שו"ת חתם סופר/ג/קכג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שלום וכ"ט לי"נ הרב המאה"ג החרוץ המופלג ותיק מלא עתיק כש"ת מה"ו בער ני' אב"ד דק"ק אייבשיטץ יע"א:
יקרתו הגיעני שאול ישאל באחת בנידון פנוי הנושא מפותת עצמו אי לברך ברכת נישואי' כל ז' כלבחור או לא והעלה מעלתו לברך דלא כמ"ש הגאון מהר"ש לנדא סג"ל בתשו' נב"י תנינא חא"ע סי' פ"ב יפה כיון ולו שומעי' שאמר כהלכה אני אומר מואס ימאסו הנואף והנואפת ואינם ראוי' לברכה ואיך יקבלו פניהם פנים חדשו' כל ז' והמה בועלי נדות חוטא בל יתנאה בל יתגאה אך אם ימצאו רעים כמותם לחדש פנים כל ז' יברכו להם כל ז':
והנה דברי נב"י תמוהי' ואין להם שחר שמוכיח אי ס"ד מברכי' כל ז' לבעולה פנוי' א"כ בלשון ש"ע סי' ס"ד ששינה לשון ש"ס ונקיט בעולה במקום אלמנה לכלול כל בעולה אפי' פנוי' א"כ כשכ' י"א דבחור שנשא בעולה צריך שמחה כל ז' והטעם כיון שמברכי' עליו גם צריך לשמוח כדי שלא ישכים הוא למלאכתו והמה יברכו כמ"ש הר"ן ואי ס"ד גם לבעולה פנוי' בעי' ברכה כל ז' א"כ גם השמחה בעי א"כ מ"ט נקיט בחור שנשא בעולה אפי' אלמון שנשא בעולה נמי אע"כ אין מברכי' לה כל שבעה:
הנה הגאון הזה ז"ל תלה הברכה בהאשה ע"כ כ' אי בעולה בעי' ברכה כאילו הברכה ממנה היא וע"כ כ' מ"ש ואולי יצא לו כן מדהוה ס"ד דהתו' כתובות ז' ע"ב ד"ה שנאמר וכו' דמסכת כלה מפיק ברכת חתנים מויברכו את רבקה והתם יצחק לא הוה גבה ואפ"ה ברכו אע"ג דמסקו תוס' התם בברכת אירוסי' מיירי שמברכי' אפי' ע"י שליח מ"מ מדהוה ס"ד דתוס' הכי ש"מ בדידה תלי' דברכת נישואי' בודאי לא שייך לברך ע"י שליח אם לא דהכל תלי' בדידה כך י"ל דעת הגאון ז"ל:
אך מה נעשה לאחותינו ביום שידובר בה שיטת הר"ן שהוא היש אומרי' דמייתי המחבר שאנו נוהגי' כמותו ואלו דבריו רפ"ק דכתו' דהשמחה היא לפיתוי ופיוס האשה ע"כ בתולה דצריכה פיוס טובא בעי' שמחה ז' אפי' נישואי' לבחור מכש"כ לאלמון דבעי' פיוס טפי והברכה הוא לשמחת לב דידי' וע"כ כל בחור טעון ברכה כל ז' ולפ"ז אפי' נושא אלמנה דהוה סגי לה בשמחת פיוס ג' ימים מ"מ צריך לשמחה ז' לא משום פיוס אלא משום כיון דהוא בחור שמברכי' לו כל ז' לא יתכן שיברכו לו והוא ישכים למלאכתו ע"כ צריך שמחה לא משום תקנתא דידה אלא דידי' היא ולפ"ז כ' ב"ש שאינו מוחלת:
אלו הם דברי הר"ן וביאורם ומזה נולד לנו הספק אי שמחה דידיה שמברך עלי' היא שמחת ביאה וא"כ אי כבר טעם טעם ביאה אפילו באיסור אינו מברך עוד ומכ"ש כשנושא בעולת עצמו או דלמא השמחה שמברך עלי' היא שמחת חיתון ונישואי' א"כ אפילו טעם טעם ביאה מ"מ מברך על הנישואי' ועתה מאי פשיטותי' דהגאון ז"ל דהל"ל אלמון שנשא בעולה שמח עמה ז' הואיל שמברכי' לה וכי לה מברכי' הלא הברכה דילי' היא והוא אלמון שכבר נשא וכבר בעל והדברי' אינם ראוי' לו ז"ל:
ונחזי אנן ונאמר אין ספק כי תרוויי' איתנייהו חיבת חופה וחיבת ביאה כמבואר פ' אעפ"י נ"ו ע"א אלא מספקא לן התם איזה מהם קונה אבל תרוויי' איתנהו ונראה לי דעל כל א' מהם נתקן ברכה אלא בחור הנושא איתנהו תרתי חיבת נישואי' חדשים וביאה חדשה אבל מ"מ בחדא מיניהו נמי מברך דהרי אלמן שנושא בתולה אפי' כמה בתולות זא"ז מברך על כל א' כל ז' משום חיבת ביאת בתולה והלא הוא כבר נשא ובחיבת נישואי' אין לו לברך אלא על נישואי' הראשוני' ומ"ט מברך הכא על כל בתולה ובתולה אע"כ אחיבת ביאה מברך וחיבת ביאת בתולה גורם ברכה כל ז' אפי' כמה בתולות דאשתני גופא ולא דמי הנאת גוף של זה לשל זה כן צ"ל וא"כ בבחור שנשא אלמנה מ"ט מברך כל ז' אי משום חיבת ביאה בעלמא א"כ אפי' נושא כמה אלמנו' יברך על שינוי גופי' כמו בבתולות וע"כ משום חיבת ביאת בעולה ליכא אלא ברכה יום א' והאי בחור מברך כל ז' משום שמחת נישואי' דילי' נמצא מוכח דעל ביאת בתולה בלא חיבת נישואי' ראשונים מברך וגם על חיבת נישואי' ראשוני' בלא חיבת ביאה מברך וא"כ אף עפ"י שטעם טעם ביאה כיון שהיא נישואי' ראשוני' שלו מברך כל ז' ומדברך כל ז' אפי' היא בעולתא דילי' שלא יברכו והוא ישכים למלאכתו:
אלא לפ"ז למאי דשינה ש"ע סי' ס"ד וכ' בעולה במקום אלמנה להורות דנכנסה לחופה ולא נבעלה אינה בכלל אלמנה אלא משמחה כל ז' משום דבעי' פיוס ואמת נכון הדבר א"כ לפי הנ"ל אלמן שנשא נכנסה לחופה ולא נבעלה שהרי יש לו חיבת ביאה בתולה יש לו לברך כל ז' אע"ג דליכא חיבת נישואי' שהוא אלמן מ"מ חיבת ביאת בתולה יש כאן וא"כ בסי' ס"ב שכ' אלמן שנשא אלמנה אינו מברך אלא יום א' משמע אפי' נכנסה לחופה ולא נבעלה ואמאי וה"ל לש"ע לדקדק ולכתוב אלמן שנשא בעולה ולא שנושא אלמנה וצ"ע לכאורה:
וי"ל דהנה בכתובו' י"א ע"ב ת"ר כנסה ראשון לשם נישואי' ויש לה עדים שלא נסתרה וכו' אין השני יכול לטעון טענת בתולי' וע"ש בתוס' י"ב ע"א ד"ה שאני הכא וכו' ואע"ג דעדים מעידי' וכו' יע"ש ולפ"ז צ"ל הא דפשיטא להמחבר בסי' ס"ד דנכנסה לחופה ולא נבעלה יש לה שמחה כל ז' היינו טעמא נהי שהיא אצלינו בחזקת בעולה מ"מ היא יודעת בנפשה שלא נבעלה והרי צריכה פיוס ופיתוי וצריכי' לשמחה וכל זה לפתותה ולשמחה כל ז' אבל בסי' ס"ב לברך שבע ברכות אינה בחזקת בתולה לברך ז' ברכות דאפילו החתן עצמו אחר שבעל ומצא בתולי' ויודע שהיא בתולה מ"מ הלא הוא אינו מברך אלא אחרי' מברכי' לו ולגבי דידן אפילו עדים מעידי' אינם נאמני' ע"כ אין מברכי' באלמן שנשא אלמנה ולק"מ:
והנה במי שנושא בשעת נדתה ונמשכו ימי נדתה עד אחר ז' ימי המשתה ועושי' סעודה לבעילת מצוה כ' בני אהובה פ"י מהל' אישות הל' וי"ו מלשון רמב"ם מבואר דאינו מברך כי ברכה ראשונה שבשעת נישואין עלתה לו אלא בהג"א פ' אעפ"י איתא דמברכי' ומסיק התם בשלא ברכו בשעת נישואי' אבל כשברכו כבר בשעת נישואי' שוב לא יברכו בשעת בעילת מצוה יע"ש והדין דין אמת:
אלא שלפי הנ"ל הי' ראוי' לומר ברכה ראשונה הי' על הנישואי' בלא חיבת בעילה והשני' תהי' על חיבת בעילה באלמן הנושא בתולה אמנם ז"א דחיבת נישואי' הראוי לבעילה קאמרי' והנושא אשה שאינה ראוי' לבוא עלי' כלל לא יברך כי עיקור הברכה אעפ"י שהיא אחיבת נישואי' מ"מ נישואי' גופי' היינו אבעילה וזה הנושא אשה בימי נדת דותה מברך אהנישואי' הראוי' לבעילה אחר זמן כשתטהר וא"כ בשעת נישואי' כבר בירך על שניהם ושוב לא יברכו לו בשעת בעילת מצוה ובתשובה אחרת עשיתי קצת סמוכי' ממנהג עולם שנוהגי' לברך אבל לא משנת חסידי' היא וטוב לבטל המנהג. פ"ב כאור בקר ליום ד' כ"ו מרחשון תקצ"ו לפ"ק.
משה"ק סופר מפפד"מ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |