שו"ת חתם סופר/ד/קלא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
העתק השאלה מהחכם הנ"ל:
מי כמוהו מורה, שר התורה, הנאזר בגבורה, ה"ה ידיד ה' המאה"ג הגאון המפורסם בתורה ובחסידות. וכל מעלות ומדות ידידות וחמודות, נ"י ע"ה פ"ה כקש"ת מו"ה משה נרו יאיר לעד:
ראיתי אחד קדוש מדבר בעל תשו' חות יאיר בסי' ע"א שמעולם לא נזדקק להיתר עגונה אפי' להיותו סניף לב"ד ומה יענה אנוש כמוני נבער מדעת וחלילה לי להכניס עצמי בדבר העגונה שאירע פה קהילתינו רק באתי כתלמיד השואל כענין לדעת מה יעשה בישראל עפ"י התורה אשר יורנו רבותי ה' עליהם יחיו והעולה על גביהם הוא ניהו מר הה"ג נרו אשר אליו אני נושא נפשי לרוות צמאוני ולהראני נפלאות מתורת משה אמת:
מעשה שהי' כך הי' זה קרוב לשנתי' ימים הלך מכאן איש אחד שמו ארי' ליב עם בן חורגו הנער אנשל עם סחורה לגליל הנקרא ווינד"ש סמוך לכאן וכל מהלכו בסחורה הי' תמיד באותו גליל וכפי דבורו לאשתו וב"ב הי' לו לחזור אחר ב' או ג' שבועות ולא חזר וכאשר שהה מלבוא איזה שבועות יצא קול המון שנהרגו שמה והקול הזה הי' עפ"י אומדנא של כל העולם כי לא נמצא שום סיבה אחרת לתלות בו העדר חזרתו ואותו הגליל מפורסם ומוחזק כי רובם גנבי' ורוצחים מאז מעולם וכבר הי' מעשה שרצו להרוג אה כ' ארי' ליב הנ"ל באמרם שהוא קנה גניבותם תמיד ופעם א' נפל קטטה ביניהם והי' בסכנה שרצו להורגו גם נכרי אחד משם אמר לשני יהודים מכאן שהוא יודע מי הם הרוצחים אלא שהם חייבי' לו חמשים זהו' ובאם יכנסו היהודי' בערבות לשלם לו חובו אז יגלה הדבר ובהמשך הענין קצת מת אותו נכרי וכ"כ הרבה נכרים אמרו דברים כאלה (אבל הי' שלא במסל"ת) גם איזה שבועות אח"ז מצאו באותו גליל ראש אחד לא ניכר צורתו כי נאכל בשרו ובא ליד כומר א' והוא מסרו ליהודים מכאן כי אמר בל"ס שהוא אחד מההרוגי' הנ"ל והכירו בטיכל שבצווארו שהי' של הנער הנ"ל גם מצאו שם מושלך ביער בגד אחד של כ' ארי' ליב הנ"ל גם שק של סחורה שלו והנה הלכו מנהיגי העיר אל הקומידאט לבקש שיחקרו על הדבר לגלות הרוצחים וגם להוציא הממון כי הי' ביד הנ"ל סחורה ומעות לערך ה' מאות זהו' וכן עשו בתוקף ותפסו הרבה מאותו הגליל אבל עמדו בנסיון ולא הודו ונפטרו והנה זה איזה שבועות שלח פקיד אחד מכפר סעמינג אגרת לכאן שיבוא איש א' חכם לשם כי תפס גנב א' והוא מקוה שעל ידו יתגלה כל דבר הרציחה הנ"ל והוא יגיד ליהודי שיבוא לשם כדת מה לעשות ואל איזה שר ילך והלך לשם הקצין ה' שמואל ב"ה אברהם מכאן:
וזה העדות שהעיד לפנינו ה' שמואל הנ"ל:
כד הווינא במותב תלתא בי דינא כחדא ואחרי האיום ככל משפטי העדות זה לשונו: איך וואר אצל הפקיד בסעמינג האט ער מיר ערצעהלט דאס שם תפוס איזט איין ערל גנב אונד וויא ער איהם עקסאמינירט האט אויף דערזעלביגע גניבה דאס ער דאריבר תפוס גיווארדן איזט האט ער מודה גוועזן אהני עינוי אויף אללע זיינע גניבות מכל ימיו, זא האט איהם דר פקוד גפראגט אב ער ניכט איין ידיעה האט פון דיא צווייא גיסינגער יהודים דיא דרשלאגן זיין גווארדן, זא האט ער משיב גוועזן ער וואר איין מאהל אין ווירטסהויז גזעסין מיט נאך איין ערל (שמו נשכח מהעד) זא האט זיך דעריעניגר ערל גלאסט איין זיידל יין איינשענקן זוא זאג איך צו איהם ווארום לוזט דוא דיר נור איין זיידל איינשענקן זוא האט ער משיב גוועזן וואן איך זוא פיעל געלד העט וויא מיין שוואגר פון מאטיאש שאפצע קענטי איך מעהר טרינקן זא האב איך איהם גפראגט וואו האט דען דיין שוואגר זוא פיעל געלד גנומן האט ער משיב גוועזן פון דיא צווייא גיסינגער יהודי' דיא ער דערשלאגן האט אונד איהר געלד גנומן אונד איך האב ניקס מעהר בקומן זונדרן איין פאהר טיכליך דאס איך שווייגן זאלל גם האט ער דערצעהלט דאס זיא זיא מתחלה בייא דיא טהיר איין גגראבן הבן ווייל זיא אבר קיין רוא בייא דער נאכט גהאט הבן זוא הבן זיא זיא אויף גגראבן אונד אין גוזמענר מיהל וואסר הריין גווארפן. כ"ז ספר לי הפקיד אח"כ הלכתי בעצמי אל הגנב הנ"ל למקום תפיסתו אונד הב איהם גפראגט ווארום ער תפוס איזט האט ער מיר גזאגט זיין גניבה גם שאר גניבות זא זאג איך צו איהם דוא האסט גוויס איין ידיעה פון דיא צווייא גהרגנתי גיסינגער יהודים זא האט ער מיר אויך דרציהלט נעהמליך כדברים הנ"ל אח"ז תפס הפקיד לנכרים הנ"ל שאמר עליהם הגנב כנ"ל ועמדו בנסיון ולא הודו והכחישו כל דברי הגנב הנ"ל בפניו והפקיד לא יכול לגמור דינא דען ער איזט איהר גרונד הערר ניכט עד שבא המושל שלהם ג"כ לשם נפטרו עכ"ד:
והנה הי' קשה עלי מאוד לעת כזאת לעיין כלל וכלל במילתא רבתא דא מחמת שאינני בקו הבריאה כי ה' חפץ דכאי החלי בקדחת ל"ע לכן עכבתי איזה שבועות אך מפני שראיתי שהאשה לאה אשת הנ"ל רדופה להנשא ויש לחוש לקלקול חלילה אמרתי אפנה ואשנה פרק זה ויהי' מה אף שאין דעתי צלולה הלא מראש כזאת הודעתיו כי חס לי להרים ידי בנדון זה דרך הוראה רק להציע דברי לפני רבותי ועל ראשם הה"ג נרו הנה הוא יורה וידין בדבר זה כרוחב לבו בחריפות ובקיאות כיד ה' הטובה עלי וכמה יארכו עלי הימים עד עת בא דברו כדבש לפי ובאורו אלך אור וה' ירחיב גבולו ורב חילו יגדל כסאו וכסא תורתו כחפצו וכחפץ אה"נ המבקש תורה מפיו. גיסינג יום א' ב' דר"ח תמוז תקס"ז לפ"ק. הק' טובי' במו"ה לאזי כ"ץ זלה"ה הכ"מ חונה פה ק"ק הנ"ל יע"א:
תשובה.
לבוא אל תוכן הענין נאריך קצת בש"ס ופוסקי' ומזה נבוא אל ענין נדון דידן כיד ה' הטובה והוא ית"ש יעזרני ע"ד כבוד שמו הגדול שלא נכשל בדבר הלכה:
גרסי' ביבמות קכ"א ע"ב ר"י בן בבא אומר בישראל אף על פי שהוא מתכוון ובנכרי אם הי' מתכוון אין עדותו עדות ואיפלגי בגמ' ר"י אמר שמואל וריש לקיש ס"ל לא שנו אלא שנתכוון להתיר אבל להעיד עדותו עדות ור' יוחנן פליג דאפי' להעיד נמי אין עדותו עדות וקאמר עלה אלא מתני' דקתני ובנכרי אם הי' מתכוין אין עדותו עדות היכי משכחת לי' במסל"ת כי ההיא דהוה קאמר ואזיל מאן איכא בי חיוואי מאן איכא בי חיואי שכיב חיואי ואנסבה ר"י לדביתהי וכו' וס"ל להר"ן בתשובה דאין עכו"ם מסל"ת מהימן אלא באומר דברי' לפניו או לאחריו מקושר עם מת פלוני דקאמר והוא מפרש מאן איכא בי חיואי בלשון קובל ומקונן מי נשאר עתה בבית חיואי שהרי שכיב חיואי אבל אם אומר סתם מת פלוני שנראה שמכוון להודיעונו כן לא מקרי מסל"ת ויש שלמדו כן גם מלשון הרמב"ם פי"ג מגירושי' אבל הריב"ש וסייעתו פליגי וס"ל דכל שאומר בלי כוונה להתיר ולהעיד ובלי שאלה אעפ"י שמכוון להודיעונו מיתתו של פלוני מהימן וכן מודה פירש"י מאן איכא בי חיואי מי מאנשי ביתו של בית חיואי שישמע דברי דשכיב חיואי עכ"ל ואפ"ה התירו אשתו:
והריב"ש ז"ל מייתי ראי' מהא דתנן שם קכ"ב ע"א מעשה בא' שעמד על ראש ההר ואמר איש פלוני מת והלכו ולא מצאו אדם שם והשיאו את אשתו ופריך הש"ס ודלמא צרה הואי פירש"י שבאה לקלקלה ומשני תנא דבי ר"י בשעת הסכנה כותבין ונותני' אעפ"י שאין מכירין והשתא אי ס"ד דלא מקרי מסל"ת אלא במקשר דברי' אחרי' א"כ לפריך נמי ודלמא גוי הוא אע"כ אפי' אי הוה גוי הוה מהימן בכי האי גוני ודלא כהר"ן והקשה הגאון מהו' העשיל ז"ל מה יענה הריב"ש בגטין ס"ו במי שהי' מושלך לבור ואמר מי שישמע קולו יכתוב ויתן גט לאשתו כותבי' ונותני' ופריך נמי דלמא צרה הוא ומשני כי הכא ואמאי לא פריך התם ודלמא נכרי הוא ולפע"ד לק"מ דהרי כ' נימוקי יוסף שלהי מס' יבמות דגוי מסל"ת דמהימן לאו מתורת עדות מהימן דאין עדות לגוי אלא משום דקמו רבנן במילתי' דקושטא קאמר והשתא בא הריב"ש ז"ל להוכיח דע"כ כי אמר כמכוון להודיעונו מיתתו של פלוני נמי אמרינן דקושטא קאמר והטעם משום דכל שאומר בלא שאלה ובלא מתכוון להעיד על איסור והיתר לא אמרי' דטרח להכשיל את ישראל במה דלא נהנה דאלת"ה ה"ל להקשות ודלמא נכרי הוא ונהי דמגיטין לא מוכח מידי דאינו מתכוון להכשיל את ישראל משום דהתם הוא מושלך לבור והולך למות אפשר בכי האי לא חשוד משו"ה פריך מצרה דאמרה תמות נפשי עם פלשתי' אבל ביבמות בעומד בראש ההר ומעיד על אחר שמת והלך לו לדרכו שפיר ניחוש שמא גוי הוא אע"כ אין גוי חשוד להכשיל כלל אפי' בכי האי וא"כ מצאנו מה שבקשנו שהרי לא רצינו להאמין לגוי מתורת עדות אלא משום דקושטי' קאמר והרי הוכחנו דגם בכי האי גוני קאמר קושטא ונוראות נפלאתי על דברי בית שמואל סקל"ח ע"ש:
מיהו נ"ל דיש להליץ בעד הר"ן ולומר דס"ל להר"ן דכשם שאין הנכרי חשוד להכשיל אם אינו נהנה מהמכשול כדקי"ל בי"ד ה"ה וכ"ש שאין דרכו להטיב אם לא יצפה תשלום שכר וכה"ג והכא ע"כ באינו נהנה כלום בעדותו קיימי' דאל"ה חיישי' לשקר והשתא אם הגוי עומד לפנינו ואומר מת פלוני בלי שום קשר דברים לפניו ולאחריו באופן שמראין הדברים שבא רק להודיענו דבר זה א"כ מנ"ל שבא להודיענו לטובתינו דלמא בא להכשיל ולקלקל שהרי שני העניני' הם נגד חזקתו של גוי ומשו"ה לא מהימן וכל זה דוקא כשעומד לפנינו ואומר מת פלוני אבל בעומד בראש ההר לא הו"מ להקשות דלמא גוי הוא דמה"ת לומר שגוי יעשה כן שהרי אין דרכו לא להרע ולא להטיב מבלי שיהנה מזה ונסתלק תלונת הריב"ש באופן שלפע"ד ראי' זו אינה מכרעת להריב"ש כלל:
וכ' היש"ש פט"ז דיבמות סי' ט"ז דאע"ג דכ' הרב"י דחכמי סאלוניקי העלו בכנופי' הלכה כהריב"ש אלו בא מעשה לפניו והי' עמו כנופי' של חכמי' המסכימי' להתיר לא הי' מוחה בידם אבל הוא לא הי' מסכי' משו' דלשון הש"ס מורה כהר"ן דפריך אלא היכי משכחת לי' ומשני במסל"ת כי הא דמאן איכא בי חיואי ואי ס"ד בכל ענין מהימן א"כ מה קושיי' היכי משכחת לי' ומאי משני כי האי דחיואי הא איכא גוני טובא אע"כ פשיטא להש"ס דלא מקרי אין מתכוון להעיד אפי' באומר סתם מת פלוני ולא אשכח אלא כגוני דחיואי אלו דבריו ז"ל ומטיבותי' דמר קאמינא אדרבא הא צע"ג מנ"ל כך להמקשן הא חזינא דפ"ה זקנים כולם הוה ס"ל דקושטא קאמר אפי' במכוון להעיד והשתא נהי דלא קי"ל הכי מ"מ מהיכי פשיטא לי' דאפי' באומר סתם מת פלוני נמי לא מהימן ותו יל"ד לשון הש"ס אלא מתני' דקתני ובנכרי וכו' וכוונת המקשן הוא על הדיוק הא בלא מתכוון עדותו עדות היכי משכחת א"כ למה מייתי מתני' כלל והכי הל"ל אלא נכרי דמהימן היכי משכחת לי' אע"כ כהריב"ש וסוגיין הכי אזלי דמאן דמקיל דנתכוון להעיד מועיל היינו משו' לשון מתני' קשיתי' בנכרי אם מתכוון אין עדותו עדות ה"ל למימר לא מהימן דנידוק מני' אם אינו מתכוון מהימן אבל השתא נידוק הא לא מתכוון עדותו עדות ואי ס"ד מסל"ת ממש בעי' מאי שייך לשון עדות אע"כ מתכוון להעיד מועיל ועל זה פליג ר' יוחנן וס"ל דאינו מועיל ומשו"ה הדר ופריך ואלא לשון המשנה דאין עדותו עדות היכי משכחת לי' ומשני באותו מסל"ת שהוא כעין הני עובדא שאינו אומר שום דבר מקושר לפניו ולאחריו אלא בא כשואל מאן הוא מבני ביתו של חיואי כי באתי להודיעם שמת חיואי והרי זה כמעיד ומהימן כיון שלא בא להעיד בב"ד וגם לא הזכיר אשה בדבריו מ"מ מבואר מפשטיות הסוגי' כהריב"ש לפע"ד ובהסכמת רוב הפוסקי' ככולם:
ובירושלמי פליגי דלר' יוחנן כל שמזכירי' לו אשה אפי' בלא שאלה לא מקרי תו מסל"ת ולר"ל בשאלה מיהת נפיק לי' מידי מסל"ת ושם סוף פרקי' מקשה אמתני' דפונדקית דאמרה איה חבירינו והי' ע"י שאלה ומשני ב' תי' א' עשאוהו כמסל"ת וזה התי' מרומז בתוס' שלהי מס' ורצונו לומר כתי' הש"ס דכיון דבכי' תחלה ה"ל כמו מסל"ת ועוד תי' אחר עשאוה כחיה שנאמנות לאלתר כלומר כחי' דפ' עשרה יוחסין שנאמנות על הולד לאלתר כל זמן שהוא תחת ידה ה"נ הואיל והוציאה להם כלי תשמישו מקלו ותרמילו וס"ת והם הניחוהו בידה בחליו והראת להם קברו וכל כי האי ה"ל רגלים לדבר (כאן חסר קצת):
והנלע"ד לפום ריהטא דש"ס דילן סוף פרקין דבין לר"ע ובין לרבנן דמסל"ת עדיף מעדות אשה שהרי לר"ע פונדקית מהימנית ולא כהנית ובהא פליגי רבנן סברי דעובדא דפונדקית לא הוה מסל"ת מעלי' אלא או מטעם שעשאוה כמסל"ת הואיל ובכי' תחלה אבל מ"מ מסל"ת מעלי' לא הוה וכי האי גוני גריעא מכהנת ולהך סברא לית להו לרבנן שום מעליותא במה שהוציאה להם מקלו ותרמילו וא"נ בהיפוך דהתחלה לבכות אינה מעלות ולא מורידות רק במה שהוציאה מקלו תאומן וכל אלו גריעה מכהנת ומשו"ה ילפי ק"ו כהנת מפונדקית ור"ע ס"ל לצרף תרווי' הואיל והתחילו לבכות וגם הוציאה מקלו ותרמילו ה"ל מסל"ת גמור ועדיף מכהנת ומשו"ה נאמנת אע"ג דכהנת אינה נאמנות ואמוראי דירושלמי אליבא דרבנן הוא דפליגי אבל ר"ע בודאי אית לי' צירוף שניהם ומיהו בש"ס דילן משמע דס"ל דלרבנן מטעם מסל"ת לחוד מהימנית משום שהתחילה לבכות:
ומזה יליף בתה"ד סי' רל"ט דגוי מסל"ת מפי גוי מסל"ת מהימן מק"ו דכהנת דהרי אשה מפי אשה מהימן וכן פסק הר"ן בתשובה זולת הריב"ש דחולק ודיע' זו מייתי לי' גם מהרי"ק שרש קכ"א אלא שמוסיף בה דברי' תמוהי' לא יכולתי להולמם ע"כ אעתיק תוכן דבריו שכ' וכי תימא אדרבא נילף מרבנן דלדדהו מסל"ת גריעא מכהנת ונימא בכהנת הא דמועיל עד מפי עד ולא במסל"ת דז"א דבהא לא פליגי דלכ"ע מסל"ת עדיף אלא לרבנן לא הות הפונדקי' מסל"ת ולר"ע הוות מסל"ת כמשמע מלשון רש"י ולכ"ע מסל"ת עדיף תו כ' וכ"ת שאני הך מסל"ת הואיל והוציאה גם מקלו ותרמילו זה א"א שהרי הרי"ף מוכיח מכאן דכל שהתחיל הגוי להסיח ל"ת מצינן לגלויי הדבר מני' שפיר כי הכא דבכי' והדר שאלוהו איה חבירינו ואי ס"ד דמקלו ותרמילו מועילין דלמא שאני הכא שהי' גם מקלו ותרמילו אע"כ ס"ל להרי"ף דהנהו לא מעלי' ולא מורידי' דהרי חיישי' לשאלה וכה"ג וכן קברו אפשר דמשקרת ועוד ראי' ממרדכי דלבתר דמייתי דברי הרי"ף הנ"ל מקשה אמתני' ל"ל וקברתיו הא בכל מסל"ת לא בעי' וקברתי' לדעתו ותי' קבלה הי' בידם שכך הי' מעשה ומאי קושיין דלמא שאני הכא שהי' ע"י שאלה איה חבירינו ומשו"ה בעי' וקברתי' כי היכי דבעי' מקלו ותרמילו אע"כ פשיטא להמרדכי אי לאו דמהימנת במסל"ת לחוד לא הי' ר"ע מאמינה ע"י כל הני ומשו"ה הקדים המרדכי לאתויי' הרי"ף הנ"ל להוכיח מהרי"ף דהני לא מעלי' ולא מורידי' ע"כ תוכן דברי מהרי"ק ז"ל:
ומאוד דבריו תמוהים דבתחלה אמר דלמא לרבנן דגריעי מכהנת לא יאומן מסל"ת מפי מסל"ת ועל זה תי' דבמסל"ת מודו רבנן אלא דהם לא מיחשבי פונדקי' למסל"ת הנה ע"כ אין כוונתו דלא הי' מסל"ת כלל דא"כ אמאי תאומן כמ"ש תוס' אע"כ הכי קאמר לרבנן לא הוות פונדקי' מסל"ת מעלי' משום ששאלו אי' חבירינו ומשו"ה גריעי מכהנת ומסל"ת כי האי באמת אפשר דאין עד מפי עד מהימן אבל מדר"ע נשמע דע"י צירוף מקלו ותרמילו משווי לי' מסל"ת מעלי' וחזינן דבהא לכ"ע עדיפא מכהנת ש"מ דמסל"ת מעלי' מועיל מפי מסל"ת אחר נמצא לפ"ז כבר תבר לגזיזי' עכ"פ והודה במקצת דמסל"ת גרועה דהיינו שהתחיל הגוי וחזרנו ושאלנו (כאן חסר קצת):
וחזר והקשה וכ"ת שאני הכא שהוציאה מקלו ותרמילו הנה ע"כ צ"ל כוונתו כך דלמא לעולם אפי' מסל"ת גמור שהתחיל הגוי לגמרי נמי גרע מכהנת ור"ע דמודה בפונדקת משום דמקלו ותרמילו משווי' לי' עדיף ממסל"ת דעלמא כך צ"ל כוונת קושייתו וא"כ איך מתרץ זה מדהוכיח הרי"ף מהכא דבכיא ש"מ היכי דמתחיל הגוי להסיח ל"ת יכולי' לשאול ולחקור לגלויי מלתא ומנ"ל להרי"ף דלמא שאני הכא שהוציאה מקלו אע"כ זה לא מעלה ומוריד כלל תימה רבתי וכי יכחיש דלר"ע בעי' דוקא צירוף מקלו והרי"ף הוכיח לרבנן דלא מצרפי מקלו כלל לפום ש"ס דילן דס"ל כהך מ"ד בירושלמי וכפשטא דמתני' שפיר הוכיח הרי"ף דכל שהתחיל הגוי אע"ג דשיילי' מני' אח"כ לגלויי מילתא לא נפיק מיהת מידי מסל"ת גרוע אבל לר"ע דמצרף מקלו אפשר דאפי' מסל"ת גמור נמי גרע מכהנת וצירוף מקלו הא דעביד לי' מעליותא כל כך וא"כ נפל פותא בבירא דהא במסל"ת גרוע דמועיל לרבנן אמרי אינהי גופי' דגרע מכהנת ומסל"ת מעלי' נמי לא אשכחן דלא גרע מכהנת אלא מדר"ע ואולי הוא ע"י צירוף קאמר כמו שאמר בוכ"ת דילי' ולא מוכח מידי ואפשר שזהו דעת הריב"ש דפליג אמסל"ת מפי מסל"ת ולא חייש לק"ו הנ"ל השתא כהנת מפי כהנת מהימני' מכ"ש מסל"ת מפי מסל"ת דאפשר דס"ל כהוכ"ת הנ"ל ודחיותו לית לי' מפני הטעם שכתבתי גם מ"ש אהמרדכי הוא שלא בדקדוק דלמא כי היכא דצריך מקלו ותרמילו ה"נ צריך וקברתיו תמי' המרדכי קאי לרבנן דמתני' דלית להו מקלו ואית להו וקברתי' מיהו הך מילתא יציבא בהמשך דברי המרדכי דאלולי שהבי' הרי"ף הומ"ל דבמסל"ת גרוע כי האי בעי' וקברתיו לכן מייתי הרי"ף שאינו מחלק וק"ל אבל סוף דברי מהרי"ק תמוהי' ודבר זה דמסל"ת מפי מסל"ת הי בידינו ושדינא בי' נרגא:
איברא אנא חלם אנא מפשר בעזה"י דעכ"פ הדין דין אמת אב"א גמרא דלא מיבעי במסל"ת מעלי' דלית מאן דחש לוכ"ת דמהרי"ק הנ"ל למימר דמקלו עביד לי' טב ממסל"ת דעלמא דאין לנו אלא דברי הש"ס דאמר מסל"ת הוות ור"ל דהך מקלו משויי' לי' מסל"ת מעלי' ובהך סברא לחוד הוה עדיף מכהנת וא"כ מוכח דמסל"ת מפי מסל"ת מהימן מק"ו ואלא במסל"ת גרוע נמי הא רבנן ילפי כהנת בק"ו מפונדקית דהוה מסל"ת גרוע ואי ס"ד דבמסל"ת גרוע מפי מסל"ת לא מהימנית פונדקי' א"כ כהנת דאתי' מינה היכי תאומן דיו לבא מן הדין להיות כנדון אע"כ גם מסל"ת גרוע מהימן לרבנן במפי מסל"ת אחר וזה ברור:
ואב"א סברא דדוקא המכוון להעיד שנאמנותו הוא רק מגז"ה בלי טעם דלא כמשמע לשון הרמב"ם קצת ספ"ז מיסודי התורה על זה אמרה התורה על פיהם ולא עפ"י מתורגמן היינו עד מפי עד אבל כל שאנו מאמיני' לו במסל"ת שאין כאן תורת עדות רק שידענו דקושטא קאמר מה לי אם יאמר שראה כן בעצמו או מפי עד אחר וכיון דאפי' מסל"ת גרוע נמי קמו בי' רבנן דקושטא קאמר דין הוא שיאומן מפי מסל"ת אחר והדר מסברא ילפי רבנן דכהנת המכוונת להעיד לא גריעי בנאמנות דידה מפונדקי' המסל"ת גרוע ובדין הוא שנאמין לה ג"כ אשה מפי אשה והדברים ברורי' לפע"ד:
עוד כ' במהרי"ק שם דאעפ"י שחפשו אחר אדם וע"י המחפשי' בא הגוי ואמר מת פלוני מ"מ לא נפיק מידי מסל"ת וראי' מב"ק קי"ד ע"ב גבי נחיל של דבורי' שאמר כגון שהי' הבעלים מרדפי' אחריהם ואלו מסיחי' לפי תומן מכאן יצא נחיל זה הרי אעפ"י שהבעלי' מרדפי' אחר נחיל מ"מ לא נפקי מדין מסל"ת והנה ע"כ א"א לפרש כפשוטו דס"ל דהא קמ"ל הש"ס התם אעפ"י שהי' מרדפי' ומחפשי' מ"מ מהימני נשי' וקטני' לפי תומן דזהו אינו מדרך הש"ס דהמקשה הקשה מ"ט יאומנו נשים וקטני' ודי לו לתרץ דמתני' מיירי לפי תומם ומה הי' לו למתרץ להוסיף על המבוכה ולומר שמיירי במחפש אבל ע"כ הפי' כמ"ש רש"י שם דס"ל להמתרץ דגם מסל"ת לא יספיק אלא בשהי' גם הבעלי' מרדפי' ואלו באו והסיחו לתומן וה"ל נמי רגלים לדבר והך בעלים מרדפי' מעליותא הוא ולא גריעותא ונ"ל דמ"מ מוכיח המהרי"ק דהחיפוש אינו מגרע דא"כ איך נאמין התם במסל"ת:
אבל הא קשי' לי מאי פריך הש"ס התם ארב אשי שאמר אין מסל"ת נאמן אלא בעדות אשה לבד והרי נחיל של דבורי' והרי בנחיל בעי' נמי רגלי' לדבר ואח"כ מצאתי שהרגישו בזה יש"ש סי' כ"ח והת"ח והיש"ש תי' דלא בעי' מרדפי' רק שנדע שלא נתייאשו הבעלים והת"ח כ' דלהכי בעי' מרדפי' דאל"ה הוה רגלים לדבר בהיפוך מדלא רדפו ש"מ שאינו שלהם ודבריהם צ"ע אה"נ דצריך מרדפי' מטעמי' הנ"ל מ"מ כיון שמרדפי' ה"ל נמי רגלי' לדבר ומאי הקשה המקשה אדרב אשי ולא מצאתי יישוב לק' זו אם לא שאומר בהיפוך ממהרי"ק הנ"ל דפשיטא לי' להש"ס דמסל"ת ע"י חפוש לא הוה מסל"ת מעלי' והכא נהי דבלא מרדפי' א"א מטעמי' הנ"ל מ"מ השתא דמוקי לי' במרדפי' מה שהרווחנו ע"י הרדיפה דה"ל רגלי' לדבר חזרנו והפסדנו ע"י החפוש שנעשה מסל"ת גרוע ודומה לפונדקי' לר"ע דס"ל דע"י צירוף רגלים לדבר דמקלו ותרמילו נעשה מסל"ת גמור הה"נ אי לאו הרגלי' לדבר לא הוה מסל"ת כלל כיון שחפשו אחריו אלא כיון שהיא גופי' עושה רגלים לדבר מועיל מסל"ת ואם כן הקשה הש"ס שפיר לר"א והרי נחיל של דבורי' ומוכח דבעלמא לא מועיל מסל"ת בכי האי גוני:
אמנם בתשו' מיימוני לס' משפטי' סי' ט' כ' וז"ל ושנסתפקת מאחר שהקרובי' הוציאו קול בכל העיירות שמסביב דדמי קצת לאי' חבירינו לא דמי דהתם שיילי' לי' בהדי' אבל הכא מקרי שפיר מסל"ת אע"ג שמחפשי' אותו דאל"כ היכי מהימנינן לשום גוי מסל"ת באשה שהלך בעלה למ"ה נימא דלמא משקר ולפי שיודע שהלך בעלה למ"ה וא"א לה להנשא עד שיעידו לה שמת אומר כן כדי לקלקלה ודאי לא פלוג רבנן וכו' והיא תשו' מהר"ם מר"ב והנה לכאורה אין הדמיון עולה יפה דודאי יש לחלק בין יצא הקול כבר שמת ומחפשים אחריו למי שהלך למ"ה ולא יצא עליו קול כלל וכמ"ש ב"ש סק"מ ודבריו מוכרחי' מהש"ס גבי קומנטריסי' מהקו' שהקשה בחלקת מחוקק סקכ"ח וק"ל וצ"ל דמהר"מ ז"ל הכי קאמר מאיזה טעם לא חשו חז"ל נמי להך חששא שיבוא לקלקלה במזיד בהלך למ"ה וע"כ משום שאינו נחשד בכך שיקלקלה שאין הגוי מתעורר לכך וא"כ אותו הטעם בעצמו שייך נמי לומר במחפשי' כל שלא שאלוהו לו בעצמו שהוזקק להשיב אז י"ל אשר פיהם דבר שוא אבל כל שלא נזקק לדבר והוא מעורר בעצמו להרע או להטיב (כאן חסר):
והנה בגוי שהגיד ע"י שאלה לגוי ס"ל להר"ן דלא הוה מסל"ת ובתה"ד סי' רל"ט ס"ל דוקא בישראל השואל לא מהני אבל בגוי מהני והיש"ש כ' על זה פט"ז דיבמו' סי' י"ט וז"ל לא נהירא לי כלל מאחר שהגוי מן הסתם מוחזקי' לשקרני' אשר פיהם וגו' א"כ לא מחזקי' להו בחזקת כשרות כל היכי שמשיבי' דבר לשואליהן אם לא מעצמן וכן נמצא בתשו' הר"ן וכן עיקור ועיי' בתשו' הריב"ש עכ"ל והמשאת בנימין סי' ק"ה כ' על דברי תה"ד הנ"ל וז"ל ודי לנו בקולא זו שהקיל הרב בנכרי השואל היכא דליכא נפקותא בנכרי השואל מה שלא נמצא קולא זו בכל התלמוד ובכל פסקי הגאונים וכדאי הוא הרב לסמוך עליו בזה אבל הבו דלא לוסיף עלה להקל בנכרי השואל דאית לי' נפקותא בדבר דהא תלמודא סתמא קאמר דבעי' מסל"ת ולא חילקו בין ישראל השואל לנכרי השואל עכ"ל והרב ב"ש סקמ"ח משמע דאפי' אם נקל בכל אופן אבל עכ"פ בשופט השואל הו"ל כמתכוון להעיד ממש ובמהרי"ק הנ"ל נמי כשהתיר ע"י שאלת השופט יהיב טעמא משום שע"י הודאתו חייב את ראשו למלכות משמע דזולת זה לא אמנם בתה"ד משמע דאינו מחלק בכך וכן הבין ממנו הרב"י דמייתי עלה תשו' הר"ן דמיירי מחקירת השופט משמע דלתה"ד בכל גוני מהימן:
ואמרתי אני עם לבי לתור ולדרוש מאין הרגלים לתה"ד להמציא היתר שלא נמצא בש"ס וראיתי לפע"ד שהיתר זה מבואר בגטין י"ט ע"ב ר"פ כי הוה אתי לקמי' שטרא פרסאה מקרי להו לשני כותים זה שלא בפני זה במסל"ת ומגבי בי' ממשעבדי ויל"ד טובא הא במסל"ת בעלמא כך לי אחד כשנים והכא מ"ט הקפיד אתרי תו הא ע"י שאלה הוה שיקרא לו השטר הזה ואיך יתואר מסל"ת תו קשי' הא לא מהימן מסל"ת אלא בנחיל של דבורי' דהוא ממון דרבנן כמבואר ב"ק קי"ד ע"ב הנ"ל ואיך יאומן להוציא מחזקת ממון דאורי' ובשגם שאידך טוען ברי נגד השטר ואפי' בדרבנן היכי דאתחזק איסורא לא מהימנין במסל"ת כמבואר בש"ע י"ד סס"י קל"ז ואיך האמין להם הכא ולא ראיתי מי שנתעורר בזה ולפע"ד הדבר פשוט לפמ"ש הש"ך בי"ד סי' ס"ט ס"ק מ"ג שפתיו ברור מללו דגבי קפילא שאנו שואלי' אותו בעי' שלא ידע שאיסור והיתר תלוי' בזה ואז לא יזיק השאלה משא"כ היכי שיודע שאו"ה תלוי בזה בעי' שיאמר כן מעצמו ושני האופני' נקראי' מסל"ת עוד כ' סי' צ"ח ס"ק ב' דאפי' למ"ד טע"כ דאוריי' או בבב"ח לכ"ע מהני קפילא במסל"ת משום דמרתת הואיל ואיכא למיקם עלה דמילתא והנה בשטרי פרסאה אע"ג דהוה ממון דאורי' מ"מ הואיל ומרתת שיראה השטר לחברו ג"כ מהימן בלפ"ת ומ"מ הואיל וא"א בלי שאלה ונהי דלא דמי ליודע שאיסור והיתר תלוי' בזה שהרי אינו יודע על מה אנו מקפידי' ומה אנו רוצים שיקרא מן הכתב מ"מ מסל"ת ממש נמי לא הוה דעכ"פ יודע שיש לנו שום קפידא בזה ואפשר שיקלקל דבר א' בקריאתו ע"כ מקרינן גם להשני לפי תומו ומסתמא לא יזדמן במקרה שיכוונו שניהם למכשול א' ואע"ג דהוה ע"י שאלה מ"מ כיון שאינו יודע על מה היתה ההקפדה מקרי מסל"ת והואיל דעביד' לאגלויי מועיל אפי' בדאורי':
והנה לפ"ז בעדות נשים דפשיטא להש"ס דע"י שאלה לא מקרי מסל"ת לאו משום חומר' דהרי הוכחנו אפי' בדאורי' נגד חזקת ממון מועיל היכי דעבידא לאגלויי וכל עדות אשה בנוי ע"ז שהוא עבידא לאגלויי ומתוך חומר וכו' אע"כ היינו טעמא משום דכל הגוים יודעי' שתלוי בזה דת יהדות והיתר אשתו (כאן חסר קצת) משום דכל שהי' ע"י שאלה לא הוי לפי תומו לא שהשאלה מפסיד ההסחה לפ"ת אלא הידיעה שיודע הגוי שדת ישראל תלוי בזה וא"כ כל שנשאל מגוי חברו ואפי' יהי' השואל השופט או שואלו לשום תועלת אחרת מהימן דהרי קפילא ע"כ יודע הוא שנשאל לשום תועלת והני פרסאי דרב פפא יודעי' הי' שנשאלי' לתועלת ענין ומ"מ לא חיישי' לשקורי אלא אם עושי' כן ויודעי' שהדת תלוי בזה אע"ג דבעלמא לא חשידי להכשילי היינו לעורר מעצמם להכשיל ישראל אבל כששואלי' אותו משיבי' שקרי' אבל בלא"ה לא כמוכח מהנ"ל ויש קצת פקפוק ממ"ש תה"ד עצמו בסי' ע"ט ואינו כדי:
ולפע"ד גם הר"ן בעצמו לא יפקפק על ראי' זו אלא לטעמי' אזל דס"ל בפי' הש"ס דלא הוה מסל"ת אלא בקשור דברים אבל לא זולת א"כ ה"ה נמי להחמיר אפי' בשאלת גוי והרי קמן דהחמירו בא"א מבשארי איסורי' דבעי' דוקא קשור דברי' אבל למה דבררנו לעיל שהעיקור כהריב"ש והוכחנו כן מהש"ס דלא בעי' קשור דברי' א"כ ק"ו הוא השתא גוי שבא ואמר מאן איכא בי חיואי כי באתי להודיעו שמת חיואי שאנו רואי' כוונתו מבואר להודיע כן מ"מ לא חיישי' לשקורי מכ"ש ע"י שאלת גוי שאינו יודע שיגיע מזה שום דבר ליהודים לא כ"ש דליכא למיחש למידי:
אכתי פש גבן לברורי בגוי מפי גוי וחזר הראשון והכחיש השני האומר משמו הנה פ' המדיר ע"ב ע"א גבי פלוני חכם טיהר לי את הכתם אמר בירושלמי וכולם בעדים ובשם הרמב"ן כ' הר"ן דהחכם נאמן שכך קיבל מרבותיו והרא"ש שם הסכים עם הירושלמי דלא כרמב"ן וכ"כ להדי' בשלטי גבורים דיבמות פט"ו בסוף דף מ"ח ע"ב אות קטן ד' כ' בהירושלמי דעד הראשון לא מהימן ומייתי ראי' מפ' שבועת העדות ורצונו לומר שם ל"ב ע"ב הכל מודים בעד מיתה דאמר לדידה ולא לב"ד ואי ס"ד כהרמב"ן הא העד מהימן במה שחוזר וכופר מה שהעיד לה ולפע"ד מש"ה השמיט הרמב"ם הך דעד מיתה משום הך קושי' וס"ל הך דשבועות ס"ל כהירושלמי ואיהו סמך אסוגי' דפ' המדיר דפשטא משמע בלא עדי' אלא שהחכם בעצמו כופר וכהרמב"ן ומ"מ הרא"ש פ' שבועת העדות כ' סברת הרמב"ן שכך מסתבר והקשה מאותה סוגי' ותי' נהי דעד הכופר מהימן מ"מ היא לא היתה צריכה לו כיון שכבר אמר לה מת בעליך ע"ש נמצא סתרו פסקי הרא"ש בענין זה דבפ' המדיר מסכים הולך עם הירושלמי ובשבועות כ' כקבלת הרמב"ן וקו' זו הקשה הרב ב"ש סי' קט"ו ס"ק ד' ותי' דוקא שלא להפסידה כתובתה כ' הרא"ש כהירושלמי שהוא ממון אבל לא לענין איסור וכ"כ הרב"י בי"ד סס"י קפ"ה והט"ז שם ולכאורה הדברים תמוהים הא בשבועות מוקי לי' הש"ס בתפיסא מטלטלא בכתובתה ובאנו להוציא מידה עפ"י עד הכופר ואפ"ה כ' הרא"ש דמסתבר כרמב"ן ואיך נוציא מידה והיא אומרת ברי לי שאמרת לי מת בעליך והנלע"ד להסביר הענין כך דהנה סתם ע"א דמהימן הרי הוא כשני' ועד המכחישו ה"ל כאחד במקום שנים משא"כ באומר מפי עד אחר והלה כופר לא אלים כחו כולי האי וה"ל ס"ל להרמב"ן דעד הכופר ה"ל כשנים נגד האומר משמו ומשו"ה מפסידת כתובתה על פי החכם ועל זה פליגי עליו דמה"ת להאמינו כשנים במקום שלא האמינתו תורה ודי לומר שהאשה שמהראוי שתהי' כבי תרי אבל השתא שהיא מוכחשת מפי אותו שאמרה משמו לא תהי' אלא כע"א המוכחש וב' עדים המכחישי' זא"ז סלק עדותו כמאן דליתי' (כאן חסר קצת) הכרי נשאר בטבלו והכתם שאינו עתה לפנינו יהי' כאלו מצאה כתם ונאבד קודם שנשאל לחכם עליו ולענין עוברת על דת תשאר בחזקת כשרותה ולא תפסיד כתובתה ומשום כן מוקי לי' בעדים ובעד מיתה מוקמי' לגברא אחזקת חי וממילא המטלטלין שתפסה בחזקת בעליהם הראשוני' קיימי' ומשו"ה כ' הרא"ש שם דמסתבר כרמב"ן ר"ל במ"ש שאין האומר משמו נאמן אבל במ"ש הרמב"ן שהכופר מהימן בהא לא ס"ל כוותי' וסמך עצמו על מ"ש פ' המדיר ואע"ג דהרא"ש מייתי ראיות הרמב"ן מפרק המדיר היינו שהרמב"ן מסתייעא מזה אבל הוא לא ס"ל כוותי' בהא וכמ"ש גם הב"ש וק"ל ולפ"ז הו"מ הרא"ש לשנויי דמיירי בהנך שאין להם חזקת חיים דפ' כל הגט דבכה"ג אוקי עד להדי עד ואוקי מטלטלי' בידה אלא האמת משני דאפי' בכל גוני הדין אמת:
וא"כ י"ל שכל הפוסקי' יודו לקבלת הרמב"ן בענין זה ואפי' הש"ג נמי נראה דקאי אהתם במים שאין להם סוף או גברא חרוכא שאין להם תו חזקת חיים ואהא קאי כמבואר למעיין שם בפנים ומייתי ראי' משבועת העדות מעכ"פ איכא שום גוני שלא יכול העד לכפור והיינו עכ"פ בליכא חזקת חיים אבל במי שיש לו חזקת חיים ממש לא יחלוק שום אדם אקבלת הרמב"ן ובמ"כ של הרב"ש דלא דק במ"ש בזה סי' י"ז סקכ"ג ע"ש:
ויש לעיין קצת בתשו' הרא"ש כלל י"ט סי' ד' במי שהחזיק כמה שנים בקרקע שקנה משמעון שהי' דר בה ואז א"ל שמעון שהוא קנאה מחמיו ועכשיו יצא עלי' ערעור שטוען שהיתה הקרקע של אבות אבותיו של המערער כ' הרא"ש אעפ"י שעכשיו כופר שמעון שלא הי' של חמיו אין אנו נזקקין לו כיון שאלו לא הי' שמעון המוכר לפנינו הי' המחזיק נאמן בזה גם עתה ששמעון בפנינו וכופר לאו כל כמיני' להפסידו וע"ש וצ"ע קצת דנוקי עד להדי עד ונוקי קרקע בחזקת מרא קמא שהוא המערער ומגו דמינך זבנתי לא שייך הכא מטעם שכ' רמב"ן בחי' ב"ב כ"ט ע"א ביישוב קו' תוס' שם ד"ה הני וכו' וק"ל:
אך מסברא נ"ל דהיינו דוקא כשהי' זה מעיד בשם פלוני והיינו סוברים שאם נשאל לפלוני גם הוא יאמר כמו פלוני טיהר לי נהי דאין אנו צריכי' לשאלו שהאשה מהימנת מ"מ אם אירע שהחכם כופר בהא איתא למ"ש לעיל אבל אם מתחלה מיד לא עלה על דעתינו מעולם שהראשון יודה וידענו מיד שיכפור כגון שהעיד עד מיתה פלוני אמר לי שהוא הרג פלוני ואנחנו נדע מיד שלעולם לא יודה זה הראשון אם נשאר לו ואפי' שמת סתם נמי לא יאמר לנו כי ירא לנפשו כיון שהגיד לזה שהוא הי' עם הורגיו א"כ כיון שזה המגיד הי' מהימן ששמע מפלוני שהרגו וכבר הסכמנו בלבנו שזה לא יודה זה ואלו לא בא זה לפנינו מעולם היינו מתירי' האשה אע"ג שידענו שזה יכפור א"כ מה יפסיד אם יבוא ויכפור וגם בזה יש ליישב ש"ס דשבועות מיירי שהעד א"ל שהוא המית בעלה כבסוף פ"ב דיבמות דבכה"ג לא אכפת לנו בכפירתו כנ"ל ומכ"ש כשהעדי' גוי' וזה הסיח לפי תומו והכופר הסיח עפ"י שאלה דנראה פשוט דכ"ע מודים ואפי' הרמב"ן דאין הכופר מהימן ועיי' בש"ע סי' י"ז סעי' ל"ז בסופו ועיי' מרדכי סוף יבמות:
אחרי הדברים והאמת האלו נבוא לנדון דידן בעזה"י וה' יאיר עיני בתורתו והנה צריכי' אנו לעיי' בג' דברים א' בעדות העד הראשון מנגינות שותי שכר שאמר בשם גיסו של המרצח ב' בעדות הפקיד בכתב ובעל פיו ג' בכפירת העד הראשון:
והנה עדות הראשון שאמר שגיסו הרג ליהודים מגיסונג וקברום סמוך לפתח ביתו ונתן לו טיכליך אין לך עדות מבואר וגלוי יותר מזה שאמר לפי תומו וגם לגוי חברו וגם על עצמו וגיסו באופן שמחייב ראשו למלכות אם יודע הדבר ואמר נמי וקברתיו ובמה שאמר דיא צווייא גיסינגר יהודי' מקומם ומספרם ובידיעה דיא גיסונגער משמע הידועים שנשאו ונתנו בהם מוזרת בלבנה ולא נחסרו יהודי' מגיסונג חוץ משני אלו ולא ידענו עיר שיש בהן יהודי' סמוך לגלילות אלו שנקראת גיסינג (כאן חסר קצת) עצמו שקבל מזה מגיסו טיכליך ושיש לגיסו ממון הרבה עי"ז ושלא הי' לו מנוחה בביתו מפני קבורת היהודי' כל אלו הדברי' הם ראיות ברורות שעל אלו דברו ומפני כן לא הארכתי כלל בפרט זה כי נ"ל פשוט שאין לספק בזה כלל:
גם במה שחזר וכפר כבר כתבתי לפע"ד אעפ"י שהעיקור בזה שאין האומר משמו נאמן מ"מ הכא אי נניח שהאומר משמו הי' מהימן בתחלה לא יגרע עתה הימנותי' מפני כפירתו של זה שהרי גם מאז דבר הגנב וספר לנו זה וידענו שזה הערל יכפור ולא יודה בפני השרים על עצמו לחייב ראשו למלכות:
אמנם בעדות הפקיד צריכי' לעיין קצת הנה מ"ש במכתב שיבואו יהודי' אצלו אולי יכול לעמוד על החקירה אודת הרצחנים של היהודי' הנה כ' הזה לית בי' ממשו' וכחירגא דיומא דלא שמי' כמובן אבל מ"מ יש בו ב' תועליות א' שמזה מובן מאוד שכל כוונת הפקיד על היהודים הידועים שהי' מחפשי' אחריהם זה שנתים ימים וזה פשוט וממילא כל דבריו הבאים אח"ז כולם סובבי' על דברי האגרת הזאת וב' שיחשבו עתה דברי הפקיד אל העד כמו מסל"ת דלכאורה בלא הכתב הוה ע"י שאלה חדא מסתמא כשבא היהודי אל הפקיד שאל לו דבר מה נעשה בענין הרוצחי' ומה שמעת מהם דהכי אורחא דמלתא כמ"ש בתשו' הר"ן שהבי' הרב"י ועוד אפי' שתק היהודי עד שהתחיל הוא לספר עמו מ"מ ביאת היהודי לביתו הוא בעצמו כשואל שהרי ידע הפקיד שע"כ בא בצל קורתו אבל האגרת הוא קצת התחלה כפונדקית דבכי' אעפ"י שאינו דומה ממש דהתם הבכי' הוא סי' התחלה לסיפור מיתת חביריהם משא"כ האגרת שלא כ' בו אלא שיחקור על הרוצחי' ואולי לא מצא ולא הי' רוצחי' מעולם מ"מ ה"נ לא הי' השאלה אלא מעין האגרת אם שמע מרוצחי' אבל המיתה הוא פשוט להגוים כיון שמצאו ראש א' ובו מפה של הנער א"כ כל עסקיהם רק לגלות הרוצחי' ולהציל ממונם של יהודי' לכן הוה לכל הפחות מסל"ת גרוע כבכיה דפונדקית ומ"מ מהני בזה מסל"ת מפי מסל"ת שהרי כבר כתבתי והוכחתי שאפי' במסל"ת גרוע כי האי נמי מהימן מסל"ת מפי מסל"ת עתה מצאתי מ"ש מהר"א אלפאנדרי במכתב מאלי' בק"ע ד' ע"א סי' ס"ג בשם תומת ישרים וז"ל אפי' תימא דכל שהזכירו ישראל לא מקרי מסל"ת היינו דוקא בשהזכירוהו בחזקת חי והשיב שהוא מת אבל אם הזכירוהו בחזקת מת ולא בא לחדש אלא אופן המיתה אינו מן השם דליפוק מחזקת מסל"ת:
וגם מה שחפשו היהודי' אחרי הנאבדי' כבר כתבתי לעיל שהעיקור כתשו' מיימוני בזה שכיון שלא שאלו להגוי עצמו אינו מפסיד ומכ"ש הכא כשהחפוש כבר חלף עבר זה שנתים ימים ואין זכר למו א"כ מה שנתעורר הפקיד לקרוא ליהודי' ה"ל מסל"ת שפיר ולא יחלוק אדם בזה:
אלא שאכתי יש לחוש שעשה הפקיד זה להתפארות שזה כבודו לחפש ולהוציא לאור דברים נסתרים אעפ"י שהוא לא יוציא לאור משפטם וכמ"ש תשו' הר"ן גבי התפארות דשליחות המובא באריכות ביתה יוסף ובאמת לפע"ד הוא חשש גדול מאד אבל נ"ל בכאן סניף גדול מה ששאל היהודי את הגנב וספר לו הדברי' כהווייתן כמ"ש לו הפקיד משמו לא פוחת ולא הוסיף עם כל הסימני' ונהי דזה הי' ע"י שאלת ישראל מ"מ נוכל לצרף זה לדברי הפקיד להסיר מעליו תלונות ההתפארות שהרי ראייתי ברורה מדר"פ דפ' ב' דגיטין ששאל לשני פרסיי' זה שלא בפני זה וסמך עליהם להוציא ממון מחזקתו אעפ"י שהי' ע"י שאלה מ"מ כיון שלא שינו לשונם ש"מ דקושטא קאמרי ונהי דבעדות אשה לא סמכי' אשאלה מטעם שכתבתי לעיל שכל הגוים יודעין דהתירא תלי' (כאן חסר קצת) כבר הסיח לפ"ת ורק משום חשש ששיקר משום התפארות שפיר יש לברר ע"י שאלת ישראל אל הגנב ובשגם כבר כתבתי דהכא בעובדא דידן לא הי' עולה על דעתם התירא דאתתא כלל כי הריגתם הי' פשוט בעיניהם ולא חשב ששואלי' לו רק על הרוצחי' מי ומי הם:
ואם נבוא לחוש שמא מפני ההתפארות שם הפקיד דברי' בפי הגנב שאם ישאלוהו יאמר ככה ולא דמי לדרב פפא שהי' זה שלא בפני זה ולא ידע א' מחברו לא נ"ל לחוש לחששות רחוקות כאלו בעיגונא דאתתא שהרי יתר בז וקלון יהי' לו אצל הגנב ממה שיתכבד אצל היהודי' שהרי כיון שהכל שקר א"כ לא יתברר על ידו שום דבר והיכן התפארת של זה ורב בזיון יהי' לו במה שגילה בהתתי' אל הגנב שעשה עמו קנוני' להטעות היהודים ע"כ הוא חשש רחוק ולא שכיחא אם לא שיש לחוש שעשה כן לתועלת ממון מהיהודי' שישלמו תיכף אפי' אם לא יוציא שום דבר לאורה וזה צריך חקירה רבה גם על האשה שלא עשתה כן על ידי פיזור:
אבל היותר קשה הוא שדברי הגנב אל הפקיד הי' ע"י שאלה אשר ממש כל הפוסקי' זוחלי' ורועדי' להכניס ראשיהם בזה ומכ"ש שהי' ע"י שאלת השופט דלא נמצא בשום א' בפירוש להתיר ומה שנמצא לקוטים מתשו' אחרונים בספר קונטרס עגונות מי יסמוך על זה וכבר כתבתי לעיל דעתי שיש לסמוך על תה"ד אפי' בשאלת השופט מטעמי' וראיות שכתבתי לעיל והכא השתא נוסף לזה כיון שהגנב הזה נתפס בצרת עצמו מה לו ולצרה הזאת להגיד על חבירו להביאו אל הבור וכעין שכתבתי לעיל בדעת הריב"ש במי שהי' מושלך לבור כיון שהולך למות אין דרכו להכשיל לישראל מכ"ש להמית חברו ובשגם שיש רגלים לדבר באריכת סיפוריו מקום קברו ושחזרו והוציאום מקברם מחמת אימה ודברים היתירי' כאלו דומה קצת למקלו ותרמילו וקברו מפני כל האמור הי' נ"ל להלכה לסמוך להתיר:
אמנם להיות כי הך דמסל"ת ע"י שאלת נכרי את חברו הוא קשה מאוד בעיני הפוסקים וכל סמיכת הקולות הוא מפני שני דברים א' שלא תתעגנה בנות ישראל ב' שעל הרוב אין כאן חזקת אשת איש ממש והכא תרוויהו ליתנהי:
הראשון תקנת עגונות כיון שכ' מעלתו שבן חורגו הי' עמו מסתימת הלשון משמע שהי' בן אשתו של עכשיו והנה כבר הי' לה בעל ומת או נתגרשה ולא מיבעי' אם הראשון מת וזה נהרג שעפ"י כל הפוסקי' היא קטלנית דקי"ל מזלא גרם ואפי' נפיל מדקלא ומת נמי לא תנשא ומ"ש בש"ע בשם רמב"ן דיש מתירי' בנהרג הוא מכשול שלא כ"כ הרמב"ן ח"ו אלא שכ' שסמכו איזה אנשים על זה והוא צווח עליהם כי כרוכיא נמצא גם בנהרג ה"ל קטלנית אלא אפי' הראשון גרשה והשני נהרג יש סברא לומר דגירושין ומיתה מצטרפי' דרש"י ספ"ב דיבמות ס"ל נתגרשה ב"פ הוחזקה להתגרש ולא תנשא והריב"ש כ' שגדולי המורי' סוברי' כן ותוס' שם פליגי ע"ז ולכאורה צ"ע מה לנו אם נתחזקה בגירושין תתגרש ותתגרש והלא רב מכריז מאן הוה ליומא (כאן חסר קצת) גם צריכי' לדחוק קצת בקרא דלא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה ולרש"י תיפוק לי' שהוחזקה להתגרש אבל סברת רש"י נכונה דהרא"ש בתשו' כ' הביאו הרב"י סי' ט' דמזלא גרם שלא תתפרנס בריווח ע"כ ימותו בעליהן וצריך לו מזל רע דידה נצח אדידי' וחטפו טרם בא יומו וקשה על זה מדוע לא גרם מזלה שתתגרש ויחי' הבעל והיא לא תהי' לה פרנסה וצ"ל דזה תלי' בבחירתו שאם אין מטבעו להתקצף והיא מצאה חן בעיניו קשה שהמזל רע שלה יכריחנו נגד בחירתו ויותר קל לשדד מערכתו ולאספו בלא משפט וא"כ אשה שנתחזקה בגירושי' נאמר ג"כ מזלה גרם שלא תתפרנס אלא שאנשים האלו הי' יותר נקל לגרום להם קצף ושלא תמצא בעיניהם חן עד שתתגרש מאשר ישודד מערכת יומם וע"כ נפטרה מהם בגירושי' ומ"מ אנו רואי' שמזלה רע ע"כ לא תנשא לשלישי שמא ימות הוא שלא יהי' נקל לבחור בגירושי' ומיושב נמי מלא יכול בעלה הראשון דהתם במי שכבר גרשה פעם ראשונה ואנו רואים שהגירושי' קלים בעיניו ואם מזלה הרע יתגבר שלא יהי' לה פרנסה בריווח יחזור ויגרשנה ומותרת לו אי לאו קרא דלא יכול נמצא לפ"ז מכ"ש דגירושי' ומיתה מצטרפי' לאוסרה אעלמא משום סכנה והא לא הו"מ לשנויי התם ביבמות מגירושי' אגירושי' דמיירי בשלא נתגרשה ע"י מזל רע אלא שנתקדשה מעיקרא אדעתא דהכא כמו מאן הוה ליומי' דז"א דהך דחכם שאסר אשה בנדר בודאי לא מיירי בהכי והקידושי' שאח"ז ודאי שלא הי' ע"מ להתגרש אחר זמן דא"כ אכתי איכא חשדא וק"ל ואמנם בכתובת מ"ג ע"ב בודאי מצי מיירי בהכי ומשו"ה לא מקשה שם מגירושי' ומיהו בלא"ה אזלא שם למ"ד מעיין גורם כמ"ש תוס' שם ע"ש ולק"מ מגירושי' להך מ"ד:
ומשמע לי דכל הפוסקי' דס"ל במכת מדינה ליכא משום קטלנית כולם ס"ל כפירש"י דבגט אחר גט נמי איכא למיחש דאלת"ה תקשי להו אמאי לא משנו הש"ס בספ"ב דיבמות במת במכת מדינה אע"כ צ"ל אה"נ הו"מ לשנויי' אלא דעכ"פ תקשי מגירושי' וכבר כתבנו דלפ"ז אפי' בגירושי' אחר מיתה נמי חיישי' ומ"מ משני הש"ס התם דלמא מיתה אגירושי' וגירושי' אמיתה ושנויי דחיקא הוא לאוקמא מתני' נמי כמ"ד תרי זמני הוה חזקה ולומר נהי דהסברות שוות מ"מ כיון דאין המאורעי' שוים מודה רבי דבעי' ג' זמנים וכמ"ש תוס' נדה ס"ג ע"ב ד"ה לימא וכו' ומ"מ הוה שינויי' ופירוקא לסכנתא דלא סמכי' עלי' ומתוך הדברים נלמוד דליתא למ"ש בנודע ביהודה דלהרא"ש דס"ל מזלא גרם ר"ל שמזלה רע שלא תתפרנס בטוב דלפ"ז אם הי' אשת חיל המתפרנסת משל עצמה ליכא משום קטלנית ותמהתי מה יענה בש"ס ספ"ד דיבמות (כאן חסר קצת) אלא ה"ה פרנסת עונתה וכבודה וטב לה למיתב טן דו וכו' ודשומשמי גברא וכו' [עיין ח"ס אה"ע ח"ר סי' כ"ד] וגם אשריותא דמכת מדינא נראה דקשה לסמוך וראייתי מכתובות ס"ה ע"א דא"ל בת ר"ח לחומא אלמנת אביי קטלת ליך תלת ובעית למקטלא אחריני משמע שתלתה גם מיתת אביי בה והרי אביי ה"ל מכת משפחה דאתי מדבית עלי כמבואר בד"ה י"ח אע"ג דעסיק בתורה וג"ח מ"מ הא בעלי מכת מדינה נמי עסקי ברפואות ומתו והרבה אחרי' חיו וגם יש להבי' ראי' דאפי' בילדה דאיכא למיחש למכשול ותקלה לא יועיל זה לסכן נפשו מפני מכשול של זאת ולא נימא שומר מצוה לא ידע דבר רע דא"כ מאי האי דקאמרה בת ר"ח קטלת לך תלת הלא קלקלתה תקנתה הוא והיא יפה ביותר ויכשלו בה מצוה לישא אותה ולא ימותו אנשי' בעבור זה וכן מאי האי דאמרי' ביבמות ס"ד ע"ב דעביד אביי' עובדא בנפשי' ומאי עובדא עביד הלא בכה"ג שרי' אע"כ ליתא לכל הני שריותא ושומר נפשו ירחק מהם ומהמונם [עיי' ח"ס אה"ע ח"ר סי' כ"ג]:
ונהי דאפי' במיתה ומיתה לא עבדי' עובדא האידנא מכ"ש בנהרג ומכ"ש בגירושי' אבל עכ"פ לכנוס בפרצת דחוקות להתיר לה כבלי העגון ולעמוס על שכמנו היתר אסורי' שלא במקום מצוה מה"ת:
והדרך השני מחמת חזקת א"א הנה זולת העדי' האלו לא ידעתי במה יצאתה מחזקת א"א ממש כמו ביום חופתה ואי משום שדרך בעלה לשוב לביתו בג' שבועות ונתאחר עתה יותר משנתיים ימי' בזו לא יוגרע חזקתה ח"ו ומה לנו גדול מעובדא דגברא חרוכא יבמות קט"ו ע"א אחז"ל מחמת כיסופא עריק לעלמא ודברי רש"י פ"ב דכתובו' כ"ב ע"ב באומרת ברי לי אלו הי' קיים הי' בא כבר צווח הר"ן שם כי כרוכי' ומ"מ ל"ק כל כך אפי' רש"י די"ל בודאי החשש אמת מחמת כיסופא איכא אינשי טובא דעריקו לעלמא אלא שהיא תאמר אני יודע בו שהוא אינו מאותן האנשים וכיון שנישאי' לא' מעידי' שיודעי' שמת והיא גם היא אומרת ברי בכך אין לנו עמה דבר אבל לדידן בודאי ניחוש ומכ"ש הכא איכא חששא טובא שהי' עמו בן אשתו והבן הזה נהרג ואפשר על ידי גרמא דילי' של האב בעל אמו הזה ע"כ מחמת כיסופא וחרפת וגדפת אשתו על בנה עריק לעלמא כי חשש שנתפסו הרצחני' והגידו שהוא הי' הגורם ושלא בא לעזרת בנו וכה"ג והנה זה לי קרוב לשנה בחורף העבר נשאלתי ממרחקי' אודת עגונה במשאל"ס ונמצא הוא וכליו והי' הרבה סברות להתיר ולסניף סמכתי גם על זה אלו הי' קיים הי' בא ואמרתי שבזה"ז דקביעי בי דואר ברוב גלילותינו אפי' הי' עריק מחמת כיסופא כיון שהי' שלום גדול ואהבה בינו לבינה א"א שלא ישלח אגרת ממקום שהוא אפי' בקצוי ארץ להודיע לאשתו היכן הוא ומה נעשה עמו וכה"ג ובאמת הותרה העגונה ההיא ע"י צירוף טעמי' רבים והסכימו עוד ב' גאונים מורי הוראה:
ואני הרהרתי בסברא זו יום או יומים אח"ז וחשבתי לאמת וראוי לסמוך אפי' לעצמה כי סברא גדולה היא זו וה' אנה לידו היה פה איש אחד נשוא בשמו מאיר פאקש פ"א הלך לדרכו השדה אל מקום תחונת צבא המלחמה ולא חזר ואשתהי קרוב למשלוש השנים והיינו משלחי' אגרותינו אל קצוי ארץ ה"ב וקאפין האגען לחקור אחריו ולא שמענו שמעו והי' שותא בפי הבריות אלו הי' קיים הי' בא והנה אחרי שנעשה שלום בין המלכיות והוא לא חזר כבר החלטתי הדבר ג"כ וכעת אשר כתבתי תשובה וחדשתי ס' זו דבי דואר דקביעי הייתי מהרהר באיש הזה ואמרתי עם לבי בלי ספק שכן הוא דאם הי' חי בסוף העולם או נשבה או נשבר הי' כותב אגרת לביתו וממש לא עברה שעה אחר ההרהור הזה וקלא נפל במתא כי פלוני הוא בוויען ולבסוף בא לכאן והבי' עמו ממון הרבה ואמר כי ראה שלא הצליח במו"מ וכשיחזור לביתו יכלה מעט הריווח שלו ע"כ הרחיק נדוד ולא הודיע לאשתו כדי שיכול לקבץ ממון רב כדי לפרנס את ביתו וכן עשה ואשתוממתי כשעה ואמרתי ברוך שבחר בהם ובמשנתיהם כי דברי חכמי' לא יתבטלו לעולם אמרתי אספרה כמו לחזק דברי חז"ל שא"צ חזוק ועמ"ש תוס' בחולין נ"ז ע"ב ד"ה איזל וכו' נחזור להנ"ל גלל כן איני רואה כאן שום סברא לסלקה מחזקת א"א דאורי':
ע"כ להתירה על סמיכת סברתי לחוד מה כחי כי אייחל אם כח בונים כחי כחכמי' וגאוני עולם ואפי' לצרף עמי אחרי' לא בעינא אלא אם כבר הותרה משני מורי הוראות מופלגי תורה אשר סמכו על סברת עצמם להתירה אלא שבקשו עוד סניף אזי אהי' סניף להם ואם אולי ירצה להראות דברי לשנים אחרים כנ"ל והם יעיינו ויסכימו שראוי לסמוך ולהתיר אזי יהי' הם העיקור ואני הסניף כהדין גרמיזא דאתא בבתריתא אבל לא בקדמיתא הנלע"ד כתבתי הכ"ד משהק"ס מפפד"מ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |