שני' זה שלא בפני זה ה"ל כגוי האומר ולא ידע שאו"ה תלוי' בזה שאז אפי' ע"י שאלה מקרי מסל"ת ומהימן עכ"פ בדרבנן והנה היכי דמרתת מהימן אפי' בדאוריי' ע"י קפילא וה"ה בשטרי פרסאה הנ"ל דמרתת טפי מקפילא שיש לו להתנצל טעיתי בטעם או להכחיש האומרי' שיש בו טעם חלב וכה"ג משא"כ בקריאת השטר דהוה עבידא לאיגלוי' טפי ומהימן אפי' בדאורי' ואתי דברי ר"פ על נכון:
והשתא צריכי' לעיין א"כ מ"ט החמירו בעדות אשה להצריך מסל"ת דוקא אפי' אינו מכוין להתיר כמבואר ביבמות קכ"א ע"ב דבעי' דוקא כגון מאן איכא בי חיואי שכיב חיואי ואמאי הלא התם הקילו אפי' בע"א וע"פי עצמה משום דהוה עבידא לאגלויי שיבוא ההרוג ברגליו ומשום חומר שהחמרת וכו' א"כ מ"ט לא נאמין לגוי שאינו יודע שאו"ה תלוי בו ואינו מתכוין להתיר אלא להשיב שואלו דבר ועכצ"ל משום דקמו רבנן עלה דמלתא ואין לך גוי שאינו יודע שאו"ה תלוי בזה וכל שישראל שואלו יבין שיש בו נפקותא לכמה דברי' לכן לא מהימן משא"כ בגוי השואל לגוי חברו ואין זה יודע ששואל כן עבור היתר אשה רק לשום תועלת אחר מהימן אפי' ע"י שאלה וכתה"ד ומכ"ש היכי שע"י הודאתו מחייב ראשו למלכות דמהימן דהשתא אי מרתת שיתפס כגנב ע"י שאלת פי נכרי חברו אמרי' דלא משקר להכשיל ישראל היכי דמרע נפשיה מכ"ש היכי שימית עצמו פשיטא שלא יעשה כן וכסברת מהרי"ק הנ"ל והשתא בעל מ"ב נמי שכ' הבו דלא לוסיף אתה"ד היינו משום דהוה ס"ל דלית לי' ראי' מש"ס אבל למה שעשינו לו סמוכים יפים מהש"ס גם משאת בנימין מודה דאפי' ע"י שאלת תועלת מהימן ויש מקום תפיסה עלינו מדברי תה"ד סי' ע"ט וק"ל וי"ל בנקל:
ומ"ש היש"ש שגם הר"ן חולק על התה"ד היינו תשובת הר"ן שבב"י מ"מ הר"ן בלאה"נ החמיר טובא במסל"ת דעדות נשים טפי טובא דבעי' דוקא קשור דברי' כגון ווי לפרשא זריזא וכה"ג וה"ה שהחמיר נמי בהנ"ל ועיי' תוס' ספ"ק דב"מ ד"ה איסורו מיהו אנן לא קי"ל כהר"ן בהא ועיין בבכורות מ"ו ע"ב בסופו מכל הלין הי' נראה להלכה ולא למעשה לסמוך על מה שאמרו הגוים ע"י חקירת השופט שהם הרגו היהודים הנ"ל:
אבל בנדון שלפנינו לא יושיענו זה דהרי הרי"ף והרמב"ם והרשב"א בעו שיאמר וקברתיו דוקא וכ' הרב"י סי' י"ז בשם הר"י סגיש וז"ל דלא הצריך הרמב"ם שיאמר וקברתיו אלא שהגוי נמצא בעת מיתתו והריגתו דחיישי' דלמא אמר בדדמי וכו' וע"ש והנה לעיל מזה כ' הרב"י בשם תשו' הריב"ש וז"ל והוי יודע שיש מקומות שצריך שיאמר וקברתיו לדברי הכל אם אמר מת במלחמה או ענין שהוא כמלחמה וכו' יע"ש ומתוך הדברים אנו למדין שמ"ש הרב ב"ש ס"ק נ"ד דהריב"ש מוקי לי' להרמב"ם באינו מכירו אבל במכירו לא בעי וקברתיו אינו רוצה לומר דחולק על הר"י סגיש אלא אדרבא בהא דהר"י סגיש י"ל דכ"ע מודים דבעי' וקברתיו אלא הריב"ש מוקי לי' לדהרמב"ם בלא הי' כענין מלחמה בעולם אפ"ה אם אינו מכירו בעי וקברתיו וא"כ אפשר דכ"ע מודים להא וליכא מאן דפליג והדעת נותן כן והנה נדון ק"ו השתא מי שהי' רק בשעת מיתתו חיישי' שיאמר בדדמי כ"ש הרוצח בעצמו ובאתרי דקפדי אשפיכת דמים טובי כמו במדינתינו דהרוצח מרתת טובא ואינו מתאחר כלל רק שיראה לפי אומדנא שלא יחי' אחר נפלו ואינו ממתין עד שיעור יציאת הנפש פשיטא דאיכא למיחש טפי בדדמי שהרי מבואר ביבמות קס"ו ע"א דאי לאו דאשה כלי זיינה עלה ולא מירתתה מלסטי' לא היתה נאמנת לומר לסטי' נפלו עלינו הוא נהרג ונצלתי משום דיראה להמתין עד יציאת נפש ואמרה בדדמי וה"ה הכא שהרוצח ירא לנפשו להמתין עד יציאת הנפש ובעי' שיאמר וקברתיו או ענין הדומה לוקברתיו:
ואחר ההנחה הזאת נמצא אי לאו שהעידו הרוצחים שחתכו ראשיהם דהוה כמו וקברתיו אבל אל"ה הוה חיישי' שיאמרו בדדמי והכא גרע טפי דהרי עכ"פ בעי' שיאמרו פלוני מת והכא לא אמרו כן להדי' דמה שהעידו על עצמם שהרגום היינו שפשוט להם כך על שחתכו ראשיהם אח"כ אבל אין כאן עדות ברור שכבר מתו ביום בהיותם תחת יד הרוצחים דאפשר מחמת ביעתותא ערקו הרוצחים ולא השגיחו על יציאת הנפש שהרי קמן שיתיראו לעכב ביום לחתוך הראשים ועשו כן בלילה וא"כ כשם שלא חתכו הראשים ה"נ אפשר שהניחום מתגולל בדם ומפרפר וכה"ג:
והנה אם היינו מוצאים שני האנשי' בדרך עם ראשיה' עליהם ולא הי' לנו בהם שום היכר רק עדות כנ"ל שאומרים בדדמי שהרגו שני אנשים ששמם כך וכך לא היינו יכול להתיר נשותיהם של אלו דאמרי' הני שאמרו הרוצחי' בדדמי עמדו אחרי נופלם ואזלי לעלמא והני שמצאנו מת עתה אחריני נינהו שבאו לכאן בזה המקום ונהרגו ג"כ כאן וראי' לדין זה מש"ס ערוך יבמות קט"ו ע"א גבי גברא חרוכא דאר"ח בר אבון אימא גברא אחריני אתא לאצולי' ואכלתי' נורא ואיהי עריק לעלמא מחמת כיסופי' ואין לומר התם כדאמר טעמי' דאתי לאצלויי' משו"ה חיישי' אבל הכא לא ניחוש שנהרגו אחרים באותו מקום ז"א אדרבא איפוך אנא התם דאיתלי נורא ולא הי' בו שום איש אלא האי גברא מה"ת ניחוש שילך אדם לתוך האש אי לאו דאתי לאצולי אבל הכא היער פתוח לכל עובר אורח ואפי' רבא דפליג התם מודה הכא דה"ל למיחש דהני אזלי לעלמא והני אחריני נינהו והשתא כיון דבמה שעשו הרוצחים ביום לא הי' כדאי להתיר הנשים ממילא גם במה שאמרו שחתכו ראשי האנשים הנקובים בשמותם בלילה נמי לית בי' מששא דאמרי בדדמי שהם חשבו שאותן שני הרוגים שמצאו עתה בלילה ביער מסתמא המה אותם האנשים שהי' להם עסק עמהם ביום שלפניו ומשו"ה חתכו הראשים אבל אינו כן שאותן הלכו והם חתכו אנשים אחרי' נמצא דבדברי הרוצחים לית בי' מששא כלל:
ועתה נדון על מ"ש מעלתו לסמוך על ענין דהוה סימן אה' ידידי אם נלקט אמרים מקיצורי תשובו' ונסמוך עליהם נבוא להתיר האסור ולאסור המותר ח"ו אבל שרש זה יצא להם מהרמב"ם דס"ל דמפרש עובדא דש"ס יבמות קכ"ב ע"א מעשה בס' בני אדם וכו' וס"ל להרמב"ם דהגוים לא הזכירו שמם כלל מי הם ורק המנין הי' סי' מספיק ר"ל הרי ידענו שיצאו ס' אנשים מכאן לכרכום והם אמרו שס' אנשים מכאן שיצאו לכרכום מתו אמרי' הם הם אותם האנשים בעצמם כיון שהמנין מכוון והנה אין לסמוך על זה אלא באופן שאין מיתת ס' אנשי' מסופקי' לנו כלל רק שמותיהם אבל הכא שאנו מסופקים בעדות דאומר בדדמי והני לא מתו כלל מי נימא כל מקום שחסרו ב' אנשים יותרו נשותיהם ע"י שנים שנמצאו ואין אנו יודעים וידעתי שיש דעות באחרונים מזה אבל לפע"ד אין לסמוך על זה אפי' לעשותו סניף כי גם על זה דהרמב"ם רבים קמו עליו:
וכן מ"ש מהמקום שיהי' סי' אין ענין לכאן והוא לקוח מתשו' מיימוני לספר נשים סי' ט' יע"ש ויראה שאין הנדון דומה לראי' ומכ"ש שבש"ס הנ"ל גבי גברא חרוכא מבואר היכי דאיכא למיחש איהו אזיל לעלמא והני אחריני נינהו באותו המקום ממש חיישי' ויש לדחות קצת דהתם שאני שהי' המקום מעותד להמית שהרי הי' אש בבית משא"כ הכא אפי' אי נימא שבאו שנים אחרים לזה המקום מ"מ מי הביא רוצחי' גם לזה המקום ומובן שיש לדחות גם זאת הדחי' ולומר שהרוצחי' בעצמם הרגו בכאן ד' אנשים שנים אזלו לעלמא כי לא המיתום שפיר ושנים מונחים במקומם והכלל מי יתיר עגונה המוחזקת בחזקת א"א בסברת בדויות כרסיות אלא במה שאמרו שהשליכו ב' הראשים למערה ונמצאו שם הי' ראוי' לכאורה אלא שכבר כ' דחיישי' שאמרו בדדמי וראשים אחרים הם השליכו שמה:
וגם בטביעת עין שבפרצופותיהן פשיטא שאין לסמוך אחר ג' ימים מיום הרציחה וגם הי' חבולים בחבורות ופצעים ולית דין ולית דיין בכ"הג דיועיל ט"ע להתיר:
וסימני גופם הנה במה שנמצא במיכל ב"ה גרשון מקום חלק בראש כעין מטבע טהאליר אין זה אפי' סי' אמצעי אבל הוא גרוע מאוד שכן ימצא באלף אנשים ע"י שהי' להם נתקי הראש והוא שחין המנתק השער ואינו צומח לעולם והוא דבר ידוע ומה שהעיד הראש הקהל שהרר מאיר הרש יש לו באצבע קטנה שבשמאל רק ב' איברים דהיינו שנים מהם מחוברים כאחד ואינו יכול לנענע בהם וכן נמצא גם זה איננו מובהק שעכ"פ נמצא כזה בהרבה בני אדם ומכ"ש דעכ"פ לאחר מיתה שכיח דנקיט שגרונא להאברים וא"א לסותמם או לפותחם ובש"ס אמרי' סי' עשויי' להשתנות אחר מיתה מכ"ש סי' כזה דכ"ע מודה דעשוי' להשתנות אחר מיתה:
ומסי' כלי' הא חיישי' לשאלה ואפי' למ"ש מהרי"ט דבכל כליו לא שייך שאלה דלא העמיד עצמו ערטילאי מ"מ הכא שידעי' בודאי שהרוצחים הי' להם עסק עמהם והרי נטלו עכ"פ ממונם והמאנטיל עם התפילין ה"נ נאמר שנטלו כל מלבושיהם ומכרום לאחרים או השליכום ואחרים מצאו ונהרגו פה ואזדא לי' מ"ש מעלתו כיון שהי' המלבוש העליון והתפילין שאול להם מאיש אחר לא ניחוש לשאלה דאין השואל רשאי להשאיל הנה סברא זו כתובה היא על ספר צמח צדק אבל אינו ענין לכאן מטעם הנ"ל ועוד שהרי אותם כלים המושאלים לא נמצאו אצל ההרוגים אלא בבית הרוצחים וא"כ מאי ראי' לזה על הריגתם ואשתומא קאמר בזה אם באו לסטי' ונטלו כליו נתיר את אשתו:
מ"ש עוד לצרף סי' כליו עם סי' הגוף כדעת מהר"ל מפראג שהביא ב"ש סקס"ט דממ"נ אי סי' דאורי' סגי בסי' אמצעי בגוף ואי סי' לאו דאורי' א"כ לא אתאינן לחשש שאלה הנה אפי' לפ"ז לא יועיל לאשתו של מיכל כלל שסי' מקום חלק בראש אינו סי' אמצעי כלל ואפשר שיועיל לאשתו של מאיר הרש ז"ל שסי' באצבע קטנה שבשמאל אפשר דהוה עכ"פ סי' אמצעי ולמהר"ל מפראג יועיל ממ"נ אבל מה נעשה תחלה צריכי' אנו להסיר פקפוקו של ב"ש ששפתיו ברור מללו דאי סי' לאו דאורייתא משום דלא סמכי' אלא על סי' המובהק ביותר בגופו א"כ סי' מובהקי' בכליו אינם מובהקים בגוף דהרי עכ"פ איכא חשש שאלה בעולם וזה ברור לכל מבין עם יודע:
ובתשו' אחרת כתבתי ג"כ לדחות ממ"נ הנ"ל דהרי כמה אחרונים תפסו במושלם דאפי' למ"ד סי' ל"ד ולא יועיל באיסורא מ"מ באיסורא דרבנן מועיל דהם אמרו והם אמרו והנה לחד לישני דבכורות מ"ו ע"ב דמן התורה סגי בפרצוף פנים בלא חוטם ורבנן הוא דאחמור משום חומרא דא"א דבתחלת עדות החמירו טפי וזה הלשון פסקו האחרונים יעיין בתה"ד א"כ משנתינו שאמרה שלא יעיד אלא על פרצוף פנים עם החוטם אע"ג שיש סי' בגופו ובכיליו רצון המשנה לומר שאע"פ שיש לו ט"ע בפרצוף פנים לחוד אע"פי שיש עם זה סי' בגופו וכליו מ"מ לא יעיד וק' במאי הא בפרצוף פנים לחוד שרי' מן התורה ולא נשאר רק איסורא דרבנן ובדרבנן מועיל סי' דרבנן וע"כ להך לישני דבכורות אין לנו תי' אחר אלא גופו דאריך וגוץ כליו דחיישי' לשאלה נמצא לפ"ז אפי' למ"ד סי' ל"ד נמי אתאינן לאותן תי' שצריכי' למ"ד סי' דאורייתא ואע"ג דאכתי י"ל כליו בחיוור וסומק אה"נ מ"מ אזדא לי' ממ"נ של מהר"ל מפראג ז"ל:
וגם לסמוך על סברות כאלו שזה מקרי סי' מובהק ביותר הואיל וייחד מקום דומה לגט נקב יש בצד אות פלונית קשה לדמות מלתא למלתא ובלא"ה הא איכא בעל העיטור דס"ל שום סי' מובהק לא יועיל להתיר א"א ונ"ל ראי' לדבריו מיבמות קט"ו ריש ע"ב דקאמר וחזינהו לאלתר פי' משום חשש שינוי לאחר עלי' מן המים ואי איתא דשום סימן מובהק בעולם מועיל להתיר אשה לימא בסי' מובהק ביותר ואפי' לא חזנהו לאלתר דהא כ' כל הפוסקים בסי' מובהק ביותר כגון חסר ויתיר לא שייך שינוי אחר מיתה וא"כ קשה כנ"ל אע"כ דלא יועיל ודוקא בגט דאיכא נמי שמו ושמה אבל לא זולת ונהי דמ"מ לדינא לא נ"ל להחמיר כהעיטור מ"מ להקל ולדמות מלתא למלתא לנקב יש בצד אות פלוני היכי דלא ברור התירא לא שמיעא לי כלומר לא ס"ל:
אמנם מה שנלפע"ד בשריותא דאשתו של ר' מאיר הרש לפי שנמצא סברא בח"צ דאפי' אי סי' ל"ד וגם חיישינן לשאלה מ"מ בסי' כליו וגופו ביחד ה"ל כעין נפילה דחד דלא חיישי' וה"נ ה"ל נפילה דחד למימר שזה שהי' סי' אמצעי פלוני בגופו השאיל כליו לאחר שהי' לו ג"כ ממש סי' כזה בגופו זה לא אמרי' יע"ש ועיין בתומי' סי' ס"ה סקי"ב מ"ש מכיס וארנקי דהוה חיישי' לשאלה אע"ג דהגט כ' בו שמו ושמה ע"ש מה שתי' והאמנם בלאה"נ יש לפקפק על דברי הח"ץ ע"פי שיטת רבינו חננאל שברשב"ם ב"ב קע"ב ע"ב ד"ה עיקור הלשון וכו' דמשמע דוקא התם לא חיישי' משום כיון דידעי' מנו הוא הי' לו לצעוק אבדתי שטרי משמע בעלמא לא מ"מ הכא איכא מילי' טובא למעליותא דהא הי' שנים ונצטרך לומר שהלסטים פשטו כל מלבושיהם ואח"כ ערקו לעלמא ואח"כ מכרו הלסטים המלבושי' האלו לשני אנשי' או שמצאום שני אנשי' ואירע שזה שהזדמן לידו כל מלבושיו של ר' מאיר הרש הי' בו ממש הסי' באצבעו כמו ר' מאיר הרש והאחר שלא הי' בידו שום סי' נזדמנו לידו מלבושיו של אידך שלא הי' בו שום סי' ואח"כ נהרגו גם שניהם באותו המקום ממש ואח"כ נאמר ג"כ שהראשי' שנמצאו בהמערה היו מאותן האנשי' האחרי' אלא שנשתנו הפרצוף ואירע שנשתנה פרצוף של זה האיש האחר לפרצוף של ר' מאיר הרש שהי' מלובש עתה במלבושים האלו נפילה דחד כעין זו גם ר"ח מודה דמועיל ועל אופן כזה לק"מ נמי מכיס וארנקי דהני גוני עדיפא טפי טובא משמו ושמה ובזה יש להתיר אשתו של ר' מאיר הרש שהי' עכ"פ סי' אמצעי קצת בגופו ועוד שהי' הסי' בגוף המלובש באותן הכלים שייך שפיר דברים הנ"ל:
אך אשת מיכל במה תשתרי שהרי הגוף המלובש בכליו לא הי' בו שום סי' ועוד הסי' הנמצא אינו סי' אמצעי דנאמר דמקרי נפילה דחד דאלפים אנשים יש להם נתקי הראש ומ"מ נ"ל דיגיד עליו ריעו הואיל שלפי הנ"ל ברור לנו שעכ"פ ר' מאיר הרש נהרג בהיער הזה וזה הוא ראשו א"כ דוחק לומר שמיכל ערק לעלמא מלבושיו קנה אחר ונהרג פה בצד ר' מאיר הרש וגם הראש הושלך לאותו המערה שהושלך שם ר' מאיר הרש ונשתנה צורת אותו הפרצוף לצורת פרצוף מיכל חברו של ר' מאיר הרש הנ"ל כל זה הוא דוחק ודומה להנ"ל לנפילה דחד שיודה בו ר"ח ז"ל לפע"ד:
ואם אולי עדיין יש לפקפק על הדמיונות נאמר עכ"פ ברור לן שע"פי הסברות הנ"ל ראוי לומר שאין כאן חזקת אשת איש והבא עליהן לא יהי' אפי' באשם תלוי דספק גדול הוה ולא מקרי תו אתחזק איסורא כלל ואיכא לפנינו ריעותא גדולה דאתרע חזקת א"א ועדיף הך ריעותא מריעותא דזרק לה ספק קרוב לו ספק קרוב לה דכ' תוס' בכתובות כ"ג ע"א ד"ה תרוויי' וכו' דמגרע לי' לחזקה קמיתא וכיון דעכ"פ אתרע חזקת א"א נבוא מצד אחר להתירה להנשא אפי' לכתחלה:
והוא דהתוס' כ' ביבמות ק"כ ד"ה אין מעידין וכו' דאם אנו מסופקים אם הוא תוך ג' או אחר ג' ימים תלינן להקל והרשב"א בחידושיו צווח כי כרוכי' דה"ל ספק איסור דאורייתא איך ניזול לקולא ועיי' בש"ך בנקודת הכסף סי' שצ"ז שכ' הטעם משום דמוקמי' להאשה בחזקת אשת איש דאל"ה אדרבא נוקמא לגברא בחזקת חי והשתא מת אלא הטעם משום דמוקמי' להאשה בחזקת א"א ע"ש ועיין בשמלה חדשה בחידושיו סוף מ"ק מבואר מזה דהיכי דליכא חזקת א"א כ"ע מודים דתלינן להקל שהוא תוך ג"י והשתא בנידון דידן ממ"נ אי נאמין שהרוצחים הרגו אותם האנשים וחתכו ראשיהם ממש הרי הותרו הנשים וע"כ נאמר וניחוש שמא הרוצחי' חתכו ראשי' של אנשי' אחרי' והני אזלי' לעלמא ולא מתו ביום א' עדיין ועתה ביום ה' מצאנו ב' ראשים שפרצוף פניהם דומות להר"ר מאיר הרש וכ' מיכל א"כ כיון שבלא"ה אין כאן חזקת א"א נתלו שהם נהרגו ביום ג' או ד' ועדיין הוא בתוך ג' להריגתם והותרו נשותיהם אלא דלכ"ז צריכות הנשים למנות ימי הבחנה מיום ה' פ' ויגש ולא מיום א' שהרי אנו תולין שלא נהרגו ביום א':
כל הנ"ל נלע"ד להלכה ולמעשה בתנאי שיסכים עמי ג"כ הרב המא"הג מה' זלמן אב"ד דק"ק ל"ב הסמוך להחלל ואז ישבו ב"ד של ג' בעירו דמעלתו ויתירו הנשים בב"ד של ג' כמבואר בש"ע סעי' ל"ט ואז תהי' אשת הר"ר מאיר הרש מק"ק ק"ד ואשתו של כ' מיכל ב"ה גרשון מק"ק הנ"ל מותרות להתנסבא לכל גבר דיתייצבין אחרי ימי ההבחנה המתחילי' מיום ה' פ' ויגש שנה זו תקסה"ל הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי.
שוב אח"ז בא ע"א והעיד שהסי' שבראשו הי' מקום חלוק באמצע הראש וסביבותיו שערות וסביב השערות חלק כענין טבעת מבחוץ בראש של כ' מיכל וא"כ הרי זה סי' מובהק שלא ימצא אפי' בא' מיני אלף ואשת מיכל שרי' לגמרי וה"ה לאשת ר' מאיר הרש שניתלית באשת כ' מיכל הנ"ל מדאתרמי להדדי כמו שהארכתי לעיל בביאור וע"כ התירן של הנשי' הנ"ל ברור ומתחילי' ימי ההבחנה מיום א' כי על זה בודאי יכולין לסמוך על אמירת הרוצחים ועל כל הני אומדנות להקל בהבחנה מיום א' פ' ויגש. מ"ד נגהי ליום עש"ק ויחי תקס"ה לפ"ק.
משה"ק סופר מפפד"מ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |