שו"ת הרשב"א/ה/רכב

שו"ת הרשב"א ‏ ה רכב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עוד שאלת, לענין מה שהחרימו הקהל, ובשעה שיחרימו על הבאת הפרעונות באמונה, דיהיו מצויים שם, כל האנשים שיהיו מבן ט"ו שנים ומעלה. ונסתפקת: אם החצר של בית הכנסת חשוב כבית הכנסת לענין זה, כיון דמתכנסים שם כל ימי החול, יותר ממה שמתכנסים בפנים. או [אינו] בכלל בית הכנסת, הואיל ויש שם בפני עצמה, וקורין לה עזרה. והברורים עושים שם מעשה בעצמם, ויושבים בחצר בזמן שהקהל מביאים פרעון פסקותיהם. אף על פי דהיו צריכים להיות בבית הכנסת, כמו שכתוב בשטר התקנה. והנה מצאתי כתוב בתקנות שתקנו להקהל: דיש להם לעמוד בבית הכנסת יום אחד בשבוע. והם עומדים בעליה הסמוכה לבית הכנסת, שקורין לה מדרש ואני שואל: אם יוצאים בכך?

תשובה: כל הנודר כיוצא בזה, הולכים בו אחר ענינו. פעמים יש, דאפילו העזרות והעליות הם כבית הכנסת. ולפעמים אינם בכלל, אלא הבית שהש"ץ מתפלל שם בלבד, שהכלל נכלל אחר הענין המדובר בו. והוא, אם נשבעו הקהל דהכל יפנו לבית הכנסת בשעת התפילה, הכוונה בזה הוא שיכנסו ממש במקום שהש"ץ מתפלל שם, כדי להצטרפו עמהם וכיוצא בזה. וכן לענין מה שהחרימו, שיהיו מצויים בבית הכנסת בשעה שיחרימו, הכוונה היא במקום ממקומות בית הכנסת, שישמעו באזניהם הש"ץ בשעת החרם. וכן לענין מה שהחרימו, שיהיו הברורים מצויים שם בבית הכנסת, בשעת שמביאים הפסקות, אין הכוונה להם שיהיו ממש בפנים. דמה צורך יש להם בפנים. ואדרבה, אין הכוונה אלא במקום שבאים שם, המביאים הפסקות. וכן לברורים, שיכנסו שם לעיין בתיקון המדינה, אין הכוונה אלא שיהיו שם באחד מן המקומות, כדי שיהיו שם מצויים לכל, ומי בעל דברים יגש אליהם. ויש בנדרים הרבה כיוצא בזה, כדתניא בפ' הנודר מן הירק (נדרים נ"ד:): הנודר מן הבשר, אסור בכל מין בשר, ובראש, וברגלים, ובלב, ובעופות, ומותר בבשר דגים, וחגבים. ר"ג אומר: [הנודר מן הבשר וכו'], ואצ"ל בשר דגים וחגבים. ואקשי': ומ"ש בשר עוף לת"ק דאסור, דעביד שליחא דמימליך עליה שליח וליחתן? אביי אוקמא: כגון דהקיז דם, דלא אכיל דגים. ור"פ [אוקמה] כגון דכאיב ליה עיניה, דדגים קשים לעינים, ובתחילת אוכלא. אלמא: כל אחד לפי ענינו. עוד תניא התם [נדרים] (דף נה:): כיצד? א"ר יהודה: הכל לפי הנודר כגון דהיה לבוש שק, והזיע, ואמר: קונם צמר עולה עלי, אסור ללבוש, ומותר לטעון. היה טעון פשתן, והזיע, ואמר: קונם פשתן עולה עלי; מותר ללבוש ואסור לטעון. ותנן בפ' קונם יין (בסוף הפ' ס"ג:): היו מסרבין בו לשאת את בת אחותו, ואמר: קונם שהיא נהנית לי לעולם וכו'. הרי אלו מותרות להנאות לו, שלא נתכוון זה אלא לשום אישות. היה מסרב בחבירו שיאכל אצלו, ואמר: קונם ביתך שאני נכנס, טיפת צונן שאני טועם. מותר ליכנס לביתו, ולשתות ממנו צונן. דלא נתכוון זה, אלא לשם אכילה ושתיה. ויש רבים כיוצא בזה. וכן יקרה לענין מקח וממכר, כמו ששנינו (בפ' המוכר פירות צ"ה ע"ב): לענין הלוקח יין, דיש הפרש בין אומר יין סתם, לאומר יין למקפה. אף על פי שהוציא כאן וכאן, לשון יין. וכן רבים. וכן לגבי חצר בית הכנסת וזה נ"ל ברור.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.