שו"ת חתם סופר/ב/יא
שו"ת חתם סופר 
ב יא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אשר שאל מעלתו בשתים ועלתה לו אחד ע"ד השוחט אשר רבים מרננים עליו שהוציא כמה טריפות מת"י ואינם רוצים להעיד בפני ב"ד אם מותרים המה בעצמם לאכול מבדיקתו מכאן ולהלן:
יקבל תשובתו ראיתיו מתעורר בדברי מהרי"ק המובאים בהגה' ש"ע י"ד סימן ב' ובדברי הש"ך שם והנה שגה קצת בהבנת הש"ך שם ולהיות כי בלא"ה צווח בפר"ח כי כרוכי' על דברי מהרי"ק הללו לאמר כיון שהעד יודע שהוא רשע הרי נפסל לשחיטה עכ"פ ואיך יאכל משחיטתו מכאן ולהבא ומה בכך שיכול לעשות תשובה הלא לא עשה. עיינתי בלשון מהרי"ק בפנים והעליתי ארוכה בעזה"י ושוב אח"ז מצאתי קרוב מאוד לדברי בדברי שמ"ח סי' ב' ונהניתי מאוד:
והענין הוא כך כי אשה שאמרה טמאה אני אם אינה נותנת אמתלא מוספקת לדבריה אנו מוחים לה להזדקק לבעלה משום דשוי' נפשה חתיכה דאיסורא אף ע"ג שכיון שהיא רוצה להזדקק לבעלה ש"מ שיודעת בנפשה שמתחלה אמרה שקר בכל זאת לא יועיל זה משום דכבר שוי' נפשה חתיכה דאיסורא והה"נ אי הי' ע"א אומר שראה פלוני עע"ז שעי"ז הוא פסול לשחיטה אפי' ישחוט כהוגן משום שאיננו בר זביחה נהי דאנן לא נאמין לע"א והשוחט עומד בכשרותו מ"מ זה העד שראה עע"ז יודע בנפשו שאיננו בר זביחה וכל שחיטתו נבילה ובעדות זה ה"ל כאלו אמר כל מה שישחוט מעתה הוא נבלה א"כ לגבי דידיה שוי' חתיכה דאיסורא ואם ירצה לאכול משחיטתו נמחה בידו משא"כ הכא שלא העיד עליו אלא שלא שחט כראוי' ובכל זאת עדיין אפשר שכל מה שישחוט אח"כ יהי' כראוי' אפי' אם יעמוד ברשעו ולא ישוב בתשובה ויהי' לפנינו על זה ב' עדים בכל זאת אין מההכרח שכל שחיטתו מכאן ולהלן יהי' שלא כראוי' אלא דמ"מ היינו אומרים שנעשה חשוד עפ"י ב' עדים לאותו דבר ושוב אין לו נאמנות להעיד באיסורים ולא נאכל שחיטתו מטעם שאין לו נאמנות והשתא נמי דליכא אלא ע"א ואנחנו לא נאמין לו מ"מ הלא העד מאמין לעצמו כבי תרי וכשישאל לנו מהו שאאמין לשוחט הזה נאמר לו לא אמנם אם לא באו לשאול ואוכלים משחיטתו אחר שלא קבלנו עדותם הם חוזרים בעצמם לאכול אין אנו אחראים למחות בהם כי לא הוציאו מפיהם שתאסור הבהמה שהוא שוחט היום רק אמרו שאין נאמן לעדות עוד ולו יהיה כדבריהם אינו צריך רק מחשבה טובה לחזור בו ממעשיו ונהי שאלו הי' ב' עדים לא היינו מאמינים לו שחזר בו עד שילבש שחורים וכו' מ"מ השתא לדדהו סגי בכל שהוא וכיון שהם אוכלים משחיטתו אמרי' אולי ראו בו סימני תשובה שנוכל להאמין לו מכאן ולהבא וסגי בכל שהוא אלו תוכן דברי מהרי"ק למעיין היטב בדבריו עם תוספ' ביאור משלנו ולזה הסכים בקוצר דבריו בשמלה חדשה בקרוב לדברינו:
והנה א"נ יש קצת לפקפק על דינו של מהרי"ק מ"מ היינו התם שהעיד העד בב"ד לפסול השוחט משא"כ הכא שלא בא שום עד לפני ב"ד להעיד ואני אומר המה בעצמם יודעים שאין ממש בעדותם ושלא יאמנו דבריהם כשיבואו על כור המבחן וראי' שהרי עוברי' על דברי עצמם ואוכלים ומה לנו למחות להם על דברי הבל ותעתועים שלהם בשגם שכפי הנראה הכל הוא בעניני בדיקה ולא בעניני שחיטה דעובדא דמהרי"ק הי' בעניני שחיטה דבהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת וצריך מן התורה עד כשר להעיד להוציא מחזקת איסור גם כי בזה כ' מהרי"ק שם בריש דבריו דרוב מצויים אצל שחיטה מוציא בזה מחזקת איסור שאינו זבוח יש לפקפק על דבריו בזה ואין כאן מקומו משא"כ בבדיקה דבהמה בחזקת כשרות עומדת ומדרבנן בעלמא בעי' בדיקה פשיטא שיש לסמוך אהנ"ל שלא למחות ולא לעורר אותם כלל שלא לאכול אמנם אם אפשר לכופם שיבואו לפני ב"ד ויעידו תבא עליו ברכת טוב ובלבד שלא יהי' אנשים שאינם מהוגנים ויעיין בח"מ סימן ל"ד סעיף י"ז י"ח י"ט כ' ע"ש:
גם מ"ש מעלתו עוד כיון שיש רגלים לדבר יש להאמין, תמי' לי על דבריו מה רגלים לדבר איכא והתם בעובדא דמהרי"ק כך הי' שכבר הורע כחו של אותו השוחט והי' ידוע להב"ד שכבר נכשל פ"א בבדיקה ועתה גם עתה חזר ובא ע"א ונתקבל עדותו בב"ד אלא שהשוחט הכחישו ע"ז כ' מהרי"ק כיון שיש רגלים לדבר שכדברי העד כן הוא שהרי כבר נכשל במעשה הראשון ע"כ יש לצרף ולהאמין גם את זה משא"כ הכא מה רגלים איכא הכל רנון בעלמא ופטומי מילי ואויבי' דאפקו לקלא שלא בב"ד הם יבואו ויעידו ונראה מה יהי' חלומותיהם ואז אם גם לא יכוונו עדותן כראוי' מ"מ יש לדון עפ"י אומדנא ורגלים לדבר אבל אם לא יבואו ויגידו בתורת עדות הם מחויבים מהא דטובי' חטא וזנגוד מנגד והוא פשוט ויש לדון לפקפק קצת על דברי מהא דבח"מ סי' ל"ד סכ"ה דע"י קול וחשד בעלמא נפסל עכ"פ לאותו דבר לעדות אמנם אינו ענין לכאן והחלוק מבואר וידוע שאין שוחט נפסל משום קול ורנון:
והנה בר"פ שבועת העדות ל' ע"ב אמרי' עד היודע בחברו שהוא גזלן אסור לצרף עמו ופסקו הרמב"ם ובש"ע סי' ל"ד ובש"ך שם סק"ג בפי' השלישי העלה דמיירי כפשוטו דאע"פ שהענין אמת מ"מ אסור לצרף עמו ורוצה לקרבו אל הסברא ע"ש ובאורים שם כתוב שאין צריך שום קרוב אל הסברא אלא גזירת מלך היא אע"פ שהענין אמת אין לו לצרף עמו יע"ש וא"כ לפי זה צריך עיון גדול הא מבואר שם ל"א ע"ב במתני' ובכל הסוגי' שם דשבועת עדות נוהג בשני עדים דגם עד השני מחייב קרבן שבועה והשתא קשה אמאי הא מכיון שנשבע הראשון לשקר ושמעו זה השני הרי יודע הוא בו שהוא רשע ופסול לעדות ואף ע"ג דיש לו זמן לחזור בו תוך כ"ד ולהעיד מ"מ שבועתו שנשבע לשוא כבר אשתבע לי' בלי ספק וא"כ ממנ"פ אי נשבע באמת שלא ידע משום ששכח העדות באותה שעה א"כ השני אינו אלא ע"א ומשביע ע"א פטור ואי ידע ונשבע לשקר א"כ נהי דיכול לחזור בו תוך כ"ד כמ"ש שם תוס' ל"ב ע"א ד"ה בתוך כ"ד מ"מ יאמר נא זה השני אם גם יחזור ויודה אסור לי לצרף עמו שהרי אני יודע שנשבע לשקר ונפסל לעדות וכיון שכן לא הפסדתיך ממון בשבועתי ויעיין היטב במ"ש הר"ן בשבועות דף שט"ו ע"א ועוד בלאה"נ קשה בטלת כל שבועות העדות שכל א' יאמר ידעתי בחבירי שהוא רשע ואיני רוצה לצרף עמו. וידעתי דיש לומר דמיירי שבא אח"כ ומודה שאינו יודע שחברו רשע ואפ"ה נשבע לשקר ומשו"ה מייתי קרבן אבל כל זמן שאינו מודה בעצמו אה"נ דלא מחייב מידי דנוכל לומר כנ"ל מ"מ אכתי קשה בר"פ שבועות הפקדון דחקו רש"י ותוס' שם ד"ה הזיד וכו' בטעמא דמלתא דלא שייך מלקות בשבועות העדות והשתא מ"ט דחיקא להו עלמא לימא מטעם הנ"ל דמנא ידעי' דלמא אינו ראוי' לצרף עם חברו מטעם שראה לבו דבר איסור ואפי' מוחזק לנו אידך בצדיק וחסיד גמור מ"מ אין לוקין את זה על חזקתו של זה וכן מבואר להדי' בסנהדרין פ' ע"א שנים שיצא חץ מביניהם והרג שניהם פטורים ואמר ר' יוסי אפי' אבא חלפתא ביניהם פירש"י אבא חלפתא שהכל יודעין שהוא חסיד ולא זרקה לא מחייבי' אידך משום האי חזקה יע"ש היטב א"כ ה"נ דכוותי' ואיך יתחייב מלקות אע"כ מזה אני אומר בטח דהא דהיודע בחברו שהוא גזלן פי' שיודע בו שהוא כבר נעשה גזלן בשני עדים בב"ד אחר וזה העד יודע מזה אע"פ שאין אחר עמו שיודע מזה מ"מ לא יצרף כיון שהוא באמת פסול לעדות משא"כ כשלא ראוהו שנים ולא הועד עליו בב"ד אעפ"י שהוא יודע בו שהוא גזלן שבפניו גזל מ"מ כיון שעכ"פ זה העדות הוא אמת ראוי' ונכון מחוייב להצטרף עמו ומיושב ק' הנ"ל דשפיר משכחת שבועת עדות אפי' ללקות דאם יאמר ידעתי בחברי שהוא גזלן צריך לברר דבריו ע"י אותו הב"ד שהועד עליו בפניהם ואל"ה לא מהימן להוציא ישראל מחזקת כשרותו ומכ"ש דלק"מ ק' ראשונה שהקשיתי איך יתחייב עד השני קרבן שבועה הא שמע את הראשון בהשבעו על שקר ז"א דמה בכך מ"מ ראוי' ומחויב להצטרף עמו וגדולה מזה נסתפקו חכמי בריסק הביאם הש"ך סי' ל"א בשני עדים המכחישי' זא"ז בפני ב"ד דאפשר שהם בעצמם חוזרים ומעידים בפנינו בעדות אחרת אע"פ שהב"ד יודע שהאחד מהם יודע בחבירו בודאי שהוא פסול והעיד שקר ואפ"ה הוה ס"ל שיצטרפו ואע"ג דהעלה הש"ך שם לאסור מדברי הר"ן כבר הביא התומים דרש"י ורמב"ם חולקי' וגם בחידושי הארכתי הרבה לקיים דברי חכמי בריסק וזולת זה נמי עד כאן לא קאמר הש"ך התם משום דעכ"פ הוברר הדבר בפני ב"ד שאחד משניהם פסול ועד שקר העיד בפני ב"ד אבל בלא"ה כ"ע דאפילו לזה שיודע בו שהוא פסול מצטרף עמו דגזירת מלך היא כך:
וא"כ בנדון דידן נמי אף על פי שיודע בו מה שהם מגזמים עליו מ"מ עדיין לא נפסל לעדות עד שיעידו כן בפני ב"ד וזולת זה אפי' הם בעצמם מותרים לאכול מבדיקתו כיון דרוב בהמות כשרות וקרוב לודאי שזאת שבדק עתה כשרה היא ואינו מוכרח שתהי' טריפה אותה שהוא מעיד עתה עליו:
וידענא שאין הנדון דומה לראי' ממש כי התם גבי ע"א דעלמא שיודע בעצמו כי המעשה אמת נכון וראוי' הי' לעשות כל הצטדקאות רק להציל העשוק ואפי' להצטרף עם עד שקר כיון שנפשו יודעת מאוד שהדין דין אמת אלא אפקעתא דמלכא הוא כי ה' ציוה שכן לא יעשה להצטרף עם עד רשע אע"פ שהמעשה אמת א"כ אין לך בו אלא חדושו דכשאותו הרשע לא נפסל בב"ד אע"פ שהוא מכיר ברשעו של זה יכול הוא להצטרף עמו להעיד במה שהוא יודע שהוא אמת נכון משא"כ נדון דידן נהי דהבהמה בחזקת כשרות בבדיקה עומדת מ"מ השתא דתקינו חכמים בדיקת הריאה ואסור לאכול ממנה בלא עדות עד שבדקה וא"כ י"ל היודע בחברו שעשה מעשה שראוי' הוא שיופסל לעדות דבר זה נהי שלא נפסל בב"ד מ"מ כל מה שמעיד על הבהמה ה"ל לגבי היודע דבר זה כמאן דליתא והבהמה כלא נבדקה ואסורה לו לאכול מתקנת חכמים שלא לאכול מבהמה שלא נבדקה וסברא זו אמתיות בלי ספק להתלמד במקום אחר מ"מ בנדון זה לא הוצרכתי לכל זה אלא לרווחא דמלתא באשר דבלא"ה כבר כ' לעיל כשאין העדים באים לשאול אין צריכי' למחות אפי' בפסול שחיטה דבהמה בחזקת שאינה זבוח מכ"ש בפסול בדיקה דקיל טובא ועוד מאן לימא להו להני סהדי שע"פ הדברים שהם יודעי' על השוחט שראוי' לפוסלו משום כך כי רוב הדברים ששמעתי הם פטומי מילי בעלמא משו"ה תבנא לדינא שאין למחות בידם ומכל מקום אם מעלות כ"ת נ"י יודע בם אנשי חיל יראי אלקים ידבר על לבם שיבואו ויעידו ויגידו להציל רבים ממכשול אבל אנשים שאינם אל יזיזו ממקומם זיז כל שהוא כי אין בעדותם ממש:
ואין להשיב על דברינו הנ"ל א"כ איך אמרי' דהעד יכול לחזור תוך כ"ד אחר שכבר נשבע על שקר הא לפעמים נשבע כן בפני ב"ד שעיקור שבועת העדות הוא בב"ד והם שמעו שבועתו ואיך יאמינו לו כשחוזר תוך כ"ד הא נשבע לשקר יש לומר דיכול להתנצל שטעה כשנשבע ואח"כ נזכר בתוך כ"ד ואז אינו נפסל בשבועתו לשקר וכיון שכן אפי' נמי יאמר נשבעתי במזיד לשקר ועכשיו אומר האמת אם הוא תוך כ"ד מקבלין ממנו משום שאין אדם נעשה פסול עפ"י עצמו דאין אדם משים עצמו רשע וכ"כ הר"ן להדיא דף שט"ו ע"א יעיין שם ולא כתבתי אלא נגד המתעקש:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |