שו"ת חתם סופר/ב/יב
שו"ת חתם סופר 
ב יב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
קבלתי נועם מכתבו זה חדש ימים ביום עש"ק סמוך להכנסת כלה וטרידנא בטרדא דמצות ש"ק ולא עיינתי בו והנחתיו בבגד של מלבוש שבת שלי ולא הגיע לידי עד עתה ולהיות כבר אחרתי עד עתה לא רציתי לעכבו יותר ונזדרזתי לשוב כיד ה' הטובה עלי בלי שאאריך בפרטי הדברים ואך רק ליתובי דעתי' להראותו שהוא ספון וחשוב בעיני וגם כי נהניתי מאוד בראותו שוקד על התורה יורד לעומקה של ההלכה ונעשה שואל כענין שנתקשה בשלשה דברים ואערכם לפניו אחת לאחת:
תחלת דברי פיהו שיכל את ידיו על הרמב"ם פ"א ממחוסרי כפרה הלכה ז' שכ' חטאת העוף הבא על הספק אינו נאכל מפני שהוא חולין בעזרה והקשה מעלתו שהניח את העיקור שהוא לאו דנבלה דמליקת חולין נבלה היא ותפס חולין בעזרה שאינו אלא במרדות כמה שכתב בפ"ב מהלכות שחיטה:
הנה לדבריו עדיפא ה"ל למימר דמליקת חולין שהוא נבלה האוכלו בעזרה ומתטמא בבית הבליעה חייב כרת על שטימא עצמו במקדש ואולי יאמר דבלע ולא שהה כשיעור השתחוי' אבל האמת יורה דרכו כי הרמב"ם הוצרך להשמיענו שהוא בשריפה מפני חולין בעזרה וממילא נדע שהוא נבלה משא"כ אי הוה כ' שהוא נבלה ואכילתו אסור עדיין לא נדע שהוא אסור בהנאה משום חולין בעזרה דסד"א דליכא בעוף משום חולין בעזרה דמשום הקרבת חולין ע"ג המזבח כיון דליכא אלא דמו לית לן בה וכמ"ש רש"י בכריתות ז' ע"ב ומ"ש רמב"ם פ"ב מהל' שחיטה דעוף בעזרה בקבורה ג"כ היינו שוחט אבל מולק ה"א דלא שייך בי' חולין בעזרה וכמ"ש רש"י בכריתות כ"ו ע"ב דנמצא לית בה לא משום מקרי' חולין על גבי מזבח ולא משום שוחט חולין בעזרה וטעמא כמ"ש כ"מ פ"ב מהל' שחיטה הלכה ב' יע"ש וכה"ג דרשינן גבי קדשים בחוץ בזבחים ק"ו ע"א יע"ש א"כ ה"א חטאת העוף הבא על הספק נמי משתרי בהנאה ולית בי' משום חולין בעזרה קמ"ל הרמב"ם ונראה גם רש"י מודה דאית בי' עכ"פ משום איסור הכנסת חולין בעזרה דלא תקשי לי' סוגי' דגיטין כ"ח ע"ב דאמר מספיקא לא ליעול חולין לעזרה יע"ש וא"ל דחטאת המתו' שאני כיון דגמירי דאזלי למית' אסור להקריב' ז"א דס"ל למפרש בנזיר כ"א ע"ב דחטאת עוף לא גמירי דתמות ע"ש ד"ה והיינו טעמא וכו' ויש לנו בזה אריכות דברים אין כאן מקומו נחזור להנ"ל דע"כ מודה רש"י דאית בי' איסור משום הכנסת חולין לעזרה אלא התורה שריי' כדיליף מקרא בנזיר כ"ט ע"ב ומייתי לי' רש"י גם בפסחים כ"ח ע"א יע"ש ויש מקום עיון ואין פנאי להאריך וירווה צמאונו במשנה למלך פ"ב מהל' שחיטה הנ"ל משם יתורצו לו רוב הקושי' בענין זה:
זאת שנית הקשה על הרמב"ם דה"ל לפסוק להביא ב' חטאת עוף על הספק דס"ל יש קישוי לנפלים וכמ"ש תוספו' בנדה כ"א ע"א ד"ה ואינו נאכל וכו' וכן הקשה עוד ע"ד רש"י נדה נ"ד ע"ב דמיירי ביולדת בשופי והווה ליה לאתויי' שתי קרבנות:
אענהו ואומר לו כי יסודו בנוי על דברי תוספות נדה הנ"ל ואנו מצטערים על דבריהם הא אי מייתי קרבן א' ומתנה בלידה וזבה תו ה"ל ס"ס ספק מתחייבה בקרבן כלל, ספק לא מתחייבת ואם ת"ל מתחייב' דלמא או בלידה או בזיבה והרי כבר הביאה והתנה על שתיהם תו לא מתחייבה באידך ואין לומר היא גופי' קשי' לא תתנה בתנאי לידה וזיבה כדי שלא יהיה ס"ס ותביא עוד א' לספק ז"א ק' דכל שאפשר למעט מספק חולין בעזרה טפי עדיף ויכונו דברי רמב"ם ורש"י. ומה שנ"ל ליישב דברי תוס' גם כי הוא רק לחדודי הוא דהתוס' אזלי לת"ק דר' יהושע דס"ל ביבמות קי"ט ע"א ובכור' כ' ע"ב חיישינן למיעוטא וא"כ לדדהו אפי' היתה בחזקת מעוברת לפנינו נמי מביאה קרבן ואינו נאכל דחיישינן למיעוטא דלא כריב"ל בנדה כ"ט ע"א וס"ל להתוס' נהי דחיישינן למיעוטא להחמיר מ"מ לא נעביד ממנו ס"ס כיון דרוב מנגדו ושפיר כ' תוס' דלת"ק נמי משכחת ב' חטאות בהיתה בחזקת מעוברת לפנינו אמנם למאי דקי"ל כריב"ל בהיתה בחזקת מעובר' לפנינו מביאה קרבן ונאכל ורק בלא היתה בחזקת מעוברת לפנינו ואז הוה ס"ס שפיר פסק הרמב"ם ורש"י דסגי בקרבן א' משום ספק ספיקא כנ"ל:
עוד נתקשה מעלתו בלשון הרב"י בי"ד סי' י"ג בשם רשב"א דאי מצא דמות אדם בבהמה היינו בעי' דרב אדא בר מתנה פ' המפלת כ"ג ע"ב ונתקשה מעלתו הא לר"מ אזלא אבל לרבנן לא איבעי לן ולא מידי כמ"ש תוספות שם ד"ה ומצא בה וכו':
הנה הרשב"א בתה"א בית ב' שער ה' מייתי האבעיא כצורתה ומאריך קצת ולבסוף מסיים אבל כשמצא בה מה שאינו דמות בהמה אעפ"י שהוא מין שיש לו פרסה כאדם מספקא לן אי אזלי' בתר פרסה או לא והיינו בעי' דרב אדא בר מתנה כשמצא דמות אדם במעי בהמה ולא איפשטא ולחומרא עכ"ל וקרוב לזה דברי הר"ן ר"פ בהמה המקשה והנה מה שצ"ע כמו שהרגיש מעלתו עוד זאת א"נ קיי"ל כר"מ בהא באופן שיפה כ' אזלי' לחומרא מ"מ היא גופי' קשי' אמאי מספקא לי' לר"מ הא לרבנן נמי מספקא לי' אי חשיבא פרסה דידי' או לא. אבל האמת יורה דרכו כי ס"ל לרשב"א דודאי להך לישנא דפ' בהמה המקשה ס"ח ע"א וע"ב דהכל תלוי בבהמה בבהמה דעובר נמי מקרי בהמה וכרב שימי בר אשי שם א"כ לא מבעי' לן באדם אלא לר"מ אבל לרבנן דלא אזלי בתר אם לא ה"ל בהמה בבהמה ולא אבעי' לן ולא מידי אמנם להך לישני דעובר לא מקרי בבהמה והכל תלוי בפרסה איכא למבעי' הך איבעי' לכ"ע אי פרסה של אדם מקרי פרסה או לא וס"ל לרשב"א דהא דאמר הש"ס לר"מ דאמר אדם במעי בהמה וכו' לאו דברי ר' אדא הם רק הש"ס הוסיף ביאור דלהך לישני דהכל תלוי בבהמה מ"מ קאי האבעי' לר"מ מיהת וכה"ג טובא בש"ס כמ"ש תוס' בנדה ל"ד ע"ב ד"ה כי קמבעי' לי' יע"ש וכבר היה נגד עיניו מ"ש בשמלה חדשה בסוף הספר בזה והנה שם אתו תלמידנו הרבני המופלא כבוד מה' וואלף ני' ויש לו העתק מחידושינו למס' נדה יע"ש מ"ש בענין זה באר היטב בדף כ"ד ע"ב ד"ה מה דעתך לחומרא וכו' יעיין שם ויוסיף לקח. יותר אין אתי כעת והיה זה שלום לו ולתורתו ולאביו הזקן ה' ישמרהו ויחייהו הכ"ד הכותב בחפזי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |