שו"ת חתם סופר/ד/ח
שו"ת חתם סופר 
ד ח
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שלום וכ"ט לי"נ הרב המאה"ג הגאון החרוץ המופלג צדיק ונשגב כש"ת מו"ה יחזקאל נ"י אב"ד דק"ק קארלסבורג ומדינות זיבען בערגן יע"א:
ג' מכתבים בענין אחד הגיעני א' מפר"מ וא' מהרב הדיין מו"ה משה דאמאן נ"י וא' מהרב המופלג כבוד מו"ה צבי אבדק"ק ט"וו יע"א נידון גט הניתן לאשה בלומא בת יעקב כי אישה ברח ובבריחתו הגיעוהו בספר המדינה והשתדלו ממנו גט פטורים לאשתו הנ"ל כי לא ישוב עוד וראה ארץ מולדתו והגט ההוא נשלח ע"י שליח והגיע ליד הרב מה"ו משה דאמאן הנ"ל וראה בו כמה ריעותות אך המסדרי' מיד הבעל ליד השליח כתבו התנצלות שלא הי' להם סופר כראוי והי' הזמן בהול ע"כ הניחו הדברי' כמו שהי' ושלחו הגט וההרשאה כמות שהיא והרב מה"ו משה הנ"ל תיקן בגט מה שהי' אפשר לו לתקן כי גם לא הי' סופר מובהק שיתקן ולא יקלקל ומה שלא הי' אפשר לתקן הניח כמות שהוא ומוסרו ליד האשה כדמו"י וקרעו קרע ב"ד כנהוג כי האמין להתנצלות המסדר הראשון שלא נעשה מחמת שאינו בקי בטיב גטין רק מחמת שהי' השעה בהיל וסופר אינו בקי אבל המסדר הי' בקי שהרי הוא מוסמך מהרב הזקן זצ"ל וגם כבר סידר כמה גטין שוב שלח הרב מו"ה משה הגט וההרשאה לידו דפר"מ ופר"מ הוסיף לפקפק עוד פקפוקים על הגט הנ"ל ומצא עוד ריעותות וחוכך בהתירא דההוא עלובתא ומ"מ מפני חשש עיגון עולמות ענותנותו הרבני ושלחו לפני את הגט ופלפולא דאורייתא משני הצדדי' והגיעוני דבריהם בהיותי בקרית חוצות במרחץ פישאן ואין שם לא ספר ולא זמן לעיין וגם לא הייתי במזגי השוה ל"ע עד שבוע העברה יום ז' אב באתי לביתי ואחר התענית עיינתי בדבריהם והנני כמשיב כיד ה' הטובה ויה"ר שלא אכשל בדבר הלכה:
תחלה אני אומר שהרב מו"ה משה לא יפה עשה ששלח גט שכבר ניתן ומשמשו בו ידים זמן זמנים טובא וכבר נקרע קרע ב"ד לא הי' לו לשלחו בעינא ליד אחר רק הי' לו לפרש ספיקותיו לפני הרב המדינה אבל לא לשלוח הגט הרי קמן שכמה פקפוקי' שמצא הרב נ"י והרב מה"ו משה והרב מה"ו צבי דק"ק ט"וו כותבי' שיש עדים שראו הגט קודם שניתן והי' נכתב כראוי ולא הי' בו אותן חלוקות אותי' רק נעשה ע"י משמוש ידים בנייר ודיו שפלים כאלו והן עתה אין לדיין אלא מה שעיניו רואות ועיני ראו שעכ"פ במ"ש הרב נ"י דמ"ם של מכונה יש הפסק שריטה לבנה בין הוי"ו המחוברת לכף בצורת מ"ם וכל המעיין היטב יראה ששלטו בו ידים עסקניות וציפורן שמיר יעיי' היטב ויראה ע"כ על הרב מוהר"מ דאמאן תלונותי בזה:
והנה במ"ש שאותיות יוצאות חוץ לשיטה אם הי' כן הי' נראה בעיני פקפוק לא זעיר דמ"ש רמ"א סי' קכ"ה ובח"מ שם ס"ק י"ט דבמקום עיגון יש להקל משום דגם בס"ת אינו פסול וכן הסכים פר"ח צל"ע מה ענין ס"ת לכאן התם משום נוי ספר וזה אינו פוסל והכא משום יכול לזייף ולהוסיף עוד אותיות בשארי שטין הגורמי' שינוי ענין לגמרי וכדפסק בחשן משפט סי' מ"ב סעי' ד' וכ' בית שמואל סי' קכ"ה ס"ק ל"ג שבזה"ז שאין כותבין ע"ד שיכול להזדייף ואין סומכי' על עדי מסירה לפנינו צריך לזהר בכל דבר שאפשר לזייף וא"כ הי' צל"ע אך עיני בשר לי ולא ראיתי שום חצי אות עובר שרטט הימני או השמאלי כלל וכלל אלא שנכתב לפעמי' קצת מעובי האות על השרטוט וכולי האי ואולי:
וכן מ"ש שאין אורכו של כתב יתר על רחביו רק עם הגליון הגט שהרמ"א התיר כן נקיט הרב חומרי מתנייתא והאריך בפלפולא לחלוק ולהחמיר דבעי' דוקא רחבו פחות מאורך הכתב בלא גליון שלמטה לא אאריך עתה בפלפול זה בדברי' שאינם לו יהיבנא לי' עכ"פ גם חתימת עדים בכלל ספר כריתות אפי' לר"א דע"מ כרתי מ"מ כיון שנחתמו העדים הוה בכלל ספר ואי משום שהוא רק חצי שורה הרי בס"ת כותבי' כן ומסיימי' התורה בחצי שורה והנה אורך הכתב עם העדים בגט זה הוא הרבה יותר מהרוחב אפי' בלי גליון לא עליון ולא תחתון אם ימדוד מראש מגדול פורח צואר בלמ"ד של בשלישי בשורה ראשונה עד סוף אות חתימת העד השני עין ראתה ותעידה ע"כ פלפלת כל שהוא למאי חזי:
וכיוצא בזה במ"ש שהעדים הרחיקו יותר משיעור שיטה א' וב' אוירים מדדתי מסוף נו"ן ארוכה דנ"ן עד ראש עובי ד' כד"ת הוא יותר הרבה ממה שיש מסוף ד' כדת עד ראש בי"ת אברהם והרי אני שולח הגט לחזרה לידו הרמה יראה אם אינו כן:
מ"ש שאינינו מעורה האות בשורה עליונה היינו הלמדי"ן של שורה שני' עולים למעלה בגליון שבין שורה שלמעלה הימנו אבל הנוני"ן שבשורה העליונה אינם יורדי' למטה והנה הרמ"א כ' סי' קכ"ה סעיף י"ח נוהגי' לערות שימשך וכו' או למד וכו' משמע בחד מיניהו סגי אלא שט"ז כתב שנ"ל להגיה וראש למ"ד דשניהם בעי' והאמת לפי מה דהוה ס"ד דהטעם משום ב' וג' ספרים בעי' שניהם דאל"ה אכתי יכול לחתוך האויר שלמעלה מלמ"ד או למטה מהנו"ן אך כבר מחו לי' מאה עוכלי בעוכלי ולית מאן דחש לי' רק האמת כמ"ש ב"ש ס"ק ל"ג דבזה"ז שאין כותבי' על דבר שיכול להזדייף חיישי' שיכול לזייף ולהוסיף שורה א' והשתא יפה כ' רמ"א דסגי בעירוי א' כיון דשוב לא נשאר שיעור שיטה לפי האותיות הכתובות בגט אם יזייף ניכר זיופו שהרי בעדים שהרחיקו דמפורש בש"ס פרק ג"פ אפ"ה בעי שיעור שיטה וב' אוירים להיכתב אותו השטר כדאיתא בח"מ סי' מ"ב שיש לדיין לעיין בשום שינוי אות שיהי' ניכר שנזדייף וא"כ כיון שהאריכו הלמדי"ן עכ"פ ולא נשאר מקום לזייף ולהוסיף שיטה בין השיטי' בטל פקפוק ההוא במקום עיגון לכה"פ [עיין לקמן סי' י']:
ועתה נדבר מעוקצי היודי"ן דהיינו רגלי הימין מצאתי כולם נכונים אבל עוקצי השמאלי' רובם אין להם עוקץ כלל בשמאל לא למעלה ולא למטה תחלה נאמר מקור הדין ההוא כי הוא נפתח בגדול בעל תה"ד סי' ר"ל ורל"ו ותוכן השאלה בגט שלא נתחברו יודי האלפי' והנונין וכדומה אי פוסל או לאו והב"י בשם תשו' מהר"ם שפסל תפילין כאלו מק"ו דקוצי של יו"ד דמעכב משום דהוה כתיבה שבורה ואינו כתיבה תמה מכ"ש כשלא נתחברו האותיות הנ"ל ולכאורה מדלא פסלם אלא משום כתיבה תמה א"כ דיו תפילי' דבעי' כתיבה תמה דכתיב וכתבתם אבל בגט דבכתיבה כל דהו סגי ולא בעי תמה כשר אלא שבאור זרוע פסול להדי' גט שלא הי' קוצי של יו"ד וא"כ ע"כ צ"ל דלא הוה כתיבה כלל וא"כ י"ל דמהר"ם תרי טעמי קאמר נפסול התפילי' א' משום כתיבה שבורה ואינו כתיבה כלל ותו דבתפילי' כתיבה תמה בעי' וא"כ בגט נמי פסול כל שאין האותיות גולם א' שוב כ' דהא"ז לטעמי' אזיל דבהל' תפילי' פסק כרש"י דקוצי היינו רגל ימין אבל בקוצי של שמאל יש לומר אין קפידא ומסתמא מהא איירי א"ז בהל' גטין שחסר רגל הימין ופשיטא דלא הוה אות כלל אלא דיוטא בעלמא אבל למאי דקי"ל כר"ת דקוצי היינו השמאלי י"ל היינו בתפילי' משום כתיבה תמה אבל אות מיהא הוה ולענין גט כשר וכן נוהגי' בכל איסטרייך ושארי קהלות שלא לעשות קוצי' שמאלי' ביוד"י בגטין בשמאל ומ"מ באותיות שאינם גולם א' אינו רוצה להקל בהדי' משום חומרא דא"א ומשו"ה פסקו בפוסקי' שאין להתיר אלא במקום עיגון:
והמג"א סי' ל"ב ס"ק כ"ט ע"ש ואבאר כוונתו בעזה"י דהנה תמונת אל"ף היא יו"ד למעלה ויו"ד למטה וי"ו באמצע ואם גוף היו"ד נוגעת בגג באל"ף כזה # פסול לכ"ע אך אם רק העוקץ נוגע בגג כזה # זה תלי' אי עוקץ של יו"ד בעלמא מעכב ונפסדה צורת יו"ד בלי עוקץ הרי גוף היו"ד נוגעת באל"ף ופסול אך יען כי הקוץ אינו מגוף האות אלא בתפילי' פוסל משום כתיבה תמה אבל בגט כשר כמו שהעיד תה"ד שכן נוהגי' לכתחילה באיסטרייך ש"מ שאינינו מגוף האות א"כ כשנוגע באל"ף אינינו פוסל אפי' בתפילי' ודברי אלוקי' חיים המה ומזה כ' ב"ש בא"ע סי' קכ"ה ס"ק כ"ח מ"ש ודבריו מדוקדקי' ומבוארי' היטב ומסוף דבריו מבואר דבאין קוץ בשמאל כשר לתה"ד אלא שבסדר הגט של מהר"מ ר' יוזפס מחמיר והוא שם אות פ"א יע"ש ואין זה מהר"ם שבתה"ד הנ"ל שזהו קדמון מהר"מ מר"ב ומ"מ לענינינו במקום עיגון אין להחמיר לא בקוצי' של יודי' וגם באותיות נפרדות שתינוק מכירם כמ"ש רמ"א אעפ"י שבא"ח סי' ל"ב פוסק כהריב"ש סי' ק"כ ומטעם שכ' מג"א שם ס"ק כ' נ"ל דהיינו נמי מטעם דבתפילי' דבעי כתיבה תמה וזה לא הוי כתיבה תמה ומה יועיל לזה קריאת התינוק אבל כתיבה מיהת הוה ובגט כשר וכצ"ל במהרי"ק שרש ס"ט ומייתי לי' ב"י בא"ח סי' ל"ו בסופו דאותיות שאינם היודי"ן דבוקי' אע"ג דפ' מהר"מ דמועיל תינוק דלא חכים לענין שאם נתקנה לא יהי' שלא כסדרן מ"מ אין להכשירם בלי תיקון ע"ש והטעם כנ"ל דכתיבה מיהת הוה אלא דלא הוה תמה וא"כ כיון שגוף עצם כתיבה הוה כסדרן אע"ג דתמה לא הוה מ"מ כשמתקנם אח"כ ועושה אותם תמה שוב ה"ל עצם הכתיבה כסדרן וא"כ בגט דלא בעי תמה שפיר ה"ל כתיבה ע"י תינוק דלא חכים להכשיר אפי' בלי תיקון כלל במקום עיגון ודחק כנלע"ד לישב דברי רמ"א:
מ"ש תיבה מאות נראה כשתי תיבות עיינתי ואין ההרחק כ"כ כשיעור יו"ד וב' היקף גויל היינו יו"ד מאותו כתב שבגט זה וליכי דיתהוויין מבולבלין ומעורבין קצת הנה ליכ"י ד"י אע"פ שאינם מרוחקין כראוי להי"ו לכתחילה בין תיבה לתיבה מ"מ לפי קרוב אותיות ליכ"י להדדי ניכר ההפרש בין ליכי לד"י אך אותיות התוויין המה קצת מופלגים מהדדי באופן שנראה די תהוייין תיבה א' ובזה אין קפידא דלכתחילה כותבין דיתהוייין ודיתצבייין באופן זה כידוע:
מ"ש פרמכ"ת דהרב מו"ה משה הי' לו לעשות כמ"ש בנב"י תנינא ליתן לה תחלה ולחזור וליטלו הימנה ואח"כ לתקן האותיות ושוב הקשה גם על הנב"י מכיון שהשליח נתן לה כך כבר עשה שליחותו ומה יועיל נתינתו שני' תמהתי על חכמתו כי רב התם נתירא הרב לתקן האותיות מפני רוע הנייר ויעץ הגאון נב"י ניתנו לה כך בלי תיקון כיון דבמקום עיגון כשר כך אך אח"כ מהיות טוב יחזור ויטלנו ויתקן ויתן לה שנית דהשתא ממנ"פ אי כשר בלי תיקון הרי מגורשת בנתינה הראשונה ואי ניחש שמא לא הי' כשר בלי תיקון והרב יכול לתקן כי מתחלה הרשה הבעל לכך וכל זמן שלא נתקן ה"ל חספא בעלמא א"כ עדיין לא עשה השליח שליחותו עד שיתנהו פעם ב' אחר התיקון וזהו ש"ס ערוך גטין ס"ג ע"ב גבי נפתאה תפאתה יע"ש ויפה יעץ הגאון זצ"ל וכ"ז בנידון נב"י שהי' מתירא לתקן שלא יתקלקל ע"כ נתן בלא תיקון ואם אח"כ יתקלקל נסמוך במקום עיגון על נתינה ראשונה בלי תיקון אבל הכא שהרב מו"ה משה הי' יודע מה שיכול לתקן יהי' בלי קלקול ואינך קלקולי' לא הי' יכול לתקן בשום אופן א"כ הפוכי מטראתי ל"ל בקיצור איניני מבין דברי חכמתו דפר"מ בענין זה:
אך מ"ש פר"מ בשם הרב מו"ה משה דאמאן נ"י שיצא קו דק מכ"ף דמכונה עד סמוך לוי"ו ולא נגע בוי"ו וחשש דלמא אתי' זבוב ומשכה לקו דק עד הוי"ו ויראה כ"ו כמ"ם ע"כ גרר להאי קו דק אם הי' קו דק ממש ולא נשתנה צורת הכף ע"ז יפה עשה אבל אם הי' כזה #מו א"כ אפי' בלי נגיעה בוי"ו מ"מ נתקלקלה צורת הכף לגמרי והמגרר ה"ל חק תוכות ואז אני איניני מצרף להיתר אשה זו כלל אך נאמן עלינו הדיין הרב מו"ה משה נ"י כאשר יאמר כן הוא זה אין להרהר ולפקפק:
ומ"ש פר"מ במ"ש הרב"י בשם הקונדרסים שעם הגליון יש לו להיות ארכו יתר על רחבו כמו ס"ת דלמטה טפח עכ"ל והוקשה לפר"מ הא עכ"פ ס"ת אורך הכתב בלי גליון הוא יותר מרחבו לק"מ כי אין אנו למדין מס"ת ממש דא"כ יהי' אורך אמה וארכו כהקיפו אך ילפי' מלשון ספר שלא יהי' כאגרת שארכו כרחבו אבל ספר ארכו יותר מרחבו ויש לספק אם גליון בכלל ספר או לא וקאמר הרי ס"ת יש לו גליון מלמטה טפח והוא בכלל ספר א"כ כל שהוא עם הגליון ארכו יתר על רחבו יצא מכלל אגרת ונכנס לכלל ספר:
והנה דעת התוס' ורוב הראשונים דלא בעי' דומיא דספר כי ספר לספירת דברים הוא דאתא ורשב"א בחי' פ"בדגיטין כ' בשם הירושלמי משו"ה פסול במחובר מה ספר בתלוש אף גט בתלוש והנה דברי הירושלמי נאמרי' אמתני' פלוגתא דריה"ג ורבנן קאמר ריה"ג דומי' דספר מה ספר בעלי חיים לא אף גט בע"ח לא ורבנן מה ספר תלוש אף גט תלוש וכ' פני משה דירושלמי פליג אש"ס דילן דס"ל לרבנן ספר ספירת הדברים מדלא כתיב בספר ולא ילפי' מיני' שום דומי' דספר ע"ש וא"כ ק' אהרשב"א איך שביק ש"ס דילן ונקיט כהירושלמי והנלע"ד דס"ל להרשב"א דלא פליגי ירושלמי דמדלא כתיב בספ"ר ש"מ יכול לכתוב בעלה של זית ובכל דבר אך מדלא כתיב וכ' ספירת דברים וכ' ספר ש"מ נהי שאינו צריך לכתוב בספר אלא אפי' על עלה של זית מ"מ אותו עלה יהי' לו דמיון ספר בתלוש ואי להכי לחוד הו"מ למיכתב וכ' לה או אגרת ומדכ' ספר ש"מ ספירת דברים ולעולם לכ"ע לה בעי ספר ממש אלא מאי דאתמר אתמר ועיקור קרא לספירת דברים:
אך ב"ש סי' קכ"ה ס"ק י"ד כ' דרש"י במנחו' ל"ב בעי שירטוט מדאורי' וכ' עוד סק"כ דארכן יתר על רחבן יש קפידא בדבר כמו שרטוט כוונתו דלרש"י דאוריי' בעי דומי' דספר ממש לכל מילי והנה דברי רש"י אלו מרפסן איגרא וכבר תמה עליו בתוס' שם ומי יכחיש משנה שלימה דכותבי' על עלה של זית ושלא בדיו בסם ובסיקרא:
והנלע"ד ליישב דברי רש"י על נכון דהוה ס"ל איך יעלה על דעת הס"ד דשם דגז"ש שאינו מופנה משום צד יעקור קרא ממשמעותו דכתיב וכתבתם על מזוזות ונילף לכתוב על ספר אע"כ הוה ס"ל דוכתב לה גבי גט מיותר לגז"ש דתרי פעמים כתיב וכתב לה כמ"ש תוס' גטין צ"א ע"ב ד"ה בכתיבה מתגרשת וכו' והוה ס"ל להס"ד דחד מופנה לגז"ש ולא דרשי' מיני' וכתב לה מ"מ אלא דוקא בספר ובדיו וילפי' מזוזה מיני' הכי ס"ל לברייתא דמנחות ודלא כמתני' דעלה של זית הכי הוה ס"ד אך לבסוף פריך הש"ס אע"ג דמופנה מ"מ א"א לגז"ש לעקור משמעותי' דקרא על מזוזות ואסקינן אדרבא וכתבתם כתיבה תמה ממשמעותי' משמע דלא לכתוב אאבנים אלא כתיבה תמה והדר על מזוזות ולא איצטריך גז"ש אלא לגילוי מילתא ולזה לא צריך ההפנאה וסגי למילף מפ' סוטה ומפ' מלך כמ"ש תוס' וא"כ שוב אייתר וכ' לה דגט אע"כ וכתב לה מ"מ אפי' אעלה של זית ושלא בדיו וספר לספירת דברים ואין כאן מחלוקת לדינא בין רש"י לתוס' ודין הניין לנו להשוות המחלוקת:
אודת צדיק ביו"ד ימין הפוכה כיון שכן דעת המקובלי' כמ"ש במשנת חסידי' מס' תפילין פ"א אות יוד ובס' מצת שמורים דף ל"א ע"א וא"כ כיון שגם תינוק קורא אותה צדיק איך נפסל הגט בשביל זה והוא פשוט:
תו כ' פר"מ מההרשאה שנכתבה לא תואר ולא הדר והנה אם נכשיר הגט לא נקפיד על ההרשאה רק מטעם שכ' הר"ן הביאו הריב"ש בתשובה שזה מורה שהמסדרי' הי' מאן דהוא ויש לחוש לכמה פסולים בגט וכאן שיש מכירי' שכבר נטל כתב סמיכות מהרב הזקן זצ"ל ומוחזק בהוראת או"ה וכבר סידר כמה גטין לא נחוש לשארי פסולים ונקבל התנצלותו דמחמת מהירות וסופר שאינו הגון נעשה כל אלה אך מ"מ קלות דעת חזינא הכא כיון שידע שהזמן בהול והסופר אינו רגיל הי' לו לעמוד על הסופר בכתיבתו ולצוות על העירוי שיהי' מעורה כהוגן ולחבר ולדבק האותיות וגם להשגיח על כותב ההרשאה אין זה אלא קלות וחסרון יראה אך אינינו חסרון חכמה ע"כ אם יסכימו עמי הריני אוסר הוראתו של זה מיום שיודיעוהו מכתבי זה עד עמדו לפני רב מופלג א' על כור הבחינה אם לא שכח ושם יקבל עליו דברי חבירות שלא להגיס לבו בהוראה וזה הנסיון יהי' אחר יב"ח מיום כתיבת הגט כדי שאם אולי לא יעמוד בנסיון ונמצא שאינו יודע נתלה בשכחה בתוך יב"ח והגט כשר במקום עיגון כיון שכבר נסמוך פ"א כשוחט שנטל קבלה אבל אם עכשיו לא ידע קשה לסמוך על סדור הגט ומה לנו להכניס עצמינו לזה ע"כ יהי' כמ"ש לעיל:
ונחזור להנ"ל אם אין כאן חשש חק תוכות כתיבת המכונ"ה הריני מצטרף להתיר בלומא בת יעקוב לעלמא לכל גבר דיתצביין ולמטינא שיבא מכשורא ואחתום בברכת א"נ הדש"ת הבעה"ח. פ"ב יום ג' ט"ז מנחם תקצ"א לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |